הכל התחיל ב-7 באוקטובר: תוכנית הטרנספר שתשיב את אירופה לעצמה

ספרו של גרלד גרוס, "חזרה הביתה" ("Ab nach Hause") יצא לאור רק לפני כחודש, וכבר הפך לשיחת היום במדינות דוברות גרמנית. גם ספרו הקודם, שראה אור בשנת 2025, היה להצלחה מסחררת, דורג במשך שבועות במקום השני ברשימת רבי המכר הנחשבת של השבועון הגרמני "דר שפיגל" ומכר קרוב למאה אלף עותקים, אך לספר הנוכחי צופים אפקט שיחרוג הרבה מעבר לשוק הספרים.

הרעיון שנידון בהרחבה בספר – להשיב את המהגרים למדינות המוצא שלהם – כבר נישא בפי רבים, ועתיד אולי להפוך למדיניות של מדינות אירופה.

גרלד גרוס (49), הוגה דעות, חבר הפרלמנט האוסטרי בעברו ומועמד עצמאי לשעבר לנשיאות אוסטריה, מכריז בקולי קולות ומעל כל במה את מה שעד לאחרונה נלחש בשקט, בהיחבא: את הזרים שהציפו את מדינתו ואת המדינות האחרות ביבשת הישנה, צריך להשיב למקומות שמהם באו ושאליהם הם שייכים מבחינה תרבותית ומנטלית.

בבחירות 2022, בהן התמודד לנשיאות מול מועמדי המפלגות הממוסדות, גרוס קיבל כ-5.5 אחוזים מן הקולות. סביר להניח שאילו הבחירות היו מתקיימות היום, ההישג שלו היה כפול ומכופל. את האיום הנשקף ממהגרים מוסלמים איש כבר לא יכול לטאטא מתחת לשטיח. גם ההצלחה האלקטורלית של דונלד טראמפ המריצה כוחות פוליטיים דומים וקרובים ברחבי אירופה. גרוס עצמו, אגב, הגה סיסמת בחירות "Make Austria Grosz Again!", משחק מילים משעשע שמשלב בין שם משפחתו לסיסמא המוכרת של טראמפ. 

"כל מי שנכנס למדינה באופן בלתי חוקי, שכל עילות המקלט שלו פקעו זה מכבר, שמנצל את מערכת הרווחה שלנו מבלי להיות אזרח, או שהפך לעבריין כאן – חייב לשוב לארצו", הוא אומר נחרצות בשיחה בלעדית עם מגזין "היום". "מי שאינו מקבל את ערכינו, מוטב שיחיה במקום שבו הם אינם מפריעים לו. נקודה. עלינו להגן על התרבות שלנו, על זהותנו, על מסורותינו, על הלך הרוח שלנו ועל תפיסת החוק שלנו. אלה הם היסודות שעליהם נשענת כל מערכת החיים המשותפים שלנו. למי שאינו מסוגל או אינו מוכן לקבל את כללי היסוד הללו – אין כאן מקום. אוסטריה תחילה – ובמלוא המשמעות של המילה". 

התאבדות תרבותית

גרוס מסביר שכתב את ספרו משום שבמשך 11 השנים האחרונות ארצו חווה את גל ההגירה ההמוני הגדול ביותר בתולדותיה ובתולדות אירופה. ההשפעה של הגל הזה הרסנית, הוא קובע, וטוען שרובם המכריע מכ-9.4 מיליון בני אדם, אשר הגיעו בעיקר מאזורים שמחוץ ליבשת, פשוט אינם ניתנים לשילוב במרקם האירופי.

