תיקים באפלה: הרגע שבו פתחתי את התיק, ואת תיבת פנדורה

כמי שלקחה על עצמה במהלך השנה האחרונה את המשימה "להרים", או לפחות לא "להוריד", תוך התעלמות גורפת מהחדשות, אני מתייחסת לאחריות שלי בשיא הרצינות. ככל שהמציאות בחוץ קודרת יותר, אתם יכולים לסמוך עליי שאעסוק בנושאים זניחים יותר ויותר בטור זה. המלחמה ממשיכה ללא סיום נראה לעין? נכתוב על תככים בקבוצת הוואטסאפ של הגן. המחירים שוב עולים? הנה חמישה דברים שאמא שלי אומרת ולמה באמת היא מתכוונת כשהיא אומרת אותם. איום הגרעין? צפו לטור על משפיעניות קופסאות אוכל.

את הרעיון לטור של השבוע קיבלתי מהדוגמנית/ משפיענית/ כוכבת העל היילי ביבר, אשתו של ג'סטין ביבר, שהצטלמה לאחרונה לשער של מגזין ווג. בסרטון טיקטוק המלווה את הראיון, וכמיטב המסורת במגזין, ביבר שיתפה את הגולשים בתכולת התיק שלה, ובו בין השאר מחברת ריקה לחלוטין שבה היא כותבת "את כל המחשבות והרעיונות שלה".

אם אני לא מצליחה לסיים פקקטה ספר מדע בדיוני על בלש שנוסע בזמן, ופותר פשעים על-טבעיים, אז באמת מי יושיענו. מכיוון שאני לא קוראת אותו, הוא אף פעם לא יוצא מהתיק והפך למשהו שמרגיז אותי בעצם נוכחותו שם, כמו עור יבש ברגל או חברים של הילדים שלך

בהשראת הענפים הגבוהים הללו, הפעם גם אנחנו נעשה "מה יש בתיק שלי". זה אמנם לא כל כך מקובל לעשות את זה בכתב, כיוון שקריאה היא פעילות מאומצת מדי עבור רוב צרכני הסרטונים הללו, אבל א. התיקים בסרטונים הללו הם בדרך כלל תיקי מעצבים מעור איטלקי, ולא תיק הגב המוכתם שלי ממחלקת הילדים באייץ׳ אנד אם. ב. אין לי כוח להסתרק. כמו כן, אני מבטיחה שמדובר בדגימה אקראית ולא באוצרות קפדנית של חפצים שיוציאו אותי טוב, ולראייה, כל הרשימה הזאת.

פד אחד, ומאה שנים של בדידות

ספר שאני לא מצליחה לסיים: אני רוצה לחשוב על עצמי כעל מישהי שקוראת ספרים. חלק גדול מדי מהדימוי העצמי שלי תלוי בזה, ואם אני לא מצליחה לסיים פקקטה ספר מדע בדיוני על בלש שנוסע בזמן ופותר פשעים על-טבעיים, אז באמת מי יושיענו. מכיוון שאני לא קוראת אותו, הוא אף פעם לא יוצא מהתיק והפך למשהו שמרגיז אותי בעצם נוכחותו שם, כמו עור יבש ברגל או חברים של הילדים שלך.

לפחות שני סוגים של קרם הגנה: אני מתחילה לחשוד שהטור הזה יחשוף אותי כאישה הנוירוטית שאני, כיוון שברור שיש רק שמש אחת ושיש לה שני מצבי פעולה: שם, ולא שם. קשה לי להסביר למה אני צריכה כמה סוגים של קרם הגנה, אבל כנראה שככה זה כשגוון העור שלך שייך למדף הגבינות בסופר. כנערה מתבגרת עוד האמנתי שאם אני רק אצליח לשכב מספיק זמן בשמש, בסוף אני כן אצליח להראות כמו אדם בריא, אבל עד כה נראה שלא חיכיתי מספיק. כנראה נועדתי שיפנו אלי ברוסית ברחוב עד קץ הימים וסוף הזמנים. נייט פונימייג' פרוסקי, אטה זדיס בנק לאומי.

הרבה מאוד ניירות שקיבלתי מרופאים: את הולכת לרופא, הוא רושם לך תרופות ומוציא לך סיכום ביקור, את לוקחת את הניירות, מקפלת ומכניסה לתיק. אוקיי, מה אמור לקרות איתם עכשיו?? המרשם שלך במערכת. הפרטים שלך במחשב. ורק אני מפחדת שרופא הילדים ישאל אותי בעוד חצי שנה האם הילדה עשתה משטח אף או חיסון שפעת ואני לא אדע!! איזו מין אמא לא יודעת?? מה שיפה זה שהדברים היחידים שמישהו כן מבקש לראות, כמו צילום שיניים או תוצאות של ממוגרפיה, לעולם לא מגיעים על נייר אלא בפורמט המקובל והנפוץ סי.די.

ולא, אין לי דיסקים של הציצים שלי בתיק, אני לא יודעת איפה שמתי את הדיסק "המחלות שלי: מיטב הלהיטים".

מטען: בפעם האחרונה שקניתי מטען, טרחתי וסימנתי אותו בסלוטייפ צבעוני, שיטה שלמדתי מאנשי סאונד, כדי שכל בני הבית ידעו שזה המטען שלי ואני אוכל להוציא אותו בתוכחה מהשקע שליד המיטה בצד של בן הזוג.

פד בודד: מוכנה לשים כסף שכל עוד יש לאישה פד בתיק שלה, היא לא תזדקק לו. הוא ילך וימעך, ילך ויצ'טקמק, עד שזה כבר לא יהיה מביך כשהוא נופל לך מהתיק, כי הוא נראה כמו עטיפה של משהו שאכלת.

קבלה של שטיפת רכב: כי יותר משהאוטו היה מלוכלך, השעה הייתה ארבע וחצי אחרי הצהריים, היה חם ולא היה לי שום מושג איך אני מעבירה את שלוש השעות הקרובות עם שני ילדים קטנים בלי לאבד את זה. אז החלטתי, ואני לא גאה בזה, לקחת אותם לשטיפת רכב אוטומטית, זאת עם המנהרה ומנקי האסלות העצומים. כשאני הייתי בגילם, האטרקציה הכי גדולה בשבילי היתה ללכת עם אבא שלי לסופר ולהחזיר בעצמי את העגלה. טפו טפו, לילדים שלי לא חסר שום דבר, והם הספיקו לבקר בגני חיות, בפארקי מים ובדיסנילנד, אבל צווחות האושר באותו יום בשטיפת רכב היו כמה רמות מעל. לסיכום: ממליצה בחום. 70 שקלים בסך הכל. סליחה, בזכותכם נזכרתי בקיומה של הקבלה, ושלחתי לרואה החשבון. אז 39.