הומור, לא חצי בדיחה: כשהמונופול על הסאטירה נשבר

1. בבוקר 7 באוקטובר מי שרצו להציל את יישובי עוטף עזה היו מעטים, ובהם חלוצים מהשומרון ומיהודה. במלחמה לשחרור החטופים ולהשמדת חמאס נפלו רבים מבני ההתיישבות בגב ההר. זה לא מנע מצרחני "אתם מעודדים פילוג ושיסוי" לכנות את ציבור החלוצים המדהים "אוכלי מוות", על שם אותו צבא לוחמים של נציג הרוע המוחלט, הלורד וולדמורט, בספרי "הארי פוטר".

עכשיו הם מתפרקים מזעם וחורשים נקם בשל סאטירה קלילה המציגה יציאה של "ביביסט" מהארון בארוחה משפחתית, לנוכח הוריו המתפרקים מהבשורה. בין הזועמים חסרי ההומור גם כותבי סאטירה שבמשך שנים ביזו והשפילו ולעגו ופירקו לגזרים דמויות בימין הישראלי, בליכוד, בקרב חלוצי גב ההר, בציונות הדתית, בציבור המזרחי - כל הדמונים של ישראל האחרת.

2. לכבוד המהומה, נחזור לרגע טלוויזיוני בתוכנית "ארץ נהדרת" בעונתה השישית (17.2.2009). אחרי ניצחון הימין בבחירות, פרנסי "ארץ" הציגו מערכון שלטעמי שבר שיא באוטו־אנטישמיות שלחרפתנו קיבלה לגיטימציה כ"סאטירה". תחת הכותרת "הטלוויזיה הלאומנית מציגה: כולם שונאים את רבין" הוצגה קומדיית מצבים על משפחת מתנחלים מטורפת המונה את האם מוריה, האב כצל'ה, הבת מרגלית הצורחת "נאצים", הבן עתניאל והמשרת הפלסטיני. על קיר ה"סלון" תמונת יגאל עמיר, ולפניה הסבא הדמנטי ג'ו, היורה מדי פעם בערבי. חיילי צה"ל הוצגו כאויבי המשפחה שהכינה מרק, חומצה וצואה להשליך עליהם.

המערכון הכיל את תשפוכת הדעות הקדומות והשנאה שכותבי "ארץ נהדרת" רחשו כלפי חלוצי גב ההר: המשפחה היהודית בעלת מאפיינים נאציים; המשרת הפלסטיני קדוש מעונה: האם מתעללת בו למרות מחאותיו, והסב המטורף רואה בו מטרה לירי; חייל צה"ל הנכנס במקרה סופג עביט שופכין ונורה בידי הסב.

3. כדאי להתעכב על תמונה סמלית: אלי פיניש כמשרת פלסטיני, המשמש קרש גיהוץ וקולב חי לתליית כביסה, מוצג כשזרועותיו פשוטות לצדדים בתנוחת צליבה, בעוד האם "נועצת" בזרועותיו אטבי כביסה והסב המטורף יורה בו. באחת השתחרר ה"איד" של חבורת הטרוניה שהשבוע התלוננה על מערכון הביביסט: הצלוב האמיתי של הארץ הזאת הוא הפלסטיני, בעוד הצולב הוא היהודי, כלומר המתנחל. יש פה תוספת פרשנית מעניינת למיתוס העקדה: לפי המסורת המוסלמית אברהם עקד את ישמעאל; אנשי "ארץ נהדרת" דייקו: אברהם היהודי עוקד וישמעאל הפלסטיני נעקד.

יגאל עמיר שתמונתו על הקיר ויצחק רבין בכותרת המערכון סימנו את גבולות הגזרה האמיתיים בעם לפי הסאטיריקנים; מבחינתם אלו האפשרויות היחידות: מחנה יגאל עמיר (היום הם מכונים "ביביסטים") ומחנה רבין.

4. כך, שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה, גם בתוכניות ובערוצים אחרים. עכשיו לרגע קט התהפכה התמונה, והתקיימו בהם דברי חכמינו: בקדירה שבה בישלו - התבשלו. קשה למי שבמשך שנים "החפיצו" אחרים בלעג, להיקלע למצב שבו הם הופכים אובייקטים ללעג. המונופול הופר.

ב־1906 פרסם הרב קוק את מאמרו המפורסם "הדור", שבו ניתח את חלוצי העלייה השנייה. הם לא כופרים בתורה להנאתם, זרק פצצה לעולם הדתי, אלא הם אידיאליסטים שהתורה נראית להם שריד ארכאי מיובש השייך לעבר. הוא קרא להתמודד עם אותו אוונגרד סוציאליסטי בכלי הביטוי שלו. כדוגמה הביא אחד מגיבורי דוד המלך, בניהו בן יהוידע, שקיבל צל"ש על כך שביום מושלג ירד לבור ורק מקל בידו כדי להילחם עם ענק מצרי שאחז בנשק: "ויגזול את החנית מיד המצרי, ויהרגהו בחניתו". הוא השתמש בכלי הנשק של היריב, ממש כפי שדוד עשה בתחילת דרכו כשהשתמש בחרב גוליית כדי להרוג את הענק הפלישתי.

נחזור לפלסטיני הצלוב. 17 שנים לאחר מכן אלי פיניש ניסה לומר משהו חיובי על המצב, אבל אז נצלב בידי חבריו כיאה לכופר בדת השנאה. להיסטוריה דרכים משלה ללמדנו בינה.