התרעה.
ביום ראשון השבוע, בדיון אצל שר הביטחון, הניח צה"ל התרעה אסטרטגית: יהודה ושומרון בפני התלקחות רבתי, על רקע העלייה החדה באירועי הטרור היהודי ואוזלת היד בטיפול בו.
ההתרעה, שמתפרסמת כאן לראשונה, לא דווחה לציבור. שר הביטחון פרסם אמנם הודעה בסיום הדיון, אבל נותר עמום כשקבע כי "לא נאפשר אלימות ונטילת החוק לידיים מצד גורמים בלתי מוסמכים". כ"ץ אינו מפרט מיהם אותם גורמים. הודעתו מנוסחת בקפידה, כשראשיתה עוסקת בשבחים לצה"ל ולכוחות הביטחון על הירידה בטרור הפלסטיני, ורק בהמשכה מצוין הטרור היהודי וגם זאת באופן מכובס. "בדיון צוינו תופעות קשות מאוד של הפרות חוק ופעולות אלימות מצד מיעוט קטן מקרב המתיישבים היהודים, שמאלצות את צה"ל להקצות יותר ויותר כוחות לעיסוק בנושא", נכתב בה. "השר הביע עמדה חד משמעית נגד האלימות ונטילת החוק לידיים מצד גורמים לא מוסמכים – והדגיש את הצורך כי אכיפה בכל ההיבטים האזרחיים ביו"ש תטופל בידי משטרת ישראל תוך שיתוף פעולה כלל ארגוני ואפקטיבי. סוכם שצה"ל יגיש תוכנית מקיפה בנושא בתוך שבועיים, שתתואם בהמשך עם משטרת ישראל ובכפוף לסמכויות צה"ל בשטח".
בשונה מהשר, צה"ל היה פחות דיפלומטי בדיון. הוא פירט את נתוני הטרור היהודי, שהובאו כאן בהרחבה לפני שלושה שבועות. עיקרם: בשנת 2024 בוצעו 682 אירועי טרור בידי יהודים. ב-2025 גדל המספר ל-867 אירועים. וב-2026 המספר זינק שוב ל-636 אירועים בחציון הראשון של השנה בלבד. בשנת 2025 נפצעו כתוצאה מהאירועים האלה 41 פלסטינים, ומראשית השנה הנוכחית יש כבר 4 הרוגים פלסטינים ו-60 פצועים מטרור יהודי.
נערי גבעות מנסים לעכב את פינוי המאחז בכפר קוסרה // השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
הדיון כונס בעקבות האירועים הקשים שהיו בשבוע שעבר בכפר קוסרא, ועל רקע אזהרות צה"ל מאובדן שליטה בשטח. נציגי צה"ל בדיון - בהם הרמטכ"ל, אלוף פיקוד המרכז, ראש אגף המבצעים, מתאם הפעולות בשטחים ואחרים - אמרו כי הטרור היהודי מהווה "גורם מתסיס עיקרי", וכי "ניכר שהפעולות הבלתי חוקיות שנעשות בכפרים פלסטינים מוציאות את הציבור (הפלסטיני – י"ל) מאדישותו ומהוות בסיס להסתה נגד ישראלים, נגד כוחות הביטחון ונגד מדינת ישראל, ועלולות להוביל לאסקלציה הדרגתית שיהיו לה השלכות מרחיקות לכת על המצב הביטחוני של ישראל".
צה"ל הזהיר בדיון שאם לא תתבצע מייד פעולה רב ארגונית להשתלטות על התופעה, "יש חשש גדול להתפרצות קרובה". נציגיו בדיון הוסיפו כי לצד הצורך הדחוף בפעילות רב ארגונית אפקטיבית ונחושה יותר, "לא ניתן להתעלם מהשתיקה הרועמת של נבחרי ציבור או גרוע מכך, מרוח גבית ברורה לעלייה לשטחי A ו-B – שהם אלה שמייצרים את החיכוך בין האוכלוסיות".
באזהרה של צה"ל יש כמה רכיבים שמחייבים פירוט. הראשון, האזהרה שהציבור הפלסטיני מאבד סבלנות ועלול לפעול. מאז ראשית המלחמה גילה הציבור ביו"ש חוסר מעורבות למרות פעולות צה"ל בעזה ועל אף המערכה האגרסיבית שנוהלה נגד הטרור ביו"ש. גם הירידה החדה באיכות החיים – בין היתר כתוצאה מאי הכנסת פועלים פלסטינים לעבודה בישראל – לא שינתה את המגמה. כעת, מזהירים בצה"ל, זה עלול לקרות כתוצאה מהטרור היהודי, שנתפס בקרב הפלסטינים ביו"ש כשילוב של מלחמת דת עם מאמץ סמוי לגרש אותם מהשטח במטרה להשתלט על אדמותיהם.
