המלחמה חשפה את הפער: איזנקוט רחוק מנתניהו שנות אור

חוג הגדי

אם יש משהו שאפשר להסכים עליו לגבי רה"מ נתניהו זה שהוא הנהיג את המלחמה בצורה מזהירה. גם חלק ממבקריו הגדולים, בימין כמובן, מסכימים על כך ואומרים: הוא אולי היחיד בהנהגה בישראל שהחליף דיסקט ב־7 באוקטובר. המבקר הבולט של נתניהו בימין הוא ישראל הראל, הכותב קבוע באחד מעיתוני הבוקר. הוא היה מוכן לכתוב, כאילו מפי אחרים, "שבכל הנוגע לתחום הביטחוני, מאז מחדל 7 באוקטובר, נתניהו מתפקד באופן טוב למדי". טוב למדי, אם הראל כותב את זה, פירושו "מעולה". אבל הוא ממליץ בכל זאת להפיל אותו.

איזנקוט מתעלם מכל המהלך של המלחמה ומגלה נטייה למיקרו־מנג'מנט של המלחמה ברוורס. זה לא משנה שנתניהו הוביל בצורה מחושבת, שלב אחרי שלב, עד למבצע עם כלביא נגד איראן ולאחר מכן שחרור כל החטופים החיים ושאגת הארי; מבחינת איזנקוט, והוא חוזר על כך ללא לאות, באפריל 2024 הוא - רא"ל גדי איזנקוט - תבע במפגיע ללכת על האופציה העוצמתית ביותר בתגמול על ירי הטילים האיראני. ואילו נתניהו הסתפק בתגובה נקודתית נגד מערך הנ"מ האיראני, שתבהיר למי שצריך שאין הבלגה וחיל האוויר והמוסד יכולים להגיע לכל מקום.

אלא שעל פי עדות מתוך דיוני הקבינט באותם ימים של אביב 2024, הנושא של תקיפת הגרעין האיראני בכלל לא עלה בדיונים. אפשר להמר שהנושא עלה במוחו של אדם אחד. של רה"מ נתניהו. ובמחשבה קדימה, פעולה בדרגה העוצמתית שאיזנקוט תמך בה היתה אולי מסבכת את היחסים עם ממשל ביידן ומזרזת את סיום המלחמה בלי החזרת כל החטופים, תוך נסיגה כמעט כוללת מעזה ובלי לטפל בצורה משמעותית בחיזבאללה. איזנקוט תקוע עמוק בפרוטוקולים ומדבר גם על הישגים גדולים של צה"ל וגם על כך שבשום זירה לא הוגשמו מטרות המלחמה.

מטרות המלחמה הן קודם כל השגת ביטחון לאזרחים במדינה, ולא זכורה מלחמה מאז ששת הימים שרמת הביטחון אחריה הגיעה לרמה הנוכחית. רק כדאי להיזכר בשבועות ובשנים שלאחר מלחמת ששת הימים, האינתיפאדות השונות. הנסיגות תחת פיגועי תופת במלחמת של"ג.

אבל הבעיה העיקרית בתיאוריות שאיזנקוט מציע לציבור היא שקשה לראות אצלו ראייה ביטחונית לאומית. בעקבות הפיגוע של יום שישי שעבר ליד הכפר תל, בוועידת "ידיעות אחרונות" אמר איזנקוט כי "נתניהו בגלל צרכים קואליציוניים למעשה פירק את הארגון ששלט ביו"ש וזה צה"ל כריבון. נתניהו נתן את המינהל האזרחי לסמוטריץ' ואת המשטרה לבן גביר, ולכן מה שאנחנו רואים היום זה אובדן שליטה מוחלט, קושי במיצוי היכולת לסיכול טרור ואי־אכיפה של חוק וסדר ביו"ש. אנחנו צפויים לימים קשים מאוד".

