לקומיקאי האופוזיציונר חוסיין אכברי יש דמות קבועה שהוא נוהג לחקות: דוברת הממשלה האיראנית, פאטמה מהאג'ראני. בסיוע של חיג'אב שחור, משקפיים עבי מסגרת וקול צפצפני, הוא נכנס בקלילות לדמות הדוברת ו"משיב" בשמה לשאלות שכביכול מפנים אליו עיתונאים מהקהל.
בזמן האחרון, השאלות שמכוונות אל אכברי/מהאג'ראני נוגעות יותר ויותר למצב הכלכלי המידרדר ולמצוקה הקשה שאליה נקלעו אזרחי איראן הכורעים תחת הנטל. באחד הסרטונים שהעלה לא מזמן לאינסטגרם וששותף על ידי חוקרת איראן הישראלית, ד"ר תמר עילם גינדין, הציע אכברי פתרונות יצירתיים לאיראנים הרעבים. "במקום בשר תאכלו עוף, ואם אין עוף תאכלו ביצים", אמר בקולו המאנפף ובפרצוף זחוח. "במקום אורז תאכלו שעורה, ובמקום חלב ויוגורט שתו מים. מאוד פשוט".
האופוזיציה האיראנית נהנית ללעוג למשטר האייתוללות, והסרטון המשעשע של אכברי אכן זכה לעשרות אלפי לייקים, אבל האמת היא שהמצב באיראן רחוק מלהיות מצחיק. הכלכלה המקומית נמצאת בצלילה חופשית זה תקופה ארוכה כתוצאה מניהול כושל ומבידוד בינלאומי, אך בחודשים האחרונים היא נקלעה למשבר חריף שנגרם משילוב של הידוק הסנקציות, הבלוקדה הימית האמריקנית ונזקי המלחמה עם ישראל וארה"ב. התרסקות המטבע המקומי, אינפלציה דוהרת, אבטלה גואה, התכווצות משמעותית של המשק ומחסור חמור במוצרי יסוד, מזון ותרופות, הפכו את החיים באיראן להכל פרט לבדיחה.
שינויים בהרגלי הצריכה
ההחלטה של הקומיקאי אכברי להתמקד דווקא במחסור בבשר ובחלב אינה מקרית. מחירי הבשר ומוצרי החלב באיראן זינקו בשיעורים של יותר מ־100% במהלך השנה האחרונה, והצריכה הממוצעת של בשר אדום לאדם צנחה לפחות מ־500 גרם בחודש. באחד הסרטונים שדלפו לרשת מתוך איראן, ניתן לראות צעיר מנופף בידו בפרוסה דקה של נקניק, ומתלונן על כך שעלתה לו 79 אלף ריאל. צריכת מוצרי החלב לנפש באיראן ירדה מכ־100 ק"ג בשנה בראשית העשור הקודם, לפחות מ־40 ק"ג כיום.
ברשתות החברתיות מתלוננים איראנים על כך שעברו לתזונה מבוססת פחמימות בלבד או מוצרים זולים באיכות נמוכה. הממשלה אמנם מפעילה תוכנית חירום של מענקים כספיים וקופונים אלקטרוניים כדי למנוע רעב המוני, אך חנויות רבות מסרבות לקבל את הקופונים בשל עיכובים בהעברת הכספים מהבנקים. גם מחירי התרופות זינקו במאות אחוזים ואזרחים נאלצים לוותר על טיפולים רפואיים כרוניים, בעוד בתי החולים מדווחים על מחסור חמור בציוד רפואי בסיסי ובחומרי הרדמה. אפילו שיעור הנישואים במדינה צנח באופן דרמטי, ונרשם זינוק במספר הנשים הצעירות הבוחרות להקפיא ביציות ולדחות הבאת ילדים לעולם, בתקווה שהמצב ישתפר בעתיד. על פי נתונים שפורסמו בתקשורת הבינלאומית, יותר ממיליון איראנים איבדו את מקום עבודתם בעקבות סגירת מפעלים, הרס תשתיות במערכה הצבאית והמצור הימי.
همه میگن به خاطر وضعیت اقتصادی کشور به زودی دیگه مواد غذایی کالاهای اساسی تموم میشه.
ولی ظاهرا این اتفاق همین الان افتاده...
رفتم سوپر مارکت که برای بچه های خرید کنم، دیدم بعضی از قفسه ها الان خالیه.
