ותודה לאליטות מהשמאל: כך הביביזם הפך מעלבון לסמל סטטוס

בשבוע שעבר התפרסם הסרטון "ביביסט, לא חצי בן אדם", שהוציא את המתנגדים לנתניהו מכליהם. נתן סלומון ועדי שמאי הכהן, יחד עם פעילי ימין נוספים, יצרו סרטון סאטירי על משפחה אשכנזית גנרית, שהבן הצעיר שלה יוצא מהארון במהלך ארוחה משפחתית - אבל לא כהומו אלא כביביסט. ההורים ההמומים מתקשים לעכל את הבשורה ופוצחים בשורה של ניסיונות הכחשה כושלים, עד שליבה של אם המשפחה לא עומד לה והיא קורסת אל תוך העוגה. הרבה כבר נכתב ונאמר על הסרטון, כולל המידע הכוזב שהוא יצא מבית היוצר של ראש הממשלה. אבל אין ספק שהעובדה שזכה למאות מיליוני צפיות ושותף ברשתות על ידי נתניהו ואילון מאסק הפכה אותו לא רק לשיחת היום, אלא גם לסערה התורנית.

לא כמו הסטריאוטיפ. סרטון "אבא, אמא, אני ביביסט"

עבור רבים ממתנגדי נתניהו, הסרטון מציג מציאות בדיונית, שכן הסטריאוטיפ של הביביסטים שונה מהילד ההייטקיסט, יוצא 8200, שקורא ספרים ושוחר תרבות, כפי שמציינת אמו (שהיא אמו האמיתית של השחקן).

פרופ' סמי סמוחה מאוניברסיטת חיפה, חתן פרס ישראל לסוציולוגיה וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, אפיין את הביביסטים בישראל דרך ארבעה סקרי דעת קהל ארציים מייצגים (בנובמבר 2021, שניים ביולי 2023, ובאוקטובר 2025), שכללו 1,500-700 יהודים בני 18 ומעלה. הוא מצא שבאופן משמעותי יותר מתומכי ימין אחרים, הביביסטים הם מזרחים, דתיים, מסורתיים, חסרי השכלה אקדמית ובעלי הכנסה נמוכה יותר.

עם זאת, אולי בניגוד למצופה, לא מעט מהביביסטים הם דווקא אשכנזים משכילים במעמדות גבוהים: 27.7% מהביביסטים הם אשכנזים ויוצאי בריה"מ לשעבר, 15.5% מהם אקדמאים ו־40.2% הם בעלי הכנסה ממוצעת או מעל לממוצע.

בשולי ההתרחשויות הדרמטיות בסרטון מופיעה האחות הצעירה, שמקליטה הודעות בסלולרי ומדווחת בבוז מופגן לחבריה על התגובות ההיסטריות של הוריה "הבומרים". עבורה אח ביביסט זה לא עניין, ובנט ואיזנקוט הם בטח לא ימין, כפי שהיא מעירה באחת הפעמים. סביר להניח שהסרטון לא היה מקומם כל כך, אם לא היה פוגע בבטן הרכה של מחנה השמאל, שמאבד באופן עקבי את הדור הצעיר לטובת הימין.

אבל הוא כן פגע, ופגע חזק. המסר העולה מהסרטון הוא ש"הסיכוי שהילדים שלכם יהיו שמאלנים כמוכם רק הולך וקטן עם השנים". עם המציאות קשה להתווכח: על פי הנתונים של סמוחה, 39.5% מבני 24-18 מגדירים את עצמם ביביסטים. הדור הצעיר זז ימינה, וניסיונות השיימינג למצביעי ימין וספציפית לבוחרי נתניהו פחות ופחות משפיעים עליו.

"נכון ש'ביביסט' התחיל ככינוי גנאי שבשיח הציבורי ובתקשורת יוחס למזרחים בליכוד", מציין סמוחה, "אך חלק מהמזרחים תומכי נתניהו אימצו את הכינוי כזהות פוליטית חיובית ומתריסה".

