במשך שבועיים סעיד זיאד נעלם. אחד השופרות הבולטים של חמאס נעדר מאולפני "אל־ג'זירה" ונמנע מלהתבטא ברשתות החברתיות, דבר שעורר גל של ספקולציות באשר לגורלו. פעילים פלסטינים טענו השבוע שהוא נעצר לזמן מה, ככל הנראה כדי להשתיקו. ברקע עמדו ציוצים ופרשנויות שפרסם זיאד ברשת, שעסקו במלחמה באיראן מבלי להביע גינוי לתקיפות נגד קטאר.
בדוחא, כך נראה, הסירו את הכפפות כלפי כל גורם שנחשד בשמץ של חתרנות. עוד בימיה הראשונים של המלחמה נעצרו שתי חוליות שנחשדו בפעולה למען משמרות המהפכה של איראן. שבעה מהעצורים הואשמו בריגול אחר מתקנים ובסיסים במדינה. שלושה אחרים הואשמו בפעולות חבלניות ובקבלת אימונים בהפעלת כטב"מים. מעבר לכך הרשויות עדכנו בדבר יותר מ־300 עצורים, בעלי אזרחויות שונות, שצילמו שיגורים, פרסמו תיעודים והפיצו שמועות. ועדיין, נדמה שבמקרה הנ"ל היה מסר חבוי ואירוני: חמאס לא יכול עוד לשחק משחק כפול מול קטאר. על אנשי ארגון הטרור לבחור צד.
זיאד, תושב מחנה ג'באליה שעזב את רצועת עזה לחו"ל, הוא אחד ה"פרשנים" הקבועים ברשת הקטארית. מאז המלחמה בעזה הוא שהה בבתי המלון בדוחא והרבה בדברי הלל וסנגוריה לארגון הטרור באחד הערוצים הנצפים בעולם הערבי. "הוא מתחפש לפרשן אסטרטגי ויושב במלונות ובמסעדות יוקרה, ואז מופיע בפלטפורמות של חמאס והאחים המוסלמים כדי להסית את תושבי עזה למה שהוא מכנה ג'יהאד ולהקרבת ילדיהם", עקץ אותו בזמנו אל"ם אביחי אדרעי, דובר צה"ל בערבית היוצא. אלא שמאז פתיחת מבצע שאגת הארי השבחים של זיאד לארגוני טרור פחות נעמו לאוזניים הקטאריות.
בשבועות שקדמו להיעלמותו זיאד הדהד את המסרים האיראניים כאחרון דובריה של הרפובליקה האסלאמית. מסקירת חשבונותיו עולה שהוא לא הקדיש מילה אחת לגינוי התקיפות על קטאר ועל מדינות המפרץ האחרות. במקום זאת הוא תמך בהתלהבות בכניסת חיזבאללה למלחמה ופרסם את דרישותיה של טהרן: "הכרה בזכויות האיראניות (הכוונה כנראה לתוכניות הטילים והגרעין), תשלום פיצויים ומתן ערבויות למניעת תקיפות בעתיד".
באחד מפרסומיו הוא תיאר את הקלפים שנותרו לארה"ב, לרבות תקיפת תשתיות, הפצצת עמדות בסיג' או הנחתה של כוחות. "ארה"ב יכולה להשתמש בקלפים האלה, אבל כולם יפגשו הצהרות איראניות קשות, שיכניסו את האזור כולו, ולמעשה את העולם כולו, למשבר, במיוחד אחרי שרף העמידה העולמית בפני מחירי הנפט ייחצה". לא בלבד שמאות שיגורי הכטב"מים והטילים על מדינות המפרץ זכו להתעלמות, במובן מסוים זיאד אפילו ייחל לכך שהמתקפה תימשך. והיריקה הזאת לבאר שממנה שתה, כך נראה, לא נותרה ללא תגובה. לפי השמועות, הוחלט לגרשו לטורקיה.
