יש שלב מסוים בחיים שמתחילים להרגיש שמשהו לא קורה. שלמרות כל הניסיונות והתקוות, אנחנו לא מצליחים להגיע לאן שרצינו. וכשזה נוגע בזוגיות זה יכול להיות אפילו רגיש יותר. שאלות כמו "למה זה עוד לא קרה לי?" או "איך זה שכולם כבר בזוגיות חוץ ממני?", עולות ומתחילות להכתיב את אופי המחשבות שלנו.
אחרי עוד דייט שלא הצליח ועוד שנה שעוברת, משהו באמונה מתחיל להתערער. וכאן עולה השאלה: איך ממשיכים להאמין כשאין הוכחות?
"קודם כל חשוב להבין שהכאב הוא טבעי ולגיטימי", אומרת המאמנת הזוגית הדר זוהר. "זה לא אומר שמשהו לא בסדר בך, אלא שהלב שלך מחפש חיבור אמיתי - וזה לא תמיד קל. ההכרה בכאב היא הצעד הראשון כדי להישאר פתוחה לאמונה. כשאנחנו מקבלים את התחושות שלנו במקום לדכא אותן, אנחנו מאפשרות לעצמנו להמשיך, גם כשאין הוכחות שמחכות מעבר לפינה".
"אנשים נוטים לחשוב שהקושי בזוגיות הוא קושי טכני", אומרת המאמנת הזוגית הדר זוהר. "שאין התאמה, שאין הזדמנויות, שלא פגשנו את האדם הנכון. אבל בפועל, זוגיות יושבת על הצורך הכי בסיסי שלנו כבני אדם - הצורך בשייכות, בתחושה שיש לנו מקום בעולם ושיש מישהו שרואה אותנו באמת".
לדבריה, כשצורך כזה לא מקבל מענה לאורך זמן, הכאב לא נשאר רק ברמה הרומנטית. "זה נוגע בשאלות עמוקות של ערך, זהות וביטחון עצמי, ולכן החוויה כל כך מטלטלת".
זה לא רק להיות לבד
בניגוד לחיפוש עבודה או להשגת מטרות אחרות בחיים, זוגיות נוגעת במקום הרבה יותר עמוק. לא רק בשאלה עם מי אני יוצאת, אלא בתחושה הבסיסית של שייכות.
"כשאין זוגיות לאורך זמן, זו לא רק תחושת בדידות", מסבירה הדר. "נוצרת חוויה מצטברת של חוסר בית רגשי. אין עם מי להניח את הראש בסוף היום, אין כתובת קבועה להתחלק איתה, ואין דמות אחת יציבה שאפשר להישען עליה לאורך זמן".
החוויה הזו, היא מדגישה, לא נשארת רק בזירה הרומנטית. "לאט־לאט היא מחלחלת גם למפגשים משפחתיים, לחברויות, לאירועים חברתיים. הרבה נשים מתחילות להתרחק - לא כי הן לא אוהבות אנשים, אלא כי כואב להרגיש שוב ושוב שהן היחידות שמגיעות לבד".
כשזוגיות הופכת למדד של הצלחה
בשלב מסוים מתרחש שינוי עדין אך משמעותי. הקושי כבר לא נחווה רק כחוסר - אלא כמשהו שמגדיר את הזהות שלי. "אנחנו חיים בחברה שבה זוגיות נתפסת כהוכחה לכך שהחיים שלנו 'במסלול הנכון'", אומרת הדר. "וכשאין זוגיות, במיוחד לאורך זמן, היא עלולה להפוך למדד סמוי של הצלחה או כישלון - כאילו כל שאר ההישגים מתגמדים לידה".
לדבריה, זהו עיוות שכיח אך כואב. "זוגיות היא תחום חשוב ומשמעותי, אבל היא לא אמורה להגדיר את הערך שלנו כבני אדם. היא לא אמורה למחוק קריירה, קשרים חברתיים, צמיחה אישית או חיים מלאים".
כבר לא חיפוש טבעי - אלא חוויה של הישרדות
"בשלב מסוים הנפש מפסיקה לפרש את המצב כנסיבות", מסבירה הדר, "ומתחילה לפרש אותו כמשהו שאומר עליי - מי אני, כמה אני שווה ואיך רואים אותי".