רונית לוי, אחת מפעילות הליכוד הבולטות, מזדהה כבר שנים בשיח הציבורי וברשתות כ"רונית הביביסטית". "אני גאה בזה ואני הרבה יותר אידיאולוגית מאנשי הרק־לא־ביבי", היא אומרת. "הם טוענים שהתמיכה שלנו באה מרגש ושלהם משכל. אבל אנחנו תמכנו בליכוד עוד לפני ביבי. בשמאל, המדינה הפלסטינית והשלום התרסקו להם בפנים. אני אציג את האידיאולוגיה שלי ואתם תציגו - ואז נראה מי רציונלי".

לוי מוסיפה שהכינוי ביביסטים מוצמד "לצאצאים של מי שלא היה לו פנקס אדום. בשמאל שונאים את ביבי כי הוא בחר לייצג את הדפוקים. אם הוא היה בצד שלהם הוא היה נישא על כפיים. הם לא נלחמים בביבי - הם נלחמים בנו. אבל אנחנו לא נוותר גם אחרי ביבי. נמשיך להילחם בכל העוולות, בכל השנאה ובכל האליטיזם המכוער הזה".

פרופ' סמי סמוחה: "ביבי הצליח להפוך את אנשי הליכוד, הח"כים והשרים לביביסטים. הוא ראה בביביזם דרך להציל את עצמו מהיועמ"שים, מהפרקליטות, מכל אלה שמפגינים נגדו"

איש התקשורת ינון מגל, שמגדיר את עצמו כביביסט, לא סבור שהביביסטים הם קבוצה מובחנת. "אני חושב שיש מאפיינים שונים לתומכים בנתניהו", הוא טוען, "גם מקרב תומכי סמוטריץ', בן גביר וכו' יש ביביסטים". ואכן, הנתונים של סמוחה מסקר אוקטובר 2025 מעידים כי שיעור הביביסטים בליכוד עומד על 65.6%, בש"ס על 45.7%, בעוצמה יהודית על 36.7%, ביהדות התורה על 33.3% ובציונות הדתית על 19.2%.

בשנים האחרונות מגיש מגל בערוץ 14 את "הפטריוטים" בהשתתפות קהל שברובו המוחלט הוא ביביסט. הוא נתפס על ידי ביביסטים רבים כדמות משמעותית ומייצגת, וכמי שהצליח להוביל שינוי בשיח הציבורי ואף בתודעה הפוליטית. לדבריו, "נתניהו מייצג את אלה שבתקשורת מסקרים אותם - מתנחלים, דרום־צפון, חרדים. מסקרת אותם אותה אליטה ששולטת במוקדי הכוח".

תמונת מראה

בשיח האקדמי והתקשורתי בעל הנטייה הרל"ביסטית המובהקת, המצב שונה. הביביסטים לא רק נתפסים כקבוצה מובחנת, אלא כחלק מתופעה ייחודית המכונה "ביביזם". לדברי סמוחה, הביביזם היא תופעה חדשה בישראל: "זה בעצם פופוליזם ימני, הטוען לייצוג אמיתי של העם ונאבק נגד האליטות". סמוחה לא לבד. עומדים איתו שורה ארוכה של אנשי אקדמיה בכירים, שתופסים את שלטונו של נתניהו באותו אופן.

בהתאם לתפיסה הנפוצה של פופוליזם, סמוחה מגדיר את נתניהו כ"מנהיג כריזמטי וסמכותני שזוכה לתמיכה חזקה בזכות אישיותו, מציג את עצמו כמייצג האומה ומשתמש בלאומנות, בהסתה ובתיוג יריבים כאויבים כדי לשחרר את העם מההגמוניה של האליטות הישנות". אלא שהעם, אומר סמוחה, "כולל רק את נאמני השליט, והשחרור הוא ממי שאינו נאמן". סמוחה מציין שאינו חושב שתומכי הימין, ובמיוחד תומכי הליכוד, הם שטופי מוח, אבל "ביבי כמנהיג הימין הוא מנהיג פופוליסט שהאסטרטגיה שלו פופוליסטית, וזה חדש".