חפלה של יללות
זיאד הוא לא היחיד. מקורות מסרו השבוע לעיתון "א־שרק אל־אווסט" כי קטאר נקטה צעדים נגד כמה "אישים מוכרים" בחמאס על רקע תמיכתם בתקיפות של איראן. נראה שמדובר בפרקטיקה שאומצה עוד בקיץ האחרון. בנו של בכיר חמאס ניזאר ריאן, שחוסל ב־2009, סיפר השבוע כי נעצר על ידי קטאר בגין האשמות דומות. הבן בראא' ריאן, המזוהה בעצמו עם חמאס, סיפר כי השלטונות בקטאר כלאו אותו, איימו עליו במאסר של שלוש שנים ועינו אותו. לדבריו, הסיפור שלו התחיל בזמן מבצע עם כלביא בקיץ, כאשר הותקף הבסיס אל־עודייד באמירות, שבו נוכחים כוחות אמריקניים. היתה זו תגובה למבצע פטיש חצות, שבו תקפה ארה"ב את מתקני הגרעין באיראן.
באותו זמן ריאן נהנה קרוב לשני עשורים ממשרה נחשקת של מרצה במכללה ללימודי שריעה באוניברסיטה בקטאר. "הם (שליטי מדינות המפרץ, ש"ק) שילמו לטראמפ טריליונים כדי שיגן עליהם, ואז הוא הצית את הבית שלהם", הוא כתב ברשת. למחרת, כך טען, השלטונות בקטאר זימנו אותו לפגישה, ואז הכניסו אותו למעצר. בהמשך ריאן סיפר כי הואשם ב"הסתה של דעת הקהל".
"שליטי המפרץ שילמו לטראמפ טריליונים כדי שיגן עליהם, ואז הוא הצית את הבית שלהם", כתב בנו של בכיר חמאס, שנהנה זה 20 שנה ממשרה נחשקת של מרצה באוניברסיטה בקטאר. למחרת השלטונות הכניסו אותו למעצר
לדבריו, בכלא פגש אסירים אחרים שנעצרו בהאשמות דומות. לאחר מכן הוא שוחרר ועזב את המדינה. ג'וב החלומות נותר הרחק מאחור. אחיו, פעיל עזתי מוכר בשם בילאל ריאן ששוהה בטורקיה, לא נותר חייב: "התברר שאלו שהניפו את סיסמאות המהפכה, החירות והצדק, הם רק שופרות זולים. הבושה הזאת תישאר ככתם על ההיסטוריה שלכם וכעדות לשחיתותכם".
בילאל לא כיוון רק לקטארים, אלא גם לאלו שמצאו סיבה לשמוח לאיד. "מה היה קורה אם בראא' ריאן וסעיד זיאד היו מתנגדים לאיראן או לסוריה של אסד או לחמאס, וחיים תחת שלטונם?" לעג להם תושב בעזה, "בטהרן הם היו נידונים לעשרות שנות מאסר בגלל 'שת"פ עם האויב', בסוריה הם היו נטבחים ובעזה, תחת שלטון ההתנגדות שהם מהללים, חמאס היה יורה להם ברגליים בגין פגיעה ב'אחדות המהפכנית'. שכירי החרב האלה, ואיתם שרידי הציר, מצדיקים את פשעי הציר האיראני במשך שנים. ברגע שנקטעה המשכורת של ריאן, וזיאד נעצר לאיזה שעתיים, הם ארגנו חפלה של קינות ויללות במשך ימים".
דלתות מסתובבות
בינתיים, נראה שבדוחא ממתינים למוצאי המלחמה. "אחרי שנעבור את המשבר הזה, אנחנו צריכים להפנות את תשומת הלב לכמה אופורטוניסטים הטובלים את פניהם במרק (פתגם מפרצי המתאר אנשים חסרי בושה, ש"ק)", כתבה השבוע פעילה קטארית. "אנשים כפויי טובה ומלאי שנאה. אם אתה לא אוהב את המדינה או את המדיניות שלה, למה אתה עדיין יושב כאן? למה אתה מתלונן? קטאר היא גן עדן, ואלה שחיו בה מכירים אותה. מרוב שאתה מרגיש בטוח, אתה שוכח לנעול את הדלת בבית".
