בימים האחרונים פורסם סקר נוסף של הסוקר הידוע מאמריקה נייט סילבר, על הפערים במצב הרוח בין ליברלים לשמרנים, או אם תרצו בתרגום לישראלית - בין שמאלנים לימנים. התוצאות כל כך ברורות וחד משמעיות, שחייבים להתעכב עליהם לרגע.
קחו כמה נתונים לדוגמה: 51% מהשמרנים מדווחים על בריאות נפשית טובה, לעומת רק 20% מהליברלים. מהצד השני, 45% מהליברלים מדווחים על בריאות נפשית ירודה, לעומת רק 19% מהשמרנים. השמרנים מדווחים על אופטימיות, מצב רוח טוב ואמונה שאם עושים טוב מקבלים טוב. לעומתם, הליברלים פסימיים, מתחפרים בעמדות קורבניות ומאמינים שבגדול העולם גרוע ומחפש לפגוע בהם.
אני לא יודע האם יש מתאם מושלם בין אמריקה לכאן, אבל אני מנחש שיש. אין לי ספק שהימין הישראלי יותר שמח, יותר מרוצה, יותר מאמין בטוב, פחות מחפש אשמים במצבו ופחות מבאס את האווירה. אני גם בטוח שתמצאו פחות ציפרלקס במגירה של מצביעי ימין מאשר אצל מצביעי מרכז־שמאל. לא מוכח מדעית, אבל תחושה כבדה. ואני בוחן את עצמי ורואה שכאשר התחלתי ללמוד רוחניות יהודית, מה שנתן לי לראשונה בחיי עוגן ומשמעות וגם שמחת חיים, לא יכולתי להחזיק יותר בעמדות הציניות שאחזתי בהן שנים הרבה, איכות חיי הנפשית השתפרה מאוד, וחברתי לימין הפוליטי שבו אני גר עד היום, בסמטה קטנה של אנשי ימין לא ביביסטים.
הביצה והתרנגולת
ורק נשאלת השאלה, מה מוליך למה? האם ליברליות ושמאלנות הן הגורמות למצב נפשי ירוד, או שמא דווקא המצב הנפשי הירוד מהבית הוא הגורר אנשים לליברליות? ועוד שאלה: מה המטרה של אידיאולוגיה פוליטית? האם להיות נכונה תיאורטית, או לעבוד בפועל? בתחומים אחרים בחיים אנחנו די מעשיים. אם דיאטה גורמת לנו להרגיש גרוע כרונית, אנחנו עוזבים אותה גם אם התיאוריה שלה נשמעת מבריקה. אם תרופה גורמת לתופעות לוואי קשות יותר מהמחלה, אנחנו מפסיקים לקחת אותה.
אז למה כשמדובר בפוליטיקה, יש המוכנים להקריב את איכות החיים שלהם על מזבח העקרונות? השמאל רואה את העולם כפרויקט תיקון עצום - הכל צריך להשתנות, הכל צריך להיעשות בצורה אחרת, כי הכל גרוע. זה מעמיד את האדם במצב של מלחמה תמידית נגד המציאות. הימין מתחיל מההנחה שיש דברים טובים בעולם שכדאי לשמר, שאפשר גם להיות מרוצה ממה שיש. שמרנות.
אולי הגיע הזמן לשאול: מה חשוב יותר – להרגיש צודקים או להיות מאושרים, והאם בכלל יש בחירה? מנסיוני יש, והיא מתגמלת. נסו ותתוגמלו.
בניין
גם לפני המלחמה הזאת, לפני שמאות בניינים עתירי דירות הפכו לעיי חורבות, היה קשה מאוד להשיג פועלי בניין. מאז 7 באוקטובר, עת הוברר שלהעסיק פועלים מהשטחים תומכי חמאס בלב זה רעיון בעייתי, ושאף אחד בישראל לא רוצה אתר בנייה ליד הבית עם אנשים שחלקם לפחות חולמים על הרגע שבו ירדו מהפיגומים וילכו לשחוט יהודים בהפסקת הצהריים, מאז אותו יום מר אין מספיק פועלים לכל הבנייה שצריכה להתרחש בשוטף, ועכשיו על אחת כמה וכמה.
מי יבנה את כל הבניינים שנמחקו? מי יעבוד בפרויקט הפינוי בינוי הלאומי שנחת עלינו במפתיע, ללא התראה של עשר דקות כמקובל? עוד פעם איזה עם אחר?
הסינים, עם כל הכבוד, מפחידים אותי. השלטון הסיני התייצב לצד איראן, תומך בחמאס, ואני לא יודע מה יקרה ביום פקודה עם כל אלפי הסינים היעילים המאכלסים את אתרינו. לא יודע אם אין איזו פקודה שיכולה לצאת ולהפוך אותם לגיס חמישי. סינים הם לא הפתרון. וההודים שמביאים לכאן, כך אני שומע, כל כך איטיים בעבודתם, עד שבניין שמתחיל לבנות פועל הודי מגיע לשלב מסירת המפתחות רק כשנכדו של אותו פועל, שהלך מזמן לעולמו, משלים את העבודה.
