נבחרת איראן היא הנבחרת המסוקרת ביותר במונדיאל 2026, אבל מהסיבות הלא נכונות. המלחמה עם ארצות הברית הפכה את כל החודשים האחרונים של הנבחרת לבעייתית, כולל סיטואציית הוויזות הזמניות שמאפשרות לנבחרת להיות 24 שעות בלבד בתוך שטח ארצות הברית. אבל שלא תטעו - גם לנבחרת איראן יש אוהדים בארצות הברית, וחלקם גם מתנגדים למשטר.
בחוץ לאצטדיון פגשתי בשני אוהדים איראנים שלבשו חולצה ייחודית, עם הדגל של המשטר הקודם - דגל אותו אסור להכניס לאצטדיונים. ראג', אזרח אמריקני ממוצא איראני, הסכים לדבר על המצב: "אני מאוד נרגש לקראת המשחק היום. אני הולך לתמוך בספורטאים האיראנים. אני נרגש לצפות במשחק הזה ואני יודע שיש הרבה כאוס פוליטי שקרה והרבה קרה באיראן. אני נגד הממשלה כאן, אבל אני בעד הספורטאים ובעד האנשים, אני כאן כדי לתמוך בשחקנים".
"הם ספורטאים. הרבה מהם שיחקו במונדיאל 2022 ו-2018. עכשיו, בגלל מה שקרה, יש כאלו שרואים אותם כבובות של המשטר האיסלמי. אלה פשוט ספורטאים, לדעתי, שרוצים לשחק, ואין להם הרבה גמישות - הם חייבים לשמור על הפה שלהם סגור כי אם הם ידברו נגד הממשלה, לדעתי, יאיימו עליהם. או שהם ייכלאו, או שהנכסים שלהם יעוקלו. אני חושב שהם פשוט כאן כדי לשחק וליהנות, ואני אישית כאן כדי לתמוך".
ראג' גם התייחס להסכם החדש שצפוי להיחתם בין ארצות הברית לאיראן: "אני אישית לא שמח. אני הייתי רוצה לראות את סוף המשטר באיראן, אבל אני מנסה היום לא לחשוב יותר מדי על פוליטיקה וליהנות ממשחק במונדיאל".
"המשטר רצח את בן דודי"
אראש, פרסי מאיראן, הגיע לקרבת האצטדיון בלוס אנג'לס ללא כרטיס, אלא רק כדי להפגין: "הם הרגו את בן דוד מדרגה שנייה שלי. שמו היה אראש בהשתי. בן 26, סטודנט לטכנולוגיית מידע. והוא היה הבן היחיד במשפחה, הילד היחיד של המשפחה. ואז, כפי שאתה יכול לראות, הם הרגו יותר מ-45,000 אנשים בתוך יומיים בלבד. ובנוסף, נכון לעכשיו, הם הוציאו להורג 784 אנשים, אנשים חפים מפשע, רק השנה. אז כאילו, מאז ינואר 2026, הם הרגו יותר מ-700, הוציאו אותם להורג. אז אנחנו כאן כדי להיות הקול שלהם".
פרהאד ג'אפרזאדה, שנולד בטהרן, הסתובב גם עם דגל ישראל: "יש לנו ידידה אחת במזרח התיכון, זה ביבי ומדינת ישראל". כששאלתי אותו אם הוא רוצה שביבי יסיים את העבודה באיראן, הוא היה נחרץ: "בהחלט. אנחנו ממשיכים לומר את זה לטראמפ, אולי הוא לא מקשיב לנו או שהוא לא שומע אותנו, אבל אם מר נתניהו יוכל לסיים את העבודה, הוא יעזור למשהו כמו 90 מיליון אנשים שמוחזקים כבני ערובה כבר 47 שנים, או 1,400 שנים – תלוי איך אתה סופר את זה".
ומה לגבי ההסכם החדש? "זה בולשיט. זה בין טראמפ לממשלה, אין לזה שום קשר לעם של איראן. ואני מאמין שגם ראש ממשלת ישראל לא היה מעורב. אז, ובכן, אף אחד לא מאמין במשא ומתן הזה שהם מנהלים. אי אפשר לעשות עסקים עם טרור. העם הישראלי יודע את זה, אנחנו יודעים את זה כעם האיראני, אולי טראמפ לא הבין את זה אחרי 80 שנה, אז אני לא יודע".
פרהאד מחזיק בכרטיס למשחק ובניגוד לראג', הוא יעודד את נבחרת ניו זילנד: "אנחנו הולכים נגד הקבוצה שלנו, כי הקבוצה הזו נשלחה על ידי הממשלה של איראן, לא על ידי העם של איראן. אנחנו נשרוק בוז בהמנון.אנחנו לא שרים את ההמנון הלאומי. נשרוק בוז ונראה שהקול שלנו יגיע כל הדרך לאיראן, אל העם של איראן".
עלי רזא עזיזי, גם הוא נולד באיראן, ממשיך את אותו הקו: "שלום לביבי ולכל העם הישראלי, ותודה על התמיכה בנו. ודבר שני, אני רוצה להגיד לביבי: בבקשה תסיים את העבודה, אנחנו מחכים לזה. אנחנו אף פעם, אבל אף פעם, לא נתמוך בנבחרת הזו כי היא נבחרת של משמרות המהפכה, ואנחנו לעולם לא נתמוך בנבחרת הזו.
"אנחנו כאן כדי להגיד שאנחנו עומדים לצד העם האיראני באיראן, ואנחנו מייחלים לחופש ולשלום. תמיד. ההסכם? אני חושב שהם לא יכולים להגיע להסכם טוב עם המשטר הזה. כי אחרי 47 שנים, העולם כבר מבין שהם לא יכולים להגיע לשום הסכם עם המשטר הזה. הם חייבים ללכת, זה הכל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו