יקום מקביל: לא תאמינו איך נראית המלחמה בטלוויזיה האיראנית

בואו נניח שאנחנו אזרחים איראנים. לא תומכי משטר מובהקים, אבל גם לא אופוזיציה לוחמת. סתם כאלה שבסך הכל רוצים לחיות את חייהם בשקט. בטח לא רוצים מלחמות. נניח שחזרנו מהעבודה בלי להיהרג בדרך, אחרי גיחה קטנה לקניות בין ההפצצות, או בסוף יום עבודה אם יש כזו. אנחנו נכנסים הביתה, חולצים את הנעליים בכניסה, בני הבית מקבלים את פנינו בחום.

הטלוויזיה דולקת, אנחנו יושבים מולה, שותים תה ואוכלים פירות, ואז מביאים את השולחן וסועדים יחד ארוחת ערב, עדיין מול הטלוויזיה. אחרי שאכלנו, אנחנו זולגים ענוגות לנעלי הבית וצופים בטלוויזיה. מהו המידע שעבר אלינו בכל השעות האלה, מחזרתנו הביתה ועד שהלכנו לישון? מה רואים בטלוויזיה האיראנית? איך נראים אולפני המלחמה שלהם? איזה נרטיב מספר השלטון לעם דרך ערוצי התקשורת שבשליטתו?

שמנו את נפשנו בכפנו, והפקרנו את זוג העיניים שלנו ליום של צפייה מודרכת בטלוויזיה האיראנית, בשילוב פשפוש מעמיק בערוצי מידע נוספים מטעם השלטון. המדריך שלנו להיום הוא א', חוקר ואנליסט של תקשורת ורשתות איראניות עבור ערוץ חדשות איראן בטלגרם. הוא בשנות ה־30 לחייו, והסיבה שהוא לא יכול להזדהות בשמו היא שחלק גדול ממשפחתו חי באיראן. הוא עצמו עלה לארץ מהרפובליקה האסלאמית בשנות ה־20 לחייו, ובניגוד למומחים רבים שרכשו את השכלתם וידיעותיהם בארץ - הוא נולד, התבגר, התחנך ועיצב את אישיותו הבוגרת באיראן. הערוצים שבהם נצפה יחד היום הם ערוצי הטלוויזיה שעליהם גדל, המשדרים שבהם צפה, המגישים שסיפקו לו את חדשות הערב. אם יש מישהו שיודע מה עשוי לחשוב איראני כשהוא צופה באולפני המלחמה, ומתעדכן במה שהשלטון בוחר לספר ולשדר לעם האיראני - זה הוא.

שידורי המהפכה

באיראן יש תאגיד שידור ציבורי החולש על שישה ערוצי טלוויזיה, שאחד מהם משדר חדשות בלבד. פרט לכך, התאגיד אחראי גם על ערוצי הטלוויזיה המקומיים של כל מחוז. בראש גוף התקשורת העצום הזה עומד יו"ר התאגיד, הממונה ישירות על ידי המנהיג העליון. המינוי הוא אישי, בשל חשיבות המוסד בהנדוס התודעה של האזרחים.

מעבר לתשומת לב הישירה של המנהיג העליון, תקציבים רבים מופנים לגוף מפלצתי זה, דבר המעורר תרעומת בקרב העם היושב באיראן. והסיבה קשורה לכך שמדובר לא רק בשופר שקוף של הדיקטטורה, אלא גם במוצר טלוויזיוני שנתפס כנחות. מאקטואליה ועד ספורט, מסדרות דרמה ועד תוכניות בידור - הכל, כך אומר לנו א', נראה דל תקציב וחובבני. "משמרות המהפכה יודעים שהם נמר של נייר, כלומר שאין להם באמת יכולות צבאיות, בטח לא כאלה כמו שהם מספרים שיש להם. לכן הם השקיעו כלפי חוץ בפרוקסיז ובטילים, וכלפי פנים - בתעמולה", מסביר א'.

נחזור אלינו, בנעלי הבית מול הטלוויזיה. בכל ערוץ שאליו נזפזפ נראה גרפיקה בינונית, שלאחריה תתמקד המצלמה בפניה של מגישה חסרת ייחוד עטויה חיג'אב. לאחר הדיווחים מהגזרות השונות (שתכף נעסוק בהם לעומק), נוכל גם לשמוע את דעתם המלומדת של פרשנים שונים, וכולם יהדהדו את אותם מסרים: איראן חזקה ואינה ניתנת להבסה, היא שולטת על חצי מהעולם וכולם מפחדים ממנה.