"הדבר הוביל למתחים עצומים בחברה שלנו: ניצול שיטתי של מערכות הרווחה, עלייה בפשיעה ופילוגים חברתיים עמוקים", מאבחן גרוס. "אזרחים רבים חשים מדי יום כיצד מדינתם משתנה – ולא לטובה. לאירופה יש זהות ברורה, גם אם יש מי שאינם רוצים עוד לשמוע זאת כיום. זהות זו יונקת מאמונת ישראל, מן היהדות, מן הנצרות, מן הפילוסופיה היוונית ומן התפיסה המשפטית הרומית. אלה הם שורשיה של היבשת שלנו – עידן הנאורות, האינדיבידואליות, שלטון החוק, החירות ומערכת ערכים יהודית־נוצרית. כיום זהות זו מצויה במשבר קיומי.

"לאירופה יש זהות ברורה, גם אם יש מי שאינם רוצים עוד לשמוע זאת כיום. זהות זו יונקת מאמונת ישראל, מן היהדות, מן הנצרות, מן הפילוסופיה היוונית ומן התפיסה המשפטית הרומית. אלה הם שורשיה של היבשת שלנו – עידן הנאורות, האינדיבידואליות, שלטון החוק, החירות ומערכת ערכים יהודית־נוצרית. כיום זהות זו מצויה במשבר קיומי"

"הסיבה לכך היא שהאנשים שהבאנו ליבשת במהלך השנים האחרונות, בעיקר באמצעות הגירת מקלט והגירה על רקע רווחה, ברובם אינם מזדהים עם הערכים הללו ואינם מעוניינים לאמץ אותם. אין זו האשמה; זו התבוננות מפוכחת במציאות. וזו בדיוק הסיבה שעלינו לפעול במהירות. לפני שהליבה האמיתית, אופייה האמיתי של אירופה, תיהרס ללא אפשרות תיקון. מי שמכחיש זאת אינו עוסק עוד בפוליטיקה – הוא עוסק בהתאבדות תרבותית".

ואם אירופה לא רוצה להתאבד, עליה לשלוח את מי שעוין לעצם מהותה חזרה למקום שממנו הגיע, מסיק גרוס: "הרעיון של הגירה חזרה (Remigration) אינו פרובוקציה אלא תגובה הכרחית למתחים האלה, שנוצרו משום שבמשך שנים ניהלנו מדיניות הגירה בלתי מבוקרת ובלתי מציאותית. המסר המרכזי של ספרי הוא: עלינו לאזור אומץ ולהכיר במציאות, ולהפוך שוב את ארצנו לבטוחה ולראויה למגורים עבור אזרחינו. למי שאינו ניתן לשילוב בחברתנו ואינו שותף לערכינו אין זכות להישאר. הגירה חזרה אינה ביטוי לשנאה, אלא תנאי מוקדם לשלום חברתי בעתיד".

טיסה לעידן הנאורות

כצפוי, גרוס מותקף על ידי יריבים משמאל, שבניגוד אליו דווקא ששים לראות במותה של אירופה המסורתית, וכן על ידי נציגי הממסד, שיצרו במו החלטותיהם את המציאות הכואבת ואינם מעוניינים לתת את הדין על תוצאותיה. הם ממנפים סיפורים אישיים של מהגרים שדווקא השתלבו, אבל גרוס מסרב להתרשם ומתעל את השיח חזרה לעובדות: "הפשיעה האלימה עלתה באופן משמעותי, שישים אחוז ממקבלי קצבאות הרווחה הם זרים, שישים אחוז מהאסירים בבתי הכלא הם זרים, ורוב המובטלים במדינה אינם ילידי אוסטריה.

"מבחינה כלכלית וחברתית ופוליטית, ההגירה ההמונית הזו לא השתלמה לנו. להפך: היא מכבידה על מערכת הרווחה שלנו, משנה את ערינו ומסכנת את השלום החברתי. הצלחותיה של מדיניות האינטגרציה האוסטרית בעשור האחרון היו מוגבלות ביותר. כמובן שיש אנשים שהשתלבו - יוצאי הדופן מוכיחים את הכלל - ואינני מכחיש זאת. אך המחיר שאנו, האוסטרים, נאלצנו לשלם על כך גבוה מדי. אין זה סיפור הצלחה של אינטגרציה, אלא טעות יקרה שנעשתה על חשבון האוכלוסייה שלנו".

