בשנות ה-60’ היה איש העסקים סמי מצלאוי עולה חדש שהגיע עם משפחתו מעיראק. הוא היה עד וראה לנגד עיניו את משפחתו נזרקת מצריף עץ בשטח של 40 מ״ר אותו קיבלו מעמידר. הקרקע עליה ישב הצריף השתרעה על שטח של דונם וחצי של גינה, בה גידלה המשפחה ירקות ופירות.
“הייתי אחראי על הגינה והחיים היו מקסימים ופשוטים", משחזר איש העסקים סמי מצלאוי, בעלים בחברת הנדל"ן, מצלאוי. "את חדר ההורים הפרדנו במחיצה של ארון בגדים, וכשאחי התחתנו הם עברו לצריף קטן בחצר. אבא יעקב עבד בבניין וממנו למדתי מושגי יסוד, מה זה בטון, מה זה טיט או טיח. הוא היה מסוגל להרים שני שקי מלט וללכת איתם בקלות״.
אביו נפטר בגיל צעיר בפתאומיות מדום לב והממסד ניצל זאת. כבר באותה שנה הגיעו נציגי העירייה לאמו, עקרת בית, והציעו לה לפנות את הצריף בה גרה המשפחה, תמורת דירה.
אמו חתמה עם האצבע כי לא ידעה לקרוא, והם קיבלו בתמורה דירת שני חדרים בת 54 מ”ר שרשומה על עמידר. “לימים, אמא הרגישה אשמה ואכלה את עצמה מבפנים בלי לדבר״.
את תחושת אי הצדק סוחב איתו מצלאוי עד היום. ״הרגשנו שגונבים אותנו אבל לא עשינו כלום״, הוא מספר, ״היום אני מתאר לעצמי שהיינו שווים כמה דירות שאחת מהן היא דירת פנטהאוז או יותר בעסקת קומבינציה״. על הבית שלהם בנו אחר כך את אנדרטת יהודי בבל בעיר.
לתחום הבניין נכנס מצלאוי בגיל 13, כשקודם לכן עבד בחקלאות במושב חמד הסמוך. ״אבא אמר: ‘מי שרוצה מעמד - לבנות ולהיבנות, צריך להתחיל רק בבנייה', וכך עשיתי”. בגיל 14 החל מצלאוי לימודי ערב כשבבקרים עבד כעוזר טפסן עם משכורת יפה של 6–7 לירות ליום.
כיום מצלאוי בן 74, מתגורר במושב מגשימים אב לארבעה ילדים וסב ל-10 נכדים. הוא נושא בגאווה ובצדק גדול את התואר “חלוץ הפינוי בינוי בישראל”. ככזה, יש לו בטן מלאה על השיטה הרווחת היום, שלדבריו עושקת דיירים בחסות מדינת ישראל.
שלו ושלכם – שלה הוא
ילדותו של מצלאוי בצל משפחתו בצריף קטן, עומדת כל הזמן לנגד עיניו, והיא זו שמכתיבה לו את מטרות חייו: הדיירים החלשים, הקיפוח ובעיקר קשר השתיקה, אך את הקרדיט לתחום ההתחדשות העירונית, הוא זוקף דווקא לאשתו.
ב-1994 קלרה, רעייתו, ביקשה שיעזור למשפחה אותה הכירה, ביהוד, לאחר שמינהל מקרקעי ישראל (רמ”י, היום) ביקשה לפנותה מבית ערבי על דונם וחצי של עמידר. ״חזרו אליי פתאום כל מראות הילדות”, מתאר מצלאוי, “העצב, הבכי, חוסר האונים. כבר הייתי בתקופה ההיא קבלן גדול. השתתפתי במכרזי ענק של המינהל. פניתי למנהל מחוז תל אביב במינהל מקרקעי ישראל שאמר לי שכדי לפצות את המשפחה ביהוד צריך לעבור ויה -דהלרוזה בחמישה משרדי ממשלה שונים שאין קשר ביניהם. אמרתי לו ׳תעשה משהו אחר. תוציא מכרז שאתה מקבל כסף נטו, היזם מצידו ייתן כסף עבור המגרש והמשפחה תרוויח דירות בעסקת קומבינציה. ווין ווין לכולם. גם לעירייה׳. הוא תפס את הכדאיות, דאג להוציא מכרז, וזכיתי. אף אחד לא הבין על מה מדובר״.
התוצאה: 56 דירות נבנו באותו מגרש, משפחה אחת קיבלה 6 דירות והשנייה 2 דירות ופנטהאוז. ״היו הרבה משפחות ביהוד שישבו על קרקע עם בתים פרטיים ישנים. המינהל ראה כי טוב, הוציא עוד שלושה מכרזים בהם השתתפתי ושוב זכיתי״.
