אפי בנאי, מומחה לרשתות חברתיות באיראן, מרצה וחוקר תרבות הרחוב ברפובליקה האסלאמית, ומתמקד בתנועות המחאה ובדור ה־Z
אפי, כחוקר איראן אתה נחשף באמצעות הרשתות החברתיות לתמונה מרתקת של העם האיראני, תמונה שלא רואים בערוצים המסורתיים. לפני שנדבר על הלך הרוח האיראני בשבוע דרמטי זה, ספר קצת על השורשים האיראניים שלך.
"הוריי עלו מאיראן ב־1968. המיוחד בעלייה ההיא היה שכל השכונה עלתה ביחד מאספהאן. הוריי השתכנו בדרום תל אביב, בשכונת כפר שלם. אני אמנם נולדתי בישראל, אבל עד גיל 5 לא ידעתי עברית, כי כל הסביבה שלי דיברה פרסית - השכנים, החברים, האנשים בבית הכנסת. רק בגן למדתי עברית.
"הוריי הקפידו להוריש לי את החיידק האיראני, וזה ניכר בדור השני והשלישי, שמתאפיינים בגעגוע למקום שהם מעולם לא היו בו. אני מתגעגע למקום שאף פעם לא הייתי בו. בשנים האחרונות, סביב כל ההתרחשויות עם איראן, אני חוקר אותה באמצעות הרשתות החברתיות".
וגם מבוקש על ידי משמרות המהפכה.
"שמי פורסם בדצמבר שעבר בעיתון 'כיהאן', המזוהה עם חמינאי. פורסם שאני מדרדר את הנוער באיראן למרוד על ידי שימוש ברשתות חברתיות".
מלחיץ.
"בהתחלה נלחצתי, אבל אחר כך הבנתי שאין לי סיבה לחשוש".
ומה לגבי העם האיראני - גם הוא יכול לנשום לרווחה?
"העם האיראני ממש לא נושם לרווחה. הם לא אומרים זאת במפורש ברשתות, אלא מביעים את הרצון שלהם באמצעות ניואנסים עדינים. כך, למשל, הם תולים דגלי ישראל וארה"ב על גשרים, ומדביקים על שלטי רחובות את שמותיהם של טראמפ ונתניהו.
"מדהים לראות את האהדה שלהם לישראל ולארה"ב, כי זו מדינה שבמשך כמעט 50 שנה הנחילה לאזרחיה את חשיבות השמדתן של שתי המדינות הללו. האיראנים הפכו משונאים למעריצים. כלפי ישראל יש כמובן הערצה מיוחדת. כשהם רואים את הפריחה בישראל, הם מבינים כמה רימו אותם".
איך השפיעו עליהם סבבי הלחימה האחרונים, ואיך הם משפיעים על הקשר עם ישראל?
"לאחר שנים שבהן המשטר ניסה לנתק את הקשר לשושלת המלכים הקדומים ולסמלים ההיסטוריים, בעם כלביא המשטר גרם לעם להתאחד סביב הדגל, סביב הסמלים הגדולים של איראן - כי הם הבינו שהעם משווע לכך.
"במלחמה הם צילמו את ההתקפות שלנו בצרחות שמחה וצעקו תודה. לא ראיתי סרטון אחד שבו מקללים את ישראל, ואלה אנשים שחלק מבתיהם נחרבו. הסרטון הכי חזק שרץ עכשיו ברשת מראה אדם ישן ששומע הפצצות, ואז ניגש לסגור את החלון וממשיך לישון. כלומר, הם יודעים שישראל לא תפציץ אותם, הם סומכים עליה.
"לא ראיתי סרטון אחד שבו מקללים את ישראל, גם אנשים שבתיהם נחרבו. סרטון חזק שרץ ברשת מראה אדם ישן ששומע הפצצות, סוגר את החלון וממשיך לישון. הם יודעים שישראל לא תפציץ אותם וסומכים עליה"
"יש גם אנשים בפנים מוסתרות שאומרים: בישראל יש לאנשים מקלט, ממ"ד, אפליקציה ואזעקה ששומרים עליהם. המדינה השקיעה בטילים כדי להגן על האזרחים. לנו אין דבר מהדברים האלה, ואפילו לא מודיעים לנו שיש תקיפה. הם מבינים איזה פער יש בין מדינה שדואגת לאזרחיה, לבין מדינה שלא. הפער הזה התחדד אחרי 7 באוקטובר, כשהם ראו את תגובתנו מול חמאס".
