גורם ביטחוני: "יש סיבה שהשארנו את פזשכיאן ועראקצ'י בחיים"

גם אם טרם הגיעה תשובה רשמית איראנית להצעה האמריקנית, הפרסום בערוצי תקשורת המקורבים למשטר בטהרן על דחיית ההצעה והצבת תנאים איראניים נגדיים חצופים - מחזירים אותנו לשגרת המלחמה. בירושלים ובקרב רוב הגורמים המעורבים בוושינגטון לא הופתעו במיוחד מהעמדה האיראנית - בישראל העריכו שאין סיכוי שהמשטר ייעתר לתנאי הכניעה ששלחה ארה"ב, ובבית הלבן הבינו כי איראן רואה בהצעה רק כיסוי והונאה לקראת תקיפה קרובה גם על הקרקע.

גורם דיפלומטי מערבי אומר ל"היום" כי למרות מה שנראה כשלילה מוחלטת מצד איראן, חייבים לשמור על ערוצי מגעים פתוחים, לרגע שבו יהיה במשטר מי שיוביל לסיום המלחמה לפני שהשלטון יעמוד בפני קריסה מלאה. לדבריו, המסר שהועבר למי שנותר מההנהגה האיראנית היה שהנשיא טראמפ נחוש להמשיך למרות הסגירה של הורמוז ולהשלים את מלוא מטרות המלחמה.

"הם כנראה לא מאמינים למסר הזה, וחושבים שלטראמפ יימאס והוא יצא ממנה, אבל האפשרות הזו לא נראית כרגע על הפרק. מבחינת הבית הלבן, המלחמה יכולה להימשך עוד שבועות ארוכים".

הגורם חזר על מטרות היסוד של המלחמה, שבלעדיהן, לפיו, היא לא תסתיים: סגירה מלאה של פרויקט הגרעין של איראן - כל המתקנים, כל המחסנים וגם כל האורניום. כל האורניום המועשר לרמות צבאיות (כ-460 ק"ג) לא יהיה נגיש יותר לאיראן, וכל מפעל שהיה קשור לפרויקט ייסגר.

העמדה הזו של ממשל טראמפ זוכה, לבד מהתמיכה הישראלית המובנת, גם לתמיכה מלאה של מדינות המפרץ כולן. בשיחות שהיו בימים האחרונים בין הבית הלבן ומשרד החוץ האמריקני למנהיגי המפרציות ושגריריהן בוושינגטון, הובעה עמדה ערבית כמעט אחידה: יש לסיים את המהלך עד תומו, כלומר הסרה מלאה של האיום האיראני על מדינות האזור, על תעשיות הנפט ועל השיט במצר.

דרישתה של איראן לקבל מעין "ריבונות על מצר הורמוז" ולגבות מס מעבר נתפסת במדינות המפרץ כחוצפה והפרה של החוק הבינלאומי, ההסדרים והנוהגים שהתנהלו במפרץ כבר עשרות שנים. המעניין בעמדה המפרצית הזו הוא הצטרפותה של עומאן לאחיותיה הערביות, לאחר שספגה גם היא נזקים מירי טילים וכטב"מים מאיראן ובעקבות דרישת איראן לבעלות על הורמוז.

לנו נודע כי המסרים הללו הועברו לטראמפ ביומיים האחרונים, גם באופן ישיר מלפחות שניים ממנהיגי המדינות הללו - מוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי, וגם מראש ממשלת קטאר מוחמד אל-תאאני.

ולמרות התגובה האיראנית כפי שהופצה ממקורות במשטר לכלי תקשורת שונים, אפשר לראות בה מעין מו"מ פומבי דווקא. האיראנים לא הזכירו בדרישותיהם כפי שפורסמו את סוגיית הגרעין, וגם לא את עניין הטילים - שתי נקודות המופיעות בנייר האמריקני.

הדרישות הללו דורשות בעיקר הפסקה של האש בכל הגזרות ובטוחות שלא תתחדש. כלומר, הם מתחננים כמעט להפוגה, מציגים את זה כעניין העיקרי, מבלי לחזור על המנטרות של זכותם להעשיר אורניום ולהגן על עצמם באמצעות טילים.

הצפי כעת הוא כי הכתישה של המטרות באיראן תימשך, בדגש על שתיים עיקריות: פגיעה במשגרי הטילים והכטב"מים כדי להביא לירידה למינימום של יכולות השיגור, והמשך החיסולים - משימה המוטלת בעיקר על ישראל.

המשימה הראשונה הגיעה לשלב הקשה ביותר, שכן מספר המשגרים אמנם ירד לעשרות, אבל אלה העשרות המוסווים והמוגנים ביותר בערי הטילים התת-קרקעיות, שלהן מספר רב של מנהרות שיגור מוסתרות.

בתוך כך, עוד בטרם הגיעה תשובה איראנית למו"מ, במהלך השיחות בין ישראל לארה"ב, שני הצדדים שבו והסכימו כי ישראל תהיה חופשית להמשיך ולתקוף את איראן כל עוד זו מאיימת עליה, וכל עוד אין הסדר כולל המנטרל את איראן מיכולותיה ההתקפיות כלפי ישראל, לרבות גרעין, טילים והפעלת טרור אזורי.

ועוד הערה אחת המעידה על המדיניות האמריקנית: ביום שלישי התפרסם כי שר החוץ עראקצ'י והנשיא פזשכיאן קיבלו חסינות לצורך ניהול המו"מ השבוע. לנו נודע כי השניים, ועימם עוד אישים בודדים מהמשטר, זוכים לחסינות הזו מהיום הראשון למלחמה, כדי לשמור על אפשרות השיח עם גורמים במשטר שיוכלו להביא לסיום המלחמה.

"אם הצלחנו לחסל את כל הצמרת הצבאית, את חמינאי ורבים משריו, את לריג'אני ואחרים רבים, ברור שגם את פזשכיאן ועראקצ'י יכולנו - וביתר קלות", אומר גורם ביטחוני המעורה בניהול המלחמה.

הבעיה שנותרה היא יכולת השליטה של השניים על גורמי המשטר האחרים - ראשי משמרות המהפכה השולטים בפועל על ניהול המלחמה והמדיניות, למרות ביקורת חריפה גם בתוך המשטר ואפילו בתוך המשמרות.

המחלוקת הפנימית מרחיבה את תופעת העריקה, בעיקר משורות הצבא אך גם במשמרות ובקרב הבאסיג'. תורמת לכך העובדה כי רובם לא קיבלו משכורות, למעט מענק חג שהועבר בשבוע שעבר.