"אקדוחן הזירה הספרותית": הלך לעולמו הסופר והעורך גבריאל מוקד

גבריאל מוקד, העורך ומבקר הספרות, מייסד כתב העת "עכשיו" ומי שלימד דורות של תלמידי ספרות באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן גוריון בנגב, הלך היום (שישי) לעולמו והוא בן 92.

מוקד נולד וגדל בוורשה, ובמהלך מלחמת העולם השנייה הצליח להימלט ביחד עם אמו מן הגטו בעיר, לשם הועברה המשפחה, ועד עלייתם לישראל, עם סיומה של המלחמה, הסתתרו השניים תחת זהות נוצרית.

מוקד החל הקריירה הספרותית שלו בשנות החמישים, כסגנו של אלכסנדר פן במוסף הספרותי של "קול העם", כתב העת של המפלגה הקומוניסטית הישראלי, ובהמשך ייסד את כתב העת "עכשיו" ביחד עם המשורר נתן זך.

בתפקידו כעורך "עכשיו" העניק מוקד במה ראשונה ליוצרים רבים שהפכו לאחר מכן למשוררים מוערכים במיוחד ובהם יונה וולך, שולמית אפפל, מאיר ויזלטיר ויאיר הורביץ. מוקד גם פעל לתרגומם של משוררים עבריים לאנגלית, בעיקר במסגרת כתב העת "תל אביב ריוויו" שהיה שותף להוצאתו לאור (ואשר כעבור זמן שונה שמו ל"ג'רוזלם ריוויו").

הוא ערך שורה ארוכה של ספרי שירה ובין הספרים שחיבר ספרים בולטים "דברים בוטים" (1953), "השיפוט האומנותי" (1986) ו"ארבעה משוררים" (2006, ספר המוקדש ליצירות זך, אבידן, וולך ועמיחי).

מוקד למד פילוסופיה, וכתב את עבודת הדוקטורט שלו על אודות הפילוסוף האירי ג'ורג' ברקלי באוניברסיטת אוקספורד הבריטית היוקרתית, שם גם השלים מחקר פוסט-דוקטורט ועם שובו ארצה לימד ספרות במגוון מקומות באקדמיה ומחוצה לה.

מוקד היה במהלך השנים דמות ציבורית שנויה במחלוקת. אף שהיה אחראי לצאתם לאור של יותר ממאתיים סופרים, וכאמור לגילויים של משוררים חשובים בארץ.

בראשית שנות האלפיים, כששימש יושב ראש אגודת הסופרים העבריים, הואשם כי מעל הכספי האגודה, ובעקבות הסדר טיעון נידון למאסר על תנאי. לעתים קרובות עלו לכותרות סכסוכים פומביים דרמטיים שלו עם אישים שונים במלייה הספרותי, עד כדי כך שתואר כ"אקדוחן של הזירה הספרותית" וכמי שמסרב להיכנע לתקינות הפוליטית.

במישור האישי, מוקד שקע בחובות ולפני כחמש עשרה שנה פרסם פנייה לציבור ובה ביקש סיוע כלכלי כדי למנוע את פינוי מן הדירה שבה התגורר בתל אביב.