פוליטיקאים אירופאים רבים נמנעים מלדבר על בעיית ההגירה מחשש שיתויגו כקיצוניים. האם אתה סבור שהמיינסטרים הפוליטי נכשל בזיהוי האיום?

"פוליטיקאים רבים מכל המחנות יודעים היטב עד כמה הייתה מדיניות ההגירה של 11 השנים האחרונות טעות. הם יודעים זאת היטב ברגעיהם הכנים. אך רק מעטים מהם אמיצים מספיק להודות בכך בפומבי ולהסיק את המסקנות הנדרשות. רובם פשוט מבקשים למשוך זמן – להמתין ולקוות שהבעיה תחלוף, ולהמשיך כרגיל. העיקר שלא יוגדרו כ'קיצוניים'. במשך זמן רב מדי, המרכז הפוליטי לא התמודד ביושר עם החששות הלגיטימיים של אזרחיו, אלא המעיט בחשיבותם, דחק אותם הצידה והשחיר אותם מבחינה מוסרית. זו אינה פוליטיקה אחראית; זו התחמקות פחדנית. אנו זקוקים סוף סוף לשינוי כיוון כן ואמיתי. אנו זקוקים למדיניות שתשיב את הרגיעה לחברה. וכן – אנו זקוקים להגירה חזרה. מי שאינו אומר זאת, בוגד בסופו של דבר בעמו שלו".

"מבחינה כלכלית וחברתית ופוליטית, ההגירה ההמונית הזו לא השתלמה לנו. להפך: היא מכבידה על מערכת הרווחה שלנו, משנה את ערינו ומסכנת את השלום החברתי. הצלחותיה של מדיניות האינטגרציה האוסטרית בעשור האחרון היו מוגבלות ביותר"

כיצד ניתן לממש את הרעיון של ההגירה חזרה הלכה למעשה? האם בכוח או שמא באמצעות שכנוע או מתן תמריצים?

"אין זו שאלה של שכנוע או של תמריצים כספיים נאים. המונופול על השימוש בכוח מצוי בידי המדינה, ואכיפת החוק הייתה מאז ומתמיד כרוכה בכפייה – בין אם הדבר מוצא חן בעינינו ובין אם לאו. אם זכות השהייה של אדם פקעה משום שהוא נמצא כאן שלא כחוק, משום שעילות המקלט שלו אינן קיימות עוד, או משום שהפך לעבריין, על המדינה לאכוף זאת באופן עקבי. להוציא צווי גירוש. מי שעוזב מרצונו – טוב. מי שאינו עוזב, ייאסף בידי רשויות הביטחון ויועלה למטוס או לאוטובוס. כך פועל שלטון החוק. הגירה חזרה אינה בקשה, אלא אכיפת החוק הקיים. מי שאינו רוצה בכך, תומך למעשה בגבולות פתוחים ובהחלפת אוכלוסין. אין דרך ביניים".

גרוס מתעקש שלא מדובר בחלומות באספמיה, שיש בידיו תוכנית אופרטיבית ברורה, מדורגת ומבוססת שלטון חוק למימוש רעיון ההגירה חזרה, ושרשויות מתפקדות יוכלו לבצע אותה.

"ראשית, עצירה מיידית של הגירה נוספת באמצעות אבטחת הגבולות, סירוב עקבי לכניסה למדינה וקביעת מכסה עליונה אמיתית", הוא מונה את הצעדים שיש לעשות. "לאחר מכן, רישום שיטתי של כל האנשים שנדרשים לעזוב את המדינה. בשלב השלישי, ההגירה עצמה באמצעות המשטרה, ויחידות הגירוש אשר אחראיות ליישום הטכני בדומה לכל הליך אכיפה פלילי אחר.

