מתקפת רחפנים - במרכז המדינה: התרחיש שמדאיג את דוד זיני

זה נופל מלמעלה

"אז מתי נחסל את איום הרחפנים?", נשאל הרמטכ"ל לא מזמן, בימים שבהם חיזבאללה פגע מדי יום בחיילי צה"ל בדרום לבנון. הוא הסתכל על השואל במבט של רחמים. "בערך מתי שנחסל את איום הנ"ט או הטילים". זמיר, וכמוהו ראש השב"כ זיני, סבורים שהופעת הרחפן בשדה הקרב משולה להופעת הטנק במלחמת העולם הראשונה. "כלי נשק שהופיע במערכה הראשונה יהיה שם גם במערכה השנייה, השלישית, עד להודעה חדשה".

יש משותף לצעדים שנוקט צה"ל ברצועת הביטחון, לקיומה של ישיבת הממשלה במקום סודי, להמראת "כנף ציון" לוושינגטון דווקא מבסיס נבטים, לטפטוף הידיעות המסתורי על כלי טיס שהופלו בדרכם "ממזרח" לכיוון ישראל "ועדיין נבדק מה מקורם". המשותף הוא ההבנה שאיראן המוכה, גדומת הפרוקסי, מצאה דרך אפשרית לשנות מחדש את המשוואה. רחפנים שממריאים מדרום לבנון הם הנשק היחיד של חיזבאללה שהסב נזק ממשי בחיי אדם. למה שלא ינסו אותו דבר מעזה, ובעיקר מיהודה ושומרון?

סוכנים איראנים נשכרו בהמוניהם אך כשלו בהתקרבות לבכירים בישראל. ומה אם הפעם קבוצת רחפנים תתרסק על סיום קורס קצינים בהשתתפות ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל?

זיני מודאג מאוד מתרחישים כאלה, ואפשר לקבוע שככלל, סכנת הרחפנים עומדת במרכז דאגותיו בימים אלה, ולא שחסרות לו. הקיטוב והפילוג בחברה הישראלית גרמו לחשדנות עמוקה ביחס לחוות דעתו של ראש השב"כ על חוסר היכולת לקיים את עדות נתניהו במשפטו באולם, מחשש לטילים איראניים ולרחפנים.

הנה שאלה עקרונית יותר: מדוע ההיגיון של איום פגיעה מהאוויר לא יחול על כל הופעה פומבית במיקום ובזמן ידועים מראש? בשנות ההכלה האפלות של חמאס בעזה הוטל אמברגו על ביקורי בכירים מדרום לקו מסוים במדינה. אין להתפלא אם כך יקרה בקרוב עם כל הופעה של ראש ממשלה: טקס הדלקת המשואות, אזכרה לבן־גוריון, סיור באיכילוב. רק תבחרו. קיום ישיבת הממשלה השבוע במיקום סודי הוא רק הקדימון.

במשך עשרות שנים צה"ל נלחם באיום הרקטות והטילים בכל החזיתות, בולם בכל כוחו את זליגת הטכנולוגיה ליו"ש. אפשר להחליף דיסקט (וגם מדיסקטים, באופן כללי, כדאי להיפטר): רקטות אאוט, רחפנים אין. למה להתאמץ עם מערך יקר ומסורבל כשאפשר להבריח בקלות, דרך האוויר, מאות רחפנים זעירים שנזקם רב.

זה הרי מה שקרה מגבול מצרים, כשרחפנים הגיעו מסיני לישראל ומשם לעזה. כמו בבדיחה הסובייטית הישנה, במשך 20 שנה חצה אדם את גבול בריה"מ עם משאית עמוסה בחול, בזמן ששומר הגבול סרק את החול מדי יום ולא מצא בו שום דבר מוברח. לאחר שהשומר יצא לפנסיה הוא פגש את הנהג במקרה, והתחנן לדעת מה הוא באמת הצליח להבריח מתחת לאפו כל אותן שנים. הנהג חייך אליו ברוגע והשיב: "משאיות".

עוד פגישה

התיאורים הסותרים של פגישת טראמפ־נתניהו (הפניית כתף קרה פומבית או "הפגישה הטובה ביותר") וההתמקדות בפרטים טכניים אך חשובים (לא היתה פגישה בארבע עיניים, לא הוזמנו עיתונאים) מתעלמים משאלה יסודית יותר: מה היתה מטרת הפגישה?

