אל תאמינו לפרשנים: מתחת לפני השטח, נתניהו נראה בשיאו

חד כתער

נכון שהנשיא טראמפ השפיל את ראש הממשלה נתניהו השבוע כשחזל"ש את הכוונה לתקוף בבירות. הוא עוד עשה את זה תוך הדלפה של כמה קטעים מכוערים מהשיחה שלו עם נתניהו.

כל הסבב הזה העלה את השאלה אם טראמפ בכוונה רוצה לפגע בראש הממשלה. אבל התוצאה היא, שמתקיים סוג של הפסקת אש בעוד ישראל אוחזת בשטח לא מבוטל שאפשר לקרוא לו דרום דרום לבנון; כלומר, גבול הצפון התרחק לליטאני ולבופור עד להודעה חדשה, וזה גבול הפסקת האש. ורסיה חדשה של תוצאות מלחמת ששת הימים של החזקת שטח של מדינת אויב עד שזו תעבור תהליך הורמונלי וכירורגי מתאים שישנה את זהותה המינית.

הפרשנים המדיניים היו באופוריה מהגסות שבה דיבר, על פי ההדלפות, טראמפ אל נתניהו. אפשר להוסיף לזה גם חוות דעת של מומחים בארה"ב, גם של אוהדי נתניהו, שראש הממשלה פשוט שרף את עצמו בשנים האחרונות ונגמר לו הסוס.

אלא שהשבוע, בגלל כמה מינויים מקוריים כשאלה מצטרפים לחזון שפרש בכנס המנהיגות של בקעת הירדן, מתחזקת תחושה הפוכה בקשר לראש הממשלה. הוא בכל זאת הולך לנצח. שמואל בן עזרא כראש המל"ל. המינוי כל כך מקורי וכל כך מפתיע שהג'ינג'י בלע את המפתחות ושכח לעתור לבג"ץ נגדו. אולי בהמשך. על ידו - בלי קשר - מינויו של ראש עירית בת ים צביקה ברוט כמנהל הקמפיין של הליכוד. כפי שציין עמית סגל, יש כאן משהו חדש. מנהיג מקומי שיודע לחבר מילים לתוכניות ותוכניות למעשים. תושבי עירו מזהים את זה.

מי שבגילו של נתניהו מבין שדרוש מינוי של ראש מטה לביטחון לאומי שמאחד הבנה בביטחון ובטכנולוגיה, לא רוכב אל השקיעה. ביבי רוכב בראיה לעתיד. ההסבר למינוי הזה נמצא בשיחה החשובה והמרשימה של ראש הממשלה בכנס הבקעה. לפני שמונה שנים פרש נתניהו בכנסת את חזון פיתוח הסייבר שלו; והגענו למקום השני בעולם. הוא חיבר את החזון הזה לניתוח דרכי ההתמודדות עם האידיאולוגיות האסלאמו־נאציות שסובבות את ישראל במזרח התיכון.

בכנס הבקעה דיבר על חזון פיתוח הבינה המלאכותית, ה־AI. העוצמות וההשקעות הדרושות בתחום הזה כדי להשתלב בחמישייה או בשלישייה הראשונה בעולם הן גדולות מאוד. "צריך לזוז, לזוז קדימה כל הזמן", הוא אמר.

צריך לומר, מבחינת הדברים והמסרים, נתניהו בשיאו; פיזית, רואים שהזדקן. אבל חד כתער ביחוד מול הדמויות החלודות המשמימות שניצבות מולו, שהניצחון היחיד שלהן הוא מסמך על שוויון מגדרי בצה"ל. מישהו היפנה את תשומת הלב לכך, שבנט ולפיד סיימו רונדל של כשנה וחצי בלשכת רה"מ עם הלשון בחוץ. הם היו מותשים ועד היום לא ממש התאוששו מהמאמץ המינורי שהשקיעו בתפקיד. לעומתם, ביבי עם משטר עבודה של מחנה כפייה ב־1944, בפולין או בסיביר, ומשיג תוצאות.