בת משפחת אל־ת'אני הסכימה איתה: "קטאר תמיד גילתה נדיבות כלפי כולם. כפויי הטובה לעולם לא יהיו מרוצים. די בכך שברחובות הולכים בבטחה ואפשר לישון בדלת פתוחה. זה דבר יוצא דופן שלא תמצאו ברוב המדינות. ארצנו נתנה כל כך הרבה, וראויה לנאמנות ולהערכה. אלו שאינם מכבדים את המדיניות של המדינה שפתחה בפניהם את דלתה - אותן דלתות יכולות להוביל אותם לשדה התעופה". נראה שהדברים לא כוונו בהכרח להנהגה של חמאס, כמו למעטפת התקשורתית של הארגון ולפעילים זוטרים ששמרו אמונים לציר האיראני ברגע האמת.
ולא רק הם. כך, למשל, עזתי שפרסם עקיצה על דוחא ("תנו לייק אם לא הופתעתם מקטאר") נענה בגל של תגובות חריפות. "קטאר הותקפה בגלל מנהיגי חמאס", העירה לו אזרחית האמירות, "קטאר היא זאת ששיקמה את עזה עשרות פעמים. קטאר היא זו שמשלמת משכורות לחצי מתושבי עזה, קטאר היא זו שמספקת סיוע ותרומות. כולנו רואים בכך שכר ותגמול ודרך להרחיק את הסכנה מקטאר, אבל אתם איבדתם את האהדה של העם הערבי והמוסלמי".
היו מי שהבינו היטב את הרמז מהשלטונות. ד"ר עלי אל־קרה דאר'י, ראש איחוד חכמי ההלכה בקטאר, גוף הפסיקה העליון של תנועת האחים המוסלמים, התיישר מהד מאוד עם דף המסרים. "האיחוד שלנו קורא לאמץ את מסלול הפתרונות המדיניים והדיפלומטיים, עם הפעלת כלי הדיאלוג כדי לבלום את ההסלמה. כך תושג יציבות ויישמרו האינטרסים של העמים, לצד הריבונות של המדינות", הצהיר.
"האיחוד מזהיר מהתרחבות הסכסוך ומהפיכתו לסכסוך בינלאומי. הצטרפות של מעצמות תהפוך את האזור לזירת סכסוך גלויה, תישא השלכות כבדות על הביטחון העולמי ותאיים על המאזן הכלכלי הבינלאומי", הוסיף בהצהרה אחרת. איש הדת, שבזמן המלחמה בעזה קרא לג'יהאד של המוסלמים נגד מדינת ישראל, הפך פתאום ליונה צחורה.
בזמן המלחמה בעזה ד"ר עלי אל־קרה דאר'י קרא לג'יהאד מוסלמי נגד מדינת ישראל. במערכה הנוכחית הוא התיישר עם דף המסרים הקטארי וקרא "לאמץ את המסלול המדיני"
גם שופר אחר מטעם חמאס, עזתי בשם ג'יהאד חלס, צופף שורות: "כמות האכזבה שקטאר מתמודדת איתה בזמן הרגיש הזה מדהימה! קטאר עמדה לצד הפלסטינים וסבלה רבות למען הסוגיה הפלסטינית. כל שעלינו לעשות הוא לאחל לה כל טוב". ואולם, היו כאלה שלא התלהבו מהצהרות האמונים והתלוננו: "איראן נמצאת תחת מצור ונתונה לתקיפות, בעוד קטאר לא ירתה אפילו כדור אחד".
קונספירציות
אסור לטעות. בצמרת הקטארית מפנים לא מעט חיצים לעבר ישראל גם בימים אלה ורואים בה האחראית המרכזית למלחמה האזורית. היה זה חמד אל־ת'אני, ראש ממשלת קטאר לשעבר, שטען בראיון ל־BBC כי רה"מ נתניהו שואף לגרור את המפרץ להסלמה. "אם מישהו מאמין שיהיה ניצחון מוחלט, הוא טועה. בהחלט יש נזק לאיראן, וגם למדינות השכנות, אבל איראן לא תיכנע במובן שהישראלים והאמריקנים מעוניינים בו (...) נראה שהמטרה היתה ניצחון מהיר או אפילו הפיכה פנימית באיראן, אבל שום דבר מזה לא קרה".
כאשר ישראל תקפה תשתיות של שדה הגז דרום פארס באיראן, הקטארים התפוצצו. "תקיפת המתקנים המקושרים לשדה פארס באיראן, שמהווה קו אספקה לשדה הגז הצפוני של קטאר, היא צעד מסוכן וחסר אחריות בצל ההסלמה הצבאית באזור", אמר דובר משרד החוץ של קטאר. "תקיפת תשתית האנרגיה היא איום על ביטחון האנרגיה העולמי, על עמי האזור ועל הסביבה". החשש הקטארי היה ברור. לפי המשוואה האיראנית, יש לענות על כל תקיפה על נכס בתקיפה בנכס שווה ערך. לא חלף זמן רב לפני שהותקפו תשתיות אנרגיה מקבילות במדינות המפרץ.
נאיף בן נהאר, אחד הקולות הבולטים בקטאר, שנהנה מיותר ממיליון עוקבים בחשבונותיו, לא הסתפק בכך. השבוע הוא הדהד קונספירציה, שלפיה ארה"ב וישראל חותרות להביא להחלשת מדינות המפרץ. "טראמפ דחה את התקיפה של תשתיות האנרגיה באיראן מחשש לשינוי במחירי השוק האמריקני", טען, "אבל הוא רואה את החברות של המפרץ, שכבר יותר מ־20 יום הן תחת רקטות איראניות, ואת הכלכלות של המפרץ, שנפגעות בעשרות מיליארדים - וזה לא משנה דבר בהחלטותיו. כאשר שר האנרגיה הקטארי הזהיר את עמיתו האמריקני כי תקיפת שדה הגז באיראן תוביל לתקיפת שדות הגז במפרץ, הם לא התעניינו בכך ותקפו את איראן והותירו את מדינות המפרץ לגורלן מול הטילים של איראן!
"הם לא השיגו שום יתרון אסטרטגי מתקיפת שדות הגז האיראניים, אלא גרמו להפסדים אדירים לענף האנרגיה במפרץ, וכל הפסדי המפרץ מגז מועילים לחברות הגז האמריקניות. טראמפ מדבר רק על מצר הורמוז ומחיר הנפט, בעוד חברות במפרץ שוות לו פחות מחבית. למי שעדיין מפקפק בכך - מטרת המלחמה אינה להפיל את המשטר האיראני, אלא להפיל גם את המפרץ!" הוא הוסיף.
נאיף בן נהאר, אחד הקולות הבולטים בקטאר, הדהד השבוע קונספירציה, שלפיה ארה"ב וישראל חותרות להחלשת מדינות המפרץ: "כשנתניהו אומר 'מזרח תיכון חדש', למה הוא מתכוון?"
לטענתו, "הרצון להתיש את המפרץ ולגרור אותו למערכה מול איראן כבר אינו מוסתר. בכירים אמריקנים וישראלים מדברים שוב ושוב על כך שהמפרץ משתתף במלחמה. מה המטרה של ההצהרות האלה? משרד ההגנה האמריקני מפרסם תמונות של שיגור טילים מהמפרץ, מה המטרה של זה? לינדזי גרהאם מאיים על המפרץ אם לא ישתתף במלחמה, למה הוא רוצה שהמפרץ ישתתף? האם לארה"ב חסרות יכולות צבאיות?"
"המטרה של כל זה היא להרוג שתי ציפורים במכה אחת", סיכם בן נהאר, "להפיל את המשטר באיראן ולהפיל את המודל המפרצי, להחליש אותו ולהתיש אותו. כל זה כהכנה לשינויים שבאים באזור. האם שמתם לב שבכירים ישראלים, כולל נתניהו, אומרים שוב ושוב שהם מתכוונים 'לעצב מחדש את המזרח התיכון?' מה המשמעות של 'מזרח תיכון חדש' בכלל?"