שנית, צה"ל מצביע על אוזלת ידה של המדינה בטיפול באירועים. הדברים אינם נאמרים במפורש, אולם הם מכוונים בין היתר למשטרת ישראל שבשנים האחרונות חומקת בכל דרך מעימות עם הפורעים היהודים, ולשב"כ שמחפש פתרונות אלטרנטיביים שאינם מניבים את הפירות הרצויים. ברקע נמצאת גם החלטתו של כ"ץ מראשית כהונתו שלא לאשר מעצרים מנהליים ליהודים שחשודים בטרור, ששללה כלי מרכזי שנתפס כמרתיע במיוחד.
שלישית, צה"ל נדרש להשקיע במאבק בטרור היהודי כוחות גדולים במיוחד, על חשבון המאבק בטרור הפלסטיני ועל חשבון גזרות אחרות. בשבוע שעבר הוקפץ לקוסרא גדוד של גולני, שנדרש לקטוע אימון קצר. כשברקע גם הקמה סיטונית של יישובים וחוות חקלאיות – וכאשר כוחות המילואים והסדיר שחוקים אחרי שלוש שנות לחימה – מתקשה צה"ל לתת מענה לריבוי המשימות, בטח תחת ממשלה שמתעקשת להמשיך ולפטור חרדים משירות צבאי.
רביעית, הביקורת החריגה שמופנית כלפי הדרג המדיני והפוליטי. בשבוע שעבר הובאו כאן דבריו של בכיר שאמר כי לטרור היהודי יש זרוע צבאית שפועלת בשטח, וזרוע מדינית בממשלה ובכנסת. רוח המפקד הזאת – שבאה לידי ביטוי, למשל, בעימות המתוקשר והמיותר בין כ"ץ לאלוף פיקוד המרכז, אבי בלוט, שהוביל ל"הדחתו" של האחרון – מאותתת לקיצונים שהנהגת המדינה איתם ולא עם הצבא.
עדות לכך ניתנה בהודעתו של כ"ץ משבוע שעבר, שבה "הנחה" את צה"ל להכין תוכנית להעברת כלל סמכויות האכיפה בנושאים האזרחיים לידי משטרת ישראל. ההנחיה הזאת בעייתית משום שצה"ל הוא הריבון בשטחי יהודה ושומרון, שמוגדרים כשטח כבוש, ועולה ממנה קריצה ברורה על כוונה לספח את השטח ולהחיל עליו ריבונות ישראלית. גם אם מתעלמים מהביקורת הבינלאומית הגוברת (באירופה מתנהל כעת דיון ער על הטלת סנקציות על ישראל), אי אפשר להתעלם מהמסר; לא פלא שהשר בן-גביר כבר הודיע כי יקבל בשמחה את הסמכויות, ויפעל להטלת הגבלות על פעילי שמאל.
ערב 7 באוקטובר התריע צה"ל מפני מתקפה אפשרית על ישראל, שהוחמצה בזמן אמת. כעת מתריע צה"ל שוב, והפעם מפני התפרצות ביו"ש שתשפיע על כל ישראלי. בחירתו של הדרג המדיני להתעלם היא מעילה באמון הציבור
ערב 7 באוקטובר התריע צה"ל, בכתובים ובעל-פה, מפני מתקפה אפשרית על ישראל, שהוחמצה בזמן אמת בגלל שילוב של כשלים מודיעיניים ומבצעיים. כעת מתריע צה"ל שוב, והפעם מפני התפרצות רחבה ביו"ש – שתשפיע על כל ישראלי משום החיכוך והקרבה בין האוכלוסיות. להתפרצות כזאת יהיו השלכות קשות לא רק בהיבט הביטחוני, אלא גם כלכלית, מדינית וחברתית. בחירתו של הדרג המדיני להתעלם, הלכה למעשה, מההתרעה שהונחה בפניו, ולא להתמודד עם מניעיה, היא מעילה באמון הציבור. ישראל עומדת, כך גורמי המקצוע, בפני סכנה ברורה ומיידית, ומנהיגיה בוחרים להפנות מבט ולשתוק.
בופור.
הנוף מהמבצר עוצר נשימה. מכל עבר הרים מיוערים, משובצים בכפרים, שחלקם היו עד למלחמה יעדי תיירות מבוקשים. בכפר הסמוך יוחמור עוד ניכרים שרידיו של מלון שהוקם לטובת המבקרים, ושל כמה מהבתים ששימשו כצימרים. כשצה"ל ישב כאן, עד שנת 2000, היו בתיו של יוחמור רחוקים מאוד מהמבצר. בחסות חיזבאללה, הם התקרבו ממש לשעריו, עומדים בהריסותיהם, ריקים מאדם.