זאת אומרת, בראייה של איזנקוט, לאויב (אם יש כזה בכלל) אין אסטרטגיה ואין כוונות, ישנן רק החלטות פוליטיות של ראש הממשלה והן הגורם לטרור. זאת לא המצאה של הקמפיין. זאת צורת החשיבה של איזנקוט עוד הרבה לפני שהמחבל מכפר תל חלם לחטוף נשק מקבוצת ישראלים. ב־30 ביוני 2024, שוב סמוטריץ' ובן גביר. לא לגמרי ברור על רקע איזו טענה, גדי איזנקוט זורק האשמה קיצונית (זה כבר שלושה שבועות אחרי שפרש מהממשלה): "ממשלת בן גביר־סמוטריץ' בחסות נתניהו ממשיכה בהרס השיטתי של ביטחון המדינה והפגיעה באינטרסים הלאומיים שלה.

"לאחר שהשתלטו על המשטרה והמינהל האזרחי, הגיע הזמן מבחינתם לפגוע ביכולת השב"כ. נראה שאין להם כל כוונה לעצור בטרם יוודאו שמערכת הביטחון כולה נתונה למרותם ונשללת ממנה היכולת לפעול באופן ענייני כאשר הגנת מדינת ישראל והמשך קיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ואלו בלבד, עומדים לנגד עיניה. מערכת הביטחון מושכת בדש מעילו של ראש הממשלה: (קיים) סיכון ברור להסלמה, אפשר וצריך לעצור".

למה בדיוק התכוון איזנקוט בלעצור. בכל אופן בהתבטאויות האלה אז ועכשיו עולה שעיקר דאגתו הוא שלומה של "מערכת הביטחון", שלא ייגעו בה. מיגור האויב אינו מטרה בעדיפות עליונה.

איזנקוט הוא מועמד שנראה סביר רק בבועה המוגנת של תיבת התהודה המקומית, הסגורה הרמטית. השבוע הוא הפגין חוסר שיקול דעת, שלא לומר גסות הפוגעת ביחסי ישראל־קפריסין, כאשר שינע את קמפיין השילוט שלו לאי השכן כדי לפנות לישראלים שחונים שם תקופה ארוכה. זה אותו סגנון של פורום אחים לנשק, שייצאו את ההסתה שלהם נגד ראש הממשלה לארה"ב חודשים אחדים לפני פרוץ המלחמה. מה הוא בדיוק אומר? שקהל היעד שלו הוא אנשי שמאל ממעמד הניידים הגבוה שיכול להחליט פתאום כי נמאס לו מהליכודניקים ומבן גביר והוא מתנחל איפה שבא לו, מקפריסין ועד קמצ'טקה.

פינוי ופיצוי

הדיון העיקרי עם איזנקוט צריך להיות לגבי העתיד. מכל ההתבטאויות שלו ומההתנהגות הפוליטית שלו לאורך המלחמה, ברור שהרמטכ"ל לשעבר לא שינה דבר בדעותיו ובעמדותיו. יאיר גולן מדבר על תוכנית "היפרדות" מהפלסטינים שפירושה פינוים של עשרות אלפי מתנחלים, אם לא 150 אלף, לפי אחת הפרשנויות. איזנקוט מדבר בנוסח שונה: פינוי כל החוות והמאחזים שבשטחי A ו־B כולל הבלתי חוקיים גם בשטחי C, והשארת המאחזים החוקיים. הדיבור במונחים של פינוי ולא של מלחמה בטרור מסגיר את הלך הרוח המדיני של איזנקוט.

הגישה הנוכחית של איזנקוט מונחת על גב תפיסת עולם צבאית־ביטחונית־כלכלית ישנה שלו. ספק אם יחזור על דברים שאמר בעבר הרחוק כשסיים תפקיד כמפקד הכוחות באיו"ש ולאחר מכן כראש אגף מבצעים בדרגת אלוף. תפיסתו היתה בעשור הראשון של שנות האלפיים שאפשר לפנות יישובים בשטחים לפי התוכניות המדיניות - בוודאי ברוח ההתנתקות ששלטה אז. זה לא יפגע ביכולתו של צה"ל להילחם בטרור בכל מקום ומכל קו שיורו לו לסגת אליו. הוא לא החשיב את ההתיישבות כעורף ביטחוני קרוב שמאפשר לחסל את הטרור. אבל צריך לומר, לפי מיטב זיכרוני, שאיזנקוט מעולם לא התבטא בסגנון שהמתנחלים הם כאב ראש ומכבידים על הכוחות על ידי הצורך בשמירה עליהם. להשקפתו, הנדבך הכלכלי על ידי שילוב עובדים פלסטינים בכלכלה הישראלית, כרוך בביטחון. איזנקוט היה חמוש בגראפים שהראו את הירידה בפיגועים ביחס לכניסת עובדים ושיפור הכלכלה, ואף יותר מכך: השילוב הצבאי־כלכלי מוריד גם את התקציב שצה"ל משקיע בביטחון השטח. היום קצת מפחיד לחשוב על ליברליזציה של כניסת עובדים. איזנקוט טוען: במקום כניסת עובדים עם אישורים, יש לך שהייה מסוכנת של עשרות אלפי שב"חים.