בנט ולפיד סיימו רונדל של כשנה וחצי בלשכת רה"מ עם הלשון בחוץ. הם היו מותשים ועד היום לא ממש התאוששו מהמאמץ המינורי שהשקיעו בתפקיד. לעומתם, ביבי עם משטר עבודה של מחנה כפייה ב־1944, בפולין או בסיביר, ומשיג תוצאות

היכולת להתחדש ולחשוב על מעגל בעלי תפקידים מסוגם של בן עזרא, רומן גופמן, צביקה ברוט ואחרים מלמד שהוא שומר על רעננות ונשאר חד. אפשר רק לשאול מדוע לא השקיע יותר מחשבה בנושא לפני שמינה את צחי הנגבי. או יואב גלנט.

נתניהו מכרסם בשטחי רצועת עזה. בלי שמישהו הרגיש ישראל עיגלה את אחוזי השטח שבשליטתה כלפי מעלה, ל־60 אחוז; ונתניהו הודיע בפומבי שנתקדם ל־70 אחוז. הוא מסתכל קדימה וחוזה שהתעקשותה של איראן להשתלט על מצרי הורמוז תגרום תוך זמן קצר ליצירת אלטרנטיבות להובלת הנפט וליצירת מקורות אנרגיה חדשים - כפי שקרה אחרי אמברגו הנפט של 1973.

איזו מין שלווה

הסיפור על יונתן שלו, צעיר בן 24, והשר אבי דיכטר בכנסת חלף ונעלם כמו להיט של להקת הזומביז בשנות השישים. אבל הוא משמעותי יותר מסתם קוריוז על מי שדיכטר מכנה "בייבי בנט" ומקטלג אותו בסעיף של נוכלות.

קודם כל, בשביל התיעוד, זה התמליל של הזומביז - בלי המנגינה שבמקרה של יונתן שלו היא די מעצבנת: "התיישבנו במזנון (בכנסת) ואז מה שקרה, ראינו את השר אבי דיכטר, חייבים לעשות משהו. ואז עידו אמר לי תעשה משהו. אז צעקתי, השר אבי. ואז הוא הסתובב לשאול: מי אתה? באנו ובדיוק יצאנו מהמזנון ואמרנו לו, שאנחנו ארגון הכי גדול של מילואימניקים במדינת ישראל. אז הוא מסתכל עלי: אתה מילואימניק בכלל?" הדברים נאמרים באווירת סטלבט של פודקאסט ושלו יחד עם המראיין צוחקים מבסוטים.

"ואז הוא שאל: כמה אנשים אתם? ראש שב"כ לשעבר, הוא לא פראייר. ואז אמרתי, 25 אלף אנשים רשומים. (המראיין עושה 'שיוו!!') ואז: תראה לי, תוכיח לי. ואז עידו במהלך גאוני (קונמן זה לא זומבי, בכל זאת) הוציא את הטלפון שלו, והראה את קבוצת הוואטסאפ של הזכרונאים שזה 30 אלף אנשים. ואבי אמר: יאללה, בוא נתאם פגישה. שמה התחדדה אצלי ההבנה... זה לא טוב לשקר. קצת סילפנו את המציאות".

הוא הבין, כמה קל לארגן מבצע השפעה.

השר דיכטר קשר את תופעת יונתן שלו לקמפיין שאליו הוא הצטרף, של "ראש הממשלה לשעבר"; "העם יכריע: נוכלים מהמרכז-שמאל עם קבוצות וואטסאפ מפוברקות או ממשלת ימין יציבה".

אבל הסיפור יותר חמור. שלו הבין ששיקר לדיכטר אבל אז ניסה לגמד את המעשה ל"סילוף מציאות". למעשה, בחור צעיר לא מבין איפה הוא נמצא, נכנס לבית המחוקקים, לכנסת, ומבצע כאילו מתוך אינסטינקט מבצע הונאה קטן, הוא משקר שר בממשלה שהוא גם חבר כנסת. משקר במודע, לא מסתבך בשקרים קטנים תוך כדי שיחה. אני לא יכול לדמיין דבר כזה קורה בקונגרס האמריקני על שני בתיו. בין אם מדובר במפגש עם שר בקבינט או סתם סנטור. אני מעריך שבהקשר האמריקני - בטח גם בפרלמנט הבריטי - מדובר בעבירה.