מה הסנטימנט שעולה כלפי אויבי ישראל?
"האיראנים גאים במורשתם. אם תאמר לאיראני שהוא ערבי - העלבת אותו. הם שונאים את הפלסטינים, הלבנונים, הסורים והחות'ים משום שהמשטר העביר להם כסף, על חשבון האזרחים. יש עם שלם בצד שלנו, ולא בצד של הפלשתינים, למשל".
עניין הכסף שנגזל מהם הוא נקודה בוערת לאיראנים. איך נראים החיים היום באיראן?
"זה עם טכנולוגי, כמונו, עם המון חיות. אחרי חצות הרחובות מלאי תכונה, בדומה לתל אביב. סצנת האוכל המסורתי מפותחת, גם משום שהסנקציות לא מאפשרות אוכל מערבי. במקביל, יוקר המחיה מפריע להם, ומכיוון שהם לא יכולים להרשות לעצמם לקנות דירה או רכב, כי המחירים בשמיים, דגם האייפון האחרון הפך לסמל הסטטוס המרכזי והכמעט יחיד של האיראנים".
הזכרת את החיבור שלהם לאוכל, אבל בימים אלה מזון הפך למצרך קשה להשגה.
"אוכל בסיסי אכן מורכב מאוד להשגה, ולכן קיים קושי בבישול המאכלים המסורתיים. האיראנים אוהבים לארח, וחגים הם חגיגה גדולה עבורם. בראש השנה, למשל, אנשים מעלים אלפי סרטונים מהחג, אבל בשנתיים האחרונות - כמעט לא ראיתי סרטונים. אנשים פשוט התביישו".
מה קשה להשגה באופן מיוחד?
"מחיר הזעפרן המריא לשחקים. בשר הפך למותרות והכי קשה להשגה. המחירים בקצביות לא הגיוניים. אם משכורת ממוצעת היא 200 דולר בחודש, אז קילו בשר יכול לעלות 50-70 דולר - לפעמים יותר מרבע מהמשכורת החודשית. שמן לבישול מגיע לכדי עשרה אחוזים מהמשכורת.
"מאחר שהאיראנים אוהבים בשר, ורוב מתכוניהם כוללים בשר, הם נאלצים להסתפק בעצמות כדי לתת קצת טעם למרק. הטרנד היום ברשתות זה לומר - פעם הייתי קונה עצמות לכלב, עכשיו אני קונה לעצמי. זו ממש השפלה עבורם".
המשפט שנאמר ברשתות הוא סוג של תַעַאַרוּף, דרכם לומר את הדברים באלגנטיות, כדי לא להסתכן בביקורת על המשטר.
"נכון. זו דרך עקיפה להבעת ביקורת. השפה הפרסית היא פיוטית, מטאפורית וציורית - כך שמבחינת תשתית היא מוכוונת להעברת מסרים בצורה עקיפה. אפשר להתלונן על יוקר המחיה, אבל אסור להאשים בכך את המשטר. השבוע ראיתי מערכון, שבו אישה קונה בשר ומבקשת רגליים של תרנגול. לידה מגיע אדם אחר שמבקש רגלי תרנגול לכלבו, אבל המוכר עונה שהרגליים כבר נמכרות לגברת.
"דוגמה נוספת שממחישה את התנגדותם למשטר: כשארה"ב חיסלה את קאסם סולימאני ב־2020, ברשתות התבדחו על כך שהוא הפך לקציצה. עד היום, מי שנהרג - הופך ל'קציצה'. אחרי הרג 20 הגנרלים הוכרז ברשתות על יום הקציצה, ולאחר חיסול אחר - המשטר עצר שף מפורסם שפרסם מתכון לקציצות".
סבתא, כוכבת רשת
עינו של המשטר לא מפסיקה לעקוב. איך הציבור מפתח חוסן נפשי מול משטר שכל הזמן צופה בו?
"הדבר הראשון שעשו בהפגנות היה לשבור את מצלמות הרחוב. מצד אחד הם נזהרים בלשונם, ומצד שני - אחרי עם כלביא יותר אנשים החלו לקלל את חמינאי בפנים גלויות. זה קרה גם בעקבות הדרשה שלו מלפני המלחמה, שבה הצהיר: לא תהיה מלחמה ולא נקיים משא ומתן עם אף אחד. שבוע לאחר מכן התרחשה התקיפה, ואז הפחד באיראן נשבר - כי שברנו לו את המילה. עד אז הוא נחשב כנביא וכשליח אלוהים עלי אדמות".
נראה שיש אנרגיה נסתרת, תת־קרקעית, שמתפרצת בכל סבב, בכל אירוע מול המשטר. האנרגיה הזו מתחברת למושג תרבותי עמוק שנקרא "זאהר" ו"באטן" - הגלוי והנסתר - הפער בין ההתנהגות שבחוץ לזו שבבית. איך האינסטגרם והטיקטוק, למשל, שינו את הדינמיקה הזו? האם הרשת הפכה למקום שבו הנסתר יוצא החוצה?
"האינסטגרם והטיקטוק הכניסו את המצלמות הביתה ויצרו מהפך: אנשים מצלמים סרטונים בתוך הבית, שמהווה מקום פרטי ואינטימי באיראן. האינסטגרם הוציא את המשפחה מתוך ההסגר של הבית והפך את החיים הפרטיים לגלויים. זו מערביזציה. יש המון טיקטוקרים ומשפיעני רשת שהפכו את אמם וסבתם לכוכבות רשת".
"הצעירים שואלים את הוריהם - איך החלפתם את השאה הייצוגי שלנו באייתוללות לובשי שמלות שהורסים את המדינה? וההורים עונים - אולי טעינו כשהפלנו אותו. לאחרונה יש טרנד של הורים שמבקשים סליחה מילדיהם על הפלת השאה"
המערביזציה מתבטאת גם בפתיחות גדולה בנושאים שהיו פעם טאבו. להט"בים, למשל.
"אם גבר רוצה לעשות ניתוח לשינוי מין ולהיות אישה, יש פסק הלכה של חומייני משנות ה־80 שמתיר זאת. לא רק שזה מותר - גם יממנו לו את הניתוח".
מה ההיגיון?
"חומייני העדיף שגבר יהפוך לאישה וישכב עם גבר, מאשר שגבר ישכב עם גבר. באיראן יש המון טרנסג'נדרים שמעלים סרטונים. יש בחורים צעירים שנראים נשיים, מצלמים את עצמם מתאפרים ומשנים את המראה שלהם לאישה. הם לא פוחדים להעלות את זה, כי הם מבינים שברגע שהמשטר ייגע בכוכבי רשת - הוא עלול לעורר את יצרי הציבור, מה שעלול להוביל אותם שוב לרחובות. היום באיראן כמעט לא מסתירים הומוסקסואליות, אלא אם כן תפסו אותך מקיים יחסים עם גבר. על זה עדיין יש עונש מוות".
נשמע שהאיראנים חיים בהווה, מתכתבים עם המערב, אבל יש גם עדויות לכך שהם מנהלים דיאלוג פורה עם העבר.
"אמנם היה מי ששכח מהשאה, אבל ב־2020 התחיל טרנד של הדור הצעיר שגילה אותו מחדש ומבין שאחרי שהכל, למרות השחיתות והמגלומניות - הוא אהב ובנה את איראן. הצעירים האלה שואלים את הוריהם - איך החלפתם את השאה הייצוגי שלנו באייתוללות לובשי שמלות שהורסים את המדינה? וההורים עונים - אולי טעינו כשהפלנו אותו. לאחרונה יש טרנד של הורים שמבקשים סליחה מילדיהם על הפלת השאה. היום בהפגנות האזרחים צועקים את שם השאה".
ובמקביל, הם סבורים שמוג'תבא מת.
"יש אזרחים הסבורים שהמשטר מסתיר זאת, וזה מתכתב עם חומייני שאמר שמותר לשקר כדי להינצל. לפי כל הצילומים מאזור ההפצצות בסבב האחרון, המתחם קרס. האיראנים טוענים שמוג'תבא יצא לשאוף אוויר בזמן ההפצצה וכך ניצל. זה נשמע תמוה. מספר הפעמים שניסו לייצר סרטונים שלו ב־AI הוא אסטרונומי. מעבר לכך, בתוך איראן יש ארבעה אנשים שטוענים שראו אותו, וזה לא כולל את מסעוד פזשכיאן הנשיא. כאשר בשנות ה־80 ניסו להתנקש בחמינאי, שעה לאחר מכן הזמינו את אמצעי התקשורת לבית החולים כדי לצלם אותו".
