"זה צבא דוד המלך או צבא אמריקה?": המאבק שמטלטל את צה"ל

הרבה כיפות סרוגות וסנדלי שורש נראו השבוע בלובי של מלון רמדה בירושלים. עשרה רבנים, ועוד מאות בני נוער ובחורים צעירים התייצבו שם ל"כנס חירום" - יוזמה של כמה מראשי ישיבות ההסדר והמכינות הקדם־צבאיות הדתיות, לצד ארגונים לחיזוק הזהות היהודית כמו "תורת לחימה" ו"חותם". בקיצור, כל מי שהוא חלק מהלב הפועם של הזרם החרד"לי בציונות הדתית. "הגענו לכאן כדי להגיד שהגיעו מים עד נפש", אמר לי אחד המארגנים.

הקש ששבר את גבם של משתתפי הכנס היה פסיקה של בג"ץ מלפני שלושה חודשים, שבה הטיל בית המשפט על צה"ל צו מוחלט המורה על "שילוב נשים בהתנסות (פיילוט) במערך השריון המתמרן, עד למחזור הגיוס של חודש נובמבר 2026". במילים אחרות: אם עד כה נשים לוחמות שולבו במשורה במקומות כמו חיל האוויר, הגנת הגבולות וקומץ יחידות מיוחדות, החל ממחזור הגיוס הבא יחל צה"ל לשלב אותן גם בדרג המסתער - הלחם והחמאה של זרוע היבשה. מבחינת המשתתפים בכנס, מדובר בצלם בהיכל.

עוד נגיע לבג"ץ הזה ולהשלכות הדרמטיות שלו על יחסי חברה־צבא, אבל בינתיים על הבמה באולם הכנסים נואם הרב דוד ג'יאמי מישיבת הר המור. "צבא זה בית מקדש", הוא אומר, "כשחייל חס ושלום משובץ לצד בחורה, זה לא נורא. אבל כשהדבר הזה מעוגן בחוק, כשזה עם חותמת של הרמטכ"ל, זה כבר נורא נוראות".

על המסך הענק שמאחורי הרב מוקרנת תמונה שהופקה ב־AI, ובה נגמ"ש עם דגל ישראל דוהר על רקע הכותל המערבי. בצמרתו של הכותל ניצב מה שנראה כבית המקדש השלישי. מול התמונה יושב קהל גדול של בחורי ישיבות, אנשי מילואים צעירים, תלמידי מכינות. זהו נוער אידיאליסטי, למדן, לא מפונק, חומר הגלם לחייל המושלם. לא בכדי אמר עליהם גורם ביטחוני השבוע ש"אלה אריות, מפקדים וחיילים בלתי רגילים". אבל המוטיבציה של החבר'ה האלה עומדת כעת למבחן. "לשים בחורה בטנק, זה לשים בחורה בקודש הקודשים", מניף הרב ג'יאמי אגרוף באוויר, "מה זה הצבא שלנו - צבא של אמריקה או של דוד המלך?"

כמו לחלל שבת

הנואם הבא הוא אחד מעמודי התווך של הנוער הדתי המתגייס לצה"ל, הרב יגאל לוינשטיין, ממייסדי מכינת עלי, ספינת הדגל של מפעל המכינות הקדם־צבאיות. את "כנס החירום" הוא מתאר כשלב נוסף בתהליך הגאולה. "אנחנו בתחילתו של מסע היסטורי", הוא אומר, "אתם, דור המלחמה, מסרבים להמשיך להילחם כשיש פגיעה בקדושת המחנה... תפיסת המגדר שתכליתה לערבב בנים ובנות נמצאת בכל מקום. הצבא לא מפחד מאף אחד - לא חיזבאללה, לא איראן. הצבא מפחד רק מהפמיניסטיות הרדיקליות".

באזורים היותר מתונים של הציונות הדתית אולי יחלקו על הניסוחים של לוינשטיין, אבל האפשרות של שילוב נשים במערך המתמרן של צה"ל מדירה שינה גם מעיניהם. "כנס החירום" היה מפגן כוח של פלג מיליטנטי במיוחד, אך שורה ארוכה של רבני המיינסטרים הדתי מסכימים ששילוב נשים בשריון, ובמיוחד תוך כדי מלחמה, ייצור בהכרח מצב שבו חיילים וחיילות ימצאו עצמם באותו טנק, נמ"ר או איתור בדרום לבנון. "מדובר בהפרה הלכתית שלא נופלת מאי־שמירת שבת או מאכילת אוכל לא כשר", מסביר אחד מהם.

כדי להצדיק זאת, חולקה במהלך הכנס חוברת שכותרתה "ערבוב המינים בצה"ל: עדות מטלטלת וקשה לקריאה". זהו טקסט שנכתב בעילום שם על ידי רב גדוד בחיל השריון, מחולק לפרקי משנה כמו "פרמדיקית בנמר הפינוי", "חובשת באכזרית" וכיוצא בזה. באחד הפרקים מסופר על פרמדיקית קרבית שהפכה לבת זוג של אחד הלוחמים בגדוד. הכותב מספר איך במו עיניו ראה כיצד השניים "היו מכסים את עצמם בלילות ושוכ*** (!) אחד עם השני, גילוי עריות ממש, מתחת לשק"שים". החוברת הזו, אגב, הגיעה לאחרונה לידיו של שר הביטחון ישראל כ"ץ.

כ"ץ, ומערכת הביטחון כולה, ניצבים כעת מול דילמה סבוכה. מצד אחד רבני ישיבות ההסדר ונציגי הנוער החרד"לי, כוח לוחם שאין שאלה באשר לתרומתו לצבא ולמלחמה הנוכחית בפרט, שמאיימים כי יפסיקו להתגייס ליחידות מסוימות. מצד שני ארגוני הנשים, שעומדים על כך שלוחמות ישולבו באופן שוויוני בצבא ומקבלים רוח גבית מביהמ"ש העליון. בתווך נמצא צה"ל, שמשווע לכוח אדם ומעוניין לגייס את כולם - נשים, דתיים, חרדים - אך מגלה עד כמה העניין מורכב. "המגרש הצבאי הוא זירה פוליטית", אומר על כך בכיר ביטחוני, "הבעיות מתחילות כשקבוצות אינטרס מתחילות לריב על המגרש הזה".

ניסיון לשרטט את קווי המתאר של המגרש הזה ואת מסלולי ההתנגשות של השחקנים המתרוצצים עליו, חושף את אחד האתגרים הגדולים הניצבים בפני החברה הישראלית. נדמה ש"כנס החירום" השבוע במלון רמדה הוא רק סימפטום לצומת ה־T שבו אנו נמצאים ערב הבחירות, בכל הנוגע לסוגיית השירות בצה"ל. כמו שאמר הרב ג'יאמי: נראה שבקרוב נצטרך להחליט אם יש לנו צבא של אמריקה, או של דוד המלך.

שתי אלונקות במקביל

בראשית שנות ה־90 החלו לצמוח שני וקטורים חדשים בכל הנוגע לגיוס קרבי לצה"ל, שבתוך כמה שנים יגיעו לכדי התנגשות. מצד אחד ניצבה הדרישה ההולכת וגוברת מצד נשים להתגייס ליחידות קרביות, שבאה לידי ביטוי מובהק בבג"ץ אליס מילר. לאחר שבקשתה להתמיין לקורס טיס נפסלה, עתרה מילר לבג"ץ שקבע כי לנשים יש זכות לשוויון בשירותן הצבאי, וכי מדיניות המונעת זאת מהן היא אסורה. בעקבות כך החלו נשים להתגייס לקורס טיס (השבוע מונתה אחת מבוגרות הקורס לתת־אלוף), וכן לתפקידים נוספים שנפתחו בפניהן, כמו חיל הגנת הגבולות ("הגדודים המעורבים").

במקביל, החלו יותר ויותר נערים דתיים להתגייס ליחידות קרביות. אחד המנועים לתופעה הזו הוא המכינות הקדם־צבאיות, שהראשונה שבהן - מכינת בני דוד - הוקמה ב־1988 בעלי. ה"פתרון" שסיפקו המכינות לנוער הדתי, שהוריו חששו שיתפקר לו יתגייס ליחידות קרביות, הגדיל משמעותית את מספר הלוחמים חובשי הכיפה בצבא. בחלוף השנים החלו יותר ויותר חובשי כיפה להתברג גם בתפקידי קצונה בכירים.