יונתן שלו הבין ששיקר לדיכטר אבל אז ניסה לגמד את המעשה ל"סילוף מציאות". בחור צעיר לא מבין איפה הוא נמצא, נכנס לבית המחוקקים, ומבצע מבצע הונאה קטן, הוא משקר שר בממשלה שהוא גם ח"כ. משקר במודע, לא מסתבך בשקרים קטנים תוך כדי שיחה

אבל יונתן שלו הוא לא איזה יוחנן. מצער לראות את זה. רמת ההתנשאות והזלזול והיעדר יראת כבוד מינימלית למקום שבו הוא נמצא, הכנסת. אני מניח שמשפטנים יתחילו להתפלפל איפה הכנסת מתחילה ומהם גבולותיה. האם השקר היה בתוך הכנסת או שמזנון הכנסת לא נחשב. מישהו היה מעלה בדעתו לצעוק ככה לשופט בבית המשפט העליון במסדרון ולשקר לו?

אני לא חושב שאזרח ערבי מחורה או יהודי מדימונה היה מעביר את אווירת הסטלבט שלו להתקלות כזאת עם שר בכיר בממשלה. אבל כשאתה בא ממשפחה שלא נעים אפילו להגיד את השמות הגדולים שמשויכים אליה, כנראה שאתה חי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. בשבילי מספיק לדעת שלוחמי מעוז פורקן, קרוב לארבעים במספר, נתלו על הטנק של סבא שלו - שאול שלו, וניצלו מהתופת של מלחמת יום הכיפורים. כמה שעות לאחר שהציל אותם נפל סא"ל שלו באחד הקרבות בדרך לתעלה ב־9 באוקטובר 73'.

אז אולי בגלל שירותו הארוך של יונתן שלו במילואים עורכי מצעד הלהיטים יסתפקו הפעם בנזיפה בלבד.

המועמד התורן

זה לא סקופ, שרא"ל (מיל') גדי איזנקוט הוא המועמד של התקשורת. אם מישהו האשים פעם את התקשורת, שהיא הפכה למפלגה, איזנקוט הוא ההוכחה. קשה לדמיין אותו כמנהיג פוליטי ברמת הצלחה בינונית מינוס בלי המאמץ הקולקטיבי המשותף לאתרג אותו ויותר מכך, להציג אותו כמועמד ריאלי שמתאים להיות ראש ממשלת ישראל כבר בזינוק הראשון שלו אל האש הפוליטית.

לאיזנקוט היה מבחן פוליטי אחד שהוא נכשל בו. זה היה כאשר החליט לפרוש ממשלת האחדות שהנהיגה את המלחמה בשמונת החודשים הראשונים שלה. איזנקוט איבד את היקר לו מכל, את בנו. אבל בנוגע למלחמה השיקול הפוליטי הלאומי שלו היה לקוי.

הוא פרש מהממשלה ביוני 2024, בעיצומו של הקרב לכיבוש רפיח וטיהור העיר מהמחבלים והרס תשתיות הטרור. הוא הושפע מממשל ביידן, שהתנגד לאורך חודשים למהלך ברפיח וגרם לעיכוב גדול. במקביל הופעלו לחצים פנימיים קשים ביותר לביצוע עסקה לשחרור חטופים, והנושא הזה זכה אצל איזנקוט לקדימות על פני המבצעים הדרושים להכרעת חמאס.

לפני המלחמה הוא התבטא כלפי חמאס שזהו ארגון חלש, וצריך להימנע מלהילחם נגדו כי מלחמה נגד חמאס מחלישה את צה"ל. כנראה שכבר אז, בראיונות המקיפים שעשה עם בן כספית במעריב, הוא חשב על עתידו הפוליטי וקיבע את הסטטוס שלו כחביב המערכת הביטחונית הלשעברית.

בכתבה הארוכה שנעשתה עליו בתוכנית עובדה, היתה בכל זאת אינפורמציה מועילה. מומחה יעוץ וסקרים אמריקני, מחניכיו של ארתור פינקלשטיין, מצולם בכתבה כשהוא מציג בפני איזנקוט את הסקאלה הפוליטית בישראל, בצורה גרפית, משמאל קיצוני ועד ימין קיצוני עם קו אמצע. אתה נמצא שמאלה מקו האמצע, הוא מסביר למועמד שנראה כשהוא צופה דומם בקווים ובעקומות.