עת צרה היא לישראל. ואני אומר - הפתרון הוא החרדים. תראו איך מחלקת מחשבה מחוץ לקופסא בראשות עבדכם מביאה פתרונות נאים. עולם הבנייה ממתין לחרדים, הוא יפה עבורם והם עבורו. השכר נאה, אפשר לפרנס בית ברוך ילדים, אפשר לעשות זמן ללימוד ולתפילה, זה מקצוע שאפשר ללמוד מהר יחסית בקורסים ממוקדים, לא חייבים להשלים 12 שנות לימוד, ויש קריאה במקורות להתגייס למקצוע הזה. הנה למשל בספר נחמיה, "אַתֶּם רֹאִים הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בָהּ, אֲשֶׁר יְרוּשָׁלִַם חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ; לְכוּ וְנִבְנֶה אֶת־חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם, וְלֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה", או בישעיהו - ו"ּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם, שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ, וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב". יש ציווי אלוהי ממש לבנות מחדש את החורבות.
אני הולך פה צעד נוסף קדימה, ללא אישור של אף אחד אבל על אחריותי. אני מודיע בזאת שכל חרדי שיתגייס לענף הבניין ויתמיד שלוש שנים, יהיה משוחרר מגיוס לצה"ל. איך אני בשבילכם? משימת הבנייה חשובה כמו משימת ההגנה, ואפשר לעשות פה ויתור. אחרית הימים ממש.
זכוכית
לאחר שהייתי בכמה זירות הרס, התחזק בי הספק לגבי השימוש שאנחנו עושים בזכוכית כחומר המרכזי לבנייה בימינו. לא רק שהזכוכית לא מעניקה הגנה בשעת התקפה, היא הופכת לנשק בפני עצמו גם כשהיא מתפוצצת ומרססת את פנים הבתים, וגם כשהיא נושרת בחתיכות גדולות ממגדלים ומסכנת את האנשים שיצא להם במקרה להיות למטה. ואני מסתובב עם קסדה באתר נחיתה של עוד טיל כבד, אולי ח'וראמשר או שמא סינג'יל, וחושב לעצמי – יכול להיות שזכוכית היא חומר בנייה מצוין, אבל יכול להיות שבמצב שלנו, שבו פעם בכמה שנים יש התפרצות של אלימות חסרת גבולות, אולי זאת בחירה קצת מטופשת.
לא רק שהזכוכית מסוכנת ובוגדנית, אלא שמשעה שהמפעל של פיניציה בצפון נסגר, לאחר שלא העבירו אליו צינור גז שהיה דרוש להפעלתו, וכל תצרוכת הזכוכית שלנו הופקרה בידיהם של הטורקים, אז לא רק שהזכוכית נשברת, גם קשה להשיג זכוכית שתחליף אותה. בהזדמנות, אגב, צריך לבוא חשבון עם מי שהחליט לא להעביר את הצינור ההוא לפיניציה ולשלול ממנו את הפנסיה התקציבית שבטח יש לו.
אז מה? נחזור לבנות קירות בטון מכוערים? נסתת אבנים משל היינו כולנו בני ירושלים? אני חושב גם על הטלוויזיה שלי בעלת המסך הגדול, שפעם היו עושים מזכוכית, והיום עושים ממין חומר גמיש כזה שיודע לחטוף מכה ולהתאושש במהירות. אולי חלונותינו צריכים להיות גמישים? ואולי הם יכולים להיות עשויים כמסכי לד גדולים, המקרינים תמונות נאות גם פנימה וגם החוצה, כנהוג בדובאי למשל? ואולי בכלל כדאי לצקת אותם מג'ל, שגם יספוג את המכה וגם יספח את הרסיסים, ולא יעשה עניין מטיל פה טיל שם. אולי אפילו זה יהיה ג'ל אלוורה שיוכל לקרר את כוויות השמש שלנו בקיץ? אין גבול לאפשרויות הנפתחות בפנינו, משהבנו שזכוכית מקומה בפח האשפה של חומרי הבנייה.
העתקנו את הזכוכיות מלונדון ומנהטן. אבל שם הסכנה הכי גדולה לזכוכית הוא ציפור שתתנגש בה או ביצה שתיזרק, לא טיל איראני
אבל בואו נהיה כנים עם עצמנו, הזכוכית לא הגיעה אלינו במקרה. היא הגיעה מתוך רצון להיראות מודרניים, מערביים, מתקדמים. זכוכית זה מה שעושים בלונדון ובמנהטן, אז גם אנחנו נעשה זכוכית. רק ששם, באותן ערים מפוארות, הכי גרוע שיכול לקרות לזכוכית הוא שתפגע בה ציפור או שיזרקו עליה ביצה במחאה נגד הקפיטליזם. כאן, הזכוכית צריכה להתמודד עם גל הלם של טיל עם שם מטופש שנסע במיוחד ממערב איראן בשביל לבאס. זה כמו לקנות מכונית ספורט למסע בג'ונגל - נראה יפה בקטלוג, אבל בפועל מזמן רק בעיות.
עצרו את מגדלי הזכוכית, החליפו אותם במגדלי ג'ל קינטי. אני אתעשר ואברח עם כל הכסף, ואת הבעיות מישהו אחר יצטרך לפתור. כמו שקורה עכשיו עם הפסקת האש.
avrigilad@gmail.com