למה, בעצם, נסע נתניהו לוושינגטון? בינואר המטרה היתה קידום מה שייוודע לימים כמבצע שאגת הארי. שנה קודם לכן - בלימת עסקאות חטופים רעות ותקיפת פורדו בידי מפציצים אמריקניים.

אבל מה עכשיו? האם המטרה היא חידוש המלחמה? לא ברור שבישראל מעוניינים בחידוש כזה בכל מחיר. השר סמוטריץ' הגיע עד טאקר קרלסון וניק פואנטס עם הטענה שהמצב הנוכחי הוא דווקא הטוב ביותר לישראל.

דיוויד מקובסקי, פרשן וחוקר שבקיא בשני צידי האוקיינוס, העניק הסבר הגיוני, שגם מסביר מדוע בפסגה לא היו מצלמות אבל כן שורת בכירים אמריקנים. "נתניהו לא הגיע לבית הלבן כדי לשכנע את הנשיא טראמפ לנטוש את העדפתו לדיפלומטיה עם איראן לטובת פעולה צבאית מחודשת. סביר יותר להניח שנתניהו מהמר שמשמרות המהפכה האיראניים ואידיאולוגים אחרים בטהרן ילכו בסופו של דבר רחוק מדי ויטרפדו בעצמם את המסלול הדיפלומטי.

"הדבר יאפשר לו להתמקד בתוכניות מגירה ברגע שטראמפ יגיע למסקנה שאיראן הפכה את תוכנית א' לבלתי אפשרית ליישום - אם באמצעות לחץ כלכלי מחודש ואם, במידת הצורך, פעולה צבאית.

"מדוע? כי יש הבדל משמעותי בין דרישה מטראמפ לנטוש את תוכנית א' לכתחילה - כאשר האיש המזוהה איתה יותר מכל, סגן הנשיא ואנס, יושב במרחק חצי מטר ממך - ובין דיון באפשרויות אמינות של תוכנית ב׳ במקרה שהדיפלומטיה תיכשל.

"יתרה מכך, לנתניהו לא היה זמן בארבע עיניים עם טראמפ, ואני חושב שהוא יהיה זהיר במיוחד, בידיעה שכל מילה שלו נבחנת בקפידה במסגרת פגישה רחבה יותר. עם כל ההדלפות לתקשורת האמריקנית שיצאו מהפגישה המפורסמת ב־11 בפברואר, הוא בוודאי מניח שזה יקרה שוב. לפחות הפעם, נתניהו רוצה להיות בטוח שאף אחד לא יוכל להאשים אותו בכך שהוא דוחף את ארה"ב לחזור למלחמה".

קרב פנים ערבי

תוכנית איזנקוט להקמת ממשלה נשענת על מסד הגיוני: ברגע האמת, חברי הכנסת הערבים לא יוכלו לחזור הביתה אם יצביעו נגד האפשרות להפיל את קואליציית נתניהו ובן גביר. לכן אין צורך במשא ומתן, אפילו לא בטלפתיה. הם יימנעו, ובא לציון גואל.

יש תקדים אחד בולט, והוא ההצבעה על ההתנתקות בכנסת ב־2004. רע"מ הצביעה בעד, ואילו חד"ש, תע"ל ובל"ד איימו שיצביעו נגד בשל הדרך הכוחנית האנטי-פלסטינית שבה שווק המהלך. אבל כשנתניהו וחבריו איימו לרגע להתנגד, הסירו הערבים את התנגדותם, ובהימנעותם אפשרו את העברת המהלך. וכשם שאז העדיפו לפנות את המתנחלים מבתיהם למרות התנגדותם העקרונית למהלך חד־צדדי, כך יעדיפו גם עכשיו לפנות את המתנחלים סמוטריץ' ובן גביר מכיסאותיהם למרות התנגדותם העקרונית לכל ממשלה ציונית.

אבל ככל שאיזנקוט מעוניין בקיום ממשלה לאורך זמן, כאן יתפתחו הבעיות. כידוע, לא כל הערבים אותו דבר. עבאס מעוניין במעורבות בשלטון. הוא מכוון לתפקיד שר בממשלה הבאה, לכן ידרוש תמורה בעבור האצבעות בכנסת. "או שנהיה בעד, או שנהיה נגד", הוא שב ואומר כל העת.