"יש אזרחים הסבורים שמוג'תבא מת. זה מתכתב עם חומייני, שאמר שמותר לשקר כדי להינצל. מדוע הוא לא שולח הודעה מוקלטת? זה הגיע לאבסורד, שבו מתקשרת איראנית שעושה סיאנסים ברשת טוענת שמוג'תבא מת - כי הוא עונה לה"
אומרים שהוא נפצע בפניו, ולכן לא רוצים לצלם אותו.
"אז מדוע הוא לא שולח הודעה מוקלטת? זה הגיע לרמה אבסורדית, שבה מתקשרת איראנית שעושה סיאנסים ברשת טוענת שמוג'תבא מת - כי הוא עונה לה".
"הזעם הציבורי יתגבר"
בתרחיש שבו המשטר נופל והאינטרנט נפתח ללא צנזורה - מה יהיה הדבר הראשון שיקרה לחברה האיראנית ברשת? האם נראה פיצוץ של ליברליזם?
"נראה פיצוץ מטורף של ליברליזם. הם רוצים לשתות, לצאת, לחוות. החברים הכי טובים שלהם יהיו הישראלים, כי רק אנחנו עמדנו לצידם בתקופה הרעה הזאת, ולכך יש להוסיף את התרבות המשותפת סביב המלך כורש. שיתוף הפעולה בינינו יכול להיות אדיר - ידע, חשמל, חקלאות".
אמרת בסוף חודש אפריל האחרון שהיציאה שלהם לרחובות לא תיקח כמה חודשים, אלא פחות. אתה עדיין סבור כך?
"המשטר הזה לא יחזיק עוד הרבה זמן. יש כסף שמתחיל להגיע לאיראן, מדברים על 300 מיליארד דולר. אני מעריך שהוא כמעט לא יגיע לעם, אלא לאינטרסים של המשטר, למקורבים. כשהעם ראה שאין כסף ויש סנקציות - הוא גילה הבנה ושמר על שקט. אבל כשהעם יראה שיש כסף שמנותב למשטר - הזעם הציבורי יעלה. תוסיף לכך חשיפות נוספות של גילוי ממדי ההרג מההפגנות - ותקבל מחאה אפקטיבית".
מה יהיה שונה הפעם? במחאות קודמות המשטר לא נפל, ואף שרד תקיפות קשות, לרבות חיסול המנהיג העליון.
"השוני הוא בכיס. משמרות המהפכה הם המגזר המרופד במדינה: משכורת גבוהה, הנחות בסופר, דיור מיוחד, מלגות לסטודנטים, כולל קבלה לאוניברסיטה ללא בחינות. הם מצ'ופרים כדי שלא יפילו את השלטון. אל משמרות המהפכה כפוף הבסיג', מיליציית מתנדבים חצי־צבאית, שלא זוכה לאותם תנאים. כשהם יבינו שהם נאנקים תחת יוקר המחיה, ולא משתלם להם להגן על המשטר - זו תהיה הלבנה הראשונה. הלבנה השנייה תהיה המאסות. כשייצאו 20 מיליון איש להפגין, ואולי אפילו 50 מיליון, אף חייל לא יעזור".
הם מבינים שההסכם זה לא הצעד האחרון.
"ההסכם הוא שביתת נשק ל־60 יום שבהם יתקיים משא ומתן. אני חושב שהמשא ומתן יקרוס לתוך עצמו, כי הם לא מסוגלים להתפשר. מדובר בחבורת פנאטים, משיחים קיצוניים. כרגע טראמפ ירד מהעץ, אבל ברגע שיעלה לו הסעיף, דברים ישתנו במהירות. זה לא הסכם שלום בסגנון אנואר סאדאת ומנחם בגין. יש פה הורדת לחץ לצד משא ומתן, ואיש לא הבטיח שהמשא ומתן יצליח. חשוב לומר שבעם האיראני יש גם תחושת בגידה, הוא חש נבגד על ידי המערב. קיים חשש שהסכם רק ישאיר את המצב על כנו, ויש גם זעם על המערב שאחרי כל מה שקרה - דבר לא השתנה".