آخرش چی میشه؟ pic.twitter.com/MsP4xvr6Rp— Andreas (@AndreasGudi) August 24, 2026
המצב הגיע לכדי כך שאפילו הנשיא האיראני, מסעוד פזשכיאן, נאלץ להתנצל בפני בני עמו. "אנו מביעים צער על קיומן של בעיות אלו, שכן אנו מצויים בעיצומה של מלחמה כוללת - כלכלית, צבאית וביטחונית", אמר בשבוע שעבר. "כממשלה, אנו פועלים בכל מאודנו כדי להוביל את האינפלציה, הבעיות הציבוריות, פרנסת התושבים, מקומות העבודה, העתיד וחיי האזרחים אל עבר חיים של כבוד וגאווה".
עוד עבודה רבה מונחת לפני פזשכיאן והממשלה האיראנית. השבוע, לאחר בילד־אפ בסגנון הנשיא טראמפ שכלל לא מעט הצהרות פומפוזיות, הודיע מזכיר האוצר האמריקני סקוט בסנט על הרחבת הסנקציות הכלכליות על איראן: מעתה, מאיימים האמריקנים, הם ינתקו את קשריהם הכלכליים עם כל מדינה שתעשה עסקים עם המשטר. "מי שקושרים את עצמם לטהרן צריכים לצפות לחלוק את בידודו של משטר גווע", אמר בסנט.
לדברי בסנט, מטרתו היא "לנתק כל עורק חיים כלכלי שמחזיק את המשטר הרודני, עד שטהרן תישאר לבדה", וזאת כדי לגרום לאיראנים לחזור לשולחן המשא ומתן, לפתוח את מצר הורמוז ולוותר על התעקשותם להמשיך להחזיק באורניום המועשר. אלא שמומחים בישראל מסכימים שהלחץ הכללי לא דווקא יגרום למשטר האיראני להתקפל. אפילו להפך.
התקשורת המגויסת בתוך איראן והאכיפה הנוקשה של המשטר נגד כל מי שמביע עליו ביקורת מקשות מאוד את הבנת המצב במדינה לאשורו. ואולם השבוע, באופן חריג, הופיעה בעיתון הרפורמיסטי האיראני "שארק" (מזרח), בשר מבשרו של המשטר, כתבה נרחבת שעסקה במה שהעיתון מתאר כ"כלכלה של תיקונים" בקרב מעמד הביניים האיראני.
על פי הכתבה, העלייה במחירי החלפים הפכה תיקון של מכוניות ומכשירי חשמל להוצאה שמשפחות רבות כבר אינן מסוגלות לעמוד בה. בכתבה מתוארים איראנים שממשיכים לחיות עם מזגן מקולקל ברכב, מכונת כביסה, שואב אבק או מכשירי בישול שאינם עובדים - לא משום שהם מעדיפים לרכוש חדשים, אלא משום שאין להם כסף לא לתיקון ולא להחלפה. בעל מעבדת תיקונים סיפר לעיתון כיצד בעבר, כבר בשעות הבוקר, היו מונחים אצלו כמה מכשירים לתיקון. "כיום רוב הלקוחות נכנסים רק כדי לשאול כמה יעלה התיקון, שומעים מה המחיר, אומרים 'תודה' והולכים", אמר. מנהלי מרפאות שיניים, שצוטטו באתר האיראני הסמי־עצמאי "פארארו", סיפרו כי מטופלים דוחים טיפולים או מחליפים סתימות, כתרים והשתלות בעקירות שיניים, שהן זולות יותר.
"לאנשים באיראן כבר אין כסף, ואנחנו לא מדברים על עניים אלא על מעמד הביניים, אנשים שבעיקרון לא מתנגדים למשטר אלא כאלה שהמשטר דווקא מושתת עליהם", אומר א', ישראלי יליד איראן שעוקב אחר הנעשה במולדתו כאנליסט בערוץ הטלגרם הישראלי "חדשות איראן". א' העדיף להתראיין בעילום שם, בשל החשש לגורל משפחתו שחיה עדיין באיראן. "באיראן נוצרה בעבר תופעה של 'עניים עשירים'. הכוונה לאנשים שאין להם הרבה כסף בכיס, אבל את חיי היומיום הם מנהלים ברמה גבוהה. אלה אנשים שהיו יוצאים לטיולים, יושבים בבתי קפה, מבלים בתיאטרון וכדומה. אבל היום המעמד הזה הולך ומידרדר לכיוון קו העוני, כלומר משפחות שאין להן אוכל במקרר ולחלקן אפילו אין כסף לקנות מקרר".