מקור נוסף שסיפק לוחמים דתיים לצה"ל לאורך השנים הוא ישיבות ההסדר, שבשנות ה־90 הוסדר מעמדן החוקי. ישיבת ההסדר הראשונה הוקמה ב־1959 ונועדה לאפשר שילוב בין לימוד תורה לשירות קרבי. מפעל ישיבות ההסדר צמח פלאים לאורך השנים, וכיום כמעט רבע מבוגרי החינוך הציוני־דתי מגיעים אליהן. בשנים האחרונות מתגייסים לצה"ל כ־2,500 בוגרי ישיבות מדי שנה. רובם משרתים ביחידות נפרדות (מחלקות ביני"שים), ואחרים מתפזרים ברחבי הצבא.

מסלול ההסדר מאפשר לימודי תורה של חמש שנים במצטבר, שבמהלכן משולב שירות מקוצר של שנה וארבעה חודשים בצה"ל, ולאחריו שירות מילואים רגיל. ה"פטנט" הזה מאפשר לציבור הדתי שמאמין בתורה וגם תומך מאוד בשירות משמעותי בצבא, לשרת וללמוד. "המחיר לנשיאת שתי אלונקות במקביל - המחויבות לתורה והמחויבות למדינה ולחברה - הוא שאיננו משרתים שלוש שנים כפי שהיינו שמחים לעשות, וגם איננו לומדים תורה חמש שנים ברציפות", כתב לאחרונה הרב דוד מדן, ראש ישיבת ההסדר הר עציון, "היינו שמחים אילו יכולנו לעשות את שניהם".

ישיבות ההסדר הוכיחו עצמן ככוח לוחם משמעותי: בשנה הראשונה של מלחמת 7 באוקטובר נהרגו 80 מבוגרי הישיבות, ועוד רבים נפצעו. היה זה ביטוי טרגי לתרומת הישיבות ללחימה. גם הלוחמות הוכיחו עצמן ככוח משמעותי במלחמה, בין היתר ב־7 באוקטובר. במהלך העשור האחרון גדל יחס הנשים במצבת הלוחמים מ־13.7% לכ־20%.

בתוך הטנק הסגור

ככל שיותר נשים ויותר גברים שומרי מצוות השתלבו במערך הלוחם, כך נוצרו יותר ויותר מצבים שבהם שתי האוכלוסיות מצאו עצמן נפגשות. החל משנות האלפיים החלה להתעצב "פקודת השירות המשותף", שנועדה לאפשר הפרדה מגדרית בצבא, לאו דווקא מטעמים הלכתיים. הפקודה אפשרה לבוגרי ישיבות ההסדר לשרת באופן שימנע מהם לשהות במחיצתן של נשים במקום סגור, מה שמהווה הפרה של איסור ייחוד.

אלא שזה זמן רב שבציונות הדתית מתלוננים שפקודת השירות המשותף היא אות מתה. "בשטח המציאות היא שהפקודה לא מקוימת", טוען אורי פיסנקי, ראש מטה איגוד ישיבות ההסדר, המאגד כ־70 מוסדות, "הדבר הזה מאוד התחדד במלחמה. גם בכירים מאוד בצה"ל שאנחנו מדברים איתם מבינים את זה". בצה"ל טוענים שהפקודה נאכפת ושיש כלים לאפשר אותה, גם אם בשוליים יש מקרים חריגים, תקלות או "מפקדים שפחות מקפידים".

הרב דרור אריה: "עד עכשיו שתקנו, אבל בשלב מסוים המצב הגדיש את הסאה. אם אנחנו מקבלים עדויות מחיילים שמכניסים אותם לאיתור בלבנון באותו חדר עם חיילות, ויש שם מצבים בלתי סבירים, זה לא נורמלי"

רבני ישיבות ההסדר הצליחו להתמודד עם התקלות הללו, עד להתפתחות האחרונה. בשנת 2020 הוגש בג"ץ שזכה לשם "בג"ץ הסיירות", שבו דרשו נשים שהודחו מקורס טיס ומקורס חובלים להתמיין ליחידות קרביות, כמו מקביליהן הגברים. בית המשפט נאלץ להודות שהחוק מורה חד־משמעית על "שוויון בין גברים לנשים בכל הנוגע לשירות בצה"ל", אך במקביל מאפשר למנוע מנשים לשרת בתפקידים מסוימים.