"הכל על פי החוק: מתקבלות החלטות, נקבעים מועדים, ומתאפשרים הליכי ערעור מפושטים ומואצים.  זה לא מדע טילים, אלא מלאכת מנהל בסיסית. מדינות אחרות, כגון דנמרק או הונגריה, כבר מוכיחות שהדבר אפשרי. החזרת מהגרים בלתי חוקיים מצריכה רצון פוליטי, חוקים ברורים, רשות מבצעת מתפקדת ואומץ לומר את מה שמיליונים חושבים. נכנסת שלא כחוק? חזור למולדתך. עבריין או איום על הציבור? אותו הדבר. מנצל את מערכת הרווחה מבלי לתרום? אותו הדבר. רק כך נוכל להשיב לעצמנו את מדינותינו מבחינת ביטחון, שגשוג ושלווה פנימית".

מה באשר למי שכבר רכש אזרחות או ינסה לעשות זאת עכשיו, נניח באמצעות נישואים פיקטיביים?

"אזרחות היא זכות מקודשת וחובה מקודשת. מרגע שניתנה, היא בלתי הפיכה בעיקרה – למעט במקרים של פשעים חמורים, טרור, פגיעה בביטחון הלאומי או הונאה בהליך ההתאזרחות. חוק היסוד והחוקה מגנים על כך. מי שמחזיק באזרחות כדין נשאר. אך לגבי כל היתר – מהגרים בלתי חוקיים, מבקשי מקלט שבקשותיהם נדחו, עבריינים, גורמים המהווים איום על ביטחון הציבור וצרכני רווחה גרידא שאינם מפגינים כל נכונות להשתלב – כלל זה אינו חל. מי שנכנס שלא כחוק – יוחזר. נקודה. באשר למי שיעשו כל שביכולתם כדי להשיג מעמד כזה, למשל באמצעות נישואים פיקטיביים: יש לפעול נגדם במלוא עוצמתו של שלטון החוק. נישואי מרמה, הונאה בבקשות, התחזות או מסירת זהות כוזבת – כל אלה הן עבירות פליליות. התוצאה צריכה להיות העמדה לדין, שלילת המעמד, הליכים מזורזים וגירוש. מי שמנצל במודע את המערכת אינו זכאי להישאר. יש לצייד סוף סוף את הרשויות בכוח אדם מספק ובמערכות דיגיטליות מקושרות כדי לאתר במהירות ניצול לרעה מסוג זה. אפס סובלנות לתחבולות על חשבון משלם המסים".

בין הגירה לאגירה

מה באשר לתסריט של מיליוני מהגרים שיסתמו את מערכת בתי המשפט באמצעות ערעורים ובקשות?

"זו בדיוק הבעיה של השנים האחרונות – ניצול ההליך המשפטי לצורך יצירת עיכובים. הפתרון הוא פישוט הליכים בחקיקה. יש לקצר מועדים, לדחות במהירות תביעות חסרות סיכוי בעליל, לאחד הליכים מקבילים, למנות שופטים נוספים ולהקים הרכבים ייעודיים לדיני הגירה. מי שמעמיס במכוון על מערכת המשפט אינו פועל בתום לב. מדינת חוק אינה יכולה להרשות לעצמה להיסחט. מדינות אחרות כבר הראו את הדרך: החלטות מהירות יותר, פחות היתרי שהייה זמניים ואכיפה עקבית".

כדי להשיב מהגר לארצו יש צורך גם בשיתוף הפעולה של מדינת המקור.

"הדבר מחייב הפעלת לחץ דיפלומטי וכלכלי. יש לקשור סיוע לפיתוח, הקלות במתן אשרות או הסכמים עם האיחוד האירופי להסכמי השבה של מהגרים. מי שאינו מוכן לקבל בחזרה את אזרחיו לא יקבל עוד הטבות. האיחוד האירופי כבר מתכנן 'מרכזי השבה' במדינות שלישיות – זהו צעד בכיוון הנכון. במידת הצורך יש להטיל סנקציות, לאסור כניסת אזרחי אותן מדינות או להשעות סיוע. תמיד קיימים מנופי לחץ. היעדר שיתוף פעולה אינו יכול להפוך בפועל לזכות שהייה".