ואם רע"מ בעד משהו, שאר המפלגות יהיו נגד. כזכור, הן פעלו להפלתה של ממשלת השינוי כי לא יכלו לשאת את העובדה שהתקציבים עוברים דרך רע"מ שנואת נפשם. הפערים האלה הם הסיבה שבגללה המשותפת התפרקה לפני חמש שנים, והסיבה העיקרית מדוע היא לא קמה מחדש בסיבוב הנוכחי, למרות כל ההבטחות.

מי מוותר? הקרבות באופוזיציה על ראשות הממשלה | צפו בפודקאסט "על זה"

הקמתה מחדש של הברית המשולשת חד"ש־תע"ל־בל"ד מסבכת את העניינים עבור איזנקוט. היא מרחיקה אותו מהסיכוי להשיג 61 מנדטים ציוניים ומכניסה למשחק את בל"ד, המפלגה הלאומנית הפלסטינית הפנאטית שרבים מנציגיה בכנסת בעבר סיימו בכלא או בהימלטות לחו"ל מאימת הדין. הסיכוי שתסייע לקיים לאורך זמן ממשלה ציונית כלשהי אינו קיים. השאלה אם יהיו לה שני נציגים או שלושה יכולה לחרוץ את גורל הכנסת הבאה, הרבה יותר מוקדם משמישהו משער.

פגיעה בש"סי

כשבגוש היה חור, רוב הסקרים ותשומת הלב התמקדו בזליגה מהליכוד ומהציונות הדתית. מצביעי מפלגת השלטון שנטשו מאוכזבים בעיקר מהרשימה, מצביעי סמוטריץ' שעזבו - מהברית ההדוקה עם החרדים.

אבל ייתכן שישנו חור נוסף. בשני מחקרים, של שתי מפלגות שונות מגושים שונים, נראה שש"ס בבעיה חריפה. בסקר אחד היא על 7 מנדטים, בשני - על 6. מיהם נוטשי ש"ס? הרי המפלגה מורכבת, היסטורית, משני ציבורים: חרדים ספרדים, ומסורתיים מזרחיים. כאן האירוע מתחיל להיות מסקרן יותר. לפי מחקר אחד, רוב הנוטשים הם חרדים שמאוכזבים מחוסר המעש של המפלגה אל מול מה שהם רואים כרדיפה ממלכתית של לומדי התורה. לפי המחקר השני, בדיוק הפוך: מצביעים שהם וילדיהם משרתים בצבא וכועסים על ההשתמטות והתקציבים. חודש החקיקה האחרון של הכנסת, שעלה לליכוד במחיר יקר, היה פרי מאמצי השכנוע של דרעי, בעיקר כדי לאותת לבייס החרדי שהוא לא ננטש, אבל האם נגרם נזק גם לש"ס?

בני ברק פינת הורמוז: על הלך הרוח ברחוב החרדי | צפו בפודקאסט "על זה"

ולשאלה החשובה לא פחות, לאן הם נודדים? אם מדובר במעבר לבן גביר או לנתניהו, הגוש יספוג זאת. אבל במחקרים ניכרת במקביל גם ירידה בהתלהבות להצביע. יש אפילו טענה שחלק קטן אך משמעותי נדד לגדי איזנקוט, המועמד הריאלי הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל ממוצא מזרחי.

אם ש"ס מאבדת מנדטים, הפער הבלתי נתפס בין הסקרים השונים מצטמצם מעט. הרי חלקו נובע מהעובדה שבסקרי ערוץ 14 ו־24 החרדים שומרים על כוחם, כשהטיעון הוא שלא ייתכן שהקבוצה עם הגידול הטבעי הגדול בעולם המערבי לא רק שלא תגדל אלא גם תתכווץ. לכאורה, נמצא כאן הסבר.

ובכל זאת, הערת אזהרה אחת: ש"ס התמודדה ב־15 מערכות בחירות. ברובן היא סיימה עם מספר גבוה מזה שחזו לה הסקרים. כמעט חצי מאה אחרי הקמתה, מכוני המחקר עדיין מתקשים להגיע אל בוחריה, משולש ברמודה ארוך שנים שריסק לא מעט מדגמים. מאז שדרעי חזר להנהגת ש"ס, לפני יותר מעשור, המפלגה תמיד הכתה את התחזיות המוקדמות. יהיה טיפשי למהר ולהספיד.