הסתירה הזו הובילה למחול טנגו בין בג"ץ לצה"ל, שבו שני הצדדים ניסו להלך בין הטיפות. במסגרת זו החל צה"ל לבחון כמה מסלולים חדשים לשירות לוחמות, כמו ביחידות 669 ובסיירת מטכ"ל, אך דחה כל אפשרות לשילוב נשים בחטיבות החי"ר כמו גולני וצנחנים. לאחרונה, במסגרת עוד פשרה שקיבלה תוקף של פסיקה, הסכים כאמור צה"ל לבחון שילוב נשים במערך השריון המתמרן, וגם זאת ביחידות נפרדות בלבד.

ההחלטה הזו היתה כבר צעד אחד רחוק מדי עבור רבני ישיבות ההסדר. לפני כחודש הם התכנסו בביתו של הרב דרוקמן ז"ל, ושם חתמו 12 מהם על מכתב שבו הצהירו על הפסקת הגיוס של תלמידיהם לחיל השריון. לא בכדי כונה המכתב הזה "מכתב החרם": מדובר בצעד חריף, בוטה, שיש שיאמרו כי הוא גובל בסרבנות. ובכל זאת, מאז הצטרפו למכתב עוד עשרות רבנים, המייצגים יותר ממחצית מישיבות ההסדר.

"תמיד תהיה דעה יותר מתונה ודעה יותר קיצונית", אומר גורם שמכיר את אחורי הקלעים של עולם ישיבות ההסדר. "ובכל זאת, לגבי השריון יש הסכמה רחבה בין כולם שזו בעיה חמורה".

זו לא הפעם הראשונה שאנשי ישיבות ההסדר מחרימים חיל מסוים. ב־2021 הפסיקו ישיבות ההסדר לגייס את בוגריהן לתותחנים, לאחר שילוב נשים לוחמות בחיל וטענות חיילים דתיים כי אין ביכולתם לשמור את ההלכה. אבל אם מה שקרה בתותחנים עבר מתחת לרדאר, האיום בחרם על חיל השריון - עמוד התווך של המלחמה הנוכחית, שכ־25% מהמשרתים בו הם בוגרי ישיבות ההסדר - הרעיד את אמות הסיפים של לשכת הרמטכ"ל.

לפני כשלושה שבועות מיהר אייל זמיר לזמן ללשכתו בקריה קבוצה גדולה של רבנים מישיבות ההסדר ומהמכינות הקדם־צבאיות ונציגים מהציונות הדתית. "היתה פגישה חשובה מאוד", אומר אדם שנכח בה, "הרמטכ"ל הקשיב ובא עם אמירות חשובות. לדוגמה, הוא אמר שבכל סוגיית השירות המשותף צריך לעשות הרבה יותר, ושבכל פיילוט שיהיה, אחד הפרמטרים שיצטרכו להימדד בו הוא השירות המשותף". בעקבות שיחת הרמטכ"ל התכנסה אסיפת איגוד ישיבות ההסדר והחליטה להמתין, בינתיים, עם הפסקת גיוס הבוגרים לחיל השריון.

האיום להפסיק לגייס בוגרי ישיבות הסדר לשריון אמנם נדחה, אך לא הוסר מסדר היום. כל זה תופס את צה"ל במקום רגיש במיוחד. בצל המלחמה המתמשכת, ריבוי המשימות ההולך וגובר והגידול המשמעותי בפריסת כוחות לאורך הגבולות, סובל צה"ל ממצוקת כוח אדם אמיתית. במסגרת התוכנית האסטרטגית של אגף כוח אדם (אכ"א) למילוי השורות, שקיבלה את השם "עץ השדה", הושקעו מיליארדי שקלים בהגדלת מצבת כוח האדם שלו בסדיר, בקבע ובמילואים.

התוכנית זוכה להצלחה. אם לפני המלחמה התגייסו לצה"ל מדי שנה כ־70 אלף איש, היום צה"ל מגייס מדי שנה כ־75 אלף חיילים חדשים, והשאיפה היא להגדיל את המספר הזה ב־3,000 מגויסים חדשים לפחות. במקביל, כוח המילואים גדל ב־36%, תוספת של מאות אלפי חיילים. ובכל זאת, הצבא זועק זה כמה חודשים על מחסור חמור בכוח אדם, בעיקר בכל הנוגע לעתיד לבוא.

"הצבא לא רוצה להתעמת"

המלחמה העיקרית שמנהל ראש אכ"א, האלוף דדו בר כליפא, בחודשים האחרונים, אינה מתרחשת בעזה או בלבנון אלא בכנסת ישראל. שלושה חוקים שיכלו לאפשר לצה"ל להגדיל משמעותית את מצבת כוח האדם שלו, הונחו בתקופה זו על שולחנה של ועדת חוץ וביטחון: חוק הגיוס (שיאפשר גיוס אלפי חרדים), התיקון לחוק המילואים (שיצמצם משמעותית את מספר צווי 8 שיחלק צה"ל) והחוק להארכת שירות החובה.

חוק הגיוס וחוק המילואים לא עברו, בעוד הכנסת הזדרזה השבוע להעביר דווקא את החוק לדחיית מעצר עריקים, בטרם תתפזר. השבוע גם אושר בוועדת חו"ב התיקון להארכת שירות החובה מ־30 ל־32 חודשים בלבד. זאת אף שבאכ"א דרשו את הארכת השירות ל־36 חודשים, מה שיאפשר צמצום קריטי של כ־15% במספר ימי המילואים. בלשכת ראש אכ"א, בקומה ה־16 בקריה, מרגישים היטב כיצד התקופה הפוליטית חודרת עמוק לשורות הצבא, באחת משעותיו הקשות.

הקרב על ישיבות ההסדר - זמן לחוזה חדש? | צפו בפודקאסט "על זה"

אלא שהפוליטיקה המתנהלת על גבו של צה"ל, אינה מסתיימת בסדר העדיפויות של הכנסת. היא מאיימת להפוך למלחמת תרבות. אחת הטענות שעולה פעם אחר פעם, היא שהמאבק של הציבור החרד"לי נגד גיוס נשים ליחידות קרביות כלל אינו נובע ממניעים הלכתיים. "התירוצים שמתלווים להתנגדות בדבר שילוב נשים הם תירוצים", אומרת אל"מ (מיל') פנינה שרביט ברוך, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי ויו"ר פורום דבורה, שפועל זה שנים לשילוב נשים בתפקידים משמעותיים במערכת הביטחון ובצה"ל בפרט.

פנינה שרביט ברוך: "בציונות הדתית מרגישים שהם עמוד התווך של צה"ל. זה נכון שחובשי הכיפות נמצאים במספרים גדולים ביחידות הלוחמות, אבל גם אחרים נמצאים שם. אנחנו נמצאים במאבק על דמותה של המדינה"

"פקודת השירות המשותף נותנת מענה לחששות ההלכתיים המוצדקים של רבני ישיבות ההסדר. פשוט הרבה יותר קשה לחברה הישראלית להתנגד כאשר מישהו אומר 'זה עניין דתי, זה פוגע לי בהלכה'. זה טיעון מנצח".

לדברי שרביט ברוך, מאחורי הטיעון ההלכתי עומדת מטרה אחרת לחלוטין. "בשנים האחרונות, עם זה שחובשי הכיפות משתלבים יותר ויותר בצבא וגם ממלאים את השורות בתפקידי קצונה בכירה, גבר הרעיון של הפיכת צה"ל לצבא ה' והכנסת תפיסות דתיות לתוך הצבא. בראייה של הרבנים, צבא כזה אמור להיות צבא ללא נשים. זו גישה שמרנית, כי בעבר דווקא היו נשים לוחמות. אבל הלכנו אחורה בנושא הזה.

"הצבא צריך נשים ורוצה נשים, אבל פוחד נורא מלהיכנס לעימות עם הדתיים, שהם הכוח החזק בפוליטיקה היום. במצב שנוצר במלחמה, כאשר הרוגים ופצועים רבים מגיעים מקרב הציונות הדתית, זה גם גרם להם להרגיש שהם נושאים את עיקר הנטל על גבם. מכאן ההצדקה המוסרית להשפיע על הדנ"א של הצבא, כי הם מרגישים שהם עמוד התווך של צה"ל. זה נכון שחובשי הכיפות נמצאים במספרים גדולים ביחידות הלוחמות, אבל גם אחרים נמצאים שם. אנחנו נמצאים במאבק על דמותה של המדינה".