א', אנליסט הערוץ "חדשות איראן": "לאנשים באיראן כבר אין כסף, ומדובר גם על מי שהמשטר מושתת עליו. אלו לא אנשים שהתקוממו ויצאו למחאות, כיוון שמצבם הכלכלי היה טוב והם חיו חיי נוחות. אם הם בהידרדרות כזו, המשטר כבר מרגיש שהוא בבעיה"
לדברי א', האיראנים היצירתיים מצאו פתרונות למצוקה הכלכלית. "למשל, יש עכשיו טרנד חדש שתופס תאוצה", הוא מספר. "חובבי סרטים, אמנות פופולרית מאוד באיראן, מוותרים על כרטיס יקר לקולנוע ומזמינים חברים להקרנות משותפות בתוך הבית. אלו לא אנשים שהתקוממו ויצאו למחאות נגד עריצות המשטר, מכיוון שמצבם הכלכלי היה טוב והם חיו חיים נוחים. זו דוגמה מובהקת למצב של מעמד הביניים, המשכיל והעירוני, שנמצא בהידרדרות. וכשזה קורה, המשטר כבר מתחיל להרגיש שהוא בבעיה".
קריאה לעזרה מהקבר
שיטה נוספת לבחינת המצב באיראן המסוגרת היא הדלפה של סרטונים מתוך המדינה לאתרי אופוזיציה בגולה, באמצעות מסופי סטארלינק מוברחים ושיטות יצירתיות אחרות. בשבועות האחרונים צצו ברשת עשרות סרטונים המתארים את המצוקה הכלכלית במדינה, שלפני 15 שנה עוד ניצבה במקום השלישי בעולם ביצוא נפט גולמי.
"אין בנזין, אין סולר, אין חשמל, ואומרים שבקרוב גם לא יהיה גז", אומר אזרח איראני באחד הסרטונים הללו, בעודו חולף על פני תור ארוך של מכוניות הממתינות לדלק בעיר אמול, שלחוף הים הכספי. בסרטון אחר מתלוננת איראנית על כך ש"פירות סוג ב' הגיעו למחיר של יותר מ־300 אלף תומאן (בערך דולר ו־60 סנט). בטנדרים מוכרים פירות סוג ב' ב־200 אלף תומאן לקילו (בערך דולר ו־7 סנט), ובחלק מהטנדרים אפילו לא מרשים לבחור פירות ביד, ומוכרים את הפירות בצורה מעורבת. לאיזה פועל יש כוח קנייה עם המחירים האלה?". סרטון נוסף מאיראן מראה סופרמרקט שמדפיו ריקים כמעט לחלוטין, בסרטון אחר מככב אופה שזרק לפח מאות קילוגרמים של בצק שהתקלקל בשל הפסקות החשמל התכופות, ובקטע נוסף מופיע מוכר במכולת שמתלונן שאיש כבר לא מוכן לקנות ממנו שמן בישול, בשל מחירו המופקע. מחיר השמן האמיר לדבריו ב־%120.
סרטונים שפורסמו בשבוע שעבר ברשתות החברתיות הציגו גם שווקים ריקים בטהרן ובכרג', ובהם מוכרים המתלוננים כי איש אינו קונה את התוצרת הטרייה שלהם. "המלאי של מוצרים מיובאים מסוימים - כמו שמפו, מרכך ומשחת שיניים מתוצרת חוץ - הולך ואוזל", אמר רוכל איראני בכתבה ששודרה לאחרונה ב־CNN. "המלאי שלנו מוגבל והמוצרים יקרים מדי עבור רוב האנשים כיום".
"אני רואה הרבה סרטונים שאזרחים איראנים מבריחים החוצה לערוצי האופוזיציה", אומר ד"ר יוסי מנשרוף, חוקר איראן במכון משגב. "אתה רואה בסרטונים האלה לחץ הולך וגובר על חיי האזרח שמתבטא ביוקר המחיה, והרבה תלונות של אזרחים שאומרים 'הכסף שהספיק לי פעם לקנות כך וכך, מספיק לי היום להרבה פחות'".