אסטרטגיית הכישלון

השבוע הגיעה הפרשנות של דרור שלום. תת־אלוף. שלב הסיכומים. כשאתה שומע אותו, המחשבה הראשונה היא: דרור מביא שלום רוכב שנית. פעם טען שלמד את מלחמת יום הכיפורים והגיע למסקנה שלא היה צריך לבצע את הצליחה. הוא סמל הממסד הביטחוני המודיעיני וכל הרעות החולות שמלפני המלחמה. עכשיו הוא חוזר על המנטרה של הממסד הביטחוני בדימוס כולל איזנקוט: המלחמה היא כישלון. כישלון אסטרטגי, איך לא. מצד אחד, "יש פה הישגים יוצאי דופן, הדברים מדברים בעד עצמם". מצד שני? "יש פה כישלון מהדהד בכל החזיתות".

איך זה מסתדר? זה לא מסתדר. משום ששלום, כמו איזנקוט וכמו גדוד ה־600 שהחליט למכור את מדינת ישראל בזול בצירוף מכתב לטראמפ, מדבר בדפי מסרים. זה לא ייחודי להם. גם מערכות התקשורת פועלות ככה. והשאלה שעומדת על הפרק היא: איך להציג את המלחמה ככישלון מוחלט, כמחדל מתמשך, שחור משחור. הקצונה הבכירה מהעבר יודעת שמחדל 7 באוקטובר חשף אותה לא רק בקלונה, אלא בכישלונה הצבאי המקצועי המתמשך. זה רשום על שמם כמו מינוס גדול בבנק. או כמו שהגדיר את זה גיא חזות: במקום להודות שהם "דור הכישלון" אל מול "דור הניצחון", הם דבקים בדוגמות הישנות. וכדי להרחיק מעליהם את הכישלונות הנוראים של 7 באוקטובר, הם קודם כל פועלים כדי להציג את המלחמה עצמה שאותה הנהיג ראש הממשלה, ככישלון מוחלט. בתור פעולת הסחה הם מציגים הסתה חמורה נגד החרדים. והסתה נגד "הלאומנים הקיצונים, המשיחיים, והמושחתים" (יאיר גולן).

הבוחרים ישאלו אם איזנקוט שונה מהם? האם הוא לא בשר מבשרם? כדי להבין במה שונה מלחמת התקומה ממבצעים וממלחמות קודמים, אני נזכר במה ששמעתי מקצין בכיר אחרי צוק איתן. שאלתי אז, איך ההרגשה של המפקדים, הקצינים? הוא אמר שיש אווירה של דה־מורליזציה. שפופים. הרגשה לא טובה. מרגישים קצת מושפלים. אותו קצין בכיר (עכשיו בדימוס) משתלח היום במונחים מרחיקי לכת נגד החרדים. כל מי שנפגש עם לוחמים ומפקדים במלחמת התקומה מקבל מסר אחיד בווריאציות שונות: החיילים מאמינים במה שהם עושים. הם גאים בהישגים שלהם. הם מבינים את המשמעות של ההישגים והם מרגישים מנצחים. ויש להם סיבה. כשדרור שלום מפטפט על לבנון, אז הנתונים הם שבמלחמת לבנון השנייה חוסלו כ־600 עד 700 מחבלי חיזבאללה. במלחמת התקומה בין 8,000 ל־9,000 מחבלים, וזה בלי להיכנס למהלכים האסטרטגיים שהיממו את חיזבאללה, נטרלו את יכולות התפקוד שלו (הביפרים) וכמובן שללו מצבא המחבלים את מרב היכולות הטיליות שלו.