אורי מאוטנר, שחקר יחסים בין מזרחים תומכי ליכוד לערבים בשוק רמלה, מציין ש"בישראל ובעולם העיסוק בפופוליזם הוא צר". לדבריו, "הגישה הנפוצה במחקר ובתקשורת מפרשת את הפוליטיקה דרך מפלגות ופוליטיקאים, ההתבטאויות שלהם והמדיניות שלהם. זה חלק חשוב מהניתוח, אבל יותר חשוב הוא הציבור, וממנו מתעלמים. הקריאה לבוחרי הליכוד 'פופוליסטים' מפספסת את הסנטימנט של ציבור ענק, שתומך במפלגה הזאת מסיבות מורכבות. מה שאנחנו יודעים על פופוליזם מגיע מלמעלה ולא מלמטה, כלומר, לא מהאנשים עצמם, שיכולים לספק לנו נקודת מבט חדשה על מה שכולם כל כך פוחדים ממנו".

סמוחה טוען שביבי יצר את הביביזם באופן מכוון כשהחלו החקירות שלו ב־2016. "ביבי הצליח להפוך את רוב חברי הליכוד, חברי הכנסת והשרים לביביסטים. הוא ראה בביביזם דרך להציל את עצמו מהיועצים המשפטיים, מהפרקליטות, מכל אלה שמפגינים נגדו".

ועם זאת, סמוחה מודע היטב לקיומן של אליטות ששולטות ברוב מוקדי הכוח בחברה הישראלית. לדבריו, "צאצאי דור המייסדים - אשכנזים חילונים מהמעמד הבינוני ומעלה שהגיעו לפני קום המדינה, מרכיבים כמעט את כל האליטות במדינה. הם ייסדו את מוסדות המדינה ושלטו בה שליטה הגמונית עד 77'. במהפך הם איבדו את ההגמוניה הפוליטית". גם היום, הוא סבור, "הרוב המכריע של האליטות הוא מדור המייסדים, כולל העולים האשכנזים שהגיעו בשנות ה־50 עד 64' ונטמעו בתוכם. בידיהם המדע, הכלכלה, התקשורת, המשפט, ההייטק. גם בכל תחומי התרבות הם שולטים".

רונית (הביביסטית) לוי: "בשמאל שונאים את ביבי כי הוא בחר לייצג את הדפוקים. הם לא נלחמים בביבי - הם נלחמים בנו. אבל אנחנו לא נוותר גם אחרי ביבי. נמשיך להילחם באליטיזם המכוער הזה"

מנגד, מגל רואה את הביביזם כ"אירוע הופכי לאירוע של שנאת נתניהו". לדבריו, "אצלי זה התפתח ברגע שראיתי את הטרללת על נתניהו. כמו הפסוק בקהלת: 'והאלוקים יבקש את נרדף'. לא יכול להיות שלוקחים מנהיג של הימין ועושים לו כזה עוול ושפיכות דמים והלבנת פנים במשך שנים. לא, אני אעמוד לצידו, אני אגן עליו, אני אהיה בצד שלו. יש פה גם עניין של צדק".

לדברי מגל, רבים מהביביסטים מגדירים את עצמם כך כפועל יוצא של המאבק שלהם באליטות. באותה נשימה הוא מציין שמחנה הימין הוא מחנה גדול עם זרמים רבים, ובהם גם "אנשים שעדיין חשוב להם להיראות אליטיסטים וערכיים ולא ביביסטים. חלק מהעבודה שאנחנו עושים ב'פטריוטים' זה לחזק את הגוש ולנטרל את התחושה של חוסר הערך מול מה שנחשב אליטות. להראות כמה האנשים האלה כפופים ליצרים שלהם, אף אחד לא חף מביקורת. אבל אני מרגיש שהתפקיד שלי ושלנו בתוכנית זה לייצר חיבורים בין החרדים והציונות הדתית והביביסטים. זה עסק מורכב, כי יש גם המון משקעים. ובסוף אני מרגיש שנתניהו הוא המאחד של כולם".

תקרת זכוכית

הרפורמה המשפטית או ההפיכה המשטרית - תלוי מאיזה צד מדברים - היתה קו פרשת מים עבור רבים ממתנגדי נתניהו. אחרי שנים רבות שבהן כיבד את מערכת המשפט ושמר על ממלכתיות, ההסכמה של נתניהו לרפורמות מרחיקות לכת במערכת הזאת הציתה אש שאיש לא תיאר לעצמו את עוצמתה.

"שינוי במערכת המשפט זה משהו שאנשי ימין רוצים כבר עשרות שנים", מציין מאוטנר. "יריב לוין לא מייצג טבעי של הציבור הזה, אבל הוא נבחר ראשון בפריימריז בגלל מערכת המשפט. המשפט של נתניהו האיץ את זה, אבל הרצון בשינוי במערכת המשפט לא נולד עם נתניהו.

"הסיבות לרצון בשינוי הזה הן תחושה חזקה שיש איפה ואיפה במערכת המשפט - מזרחים מסורתיים מהפריפריה יקבלו יחס אחר במערכת המשפט. אמנם עם הרשתות החברתיות וערוץ 14 החשיפה לזה התעצמה, אבל זה היה קיים לפני כן.

"סיבה נוספת היא שיש מוסדות מסוימים שמזרחים מסורתיים מהפריפריה מודרים מהם, שזה האקדמיה, מערכת המשפט, התקשורת והדרגות הבכירות של מערכת הביטחון. אבל התחושה היא שעם השנים המצב של מצביעי הימין השתפר פלאים מבחינה כלכלית וחברתית - יש הרבה יותר שגשוג, מכוניות חדשות, נסיעות לחו"ל, השכלה גבוהה לילדים. אנשים ברמלה מתארים מצב שבו בעבר היו עוני, אלימות במשפחה, זנות, תנאים קשים. לעומת זאת, היום הם דומיננטיים בפוליטיקה, בכנסת ובממשלה, הם מיוצגים בצבא בדרגים הנמוכים ולומדים באקדמיה יותר מאי־פעם. דווקא בגלל הביטחון העצמי הגדול, שמעניק להם תחושה שהם מצליחים ומשתלבים, הם מעיזים להתקומם נגד התחושה שעדיין בולמים אותם במקומות אחרים".

רונית לוי אף היא מציינת ש"יש אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב'. יש כאלה שיש להם דלת פתוחה אצל היועמ"שית, והם מונעים מאיתנו לממש את האידיאולוגיה שלנו כי הם פונים לבג"ץ. למה להמציא שהדמוקרטיה נפלה? הדיקטטורה היחידה היא של בג"ץ. אני בחרתי ממשלת ימין, למה אני כל הזמן צריכה להתחנן לשופטים? בכל העליון יש כיסא אחד חם שמתחלף, ששמים איזה מזרחי שצריך להיות בדעה שלהם. בתקשורת, באקדמיה, בביהמ"ש העליון, בפרקליטות, בצבא - יש אפליה, פריבילגיה, אליטיזם. המלחמה שלנו היא לשבור את זה".

סמוחה עורך הבחנה בין ביביסטים ללא־ביביסטים בליכוד. ממצאיו מראים כי בשלל עמדות "ליכודניקים ביביסטים נוקטים עמדות ימניות, לא כל כך דמוקרטיות ויותר מיליטריסטיות מאשר ליכודניקים לא־ביביסטים. אפשר גם לראות שהירידה בתמיכה בליכוד ובימין באה משורות הלא־ביביסטים. הביביסטים נשארים נאמנים. בסקר אוקטובר 2025 אמרו 96.2% מהביביסטים בליכוד, לעומת 60.2% מהלא־ביביסטים, שיצביעו בבחירות הבאות לליכוד".

לדבריו, "נתניהו ממנה אנשים שנאמנים אליו גם כשהם לא ראויים מבחינה מקצועית, ולביביסטים בליכוד זה לא מפריע".

אבל המינויים נעשים דרך ועדות. ועדת גרוניס, למשל.

"רוב חברי ועדת גרוניס הם אנשי ימין מובהקים", אומר סמוחה. "חשובה להם הנאמנות לביבי. ובאופן כללי, ככל ששיעור הביביסטים במפלגה גדול יותר, כפי שזה בליכוד ובש"ס, כך יש יותר קבלה ולגיטימציה למעשיו הלא־דמוקרטיים של נתניהו".

האם הליכוד היא לא מפלגה דמוקרטית? היא הרי אחת הבודדות שיש בהן פריימריז.

"הליכוד היא לא מפלגה כל כך דמוקרטית. ביבי שולט בה שליטה חזקה מאוד. הביביסטים בליכוד לא מבקרים את נתניהו, ולא מאתגרים אותו גם כשהוא כושל".

מגל לא מקבל את טענתו של סמוחה. "בסוף אני מייצג קצת ביביסטים ובואי נגיד ככה, אם יש זרם שאף פעם לא ימתח ביקורת על נתניהו, אני לא שם. הביביסטים כן מותחים ביקורת על נתניהו. לכל אחד יש את המקומות שבהם כואב לו, ובסוף הוא מוציא את הקיטור שלו. נתניהו לא משחק משחקים עם הבייס. הוא גם מתקן החלטות שלא מתאימות לבייס. יש דברים שהוא כן עומד בהם. למשל, למרות הבייס הוא קורא ליצחק עמית 'נשיא ביהמ"ש העליון'".

לוי מבהירה ש"אם ביבי עושה משהו שאנחנו לא מרוצים ממנו - כמו הבחירה של אלי שביט לראש השב"כ, כמו הרצון לאזרח את המסתננים - קמה תרעומת. הוא יותר זורם עם הבייס מאשר אנחנו איתו. אם נתניהו יקים מדינה פלסטינית או ייתן את רמת הגולן - אני לא אצביע לו. כשביבי היה שר האוצר ופגע באוכלוסיות החלשות, הוא נשאר עם 12 מנדטים.

"אנחנו לא עורפים ראשים של מנהיגים. יש לנו עניין של נאמנות", מדגישה לוי, "אבל ברגע שהמנהיג לא פועל על פי האידיאולוגיה שלנו, אנחנו יודעים להגיב. למשל שרון, אהבתי את שרון אבל ברגע שהוא עשה את ההתנתקות אני התנתקתי ממנו. אנחנו רואים את ביבי כמנהיג. הוא בשר ודם והוא גם טועה לפעמים. אבל הוא מנהיג חזק, מנהיג טוב. בעיקר כי הוא מממש עבורנו את האידיאולוגיה שלנו".

בין המסך לשוק

אחד הנושאים שבדק פרופ' סמוחה במחקרו היה היחס לאזרחי ישראל הערבים. "הימין מתייחס לאזרחים הערבים בחשדנות ובעוינות", הוא מציין, "אך גם בקרב יהודים לא בימין יש התנגדות לשיתוף פוליטי של ערבים, במיוחד אחרי 7 באוקטובר. כלל המפלגות באופוזיציה, חוץ מהדמוקרטים, נגד הקמת ממשלה בתמיכת מפלגות ערביות".

באחד הסקרים שערך סמוחה הוצגה שאלה בקשר לזכות ההצבעה של אזרחים ערבים לכנסת, ונמצא כי רוב מקרב הביביסטים, בכל מפלגות הימין, תומכים בשלילת זכות ההצבעה שלהם לכנסת. "תומכים בזה 75.4% מהביביסטים בליכוד ו־85.7% מהביביסטים בעוצמה יהודית", הוא מתאר. "גם בקרב מפלגות האופוזיציה התמיכה אינה זניחה - 38.5% מתומכי בנט, 38.8% מתומכי ישראל ביתנו ו־18.6% מתומכי יש עתיד (הסקר נערך לפני איחוד בנט־לפיד, א"א). אלה הם שיעורי תמיכה גדולים וחמורים ביחס לערבים, שהם אזרחים נאמנים מאז קום המדינה".

ד"ר מאוטנר מתייחס לנתונים הללו בקורטוב של מלח: "ברמלה, למשל, חושבים שזה מאוד מוזר שאין לאופוזיציה בעיה לשתף פעולה עם בנט. מי שיש להם גישה טהרנית כלפי חברויות ועבודה עם ערבים ורוצים יותר הפרדה הם דווקא חלק מהציונות הדתית. התומכים של הליכוד, בן גביר וש"ס יכולים לדבר באופן מופשט על ערבים בכל מיני צורות, לפעמים קשות, אבל ביום־יום הם עובדים איתם, צוחקים ומתחבקים איתם, כולל תומכי בן גביר, ופחות שומרים על מרחק".

משהו השתנה ביחסים מאז 7 באוקטובר?

"שומר החומות במאי 2021 ו־7 באוקטובר גרמו לקירור מסוים ביחסים, בעיקר הולכים פחות לאירועים אחד של השני. אבל בשוק הרוב לא השתנה. לשני הצדדים יש דעות לאומיות יותר ניציות, אבל הם מפרידים בין יחסים אישיים לבין פוליטיקה".

מהנתונים של סמוחה עולה שאחרי 7 באוקטובר שיעורם של מי שמזהים עצמם כביביסטים נותר 20% מקרב הציבור היהודי. "באופן מפתיע השיעור לא ירד למרות ההפיכה המשטרית, כישלון נתניהו והממשלה ב־7 באוקטובר, העיכובים בהחזרת החטופים ואי־מילוי ההבטחה להכריע את חמאס, את חיזבאללה ואת המשטר באיראן. היום ביהדות התורה מתנערים מביבי, אבל בש"ס עדיין לא התנערו ממנו. אם את שואלת כל מיני ביביסטים, תשאלי אותם למה אחרי כל הכישלונות האלה הם לא משנים את הבחירה שלהם".

שאלתי. הם טוענים שהוא המנהיג הכי טוב שיש מבין המנהיגים הקיימים.

"זוהי תשובה טובה באמת. אנשים קיצוניים לא משנים את דעתם מהר. ביביזם היא קיצוניות שעמידה בפני שינויים דרמטיים במציאות".

חלק מהם יקראו לעצמם ליברלים.

"תומכי ימין נעשו ליברלים לגבי להט"בים, אבל בדברים אחרים הם לא ליברלים. תחת ממשלת הימין־על־מלא יש נסיגה בזכויות ובשילוב נשים, למשל. בוצעה וממשיכה להתבצע חקיקה אנטי־דמוקרטית ואנטי־ליברלית".

יהודי או ישראלי?

בעוד הביביסטים הם אולי הקבוצה הפוליטית הכי נחקרת בשנים האחרונות, הרל"ביסטים לא נחקרים וכלל אינם מוגדרים כקבוצה פוליטית. אלא שהיום, בעקבות תקשורת הימין ובמיוחד "הפטריוטים", כולם יודעים לזהות אותה: אשכנזים משכילים במעמד בינוני־גבוה, חילונים ומבוגרים ברובם. המאפיין המרכזי שלהם הוא שנאה לכל מה שהופך את ישראל למה שהיא היום - מסורתיות, דת ופלורליזם.

"הצלחנו להרים את קרן המחנה", אומר מגל, "לאבחן את הצד השני, להראות את החולשות שלו, את הבעיות שלו. שהמחנה שלנו לא יסתכל על הצד השני מלמטה אלא מלמעלה. הצלחנו להראות שיש הגדרות כמו משיחיים, קיצוניים וסהרוריים גם בצד השני, שהם הרבה יותר כת. כלומר, שכל האירוע של הביביזם בעצם נובע מהאנטי־ביביזם. אני לא מרגיש שאני חולה במחלת הביביזם יותר מזה שבן כספית חולה במחלת האנטי־ביביזם".

ינון מגל: "הצד השני הרבה יותר כת. כלומר, הביביזם בעצם נובע מהאנטי־ביביזם. אני לא מרגיש שאני חולה במחלת הביביזם יותר מזה שבן כספית חולה במחלת האנטי־ביביזם"

לדברי סמוחה, "הרל"ביזם נמצא בצורה גורפת בכל מחנה השמאל־מרכז. הם חושבים שביבי הוא אסון למדינה ושצריך לסלק אותו".

ואתה לא חושב שיש עם זה בעיה, במיוחד בהתחשב בכך שרוב חוקרי הביביזם הם רל"ביסטים?

"לכולם יש השקפות עולם", אומר סמוחה. "רק־לא־ביבי זו השקפת עולם ששוללת מנהיגים פופוליסטיים. החוקרים הרל"ביסטים שוללים את הביביזם בהיותו פופוליזם ודגם חדש ירוד של המשטר בישראל".

אם נחזור לסרטון, שיימינג הוא תופעה שהביביסטים סובלים ממנה באופן תמידי. רבים מהם מפנימים את התגובות החברתיות כלפיהם, ולא חושפים את עמדותיהם הפוליטיות. מגל מכנה אותם "האנוסים", וכקהל בתוכנית "הפטריוטים" הם מבקשים להיות באזור לא מצולם. נראה שבעקבות השיימינג רב־השנים רבים מהביביסטים הפסיקו להתווכח. הטיעונים שלהם לא מתחדדים, וחלקם מתערערים ומרגישים שעמדתם לא לגיטימית.