כפי שבא לידי ביטוי בסרטונים שהוזכרו לעיל, המצוקה הכלכלית לא מתמקדת רק במוצרי מזון ויסוד, אלא גם במחסור בדלק ובחשמל ואפילו בהפסקות מים: על פי חברת ניהול משאבי המים הממשלתית, כ־%30 מנפח מאגרי המים באיראן ריק. לטענתה הבצורת הנמשכת מקשה את אספקת המים למחוזות מאוכלסים, ובהם טהרן, ח'וראסאן רזאווי, קום והמדאן. המשטר האיראני לא מצליח לספק לאזרחיו את השירותים הבסיסיים ביותר.
یکی از محاطبان ایندیپندنت فارسی روز دوشنبه دوم شهریور ماه ویدیویی از صف طولانی بنزین در شهر آمل استان مازندران را برای ما ارسال کرده است.
او میگوید: «نه بنزینی هست، نه گازوئیلی و نه برقی هست و وعده بیگازی هم میدهند... هیچ چیز در ایران درست نیست و حال همه بد است.»
همزمان با… pic.twitter.com/gPSrWRbqu0
— independentpersian (@indypersian) August 24, 2026
"אנשים מתלוננים על תנאים בלתי נסבלים", ממשיך מנשרוף. "באיראן היו 50 מעלות השבוע בדרום המדינה, ואזרחים מעלים סרטונים של עצמם מכינים חביתה בעזרת חום השמש, כשברקע יש כל הזמן הפסקות חשמל. הכותרת של אחד הסרטונים היתה: 'החיים בלתי נסבלים'. אתה רואה שמקררי הבשר בסופרים ריקים, הרוכלים מפסידים, בעלי עסקים קטנים מעלים סרטונים שבהם הם אומרים שהם שוקלים לא לפתוח את החנות בבוקר".
את הסרטונים שמתרוצצים ברשת יש לקחת כמובן בעירבון מוגבל. בעידן של AI ופייק ניוז קשה לדעת אילו מהם אמיתיים, ועד כמה הם אכן מתעדים תופעה רווחת או שמא מהונדסים לצורכי התנגחות במשטר. אבל בזמן האחרון, גם נתונים רשמיים שמגיעים מדוברי המשטר עצמו תומכים בטענה שאיראן נמצאת במשבר כלכלי עמוק.
ד"ר יוסי מנשרוף: "באיראן היו השבוע 50 מעלות בדרום המדינה, ואזרחים מעלים סרטונים של עצמם מכינים חביתה בעזרת חום השמש, כשברקע יש כל הזמן הפסקות חשמל. הכותרת של אחד הסרטונים היתה: 'החיים בלתי נסבלים'. זה מייצג את התחושות"
כך, למשל, נגיד הבנק המרכזי של איראן, עבדולנאסר חמאתי, הודה לאחרונה שיצוא הנפט האיראני נעצר, הכנסות הנפט והמיסים נפגעו, ו־12 מיליארד דולר שהיו אמורים להפוך לנזילים באמצעות הסדרים עם קטאר עדיין לא שוחררו. לדבריו גם עיראק, שהבטיחה לטפל בחובותיה כלפי איראן, מעכבת את התשלומים בשל האטה בהכנסות. "כל מי שמבקש כסף, אני אומר לו - מצטערים, אין לנו", אמר הנגיד.
גם לדברי מנכ"ל חברת המים המחוזית באילאם, מוחמד מוחמדי, רשת החלוקה המיושנת אינה עומדת בגידול באוכלוסייה ובצריכת הקיץ, וכדי להתמודד עם המצב החברה מצמצמת את הזרמת המים בלילה כדי למלא את המאגרים לקראת היום הבא. סייד־מהדי מהיאיי, סגן המושל האחראי לעניינים אזרחיים במחוז גולסתאן, בישר השבוע כי צפויות הפסקות גז במהלך החורף למשך 60 עד 90 ימים.