בגרסה ההיא של איזור הביטחון בדרום לבנון טיפס צה"ל לבופור דרך מעבר חרדלה על הליטני והכפר ארנון. כשהחל לפעול קרקעית בלבנון כעת, נבחר נתיב אחר, בניסיון להפתיע את חיזבאללה. צה"ל השתלט תחילה על הכפר א-טייבה – שצופה אל הבופור וחולש על נהר הליטני – במטרה לגלוש ממנו מטה אל הליטני, ואז מעלה אל הבופור דרך יוחמור. חיזבאללה נערך למהלך, והכין מארב לכוחות אוגדה 98 שהובילו אותו. כשהשלימו את הירידה התלולה לליטני, הם נתקלו במארב מתוכנן היטב שהוביל לקרב קשה, שהסתבך. הכוחות הצליחו להיחלץ בקושי רב, תוך שהותירו מאחור ציוד ואמצעי לחימה, לרבות גשר שהונח כדי לאפשר לרכבים משוריינים לחצות את הנהר.
אחרי הכישלון הראשון בחודש מארס, הוטלה המשימה בחודש מאי על חטיבת גולני. הפעם הוחלט שלא לרדת באותו הנתיב, אלא להגיע בדרך עוקפת. סיירת גולני פרצה דרך וירדה דרך הסבך, והפתיעה את חיזבאללה ממערב, מהגב. אחרי שהסיירת השתלטה על מרחב הנהר, הגיעו כוחות נוספים של החטיבה והתחילו לטפס, תחילה ברק"מ, ולאחר שנתקלו בהתנגדות – ברגל. גדוד 12 טיפס בהר התלול תוך שהוא נתקל בהתנגדות שפחתה במהירות, לאחר שחיזבאללה הבין כי הופתע ונלכד. בסופו של הטיפוס הגיעו לוחמי גולני למבצר הצלבני שמתנוסס בפסגת ההר, והניפו עליו את דגל החטיבה. בהמשך הונפו מעליו גם דגל ישראל, ודגל סיירת גולני שמאיישת את המבצר כעת.
השבוע, כשנסענו באותו הנתיב, תיאר בפניי מח"ט גולני את הקרב. אל"מ איוב כיוף קיבל את הפיקוד על החטיבה לאחר שהבופור כבר נתפס, בטקס שנערך על ההר, והוא אחראי כעת על הגזרה. את מפקדתו קבע במבנה שצופה על המרחב שמצפון וממערב, בין היתר על צמד הכפרים זוטר אל-שרקיה וזוטר אל-ערביה, שבהם מתקיים כעת הפיילוט שבמסגרתו הועברה האחריות הביטחונית מצה"ל לצבא לבנון.
בשטח ניכרת פעלתנות של צה"ל, שיש לה שני ראשים. האחד, לאתר ולהשמיד תשתיות של חיזבאללה. את עיקר תשומת הלב מושך המאמץ המתמשך להשלים את הפגיעה בתשתית המנהרות האחרונה שממוקמת מתחת לרכס עלי טאהר הסמוך, אולם לצידה מתבצע הרס שיטתי של מבנים שניתן להפליל אותם ככאלה ששימשו את חיזבאללה. בא-טייבה נהרסו יותר ממחצית מהמבנים, וכך גם בכל הכפרים שסמוכים לגדר הגבול. מהבופור, שלשום, ניתן היה לראות בית שעולה באש בכפר תיבנית, לאחר שצה"ל פוצץ אותו על אמצעי הלחימה שהיו בו.
המאמץ האחר הוא להכין את השטח לשהיה ממושכת, ובעיקר לחודשי החורף שכתמיד צפויים להיות כאן מאתגרים. דרכים חדשות נסללות, והקיימות מורחבות; ובמבצר עצמו מניחים תשתית שתאפשר לפעול בו וממנו. כשביקרנו בו, שלשום, מצאנו את החיילים ישנים על מזרונים בחדר חשוך. עובדי קבלן שהיו במקום עמלו על הכשרת מרחבים מוסדרים יותר לשינה, וגם על חיבור של המוצב לתשתיות חשמל ומים. כששאלתי את אחד החיילים מה עושים בינתיים, ואיך מתקלחים בימים החמים של הקיץ, הוא השיב בחיוך: "עם מגבונים".
כיוף אומר שהשטח מתעתע. מחד, הנוף הפסטורלי, והשקט. מאידך, ההבנה שחיזבאללה עדיין שם, ועלול לפעול בכל רגע. האיום העיקרי על הכוחות היה ונותר רחפנים. כיוף סיפר שישב יום אחד במבנה, כשרחפן טס סביבו ומחפש חלון לחדור דרכו. איומים נוספים הם של טילי נ"ט, מטענים ופשיטות. לכן פועל צה"ל "לסדר את המרחב", כדי להקשות על חיזבאללה לתקוף.