איזנקוט מייצג את המאמץ המוצלח של הממסד הביטחוני הכושל, הישן, לחזור ולהשתלט על המערכת. כאב שכול, זה טרגי. איזנקוט כבול בעבותות לממסד הצבאי שבתוכו צמח ולא הצליח לנתק את עצמו ולהפוך לאישיות עצמאית. עד כדי כך שהוא אפילו למד לספר צ'יזבטים על שרה נתניהו

איזנקוט מייצג את המאמץ המוצלח של הממסד הביטחוני הכושל, הישן, לחזור ולהשתלט על המערכת. כאב שכול, זה טרגי. איזנקוט כבול בעבותות לממסד הצבאי שבתוכו צמח ולא הצליח לנתק את עצמו ולהפוך לאישיות עצמאית. עד כדי כך שהוא אפילו למד לספר צ'יזבטים על שרה נתניהו.

מכתב הסתה

בשנת 1790 שלח ג'ורג' וושינגטון מכתב של ידידות ופתיחות לקהילה העברית של רוד איילנד. בין השאר איחל במיוחד ל"בני אברהם", ש"כולם יישבו תחת גפנם ותאנתם בביטחון, ולא יהיה דבר שיגרום ליהודי לחיות בפחד".

היהודים בארה"ב, ובייחוד בניו יורק, הפכו לאחרונה לאזרחים סוג ב' והם אכן חיים בפחד. מי שתורמים בצורה מסוכנת לחוסר הביטחון שבו חיים היהודים, תחת איומים והסתה של ממדאני והמפלגה הדמוקרטית, אלו אותם 600 חותמי המכתב לטראמפ הקוראים לו למנוע את האסון שאליו מובילים המתנחלים. בראש הרשימה מתן וילנאי, דני יתום ועמי אילון. הם אפילו עושים השוואה, יומיים לאחר רצח של שני ישראלים ביו"ש, בין מה שעלולים לחולל היהודים לבין טבח 7 באוקטובר.

לא זכור לי אי־פעם אקט שפל כזה, אם להשתמש בביטוי מתון, נגד מדינת ישראל. והיו כבר כל מיני מעשים של הסתת גורמים בינלאומיים רבי־עוצמה שיפעלו נגד ישראל. בסוף 2018 הוציא הארגון שחבריו שלחו את המכתב, "מפקדים למען ביטחון ישראל", תוכנית ששיקפה את העמדה של מערכת הביטחון לגבי עזה. "חלק מהמלצות מערכת הביטחון אכן אומצו על ידי הדרג המדיני, בכלל זה העברת חומרי בניין בהיקפים משמעותיים למיזמים בינלאומיים", נכתב בתוכנית. מעניין לאן נעלמו חומרי הבנייה. "חשוב לכרוך את צעדי ההקלה בעזה בהקלות ובשינוי האווירה בגדה המערבית ובירושלים", ממליצים "המפקדים". ארגון חכמי הביטחון המליץ בייחוד על הסדר תשלום משכורות לפעילי חמאס (סעיף 5 בתוכנית עזה של הארגון). "ישראל תעניק הסכמה שקטה ליוזמה בינלאומית למציאת פתרון לתשלום המשכורות, ותפעל להשגת הסכמת הרשות הפלסטינית".

בסוף 2018 הוציא ארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל" תוכנית ששיקפה את עמדת מערכת הביטחון לגבי עזה. "חלק מהמלצות מערכת הביטחון אכן אומצו על ידי הדרג המדיני, בכלל זה העברת חומרי בניין בהיקפים משמעותיים". מעניין לאן נעלמו חומרי הבנייה

פעילותם של מתן וילנאי וחבריו מורידה את החשק של ידידים לעזור למדינה ולהתגייס לטובתה. מטרתה להעניק לגיטימציה לטרור המוסלמי, הפלסטיני, על ידי הצגת חלק מהישראלים כאויב טרוריסטי. ח"כ רם בן ברק הביע בראיון רדיו תמיכה במכתב ובעיתויו. זה אומר שקיימת תמיכה של הזרם המרכזי בין בכירי הביטחון בדימוס.