האם אוסטריה ואירופה מסוגלות להכיל את גלי המעצרים והגירוש בכוח, על כל התמונות הדרמטיות שיצוצו מכל עבר – משפחות נקרעות, ילדים מייבבים, אמהות מתחננות שלא לשלוח אותן למדינות אסוניות?

"אנגלה מרקל ביקשה בשנת 2015 למנוע תמונות קשות בגבולות. מה היתה התוצאה? כיום אנו רואים תמונות קשות מדי יום בערינו: פיגועי דקירה, מעשי אונס קבוצתיים, עלייה באנטישמיות, תקיפות נגד יהודים, תקיפות נגד הומוסקסואלים, אזורים שאליהם הרשויות כמעט אינן נכנסות וחברות מקבילות שלא נשלטות על ידי המדינה. התמונות הקשות שאמורות היו להימנע בגבולות פשוט הועברו אל תוך הערים שלנו. גירוש המוני של עבריינים, גורמים המסכנים את ביטחון הציבור ושוהים בלתי חוקיים אינו דבר נעים, אך הוא הכרחי. גם מעצרו של עבריין מסוכן הוא 'תמונה קשה', ובכל זאת אנו מבצעים אותו משום ששלטון החוק מחייב זאת. משפחות שנקרעות? רבות מן המשפחות הללו נוצרו מלכתחילה בעקבות הגירה בלתי חוקית. מי שמפר את הכללים חייב לשאת בתוצאות. לרוב אזרחי גרמניה ואוסטריה נמאס זה מכבר מן הנטל – סקרים ותוצאות בחירות מעידים על כך בבירור. החברה מוכנה להשבת הביטחון והסדר. מי שמכחיש זאת מתעלם מן המציאות ברחובות".

"הגירה חזרה מחייבת הפעלת לחץ דיפלומטי וכלכלי. יש לקשור סיוע לפיתוח, הקלות במתן אשרות או הסכמים עם האיחוד האירופי להסכמי השבה של מהגרים. מי שאינו מוכן לקבל בחזרה את אזרחיו לא יקבל עוד הטבות. האיחוד האירופי כבר מתכנן 'מרכזי השבה' במדינות שלישיות – זהו צעד בכיוון הנכון. במידת הצורך יש להטיל סנקציות, לאסור כניסת אזרחי אותן מדינות או להשעות סיוע"

מה תשיב למבקרים שמנסים להציג אותך כמי שמאיים על גיוון החברה?

"חברה היא תמיד מגוונת – כל אדם שונה, וכך היה מאז ומתמיד. אולם אמנותה הגבוהה של הפוליטיקה, ובמיוחד של ממשלות לאומיות, היא להבטיח שזהות, תפיסת חוק, מנטליות וחִברות יהיו הומוגניות במידה סבירה זה לזה. לממשלה יש חובה לשמר את המסורות התרבותיות שלנו, משום שהן הבסיס של המדינה הזו. גיוון אינו פירושו הכחשת המציאות. אין פירושו ויתור על התרבות שלנו והעמדת פנים שלפיה לכל דבר יש ערך זהה. פירושו להעניק לכל אדם את מירב החירות האפשרית – מבלי לפגוע בחירותם של אחרים ומבלי להרוס את הלכידות החברתית. כל ממשלה שאינה מגינה על המסורות שלנו, על תפיסת החוק שלנו ועל המנטליות שלנו, בוגדת בעמה שלה. גיוון אמיתי יכול להתקיים רק כאשר המסגרת ברורה: התרבות המנחה האוסטרית קודמת לכל. כל דבר אחר אינו העשרה, אלא התפוררות זוחלת".

סטירת לחי אנטישמית

כיצד ההגירה מארצות האסלאם לאירופה השפיעה על האנטישמיות ביבשת?