"ההודאה במצב הכלכלי החמור מגיעה מפי הבכירים ביותר", אומר א' מ"חדשות איראן". "קאליבאף (יו"ר הפרלמנט) עוסק בזה, (הנשיא) פזשכיאן מדבר על זה כמעט מדי יום, הנושא הזה הגיע לעיתונות תומכת המשטר. אחרי שבהנהגה החלו לשקול את העלאת מחירי הדלק, באחד העיתונים תומכי המשטר התפרסם מאמר דעה שטען שלכל צעד ולכל פעולה יש הזמן המתאים, ואם לממשלה היה שכל היא לא היתה אפילו שוקלת דבר כזה, כשפרנסתם של האזרחים בכי רע. אתה רואה שלפתע, אולי בגלל הלחץ הכלכלי, הפרשנים האיראנים מדברים על ויתורים במשא ומתן מול ארה"ב. פתאום אחד מנכדיו של חומייני מדבר במתחם הקבר שלו, על כך שעוצמה אמיתית זה שלום. הכל שם בבלגן גדול מאוד".
מחיר הסנקציות
הלחץ הכלכלי על איראן אינו דבר חדש. כבר בשנת 2006 החל האו"ם, ואחריו ארה"ב והאיחוד האירופי, להטיל עיצומים על איראן ולחנוק את כלכלתה, וזאת בתגובה להתקדמות בתוכנית הגרעין הצבאית. לאחר הקלה בעקבות הסכם הגרעין בתקופת ממשל אובמה, הגיעו הסנקציות לשיא בשנת 2018, עם כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן ויציאתו מההסכם.
הכלכלה האיראנית אמנם ספגה מכות קשות, אך היתה חזקה מספיק כדי לשרוד, וכדי שהמשטר ימשיך לפתח את תוכנית הגרעין. לפי נתוני הבנק העולמי, במונחי שווי כוח קנייה ובמחירים קבועים, התוצר לנפש דווקא השתפר באיראן לאחר החמרת הסנקציות, וב־2025 היה גבוה בכמעט 10% לעומת 2018, השנה שבה טראמפ החל את מסע "הלחץ המרבי" שלו. הסנקציות אמנם האטו את הצמיחה האיראנית, פגעו בהשקעות והחריפו את האינפלציה, אבל מומחים איראנים טענו שכלכלה יכולה לקרטע במשך זמן רב מאוד מבלי לקרוס, במיוחד כאשר המדינה מסוגלת לחלק מחדש הכנסות לשכבות העניות וכאשר הציבור מייחס ערך גבוה לעצמאות הלאומית.
נגיד הבנק המרכזי של איראן הודה לאחרונה שיצוא הנפט נעצר, ההכנסות ממיסים נפגעו, 12 מיליארד דולר שהיו אמורים להפוך לנזילים לא שוחררו, וגם עיראק מעכבת תשלומים. "כל מי שמבקש כסף, אני אומר לו - מצטערים, אין לנו", אמר
"יש ויכוח באיראן אם הסנקציות אחראיות ל־%40 מהמשבר הכלכלי הנוכחי או ל־%60 מהמשבר, אבל אין ספק שיש להן משקל רב", אומר ד"ר רז צימט, מנהל תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי. "ברגע שמדינה נמצאת כל כך הרבה זמן תחת סנקציות, ברור שזה מייצר אפקט. לדבר הזה הייתי מוסיף בעיות מבניות בכלכלה האיראנית - ניהול כושל, קבלת החלטות שנובעת מאינטרסים פוליטיים, שחיתות ומעורבות יתר של משמרות המהפכה בכלכלה".
מה שהגביר מאוד את הלחץ הכלכלי על איראן הוא, כמובן, המצור הימי שעליו הכריזה ארה"ב באפריל השנה, בעקבות מבצע שאגת הארי וכישלון המשא ומתן מול איראן. אם לפני כן איראן ייצאה יותר מ־2 מיליון חביות נפט ביום, בחודש מאי ירד המספר כבר לפחות מ־100 אלף. על פי פרסום של מכון FDD בוושינגטון, כל יום שבו המצור נמשך עולה לאיראן באובדן של הכנסות בסך 435 מיליון דולר מנפט, ערוץ ההכנסה העיקרי של המדינה. "לכך יש להוסיף כמובן את נזקי המלחמה", אומר צימט. "פזשכיאן עצמו סיפק נתון של 270 מיליארד דולר של הפסדים עקב המלחמה. צריך לזכור גם שבמהלך גל המחאה בינואר, המשטר סגר את האינטרנט למשך שבועות. היה לזה אפקט מצטבר על הרבה מאוד עסקים קטנים שפשוט נותקו מהאינטרנט. כל הדברים האלה יחד מייצרים אפקט דרמטי על הכלכלה".
האפקט הזה מתבטא במספרים היבשים. מייד לאחר תחילת המצור האמריקני החלה האינפלציה האיראנית לזנק, מערך שנתי של 54% ליותר מ־%70 כיום. בשנה האחרונה, שווי הריאל הכפיל את עצמו לעומת הדולר, סל המזון הבסיסי התייקר ביותר מפי שניים, מחירי הדשנים עלו ב־%300 ומחירי ההדברה ב־%150, מה שמקשה מאוד על משק החקלאות האיראני. על פי הכלכלן והשר האיראני לשעבר מסעוד נילי, בשבע השנים האחרונות נוספו כמעט 16 מיליון בני אדם לאוכלוסייה החיה מתחת לקו העוני באיראן, נתון חסר תקדים.
"להבנתי הבעיה העיקרית היא האינפלציה, כי בסוף זה מה שמשפיע על רוב הציבור", מנתח ד"ר צימט. "עם כל הכבוד לנתוני האבטלה, משבר הריאל מול הדולר, העובדה שאין השקעה בתשתיות חיוניות וכו', בסוף מה שהכי מטריד את האזרח בחיי היומיום זה שעד עכשיו הוא שילם איקס עבור אורז, ועכשיו הוא משלם שלושה איקס".
"תראה מה קרה לאזרח האיראני בתקופה האחרונה", מצטרף ד"ר מנשרוף. "הוא נמצא בטראומה שהתחילה בתגובה האלימה של המשטר למחאות בינואר, ונמשכה במלחמה שבה פצצות נפלו בלב טהרן. תוסיף לזה את המשבר הכלכלי ותבין את המצוקה שבה נמצאים אזרחי איראן".
עם הגב לקיר
השחיקה החריפה בכוח הקנייה של האיראנים והטראומה המתמשכת גייסו גם אוכלוסיות שבעבר היו שקטות למחאה גלויה. רק השבוע, גמלאים מביטוח לאומי ותעשייה ערכו הפגנות מתואמות בכמה ערים באיראן וקראו: "השולחן שלנו ריק!".
מנהיגי המדינה האסלאמיסטית אולי לא חוששים בשלב זה לאבד את אחיזתם בשלטון בגלל כמה פנסיונרים עם שלט ברחוב, אבל הממשלה האיראנית, זו שאחראית לחיי היומיום של האזרחים, בהחלט מודאגת. "יש עכשיו שתי סוגיות שהממשלה האיראנית מתמודדת איתן", אומר צימט. "הראשונה היא איך מעדכנים את התלושים שנותנים לציבור, כדי לסייע להם לרכוש מוצרי יסוד. יש היום ויכוח בין הממשלה לפרלמנט אם להעלות את הסובסידיות האלו לכולם או רק לשכבות החלשות. הסוגיה השנייה היא הקיצוב בדלק".
כך, למשל, מכסות הדלק צומצמו, ולאחרונה מורגש מחסור חמור בבנזין ובסולר, בעיקר במחוזות הצפוניים באיראן. "לכל הדברים האלה יש השלכות חברתיות", אומר צימט. "כולם זוכרים מה היה בנובמבר 2019 כאשר עלה מחיר הדלק, ופרצו מהומות".
העיסוק הממשלתי במשבר בולט על רקע הסירוב המתמשך של ההנהגה, בהובלת המנהיג העליון החדש מוג'תבא חמינאי, לוויתורים במשא ומתן שעשויים להוביל לצמצום הלחץ הכלכלי החיצוני. יו"ר הפרלמנט האיראני, מוחמד־באקר קאליבאף, הזהיר לאחרונה: "לא משנה כמה כוח צבאי יהיה לנו, אם העם יהיה רעב, ואם לא תהיה תנועת הון וצמיחה כלכלית - לא נוכל להחזיק מעמד". גם הנשיא פזשכיאן קרא לסיום המלחמה, אם כי לא קשר זאת למצב הכלכלי.
"יש כשל עמוק בניהול הכלכלה, וזה מה שמניע את הנשיא פזשכיאן - שהוא נבחר ציבור ולכן מבין את מצוקות העם - ללחוץ לחזור לשולחן המשא ומתן ולחתור להסכם", אומר מנשרוף. "קאליבאף מדבר המון על התמורות הכלכליות שאיראן תגרוף אם יהיה הסכם. הממשלה לחוצה מאוד על כסף שיאפשר לה להרים את הראש מעל המים".