ומכאן, הוא עבר למרכז תיאוריית הקונספירציה שקיבלה אחיזה במרחב: "אם המטרה שלהם היא רק איראן, הם צריכים לומר 'איראן חדשה' ולא 'מזרח תיכון חדש'. משמעות הדבר היא שהפלת איראן היא ההתחלה של הפרויקט ולא סופו. 'ישראל הגדולה' אינה פרויקט עתידי של נתניהו, אלא פרויקט שנמצא בביצוע. הניסיון להתעלם ממנו לא יבטל את הפרויקט, אלא יזרז את מימושו".
במילים אחרות, לצד ההבנה במפרץ בעניין הסכנה האיראנית לביטחון וליציבות האזוריים, מסתמנת מגמה נוספת: גורמים במזרח התיכון המתריעים מפני הגמוניה אזורית של מדינת ישראל אחרי סילוקו של המשטר האיראני מהבמה. העמדה הזאת לא נשמעת רק בקטאר, אלא גם בקרב בכירים סעודים כמו הנסיך תורכי אל־פייסל, ראש המודיעין לשעבר.
בראיון החודש ל־CNN טען הנסיך הסעודי: "באזור אנחנו מתמודדים עם אג'נדות אפוקליפטיות. האחת היא של 'ישראל הגדולה', שעליה דיברו נתניהו ובכירים ישראלים אחרים. ישראל רוצה להתרחב מהנילוס ועד הפרת. האג'נדה השנייה היא האיראנית, שהיא שיבתו של האימאם שנעלם לפני מאות שנים ויחזור. יש גם אג'נדה שלישית, נוצרית־ציונית, שרוצה לראות את חזרתו של המשיח. אנחנו (מדינות ערב) באמצע של אותן אג'נדות שרוצות להרחיב את החזון שלהן אלינו. סעודיה פועלת עם בעלות בריתה במפרץ כדי לשים סוף לכל שפיכות הדמים הזאת".
התמכרות
בחזרה לחמאס. 14 ימים אחרי פרוץ המלחמה, ארגון הטרור נאלץ לקרוא לטהרן לעצור את השיגורים נגד המדינות השכנות כמי שכפאו שד. ככל הנראה בעקבות לחץ קטארי. בכל זאת, יום לפני כן "הזרוע הצבאית" (גדודי עז א־דין אל־קסאם) היללה את המשטר האיראני לרגל "יום אל־קודס", המוקדש מדי שנה למפגן דה־לגיטימציה נגד מדינת ישראל. יתר על כן, כמה ימים לאחר ההתנגדות לתקיפות הזרוע פרסמה הודעה נוספת. "אנחנו קוראים שוב לכל עמי אומתנו לעמוד מאוחדים נגד אויבנו האמיתי", נכתב בה, "לפעול יחד למען מטרותינו המרכזיות, ובראשן שחרור פלסטין".
נראה שכפל הלשון הזה הדהד את המתח הפנימי בחמאס. מצד אחד, עומד המחנה המזוהה עם הציר האיראני בהובלת ח'ליל אל־חיה וזאהר ג'בארין. האנשים שנמצאים בקשר ישיר עם "גיס פלסטין" בכוח קודס של משמרות המהפכה, סבורים כי יש להיאחז היטב בברית עם הרפובליקה האסלאמית. אם מלכתחילה הסיכוי לקריסת המשטר היה נתון בספק, מדוע לא לדבוק בברית המוכרת? הגישה הזו, כפי שעולה מהודעות "הזרוע הצבאית", זוכה לתמיכת ראשי הארגון בעזה - עז א־דין אל־חדאד ועלי אל־עמודי. שם הרי זקוקים להון עתק כדי להמשיך בתהליך ההתעצמות.