"האנטישמיות באירופה נמצאת בעלייה חדה – ואין זה מקרי. מעצב האופנה הגרמני קרל לגרפלד ניסח זאת פעם באופן מושלם בפני הקנצלרית דאז אנגלה מרקל: אי אפשר לרצוח מיליוני יהודים במהלך ההיסטוריה, ולאחר מכן, שמונים שנה מאוחר יותר, להביא ליבשת בהמוניהם את אויביהם הגדולים ביותר. והוא צדק לחלוטין. זה בדיוק מה שעשינו באמצעות הגירת המקלט וההגירה על רקע רווחה של 11 השנים האחרונות. ייבאנו אנטישמיות מיובאת, בעלת מניעים דתיים, בקנה מידה עצום. היהודים בערינו ובמדינותינו חשופים כיום לסכנה חדשה שהתעוררה מחדש.

"זו מציאות מרה, לא פולמוס. זוהי בגידה בשורשים שלנו. בגידה באותה קהילה יהודית שלגביה מוטלת עלינו, האירופים, אחריות היסטורית מיוחדת. מי שאינו רואה זאת, או אינו רוצה לראות זאת, מקריב את ביטחונם של היהודים על מזבח תרבות קבלת הפנים השגויה. לפיכך, ההגירה חזרה אינה רק שאלה של ביטחון פנים – היא גם שאלה של אחריות היסטורית. כל מי שרוצה להגן על היהודים באירופה חייב לפעול סוף סוף באופן עקבי לתיקון מדיניות ההגירה השגויה".

על האנטישמיות הגואה: "זו מציאות מרה, לא פולמוס. זוהי בגידה בשורשים שלנו. בגידה באותה קהילה יהודית שלגביה מוטלת עלינו, האירופים, אחריות היסטורית מיוחדת. מי שאינו רואה זאת, או אינו רוצה לראות זאת, מקריב את ביטחונם של היהודים על מזבח תרבות קבלת הפנים השגויה"

גרוס מודה שנחרד מן המראות של מחזות אנטישמיים בערי אירופה אחרי הטבח של 7 באוקטובר, אבל לא הופתע. לדבריו, ההפגנות האנטי־ישראליות שבאו בעקבות המתקפה הברברית של העזתים על ישראל חשפו בפני האירופאים ללא רחמים את מצבה האמיתי של החברה האירופית. מה שנראה ברחובות – שנאת יהודים גלויה ותמיכה גלויה בטרוריסטים – לא היה מעידה חד־פעמית.

זו הייתה תוצאה של שנים של מדיניות כושלת. גרוס ודומיו לא מוכנים עוד לשתוק נוכח הצביעות של ההנהגה שמרכינה ראש לזכר קורבנות השואה ועוצמת עין כאשר ברחובות אירופה קוראים לשואה שנייה.

"אנשי שמאל ושמרנים מזויפים מגינים על החיים היהודיים שכבר אינם קיימים באמצעות מחוות גדולות", הוא אומר. "הם נושאים נאומי זיכרון חגיגיים במחנות ריכוז, יש הרבה דמעות והרבה הטפות מוסר. אך כאשר מדובר בהגנה על החיים היהודיים החיים באירופה כיום, לפתע חסר להם האומץ. אז הם מתחמקים בפחדנות. קל הרבה יותר לשאת נאומים גדולים בימי זיכרון מאשר להתמודד באומץ עם האנטישמיות המיובאת. זהו הכישלון האמיתי של האליטות הפוליטיות שלנו באירופה. הן לא הצליחו להעניק ביטחון ליהודים החיים כאן, אחינו הגדולים באמונה. במקום זאת, באמצעות הגירה המונית מהמזרח התיכון, הן ייבאו בדיוק את אותם אנשים המביאים עמם את השנאה הזו. הדבר חושף את פשיטת הרגל המוסרית של חלקים גדולים מהממסד הפוליטי: מחויבות לזיכרון במילים, אך בגידה בהגנה על החיים. זה חייב להשתנות".