אלא שהאינטרס הממשלתי והכלכלי אינו תואם תמיד את עמדת ההנהגה המדינית. "ככל שאיראן לחוצה, כך המשטר יותר מקרין לחץ דווקא על המשך המלחמה", אומר מנשרוף. "הם מבינים שהם בצרה ושיש להם שני מנופים - המשך סגירת מצר הורמוז וחולשת המדינות המפרציות. ככל שהמשטר נלחץ לפינה, כך הוא מרגיש צורך להגביר את כושר ההרתעה שלו, ומגביר את האיומים בשני הנושאים הללו. במקביל, יש הגברה של הדיכוי האזרחי, כדי לצמצם אפשרות של חידוש המחאות".
"מצד אחד, אתה רואה היום בכירים בצמרת האיראנית, שממילא תמיד היו יותר פרגמטיים, שבאמת מצביעים על הצורך לחזור למו"מ ועל חשיבות פתרון המשבר הכלכלי", מצטרף צימט. "אבל בסוף המדיניות האיראנית לא הופכת ליותר מתונה, אלא להפך. כנראה פזשכיאן וקאליבאף לא מצליחים לשכנע את מוג'תבא שצריך לרדת מהדרישות האיראניות. ההנהגה האיראנית הנוכחית, כיוון שהיא קיצונית יותר ומפני שהיא כנראה לא רואה סיכוי להגיע להסכם ארוך טווח עם האמריקנים, חסרת מוטיבציה להסכים לוויתורים משמעותיים יותר ממה שהסכימה להם עד עכשיו. יש תזה שאומרת שאם בעוד חודש או חודשיים האיראנים יגיעו למסקנה שהם לא יכולים עוד עם הלחץ הכלכלי, הם יעדיפו לשבור את הכלים ולהתחיל לתקוף תשתיות נפט בסעודיה, כי מבחינתם זו הדרך היחידה לצאת מהמבוי הסתום".
ד"ר רז צימט: "בסוף המדיניות האיראנית לא הופכת למתונה יותר, אלא להפך. אם בעוד חודש או חודשיים הם יגיעו למסקנה שהם לא יכולים עוד, ייתכן שהם יעדיפו לשבור את הכלים ולתקוף תשתיות נפט בסעודיה, כי מבחינתם זו הדרך היחידה לצאת מהמבוי הסתום"
לדברי צימט, המשבר הכלכלי הוא גם לא ערובה לערעור יציבותו של המשטר הנוכחי. "המשבר הכלכלי באיראן מביא לשחיקה משמעותית מאוד של מעמד הביניים, שהולך ויורד מתחת לקו העוני", הוא מסביר. "כשהמורה המסכן צריך להתחיל לחשוב מאיפה הוא מביא אורז הביתה, הוא עסוק בהישרדות ופחות פנוי לצאת ולהפגין. וזה בלי להביא בחשבון את השאלה עד כמה שתי מלחמות והטראומה של הדיכוי האכזרי של המהומות בינואר, הותירו רצון כלשהו בעם האיראני לצאת לרחובות".
במוסד, לפחות בתקופת דדי ברנע, האמינו מאוד בלחץ הכלכלי כמנוף להנעת מחאות ולהפלת המשטר.
"במוסד האמינו גם שהכורדים יפילו את המשטר. זה שלכאורה משבר כלכלי מתמשך מייצר נרגנות ציבורית וחוסר שביעות רצון, זה ברור לגמרי. אבל האזרח הממורמר לאו דווקא יוצא לרחוב. מכאן ועד להפלת המשטר הדרך לא כל כך פשוטה".
"יש קונצנזוס שאם המשטר האיראני ירגיש שהוא עומד ליפול, הוא ילך למלחמה, אפילו עקובה מדם, לפני שיהיה מוכן לוותר, בבחינת תמות נפשי עם פלישתים", אומר א' מ"חדשות איראן", שכאמור גדל במדינה ומכיר היטב את המנטליות של מנהיגיה. "אנחנו, בישראל, צריכים להיות מוכנים לאפשרות הזו. בכל רגע הם עשויים לשגר לעברנו טילים".