"כל עוד חמינאי חי, ובשנתיים וחצי האחרונות בפרט, הוא היה חוזר ומדגיש בכל הנאומים שלו את חשיבות ה'מלחמה הקוגניטיבית', שבמילים אחרות זו שטיפת המוח שעוברים האזרחים. הוא ידע: מי ששולט על התודעה שולט בשטח, גם אם אין לו הכוח הפיזי.

"התאגיד הוא הגוף האמון על התעמולה, וגם על חלק גדול מאתרי החדשות באיראן", ממשיך א' בזמן שאנחנו מתחילים לצפות באחד מהערוצים. "יש באיראן משהו שאין לו אח ורע בעולם: יש עשרות סוכנויות ידיעות שיש להן אתרים רשמיים, חשבונות ברשתות החברתיות ובעיקר בטלגרם - וכולן שייכות למשטר".

הוא גולל בסלולרי, בטלגרם, עוד ועוד ערוצים של סוכנויות ידיעות, שלדבריו אומרות בדיוק את אותו הדבר. לפני שאני מבקשת דוגמאות, א' פותח ידיעה אקראית באחת מסוכנויות הידיעות הנ"ל, שבה מופיעה תמונתו של הסנאטור לינדזי גראהם המצוטט כאומר: "טעינו כשנכנסנו למלחמה עם איראן". למען הסר ספק, הסנאטור המכובד לא אמר משפט כזה, אלא להפך.

ידיעה אחרת מתייחסת לאזרח איראני שצילם הפגזה של חיל האוויר שלנו והעלה את הסרטון לרשת. הערוץ קורא למי שמכיר את הצלם החובב שיעביר את פרטי הזיהוי שלו, והם כבר יטפלו בו. ידיעה נוספת מספרת בסיפוק על פגיעה מוצלחת במיוחד של טילים איראניים במפעלי הזיקוק בחיפה, שלפי בדיקה שלי עוד עומדים על תילם.

בערוצים אלה נעזרים ללא בושה גם בבינה מלאכותית. למשל, ידיעה שנראית אמיתית לחלוטין, שבה שני צילומי אוויר של מכ"מ אמריקני בקטאר לפני ואחרי הפצצה איראנית. בתמונה הראשונה הוא נראה כמו כדור אפרפר ויפה, ובתמונה השנייה הוא נפגע קשות. הבעיה היחידה היא שמעולם לא היתה הפגזה כזאת, והמכ"מ דווקא עובד אחלה. את הידיעות מערוצים אלה מפיצים אינספור חשבונות פרטיים.

והאזרח בנעלי הבית? דווקא עכשיו, בחודש הרמדאן, הוא היה שמח לצפות עם האישה באיזו סדרה נחמדה, אבל כל מה שיוכל למצוא בימים אלה זה משדר חדשות או תוכנית דת קיצונית, שגם בה יופיעו כתוביות המעדכנות בכל רגע מה קורה, או לפחות מה המשטר היה רוצה שיקרה. אז מה הפלא ש־80% מהצופים, גם מתנגדי המשטר וגם תומכיו, בכלל לא צופים בשידורים הממלכתיים?

ומה לגבי מגישים מפורסמים, אנשי תקשורת בולטים? האם יש מקבילים איראנים לינון מגל או דני קושמרו? א' קובע שאין, ולא במקרה: המדיניות של התאגיד היא לא לתת לאף אחד לבלוט יותר מהמינימום ההכרחי, כדי לא להאפיל על המנהיג העליון. "לאורך שלטונו של חמינאי, היה אפשר לראות בבירור את תסביך האלוהות שלו ואת פולחן האישיות שהיה סביבו. חמינאי שלט 36 שנים, שבמהלכן צצו נגדו כמה וכמה התנגדויות עממיות. בכל פעם שהוא ראה ששלטונו בסכנה, הוא נתן למשמרות המהפכה יותר כוח. הם שמרו עליו, ובתמורה הוא נתן להם את כל משאבי המדינה. עם הכוח הזה בידיים שלהם, הם הרסו את איראן: ניצלו בחוסר אחריות את כל משאבי המים, ייבשו מאגרי מים תת־קרקעיים, נפט, גז, חשמל וברזל. מעבר לכך, הם קרטל סמים לכל דבר. הוא העניק להם את זה, והם דאגו לשמור אותו למעלה, במעמד אלוהי".