"בראשית הדרך הנימוקים הדתיים היו טיעונים מובהקים של צניעות", מצטרף פרופ' יגיל לוי, ראש מכון האוניברסיטה הפתוחה לחקר יחסי חברה־צבא, "מה שמופיע בשנים האחרונות הוא טענות של כשירות של נשים כלוחמות. הטיעונים שיותר ויותר נשמעים מחרד"לים, זה שצבא שנפתח בפני נשים הוא צבא שמוותר על ערך הניצחון. יש כאן ניסיון של הרבנים לדבר אל הציבור השמרני בישראל, לאו דווקא הדתי. לומר ששילוב נשים אינו פוגע רק ביכולת לשמור את ההלכה, אלא גם ביכולת של צה"ל לפעול ביעילות".

"פיקוח נפש לאומי"

ישיבת ההסדר שדרות יושבת במתחם מטופח ורחב ידיים, עטוף אבן ירושלמית. זו ישיבת ההסדר הגדולה ביותר, שמאות מבוגריה מתגייסים מדי שנה לצה"ל. "אצלנו זו מצווה גדולה להתגייס", אומר הרב דרור אריה, מחנך בולט בישיבה, "הבוגרים שלנו הולכים לשרת ביחידות הקרביות, בגדודי החי"ר, חיל הים, השריון, היחידות המיוחדות. מי שיש לו פרופיל נמוך הולך לשרת ביחידות עורפיות".

הרב אריה, בעצמו קצין לשעבר בתותחנים ומי שעד לא מזמן כיהן כרב חטיבתי, הוא בוגר ישיבות מרכז הרב והר המור, אחד ממייסדי מפלגת נעם. הוא גם אחד המנועים מאחורי "כנס החירום" השבוע בירושלים. "הצבא יקר לנו, הוא בנפשנו", הוא מסביר, "אנחנו מחנכים את התלמידים שלנו שכאשר הם בצבא הם צריכים להקשיב למפקד שלהם, אנחנו מאוד לויאליים למערכת. אבל מכיוון שאנחנו הישיבה הכי גדולה, וגם מכיוון שאנחנו מתעסקים הרבה זמן בתקלות בצה"ל, הפכנו למוקד של פניות להמון חיילים, שמתלוננים על כך שהם לא מסוגלים לשמור את ההלכה. הצבא מנסה לשים בשר וחלב באותו סיר, ואז לעשות ביניהם הפרדה. זה כשל אינהרנטי".

עד עכשיו הצלחתם להתמודד עם הכשל הזה.

"לא, עד עכשיו שתקנו. המשכנו לגייס את בוגרי הישיבות כי היינו במלחמה. אבל בשלב מסוים המצב הגדיש את הסאה. אם אנחנו מקבלים עדויות מחיילים שמכניסים אותם לאיתור בלבנון באותו חדר עם חיילות, ויש שם מצבים בלתי סבירים, זה לא נורמלי. הלוחמים צריכים להיות עסוקים בלחימה, לא בפתרון בעיות חברתיות".

אריה לא מתכחש לטענה, שהתנגדותו לשילוב לוחמות אינו נובע ממניעים הלכתיים בלבד. "יש בעיה שכולם מודעים לה, גם הדרג הצבאי הבכיר, אבל מפחדים לדבר עליה בגלל האווירה הציבורית", הוא מסביר. "אנחנו מקבלים עדויות מהשטח ששילוב הנשים בכוח הלוחם מעכב את היחידות. כשאתה מערבב באותה יחידה גברים ונשים, או מצרף כוח של לוחמות לצוות חטיבתי שמתמרן, זה כמו לרוץ קדימה בזמן שמישהו מושך אותך לאחור".

אתה לא חושב שצה"ל מספיק אחראי כדי להכיל את הפערים הללו, לעשות התאמות?

"זו בדיוק השפה. השפה של הכלה והתאמה היא שיח חדש שבא להסתיר את העובדה שהצבא מוריד את הרף. עובדה שכל התפקידים החדשים לנשים נפתחו בעקבות עתירות לבג"ץ, לא כיוזמה של צה"ל. יש כאן התערבות של פקידות בשיקולים מקצועיים, וכתוצאה מכך ירידה ברמת הלוחמה. מבחינתנו יש כאן ערך מובהק של פיקוח נפש לאומי, ולכן אנחנו זועקים. זה לא שאנחנו אומרים 'חבר'ה, כולם לשים כיפות או שלא נתגייס. כולם לשמור על שש שעות בין בשר לחלב, אחרת לא נבוא'. אנחנו נגד כפייה דתית, אבל גם נגד כפייה אנטי־דתית".