"זה כבר לא רק 'לא מצאתי זוגיות'", היא אומרת, "אלא מחשבות כמו: 'אף אחד לא בוחר בי', 'אצלי זה לא עובד', או 'כנראה שמשהו בי פגום'".
וכאן, לדבריה, מתחילה הבעיה האמיתית. "כשאישה מאמינה שיש בה פגם, היא נכנסת לדייטים לא מתוך סקרנות ופתיחות, אלא ממקום של היבחנות, מאמץ יתר או הימנעות. זה כבר לא חיפוש טבעי - זו חוויה של הישרדות".
הלב נסגר - לא כי ויתרנו, אלא כדי לא לכאוב
חשוב להגיד את זה בצורה ברורה: הייאוש לא נובע מחולשה, ולא מחוסר רצון. הוא נובע ממנגנון הגנה טבעי של הנפש. "כשאנחנו חווים רצף של אכזבות, הנפש מנסה להגן על עצמה", מסבירה הדר. "היא אומרת: אל תצפי, אל תתרגשי, אל תאמיני - וככה לפחות לא תיפגעי".
אבל להגנה הזו יש מחיר. "המנגנון שסוגר אותנו מכאב, סוגר גם את הלב. הוא הופך את החיפוש לעייף, חשדני וטכני - כזה שקשה מאוד ליצור ממנו קשר אמיתי".
אז איך מחזיקים אמונה, בלי לשקר לעצמנו?
אחת התובנות המרכזיות של הדר היא שאמונה היא לא רגש - אלא החלטה. "אמונה זו לא תחושה נעימה שמתעוררת כשיש סימנים טובים", היא אומרת. "זו בחירה יומיומית לחיות כאילו העתיד עדיין פתוח, גם כשאין הוכחות בשטח". וזו החלטה לא פשוטה.
"המוח מחפש ודאות והלב מבקש תקווה, וכשאין הצלחות לאורך זמן, המוח מנסה להוריד ציפיות כדי לחסוך כאב, גם אם זה גובה מחיר רגשי כבד".
הפרדה קריטית: עובדה מול סיפור
אחד הכלים הראשונים שהדר מציעה הוא לעצור ולהבחין בין מה שקרה בפועל - לבין הסיפור שאנחנו מספרות לעצמנו עליו. למשל:
העובדה: עוד קשר לא התפתח.
הסיפור: "אני לא נבחרת", "משהו בי לא בסדר", "זה כבר לא יקרה לי".
"ברגע שמבינים שאלה פרשנויות ולא עובדות", היא מסבירה, "אפשר להתחיל לעבוד איתן - לא כדי לבטל את הכאב, אלא כדי למנוע ממנו להפוך לזהות".
מותר לעצור
נקודה חשובה נוספת היא עייפות רגשית. לא חוסר מוטיבציה, אלא תשישות עמוקה ומתמשכת.
"יש שני דפוסים נפוצים", אומרת הדר. "או ריצה אוטומטית מדייט לדייט בלי לעצור לרגע, או ויתור מוחלט על הרעיון של זוגיות".
והפתרון שלה מפתיע: הפסקה מודעת. לא כבריחה מזוגיות, אלא שיקום של המערכת לתקופה מוגדרת ועם גבולות ברורים.
"זה הזמן להחזיר חיים לגוף ולעשות מה שאוהבים: שינה, חברות, תנועה, חוויות טובות. אחרי זה אפשר לחזור לחפש ממקום פתוח, רגוע ופחות פצוע".
הפחד הגדול ביותר
ומה לגבי הפחד הגדול מכולם - "מה אם זה לא יקרה לי"?
"זה פחד לגיטימי", אומרת הדר בכנות. "והוא לא אמור להיעלם. אבל פחד ואמונה לא סותרים זה את זה - השאלה היא מי מנהל את מי. האם הפחד מחליט במקומי, או שאני בוחרת להמשיך לחיות מתוך אמונה, גם כשהוא נוכח".
כי אמונה אמיתית לא נמדדת בהוכחות. היא נמדדת ביכולת להישאר פתוחה, לבחור בחיים, ולהזכיר לעצמנו שוב ושוב:
זה שעוד לא קרה - לא אומר שזה לא יקרה. זה רק אומר שאני עדיין בדרך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו