המלכודת של נתניהו: האם הימין הישראלי חוזר על הטעות של המפלגה הדמוקרטית?

הפסדה של קמאלה האריס לטראמפ ב-2024 עורר מיד דיונים קדחתניים בשמאל האמריקני, בניסיון להבין את סיבות הכישלון וכיצד ניתן לזכות מחדש באמון הבוחר. אלו דיונים חשובים מאוד, שלצערנו קשה למצוא במקבילה הישראלית. במסגרת הדיונים הללו, אירח הפודקאסטר המוביל עזרא קליין את האנליסט הדמוקרטי דייוויד שור כדי לנתח את ההפסד. יחד עם שורה של תרשימים ונתונים מרתקים, הציג שור את הנקודה עליה חזרו מומחים רבים: המועמד המנצח הוא לרוב זה המזהה נכון את השאלה "על מה הבחירות האלו?".

הדמוקרטים בארה"ב לא היו מחוברים מספיק לציבור. הם ראו את העיקר בשאלות של זכויות אדם וערכי דמוקרטיה – כמו הפלות, זכויות להט"ב ואופי מוסדות המדינה. טראמפ, לעומת זאת, חזר שוב ושוב על שני נושאים מרכזיים: יוקר המחיה וההגירה; שאלות הביטחון והרווחה של האזרח הקטן. בסקר שערך שור, התברר כי אלו היו הנושאים החשובים ביותר עבור הבוחר, בפער עצום.

כאן טמון הסוד של הימין הישראלי לאורך שנים, ונתניהו יודע זאת היטב. בעוד השמאל מדבר על דמוקרטיה ונושאים חברתיים, הימין מדבר על שמירת "החיים עצמם". נתניהו אפילו נהנה מתדמית המנהיג המזניח את הנושאים ה"קטנים" והפחות חשובים; כך מתקבלת התחושה שניהול הפנים של המדינה פשוט קטן למידותיו. ממושבו הרם הוא נושא עיניים אל איראן, ארה"ב וסעודיה, ודואג להביא לנו עוצמה. מה הם לעומתו אותם פוליטיקאים מתחרים, העוסקים בזוטות ומנסים להשתוות אליו?

כל זה היה נכון בבירור עד הבחירות הקודמות. מאז אוקטובר 2023, המציאות הפכה מורכבת הרבה יותר. נתניהו עמל בשנתיים האחרונות לפצות על כישלון השבעה באוקטובר ולהוכיח שהוא מנהיג ביטחוני גדול, ונראה שזה אף מצליח בקרב תומכיו. אך כעת, חודשים ספורים לפני הבחירות, נדמה שמשהו משתנה – ולא לטובתו.

ישראל הניחה לעזה ופנתה ללבנון ולאיראן, תחת ההבטחה לשוב ולפרק את חמאס. היא יצאה לקרבות ארוכים ויקרים, וכעת התוצאות מאכזבות עמוקות את אזרחי ישראל, שרובם הקריבו ברצון למען הביטחון המובטח. האורניום בידי איראן, המשטר בטהרן לא נפל, ישראל נאלצה לעצור בלבנון, חיזבאללה לא פורק וגם לעזה טרם שבנו במלוא הכוח.

בצר לה, פונה תקשורת נתניהו לתחומים אחרים. בעוד עיתונאים המזוהים עם הממשלה מתקשים להסביר את המצב המורכב בשדה הקרב, הם הולכים ומתחפרים בסוגיות משפטיות, ביועצת המשפטית ובדיוני בג"ץ. באופן מרתק, אנו רואים אותם טוענים את מה שדווקא השמאל טען בשנים קודמות: שהביטחון חשוב פחות מאופי המדינה וממחויבות מוסדותיה לערכים מסוימים.

זו עשויה להיות תמורה הרסנית למחנה נתניהו. ההתרכזות בנאומי עורכי דין לגבי סמכויות בית המשפט מעוררת רגש רב בקרב התומכים הנלהבים, אך היא אינה מדברת אל המוני אזרחים שפשוט רוצים ביטחון. הבריחה לנושאים אלו היא "מלכודת דבש" שבה נלכדו מתנגדי נתניהו שוב ושוב, והבינו זאת רק עם פרסום תוצאות האמת.

כדי שהמהלך הזה אכן יפגע בקואליציה הנוכחית, חסר רכיב אחד: חזון ביטחוני משכנע מצד האופוזיציה. לימין תמיד שמורה ההבטחה הפשוטה לבוחר: "אנחנו ניכנס בהם". מחנה האופוזיציה יצטרך למצוא חלופה שתשכנע את הבוחרים – מה הם יצליחו לעשות היכן שנתניהו נכשל? כיצד יביאו את הביטחון הנכסף? ייתכן שעל השאלה הזו תקום או תיפול הממשלה הבאה.