האם יש מקבילים איראנים לינון מגל או דני קושמרו?המדיניות היא לא לתת לאף אחד לבלוט יותר מהמינימום ההכרחי, כדי לא להאפיל על המנהיג העליון. "לאורך שלטונו
של חמינאי, היה אפשר לראות בבירור את תסביך האלוהות שלו"

על רקע המצב שלעיל, צצו ועלו תנועות של רפורמיסטים שקראו ליותר פתיחות. "הם הצהירו שנשים לא חייבות ללכת עם חיג'אב מלא, הטיפו בעד פתיחות מדינית ופוליטית, אמרו שהם אפילו תומכים בביקורת פומבית. אלו היו כמו ממתקים, והאזרח הפשוט הלך אחריהם. הוא האמין שחתאמי, שהיה רפורמיסט לכאורה, באמת יביא שינוי. המון ממתנגדי המשטר שהיו פעילים אצל הרפורמיסטים הבינו בדיעבד שהכל היה שקר, אותה הגברת בשינוי אדרת". א' מבין את הפיתוי ללכת אחרי הפייק־רפורמיסטים האלה, ומודה שזה מה שהחזיק את המשטר עד עכשיו.

ואז הגיע הלוויין

ואז, לפני כמה שנים, נכנסו שידורי הלוויין גם לרפובליקה האסלאמית. מטבע הדברים, האפשרות הזו ניקזה אליה מתנגדי משטר רבים, שניצלו אותה להפצת העמדות והנרטיבים שלהם. רובם שודרו מלוס אנג'לס, מיעוטם מלונדון. "למרות הציפיות, הם לא היו חזקים כל כך. התפנית הגדולה היתה כשהרשתות החברתיות נכנסו לאיראן. פתאום האזרחים התחילו לראות איפה המשטר משקר ומוליך אותם שולל. פתאום עיניהם נפקחו, והם התרחקו גם מהרפורמיסטים. תופעה מעניינת נוספת היא שהם התרחקו גם מהדת. זה נתון מרתק, שאיראן היום נחשבת מדינה חילונית, כי כך מגדירים את עצמם אזרחיה. את הנתון הזה גם העיתונות תומכת המשטר מצטטת, וגם היא מודה שהמשטר הוא זה שגרם לחילון האוכלוסייה".

לאחר שהרשתות החברתיות החלו להשפיע וצברו תאוצה, גם ערוצי הטלוויזיה בלוויין של מתנגדי המשטר החלו לנסוק. הערוץ הגדול והמשפיע ביותר הוא "איראן אינטרנשיונל", ויש עוד רבים דומים לו המסקרים את המציאות בלי להיות כפופים למשטר באיראן, ובלי לחשוש לחייהם אם יביעו עמדות או ישדרו עובדות העלולות להחליש את המנהיג העליון או את משמרות המהפכה. להפך, הם עושים בדיוק את זה מבוקר ועד ערב.

"איראן אינטרנשיונל" עלה לאוויר לפני כעשר שנים, והמימון שלו הוא סעודי בעיקרו. הוא משדר בפרסית והוא פופולרי במיוחד בתוך איראן, כי לאזרחים, כאמור, קצת נמאס מהתאגיד הציבורי. מתוך ה־80% שלא צורכים את שידורי המהפכה, 80% צופים ב"איראן אינטרנשיונל". הערוץ הזה כל כך משמעותי, שאפילו התאגיד כבר לא יכול להתעלם ממנו כמו שהוא נוהג לעשות ביחס לכל תופעה שלא מתאימה לאג'נדה, ובשידוריו הוא תוקף אותו חזיתית ללא הרף, מה שרק מאדיר את שמו.

על פי א', הערוצים של מתנגדי המשטר אמינים יותר. "אזרח איראני שפעם לא ידע לזהות מה אמת ומה לא - היום יש לו רשתות חברתיות התומכות באמת, והוא מזהה שהאמת הזאת נמצאת בערוצים שמגיעים מחוץ לאיראן, ולא משידורי התאגיד. לכן את רואה שבכל נקודות הזמן שהמשטר הרגיש איום קיומי - בעם כלביא, במחאות ינואר ועכשיו, בשאגת הארי - הדבר הראשון שהוא עשה היה לנתק את האינטרנט".

לו היה חיבור אינטרנט תקין ברפובליקה האסלאמית, האזרח בנעלי הבית הצמריריות שלו היה יכול עכשיו לגלוש ולראות את זוועות המשטר שלו, את התפוררותו, את השליטה המוחלטת של צה"ל בשמי טהרן, את ההפצצות של מחסני התחמושת ומפקדות השלטון, ולעומת זאת - את המצב בישראל. כשהוא ישווה את כל אלה למה שנאמר לו בתאגיד על כך שאיראן מנצחת, שישראל מופצצת ברמה כזו שהפכה לעיי חורבות דמויות עזה, שתושביה כל היום במקלטים, שבתיה הרוסים, שיש אלפי פצועים ושילדים ציונים מבוהלים רצים למקלטים באזעקות - הוא יבין שמשקרים לו, ויבין גם למה.

"הרשתות החברתיות הרסו את המשטר. חמינאי חזר ואמר שצריך להלאים את האינטרנט, כמו שעושים בסין. פרשנים אומרים שאחת מהטעויות הגדולות ביותר שחמינאי עשה בחייו היתה שהוא נתן לאינטרנט להיכנס לאיראן באופן בלתי מרוסן. כשהאזרחים בעלי הקול הצף, אלה שאין להם עמדה ברורה בעד או נגד המשטר, חשופים לשידורים האלה שמגיעים אליהם דרך האינטרנט - הם זולגים לכיוון המתנגדים".

אליבא דא', יש אזרחים אמיצים רבים באיראן, מה שהוא מכנה "פטריוטים אמיתיים", שמפיצים את האמת ברשתות החברתיות. איך הם עושים את זה בלי להיאסר או להיות מוצאים להורג? הם משמשים ב־VPN (כלי המחליף את כתובת ה־IP האמיתית של המשתמש בכתובת IP של שרת ה־VPN, כך שלא ניתן לדעת את מיקומו), וכך מטשטשים את עקבותיהם.

שטן גדול, שטן קטן

ואיך אנחנו, בישראל, נתפסים בתקשורת הממסדית באיראן? "ישראל אפילו לא מגיעה לרמת 'שטן'. אמריקה היא השטן, וישראל היא גידול סרטני, היא כלב השמירה של אמריקה וצריך להשמיד אותה. באופן פרדוקסלי, אחת מהדמויות המרכזיות בתקשורת האיראנית היא ביבי נתניהו. כל ילד קטן באיראן מכיר אותו, את ה'זוועות' כביכול שהוא מעולל למוסלמים חפים מפשע, ואת הפעולות שהוא נוקט נגד האסלאם בכלל. האם הם מאמינים לזה? אם משודרות תמונות זוועתיות - יש להן כוח לזעזע. מובן שמשתמשים בתמונות האלה כמניפולציה: אם מראים בית חולים או בית ספר שהופגז בעזה, ולא מספרים שמחבלים השתמשו בו כמגן אנושי - כלומר, כל עוד את לא חשופה למידע האמיתי שנותן את הסיפור כולו - את מתנגדת לביבי".

לטענת א', ישראל פועלת רבות למען תושבי איראן, אף שאין לה אינטרס ישיר לעשות את זה. "היא הרסה באופן שיטתי את כל מוקדי הדיכוי ושיטחה אותם עד לעפר: תחנות משטרה, עמדות פיקוד שמהן יצאו אנשי הדיכוי. יש תיעודים שלאחר ההרס של ההפצצות של ישראל, מפקד התחנה יושב בשולחן מחוץ למבנה ההרוס. הם העבירו את המפקדות לאצטדיונים, שגם אותם ישראל תקפה. כלומר, ישראל פועלת למען האינטרסים הלאומיים של איראן, ואין לזה אח ורע בהיסטוריה". צעדים אלה לא נעלמים מעיניהם של אזרחי הרפובליקה.

איך אנחנו, בישראל, נתפסים בתקשורת הממסדית באיראן? "ישראל לא מגיעה אפילו לרמת 'שטן'. היא גידול סרטני, כלב השמירה של אמריקה. באופן פרדוקסלי, אחת מהדמויות המרכזיות בתקשורת האיראנית היא נתניהו"

א' בטוח שצעדים אלו מחזקים את מתנגדי המשטר, אך טוען שישראל לא פועלת נכון. "ישראל וארה"ב סוללות את הדרך להחלפת המשטר, אבל הן עושות טעות: בינואר אזרחים יצאו החוצה בידיים חשופות וטבחו בהם ללא רחמים, רצחו 40 אלף בתוך יומיים. אזרח לא יכול לעשות כלום בידיים חשופות. אם ישראל באמת רוצה לעזור לעם האיראני - היא צריכה לחמש את האזרחים".

איך נראים חיי היום יום בטהרן, למשל, שמופצצת מאסיבית? או, איך אומרים בפרסית "בדקות הקרובות צפויות להתקבל התרעות באזורך"? אז מתברר שאין צורך להגיד את זה בפרסית, כי לעם היושב באיראן אין מקלטים ואין אזעקות. יתרה מכך, הם יודעים שישראל לא תתקוף את האזרחים ברחוב ושהאוכלוסייה האזרחית היא לא יעד מבחינתנו, ולכן הם מרגישים בטוחים, אף שההפגזות שלנו מאסיביות פי כמה וכמה מאלה שלהם. לכן, בניגוד אלינו, שרצים לממ"ד - הם עולים לגג לצלם.

א' מזכיר שלפני ימים אחדים יצא מפקד סנטקום באזהרה האומרת שנכון, אין להם כוונה לתקוף אזרחים חפים מפשע, חלילה, אבל מכיוון שהמפקדות של המשטר נבנו בלב אוכלוסייה אזרחית - כמו הבונקר של חמינאי שהיו לו שש יציאות , כולן לתוך בתי חולים ובתי ספר - לא כדאי לאזרחים להסתובב ברחוב בזמן הפגזה.

ב־2019 היתה נקודת מפנה נוספת שהעמיקה את חוסר האמון בין תושבי איראן למידע שהגיע אליהם דרך התקשורת הממסדית. באותה שנה סערו הרוחות: מחאות אזרחיות דומות לאלו שראינו בינואר האחרון גבו את חייהם של כ־1,500 מפגינים. בתחילת ינואר 2020 חוסל קאסם סולימאני, מפקד "כוח קודס" של משמרות המהפכה האיראניים. הממשל בטהרן היה צריך תמרון התאוששות מהיר.

באותו הלילה של החיסול, התפוצץ באוויר מטוס נוסעים אוקראיני שהיה בדרך לקנדה. על המטוס היו 176 נוסעים ואנשי צוות, רובם איראנים. כולם נהרגו. "בשעות הראשונות היה רצף ארוך של מידע מרשתות חברתיות תומכות משטר, שלפיו מדובר היה בתקלה טכנית שגרמה למטוס להתפוצץ באוויר. אבל אזרח אחד צילם את המטוס במקרה, ורואים בבירור שהוא נורה - לא על ידי טיל אחד, כי אם שניים. הסרטון הופץ באופן נרחב בקרב המתנגדים.

"במשך שלושה ימים המשטר הכחיש באופן גורף את מה שרואים בבירור בסרטון. האולפנים התמלאו מומחים לתעופה, טייסי קרב לשעבר ופרשנים שחזרו וטענו שלא מדובר בירי של טילים. לאחר מכן הוחלף הנרטיב, ודובר על כך שזאת היתה טעות אנוש בשל זיהוי שגוי. לאחר מכן עמד בכיר במשטר מול המצלמה והודה שאיראן היתה זו שהפילה את המטוס בכוונה. וזהו. אז מה אתה עושה עם כל השקרים? כלום. ככה זה באיראן. משקרים, לפעמים נאלצים להודות - וזהו, חוזרים להפציץ בתעמולה. זו היתה דרמה שהובילה לתפנית. תומכי המשטר הודו בטעות והושפלו, והרבה אנשים התרחקו מהמשטר בגלל זה".

המציג אינו שחקן

אחד מהטיעונים החזקים החוזרים בתקשורת הממסדית, הוא שהמלחמה נפתחה בזמן שפני איראן היו לשלום. ולראיה: ארה"ב ואיראן היו במהלך משא ומתן. על פי חדשות התאגיד, פתיחה במלחמה בעת כזו מוכיחה עד כמה אין לבטוח בארה"ב ובנשיאה הנכלולי. טענה נוספת העולה שוב ושוב היא שהמלחמה הזו, כמו קודמותיה, היא מלחמת דת נגד האסלאם. מה שנוסף לנרטיב לאחרונה הוא שזו גם מלחמה ספציפית נגד איראן כאומה. טיעון זה אמור לעורר את הרגש הפטריוטי של האזרחים. "הטיעון הזה עזר להם בעם כלביא, אבל אחרי הטבח זה לא עוזר להם כל כך. בטלוויזיה הממלכתית אפשר לשמוע משפטים כמו 'הם חשבו שהם לקחו לנו את המנהיג, אבל אנחנו חזקים. אנחנו ננצח במלחמה, אנחנו שולטים בגובה הלהבות ואנחנו נחליט אם ומתי תהיה הפסקת אש'. הם נוקטים גישה זו מתוך אמונה שככל שהשקר גדול יותר - יש לו סיכוי גדול יותר להצליח. אבל העם כבר לא קונה את זה".