המח"ט אומר שהשטח מתעתע. מחד, הנוף הפסטורלי, והשקט. מאידך, ההבנה שחיזבאללה עדיין שם, ועלול לפעול בכל רגע
בכניסה למבצר פגשנו את אלמוג, לוחם סיירת מראשון לציון. שאלנו אותו אם הוא מדבר עם הבית, והוא השיב בחיוב. "הם יודעים שאני בסדר", אמר. המח"ט הסביר שחשוב להקפיד שהתקשורת עם העורף תתקיים. גם הוא מדבר בכל יום עם שלוש בנותיו, אבל כמעט ולא מצליח לקפוץ הביתה. ב-1 בספטמבר הוא מתכוון להורות לכל המפקדים בחטיבה שהם הורים לצאת הביתה, כדי ללוות את הילדים לבתי הספר והגנים. כששאלתי מה איתו, הוא חייך ואמר שבנותיו יחכו: קודם שייצאו אחרים.
הדרך לבופור, על ההרים המיוערים שבה, מזכירה לו את הבית בעוספיא. כשהגענו לליטני, הוא התפעל מהזרימה החזקה, ומהמים בצבע טורקיז. אמרתי לו שאם היינו בישראל, כבר היו כאן אבובים, ומנגלים, ומריבות על מקומות חניה. ייאמר לזכותם של הלבנונים שהם שמרו על הנהר, וגם על ההר: המבצר שופץ, ועדיין – מי ששלט כאן בכל היה חיזבאללה. זה מה שמנע מלבנון להיות חלום, והותיר אותה בטרגדיה מתמשכת.
כשטיפסנו על ההר, הוא הצביע על הבדלי הצבעים. 650 טון של חומרי נפץ שצה"ל הסתייע בהם כדי לפוצץ את תשתית המנהרות של חיזבאללה הפכו חלקים שלו מחום ללבן. את מה שלא עשה הפיצוץ, עשתה הפעילות הצבאית: המשוריינים שנסעו חרשו את האדמה ופיזרו אותה לכל עבר. העצים נעטפו בצבע חום סמיך, שיוסר רק בחורף הגשום.
במרחב המגורים המאולתר בבופור פגשנו את אלון, לוחם מאורנית, כשהוא יושב על כיסא וקורא לאור פנס קטן את "תורת המשחקים" של חיים שפירא. שאלתי אותו למה דווקא את הספר הזה, והוא השיב שהוא חיפש לקרוא משהו, להפיג את שעות השיעמום. כיוף אומר שכתמיד, האתגר הוא להותיר את הכוחות חדים ועירניים כי ההפתעה עלולה להגיע בכל רגע. ההיסטוריה המדממת של צה"ל בהר, וגם של גולני, מלמדת שהוא צודק.
לפני שנפרדנו, על קפה זריז שבושל היטב ומלון חתוך, שאלתי את כיוף מה הוא למד מהחודשים האלה בלבנון. להיות מוכן בכל רגע ולכל דבר, השיב. וגם שגולני תמיד עומדת במשימה: שאין מצב שהיא תחזור בלי לבצע. זה גם הלקח שלו להמשך, שסופו אינו נראה באופק. בשונה מהשנים ההן, הרחוקות, שקדמו לנסיגה בשנת 2000, רצועת הביטחון הנוכחית בדרום לבנון מתנהגת אחרת: בין הגבול לאויב יש מרחב אבטחה עמוק, ריק מאזרחים, מה שמקטין את האיום על העורף הישראלי וגם על הכוחות. ועדיין, חיזבאללה כאן, ורק השבוע שיגר רחפן נפץ שפצע קשה שלושה לוחמים. כיוף יודע שזה המבוא להמשך. האתגר בלבנון רחוק מלהסתיים.
טורקיה.
קוראי הטור הזה מכירים את האיום שנשקף מצד טורקיה, שנסקר כאן בהרחבה בחודשים האחרונים. טוב עשתה ישראל כשפעלה כדי למנוע מטורקיה להתבסס בסוריה, אבל עדיף היה שתשמור על שתיקה. הרטוריקה המאיימת משרתת אולי קמפיינים פוליטיים (ובוודאי שאת ארדואן), אבל היא עלולה להוביל להסלמה לא רצויה. טורקיה היא אתגר רציני, שמחייב חשיבה והתמודדות בדרכים יצירתיות שאינן רק צבאיות. על ישראל לפעול לצמצום השפעתה הרעה של טורקיה, ולא לדחוק בה להפוך לאויב.
