הסנקציות על איראן: הלקח שרוסיה כבר לימדה את המערב

ב־24 בפברואר 2022 רוסיה פתחה במלחמה נגד אוקראינה והזרימה עשרות אלפי חיילים וטנקים מעבר לגבול. ארה"ב ואירופה, וגם כמה מדינות מערביות כגון קנדה, אוסטרליה, יפן ועוד, לא התמהמהו אלא הכריזו על סנקציות נרחבות נגד רוסיה. חבילת הסנקציות הראשונה בארה"ב יצאה לפועל כבר ב־24 בפברואר 2022, ובאיחוד האירופי עוד לפני כן – בתגובה להכרה הרוסית בבדלנים שפעלו במזרח אוקראינה.

מאז המערב פעל נגד רוסיה בכמה מישורים: הקשר עם מרבית הבנקים הרוסיים נותק, בעוד שהנכסים של רוסיה בבנקים המערביים הוקפאו. רוסיה נותקה ממערכת ה־SWIFT, כדי להגביל באופן משמעותי השקעות וגישה להון. אירופה, שעד כה היתה תלויה באנרגיה הרוסית, החלה לצמצם את התלות והנהיגה את תקרת המחירים עבור הנפט הרוסי, במטרה לצמצם את ההכנסות הרוסיות בלי לסלק את הנפט הרוסי מהשווקים באופן מוחלט.

מדינות מערביות אסרו על יצוא של טכנולוגיות מתקדמות וטכנולוגיות דו־שימושיות לרוסיה, כדי לעצור את ההתפתחות של טכנולוגיות צבאיות רוסיות. כמו כן הוטלו סנקציות מחמירות על בכירים רבים במערכת הפוליטית, הביטחונית והכלכלית הרוסית, וכך אוליגרכים רבים שהיו מקורבים לפוטין.

בדרך זו ארה"ב, אירופה ומדינות מערביות אחרות ניסו להשיג כמה מטרות: למנוע מרוסיה הכנסות על מנת להקטין את יכולתה לממן את מלחמתה, למנוע התקדמות טכנולוגית כדי להצר את מהלכיה בתחום הביטחוני, ולהחליש את כלכלתה כדי לגרום לאליטות במדינה להפעיל לחצים על ההנהגה הפוליטית.

ללמוד את הלקח

מהמקרה של רוסיה ניתן ללמוד גם לגבי איראן. בימים אלה הנשיא טראמפ הכריז על מלחמה כלכלית נגד איראן ואף דרש ממדינות העולם לקטוע יחסים כלכליים עימה. לפי שעה הסנקציות שהכריז עליהן אינן נוגעות לסין, הרוכשת את חלק הארי של הנפט האיראני.

רוסיה, שבעצמה נמצאת תחת סנקציות אמריקניות, בוודאי לא תצטרף לעיצומים האמריקניים נגד איראן. כמו כן, לאיראן יש ניסיון רב בעקיפה של סנקציות - למעשה, היא עושה זאת במשך עשרות שנים, כשהיא משתמשת, כמו רוסיה, ב"צי האפור" לייצא את הנפט שלה, בארנקי הקריפטו ובאמצעים נוספים בניסיון להמשיך את החיים גם בצל הסנקציות.

ספק רב אם העיצומים החדשים של ארה"ב ירסקו את המשטר האיראני בזמן הקרוב. יחד עם זאת, אם ארה"ב תדע להשיג תמיכה בינלאומית רחבה ולצרף לסנקציות הללו כמה שיותר מדינות – היא תוכל להחליש עוד יותר את הכלכלה האיראנית, החלשה ממילא, ובהדרגה לערער את המשטר האיראני, למנוע ממנו יכולות טכנולוגיות, רכיבים חיוניים וגם כספים המשמשים למימון של זרועות הביטחון השונות שלה ופעולות טרור נגד מדינות האזור.

הנפט עבר לסין והודו

אחרי ארבע וחצי שנות מלחמה ברוסיה, המטרות הללו הושגו רק באופן חלקי, בראש ובראשונה בגלל שמדינות כמו סין, הודו, טורקיה או מדינות ערב לא אימצו את הסנקציות. אמנם, בנקים סיניים, הודיים ואחרים נמנעו מהפרתן, והודו גם שילמה לרוסיה במטבע המקומי ולא בדולרים עבור הנפט הגולמי שלה, אך במקביל סין והודו הפכו ללקוחות הגדולים ביותר של רוסיה בתחום האנרגיה. אם לפני המלחמה שתיהן יחד רכשו פחות מ־20% מהנפט הרוסי, במהלך ארבע וחצי שנות המלחמה החלק הזה גדל לכ־70%.

יתרה מכך, טורקיה ומדינות נוספות במרחב הפוסט־סובייטי הפכו לצינור חמצן עבור רוסיה בכל מה שנוגע לעקיפת הסנקציות ואספקה של טכנולוגיות דו־שימושיות.

המסקנה היא שהסנקציות המערביות, למרות עוצמתן, לא היו חזקות דיין, בגלל שכמחצית מהעולם לא הצטרפה אליהן והמשיכה, בדרך כזאת או אחרת, לנהל יחסים כלכליים עם הפדרציה הרוסית. אך מה היה קורה אילו גם סין והודו, או אחת מהן, היו מצטרפות לסנקציות? האם זה היה מבטיח את הקריסה של המשטר הרוסי? המחקר של הסנקציות מעיד על כך שרק לעיתים רחוקות משטרים מתמוטטים אך ורק בגלל סקציות.

כרגע, למרות הסנקציות החלקיות, רוסיה חווה משבר כלכלי: הריבית במשק עלתה מאוד והפכה הלוואות לבלתי נסבלות עבור הצרכן הממוצע, ההשקעות מחו"ל לא מגיעות, והבור התקציבי נהיה עמוק יותר ויותר. המתקפות האוקראיניות על נמלים, בתי זיקוק ומאגרי נפט רק מוסיפות לחץ נוסף, ובמהלך החודשים האחרונים ניכר מחסור חמור בדלק. אך בדיוק כמו צפון קוריאה, לוב ואף איראן, שמתקיימת תחת סנקציות עשרות שנים, המשטר הרוסי לא קרס.

ללמדנו שסנקציות יכולות להחליש את הכלכלה ולמנוע קדמה טכנולוגית, אך לבדן אינן מספיקות כדי לקצר את חייו של משטר כזה או אחר, ולכך נדרשת פעולה צבאית, מבפנים או מבחוץ.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת ROPES לשת"פ אזורי ועמיתת מחקר בכירה במכון CHATHAM HOUSE בלונדון. היא מומחית למזרח התיכון ורוסיה