תא"ל רונן מנליס שהיה בתקופת הרמטכ"לות של איזנקוט דובר צה"ל, מלווה אותו כיועץ ומנהל קמפיין. לא יודע אם יש בזה טעם לפגם, אבל זה לא סימן חיובי. היה מוזר לראות בשנים האחרונות שמי ששימש כדובר צה"ל מחליק לתפקיד הפרשן הצבאי בערוץ כאן 11 של התאגיד. גם איזנקוט וגם מנליס סופחו בידי התקשורת כחלק מגיוס הלשעברים הביטחוניים שתפקידם היה לערער את סמכות בעלי התפקידים הביטחוניים המכהנים.

איזנקוט נמצא עכשיו במשבצת של מועמדי שמאל או בכירי ביטחון שהתרוממו בעזרת רוח גבית של תקשורת אוהדת. קדמו לו גנץ, אשכנזי, הרצוג ולפיד. מישהו שם לב שלפיד עדיין מחזיק 24 חברי כנסת בסיעתו, בלי לצחצח נעליים? אותו מאמץ של גורמים בתקשורת גרם לחיסולם האלקטורלי של הרצוג ולפיד - ונראה שנפתלי בנט רץ כמועמד סקרים וירטואלי לא רק נגד בנימין נתניהו. המטרה הלא פחות חשובה היתה להרוס את לפיד שהיה היחיד באופוזיציה שהוכיח את עצמו במבחן האש הפוליטי ובקלפי. המהלכים האלה תורמים לתחושה שיד נעלמה בוחשת במועמדויות כמו פרסומאי שבוחן מותגים בשוק.

על המוקד

גבריאל מוקד, שהלך לעולמו בסוף השבוע שעבר, מחבר בגופו וברוחו את הגולה, השואה, ארץ ישראל והישראליות. הפעם האחרונה שראיתי אותו זה היה בסרטון של שתי דקות אולי בכאן 11 בהקשר של ניצולי שואה ומלחמת חרבות ברזל. הכתבת לא ידעה מיהו, רק שהוא פרופסור לספרות. הוא שכב במיטתו מכוסה עד הסנטר ועדיין דיבר בצלילות ובפסקנות, שאין מה להשוות את 7 באוקטובר לשואה, וחזר על משהו ששמעתי ממנו בשנים שלפני שרותק לדירתו בפינת דיזנגוף שדרות בן גוריון. דרושה הרבה תחמושת, הוא קבע. ישראל צריכה לאגור הרבה תחמושת, לקח שנשמע מתאים לילד שראה וזכר את גטו ורשה מבפנים.

אחרי מותו נכתב שגבריאל מוקד (מונבז, שם משפחתו המקורי) ואימו ניצלו כשיצאו מגטו ורשה וחיו בזקופנה בזהות בדויה. הוא סיפר על הצלה מסוג אחר, שלא ברור איך היא משתלבת בסוף בזקופנה. כשהיה ברור שהסובייטים כובשים את ורשה לקח מפקד האס.אס שדיכא את המרד בעיר, פון דם בך זלבסקי, את מוקד ואימו יחד עם עוד יהודים כ"מגן אנושי" במשאית שעימה נמלט מוורשה. מוקד ציין בפירוש את שמו כמי שבזכותו ניצל. אביו היה רופא בגטו ונרצח. מוקד התגאה שכילד זכה להכיר את אנילביץ' ורינגלבלום.

את רוב חייו הוא חי בחצי קילומטר מרובע שמסביב לבית שבו התגורר עד מותו. הוא השתלב בחיים התל אביביים של שנות החמישים ובמסגרת תחקיר שעסק בין השאר ברצח קסטנר, סיפר שהיה ממד פרוע בחיי בתי הקפה והברים של אותה תקופה. נתן זך שילם. הוא סיפר שאחד משותפי ההתנקשות הגיח לבית הקפה שבו ישב מוקד וסיפר בגלוי תוך שהוא מראה את אקדחו מה הולך להתבצע. כעורך כתב העת "עכשיו", כמגלה המשוררים, שמור לו מקום כבוד. קראו לו "אקדוחן" והוא באמת אהב מערבונים וספרות "פאלפ-פיקשן". הוא בהחלט מאלה שכאשר הם מסתלקים, אתה מיד נזכר: שכחתי לשאול אותו משהו.

"הוא לא היה אדם קל", אמר גבריאל על נתן זך כשנפטר, וציטט שורה מאחד השירים הקלאסיים שלו: "שום דבר אינך משאיר אחריך".