האם אחרי כל השנים האלה השיימינג התחיל לחלחל?

"ברור שזה מחלחל", אומר מגל, "בסוף מדובר במאבק על תודעה. אני עושה טלוויזיה טובה עם הומור, עם פאנצ'ים, עם ויכוחים, מעניינת, קלילה, אבל זה במסגרת המאבק על שינוי התודעה של עם ישראל. במשך שנים לא היו רשתות חברתיות, ואף אחד בטלוויזיה או בתקשורת - ברדיו, בעיתונות - לא ביטא את מה שהמון אנשים חושבים.

"את יודעת, בכל יום לפני שאני יורד לשידור, אני רואה את ערוצי התבהלה (ערוצים 11, 12 ו־13, א"א) ומזדעזע. זה הכל הנדסת תודעה: לחוק הגיוס יקראו חוק ההשתמטות, לחוק פיצול היועמ"שית - חוק להחלשת היועמ"שית, ויש עוד המון דוגמאות. אני בא לתקן את זה. אני מסתובב בארץ. את לא יודעת איזה תגובות אני מקבל מהאנשים - שהצלתי להם את החיים. אנשים כותבים לי בווטסאפ 'אתם נתתם לנו חמצן'".

רונית לוי מתארת מצב שבו "אנשים גאים להיות ביביסטים. אני עובדת בכל הצפון, בקריות, בחיפה, במגדל העמק, בטבריה. איפה שאני הולכת זה רק ביבי. אבל בטלוויזיה כל היום אומרים שביבי הולך להפסיד בגדול".

לדברי מגל, "הגוש הימני גדול מסך חלקיו. גדול מהציונות החילונית. זה עם ישראל שחוזר לשורשיו. לא שהציונות לא חשובה, היא חשובה מאוד, היא עשתה דבר מדהים לעם היהודי. אבל בסוף היהדות תיכנס פנימה. זה תהליך שקורה. ואני חושב שהגוף הזה שמחבר את כל הזרמים בחברה הישראלית - יש לו תפקיד מאוד חשוב במהלך ההיסטורי הזה".

מממצאיו של סמוחה עולה שבהשוואה ללא־ביביסטים, ביביסטים מאמצים זהות יותר יהודית מאשר ישראלית, הם מעדיפים מדינה יהודית מדמוקרטית. "הדתיים יותר ביביסטים מאשר החילונים", הוא מציין, "אך הקבוצה הכי ביביסטית היא של מסורתיים־דתיים. הסיבה לכך היא שהמזרחים הם החלק הגדול ביותר בקרב המסורתיים".

"יש פה משהו גדול מאיתנו", אומר מגל, "גדול מהמדינה אפילו - זה שבין היהדות לציונות, אנחנו יותר יהודים. גם אני, שגדלתי בבית מאוד ציוני, שהלכתי לסיירת מטכ"ל והכל, באיזשהו שלב עברתי מטמורפוזה. הבנתי שיש סכנה מאוד גדולה בציונות שחתרה לשוויון, שהקצה שלה זה התבוללות. אני חושב שזה קו אדום שמגדיר את המחנה - שבסוף אנחנו יהודים. אם המשמעות של השוויון היא הליכה לאיבוד של היהדות, אני לא שם. ואני חושב שאני לא היחיד.

"בסוף מה שחשוב לי זה שהסנטימנט היהודי יימשך", אומר מגל, "אני בא ממקום אידיאולוגי, שבו עם ישראל לא יתנתק מהמסורתיות שלו כפי שקרה בעשרות השנים האחרונות. אז ברוך השם שיש תהליך שמוקדי הכוח משתנים. הצבא משתנה, המשטרה משתנה, השב"כ משתנה, המוסד משתנה. ואם נצליח בבחירות, אז בעזרת השם גם בתי המשפט ישתנו, ובסוף גם האקדמיה אני מקווה תשתנה. כלומר, המציאות משתנה כי עם ישראל משתנה".