בשידורי התאגיד חוזרים צילומים מישראל בלופ. על רקע סרטונים שבהם רואים ישראלים במקלט, הפרשן מסביר: "כל הציונים נמצאים במקלט יומם ולילה וחייהם אינם חיים". אהובים במיוחד הם הצילומים של תושבים שוכבים לצידי הכבישים ומגינים על ראשיהם בידיים. בפינת הכלכלה מדווח כי הכלכלה הישראלית קרסה ושתושבים רבים בורחים מהארץ.

"הם עושים את זה כדי לערוך השוואה שאומרת 'אנחנו במלחמה והציונים סופגים מהלומות הרבה יותר קשות מאיתנו'. אבל לא כך היא: בטהרן, באספהאן ובמקומות אחרים יש מחזות אפוקליפטיים. ישראל וארה"ב כמעט השמידו את מחסני הטילים התת־קרקעיים, כמו שטראמפ אמר. בכרג' השבוע היו תקיפות כל כך עוצמתיות, שהיה אור יום באמצע הלילה. האזרח האיראני רואה את זה, זה לא משהו שאפשר להסתיר. אם הוא מתנגד משטר, אז הוא שולח איחולים מכל הלב לטראמפ ולישראל. אם הוא תומך במשטר, הוא רוצה לדעת שגם הצד השני חוטף. לכן הם חייבים לשקר ולומר שגם בישראל זה כך".

המשטר משתמש בדרך תעמולה יצירתית נוספת, ושוכר שחקנים מקצועיים שיציגו מציאות שלא קיימת. כמו צילום מכמיר לב של משפחה במעלית, אב ושני ילדיו הפעוטים מכוסים אבק מהפגזות ישראליות שמהן ניצלו בעור שיניהם. "הבעיה היא שלאיראנים יש עיניים חדות, והם גילו שהאיש הזה שחקן. הוא בן של סגן שר המודיעין האיראני", צוחק א'.

במקרה אחר רואים אישה בוכה על חמינאי בבכי קורע לב. זה היה כמעט יכול לשכנע את הציבור - אלמלא היו רואים אותה בסצנה אחרת כמה ימים מאוחר יותר.

מלחמת התודעה מתנהלת גם במדור הקריקטורות, שחלקן בוטות מאוד. למי שאינו בקיא בשיח הפנים־איראני, יש לתת כמה מילות הקדמה. הנקודה הראשונה: בניסיון ההתנקשות בחמינאי ב־1981 הוא נפצע קשות, ואחת מידיו נותרה משותקת. נקודה שנייה: חמינאי משול לעכבר, כי הוא מסתתר בבונקר. נקודה אחרונה: ידוע שהמנהיג העליון החדש, בנו של חמינאי, סובל מאימפוטנציה. תראו למעלה מה עשה קריקטוריסט מוכשר מכל המידע הזה. קריקטורה נוספת, הפעם מהצד של תומכי המשטר, היא של מסך טלוויזיה שבו מופיע פלג גוף עליון של ערבי מהמפרץ כשטיל עומד לפגוע בו. הקריקטורה מראה את מה שיש מחוץ לפריים של המסך: בפלג גופו התחתון לובש האיש מדים של ארה"ב. כלומר, הטיל האיראני שיפגע בו לא יהרוג אזרח כוויתי או סעודי, אלא חייל של ארה"ב.

ואיך הציבור באיראן רואה את ישראל? א' טוען שהם חושבים עלינו טובות. "הם מאוד מרוצים מישראל. יש אלינו אהדה עד לב השמיים, והם מאוד מודים לנו על מה שאנחנו עושים. יש המון סרטונים שבהם רואים תקיפות של ישראל ואמריקה, והמצלם שולח איחולים לבביים ומעודד את נתניהו לתקוף עוד. דבר נוסף: אנחנו וארה"ב נתפסים ככאלה שעומדים במילה שלהם. במהלך הטבח טראמפ איים שאם המשטר ייגע באזרחים שיוצאים לרחובות, יקרה לו משהו רע מאוד. והנה - קורה לו משהו רע".