מצד שני, ניצב המחנה שמזוהה עם הציר של האחים המוסלמים בקטאר ובטורקיה. זה שמובל על ידי חאלד משעל ומוסא אבו מרזוק. המחנה הזה נהנה מיותר תמיכה בשלוחות חמאס ביו"ש ובפזורה בחו"ל. בשורותיו עולה ביקורת על "הזרם הסינווארי", שתלה תקוות בחברי הציר האיראני ויצא בגינם לטבח 7 באוקטובר מתוך מחשבה שיצטרפו אליו במלוא כוחם. ההישענות הזאת הובילה, כידוע, לטעות אסטרטגית מבחינת ארגון הטרור. חמאס בעזה איבד שטח לישראל כמו גם רבות מיכולותיו, כולל במערך הרקטי, במנהרות התת־קרקעיות ובאינספור בכירים שחוסלו. בקיצור, בטווח הארוך חמאס רק הפסיד מההימור.
בלאו הכי המתח הפנימי בין המחנות מוביל כבר זמן רב לדחיות חוזרות ונשנות של בחירת המנהיג הבא בחמאס. אחרי החיסולים של איסמעיל הנייה בטהרן ויחיא סינוואר ברפיח, בחמאס הוקמה מועצת הנהגה בת חמישה חברים כדי למנוע ואקום בהנהגה. במועצה חברים חמישה בכירים: ראש מועצת השורא מוחמד דרוויש, מ"מ ראש הלשכה של עזה ח'ליל אל־חיה, ראש הפזורה בחו"ל חאלד משעל, ראש תיק הטרור ביו"ש זאהר ג'בארין וחבר לשכת עזה ניזאר עוודאללה. עם הזמן התברר שבמועצה מושכים לכיוונים שונים: משעל מעוניין בפתרון מלאכותי לסוגיית הנשק בעזה, שלא באמת יביא לפירוז, אבל יכביד את הלחץ על ישראל לסגת. גורמים אחרים לא מוכנים לשמוע על כך.
למרות המתיחות בין הארגון לשלטון הקטארי, ספק רב אם נראה בקרוב את הנהגת חמאס נוטשת את דוחא לטורקיה של ארדואן. האמירות עדיין רואה בקשר שלה עם ארגון הטרור נכס שראוי לשמר. בעזה חמאס שרד את המלחמה, ולכן הסבב הבא הוא שאלה של זמן. במוקדם או במאוחר מישהו שוב ירים טלפון למתווכים הקטארים. כשנתיים וחצי אחרי טבח 7 באוקטובר, הצד הישראלי עדיין לא ניתק לגמרי מגע מולם. הכסף הקטארי עדיין זורם לעזה דרך פרויקטים שונים: מיזם בארות מים בעלות של יותר ממיליון דולר, מחנות מפונים וחלוקת ציוד ומזון.
אף אחד לא מתכוון להיגמל מההתמכרות. גם בכל הנוגע לאיראן, לא מן הנמנע שקטאר תנצל את ההזדמנות הראשונה כדי להפוך למתווכת ולדחוק את רגליה של פקיסטן. "כרגע אנחנו לא מעורבים במאמצי התיווך", טען השבוע דיפלומט קטארי.
ועדיין, היה אפשר לזהות שבדוחא לא דוחים את האפשרות הזאת על הסף. אחד מפרשני הבית של הנסיכות אף התגאה במחמאות של האמריקנים בדבר "התפקיד החשוב שמילאה קטאר בשיחות בעזה". מה גם שחזרתם של השליח סטיבן וויטקוף והיועץ ג'ארד קושנר - שני בכירים אמריקנים שמנהלים יחסים קרובים עם דוחא - רימזה על הבאות.
בסוף, בדוחא לא מעוניינים בקריסתו של המשטר האיראני, אגרסיבי ככל שיהיה. מהפכה שתביא לעלייתו של משטר פרו־מערבי תפרק אמנם את "ציר ההתנגדות" במזרח התיכון, אבל תחליש את מעמדה של הנסיכות המפרצית. כשאין מלחמות ומשברים אזוריים, אין צורך בשירותי תיווך מפוקפקים. קטאר יושבת על הענף של הרפובליקה האסלאמית, ואין לה כוונה לכרות אותו. מה גם שמשטר נטול סנקציות יהפוך מהר מאוד למתחרה המרכזי בשוק הגז. נראה שהתרחיש של משטר חלש, רודני ומבודד קוסם יותר לשלטונות הקטאריים. הסטטוס־קוו פועל לטובתם.
