טראמפ לחץ - ואיראן מצמצה ראשונה

שלשום התחולל האירוע המעצב והמכונן בתולדות נשיאותו של דונלד טראמפ, העתיד להיצרב בזיכרונה הקולקטיבי של האומה האמריקנית ולהטביע חותם עמוק על מורשתו.

התנהלותו הנחרצת ונכונותו לצעוד עד סף התהום ממש לנוכח סירובה העקשני של המנהיגות האיראנית להיכנס לתהליך המשא ומתן הן שהיטו בסופו של דבר את הכף והובילו את טהרן - ממש לפני צלצול הגונג - לשנות, ובאבחה אחת, את עמדותיה היסודיות, ובפועל לקבל את הדרישות האמריקניות להפסקת אש, לפתיחת מצר הורמוז ולהתנעת תהליך ההידברות עם הממשל.

המפתח להצלחתו של טראמפ היה מעוגן ביכולתו להקרין דימוי אמין ומרתיע, שכלה ונחרצה עימו לממש את איומו האפוקליפטי על איראן מייד בתום תפוגתו של האולטימטום האחרון שהציב למשטר האייתוללות. בה בשעה שאיום מאסיבי מסוג זה היה לבטח מתקבל בביטול על ידי כל יריב בעידן הנשיאים אובמה וביידן.

שוליים של אי־ודאות

העובדה שטראמפ כבר הוכיח לא פעם בעבר את נטייתו לפעול מחוץ לקופסה ולמסגרות דיפלומטיות מסורתיות, ואף ליזום מהלכים דיפלומטיים ואסטרטגיים דרמטיים ובלתי צפויים, היא שהותירה שוליים של אי־ודאות וחשש בקרב מקבלי ההחלטות בטהרן שמא הוא אכן נחוש ומחויב להוציא לפועל את האיום המסיבי שהשמיע שלשום להחריב את הציביליזציה האיראנית. 

בכך היטיב הנשיא להדגים את ההיגיון הטמון בגישת "הרציונלי של הבלתי רציונלי". על פי גישה זו מה שמצטייר לכאורה כבלתי מתקבל על הדעת הופך למהלך רציונלי כאשר הצד השני מתרשם שקיימת היתכנות למימושו המיידי של האיום.

מבחינה זו, הצופן התפעולי של טראמפ, הכולל במסגרתו גם נקיטת מהלכים מפתיעים ולעיתים גם מאתגרים, הוכיח את עצמו כנכס רב חשיבות ביום המבחן, והפך לגורם מהלך אימים ומחולל תמורה מרכזי בחשיבה האיראנית.

חרף היותה ישות שכל מהותה טיפוח הטרור והחתרנות האזורית, איראן - בניגוד לארגוני טרור נטולי בסיס טריטוריאלי מוגדר - היא אחרי הכל גם מדינה שנקיטה במדיניות של "אדמה חרוכה" עלולה לסתום את הגולל על יכולת המשילות שלה, וכך להמיט חורבן גם על מקורות העוצמה, התפקוד והשליטה שנותרו בידי שליטיה.

לפיכך, גם אם מנהיגי האייתוללות ומשמרות המהפכה היו להוטים להסלים את הלוחמה, להבעיר את מדינות המפרץ (וכמובן גם לנסות להרחיב את הפגיעה בישראל), וכך להוביל למשבר אנרגטי, כלכלי ומוניטרי אזורי וגלובלי חמור (שיערער מן היסוד את מאזן הכוחות והבריתות, במיוחד בסביבתם המיידית), האפשרות שהלהבה שתתלקח במהירות תצית גם את גלימותיהם נתפסה בעיניהם, על רקע אמירותיו הבוטות והפסקניות של הנשיא, כסיכון גדול מדי.

לית מאן דפליג כי העובדה שהמלחמה החמה הפכה לפתע למלחמה קרה עדיין אינה מבטיחה דבר. הפסקת האש שברירית ורופפת, והלוחמה על אדמת לבנון ממשיכה להתנהל במלוא עוזה. השאלה האם ההסכם תקף גם בחזית הלבנונית היא רק אחת מסוגיות הליבה הרבות והמורכבות (כולל סוגיית הגרעין על כל נדבכיה, תוכנית הטילים האיראנית, ושאלת מעמדו העתידי המדויק של מצר הורמוז) - העתידות לעלות על סדר היום עם תחילתו מחר של המיקוח הממשי באיסלמבד. סוגיית המשך הלחימה בחיזבאללה תיושב, מן הסתם, לא בבירת פקיסטן אלא בציר שבין וושינגטון לירושלים.

נחישות אסטרטגית

לסיכומו של דבר - חרף שיעורי הפופולריות הנמוכים שלו, הביקורת שספג מימין ומשמאל על יוזמת המלחמה ובחירות האמצע, שיתקיימו בנובמבר (ושעד כה לא ניבאו לו טובות), נותר הנשיא ממוקד לחלוטין בזירה האיראנית. בה בשעה שהיה נחרץ ברמה האסטרטגית, גילה גמישות טקטית שכללה, בין היתר, נכונות להפשרת הסנקציות הכלכליות מעל איראן.

טראמפ הפגין גם נכונות, לכאורה, ללכת בדרכו של מזכיר המדינה המיתולוגי הנרי קיסינג'ר, ולהתקדם בצורה מדורגת במקום להתעקש (כפי שעשו האיראנים) על פתרון כולל לכל הסוגיות, שישקף במדויק את עמדות היסוד שלהם.

השבועיים הקרובים ימחישו האם יעלה בידו של נשיא ארה"ב למנף את הצלחתו ולעשות שימוש במשאביו כדי להשיג התקדמות גם במיקוח המאתגר שיוביל.