את ההתקדמות האישית שלו בעשר אצבעות הוא מייחס גם לעבודה קשה, מילדות עד היום. “הכניסה שלי להתחדשות עירונית מזכירה לי כל הזמן את חיי השיכונים בשנות ה-60' וה-70'. כמי שמלווה את התחום היום ב-2023, אני יכול לומר ששום דבר לא השתנה. התושבים אולי פחות שותקים ומבינים את הזכויות, אבל המדינה חוגגת על רוב הכסף״.
היום משפחה כזו היתה מקבלת 25 מ״ר לדירה אחת וגם זה בקושי
״אתה מבין מה קרה פה. כולם מרוויחים על חשבון הדיירים. חוץ מעצמם, והם בעלי הזכויות. מי שרוכב בעיקר על גבם זו המדינה. לא רק עשקה אותם אלא הפכה אותם לנתמכי סעד. במקום להתחשב בהם כבעלי קרקע לכל דבר הופכים אותם לסוג ג׳ שצריכים להסתפק בתוספת לדירה של 25 או 12 מ״ר״.
כשהתחלת פינוי בינוי דיירים קיבלו גם 2 דירות
״המדינה הורידה אותנו למצב של מתן תוספת שולית לדייר, שהוא הוא בעל קרקע. אתה כיזם מקבל יחס של 1:3 או פחות, לדירות ותיקות מול חדשות. גם על דירה של 40 מ״ר וגם על דירה של 100 מ״ר, עם עלות שווה לבעל קרקע של תוספת זהה במ”ר מרובע לדירתו. אדם גר חמישים שנה בדירת 50 מ״ר, בונים בניין חדש והוא עדיין מקבל דירה קטנה שהיא קצת יותר גדולה. למה לא מינימום 100 מ״ר לא פחות מזה?״.
יש לך גם פתרון לזוגות הצעירים?
“אני רואה בעיה קשה במצוקת הדיור. מדוע לא לתת זכויות אוויר על פינוי בינוי? דיור בר השגה אינו מותרות. הוא הכרח. כשהתחלתי פינוי בינוי בקרית אונו, אף אחד לא רצה להתקרב לזה. אמרו שאני משוגע. יזמים פחדנים. היום תראה את הבהלה להתחדשות בקריית אונו שהפכה לבירת התחום, בראשות ראש העיר ישראל גל. אנחנו היינו הראשונים שעשינו הגרלה של דיור בר השגה לזוגות צעירים תושבי קריית אונו ולזכאי משרד הבינוי והשיכון, ואפשרנו להם להמשיך לגור בעיר, להמשיך את השושלת של הוריהם ולגור לצידם״.
המודל היה ראשוני. פרויקט ONO PRIME של מצלאוי בקריית אונו, היה פרויקט התחדשות עירונית ששילב לראשונה דיור בר השגה לזוגות צעירים ויחידים, כולם תושבי קריית אונו שנמצאו זכאים על-פי קריטריונים שנקבעו בתיאום העירייה.
בפרויקט שווקו לצעירים 27 דירות במחירים מוזלים הנמוכים בכ-40% ממחיר השוק - הנחה של 600-700 אלף שקל לדירה, כך שצעירים שילמו על דירת 3 חדרים 1.8 מיליון שקל. ״כאב לי הלב. על 27 דירות נרשמו 650 צעירים. ראיתי צהלות שמחה על מעטים ובכי של רבים. התפללתי שיהיה פיילוט ארצי כזה.
יש ביקושים מטורפים והמדינה לא יודעת למצות את הטוב שבהתחדשות העירונית כמנוף לפתרון מצוקת הדיור. את הרעיון אני מקדם מספר שנים. הוכחנו בפיילוט הזה שניתן לספק דיור בהישג יד גם במרכז הארץ, מבלי להכביד על התשתיות הקיימות, ללא תלות בתוכניות ממשלתיות וללא המתנה של שנים לדירה״.
למצלאוי תוכנית סדורה שכבר קיבלה את אישור שר האוצר דאז משה כחלון, אך לא ממש יצאה לפועל בגלל הפוליטיקה שהשתלטה על סדר היום. המדינה, לפי תפיסתו, צריכה לחוקק חוק או ליצור מנגנון שיכפה הקצאת 15%-20% מכל פרויקט לדירות ברות השגה.
״ניתן לבנות עוד עשרות פרויקטים כמו שבנינו, באזורי הביקוש במרכז הארץ ובפריפריה. ניתן בהחלט לשלב דיור בר השגה בפרויקטים של התחדשות עירונית, בתמורה לתוספת זכויות בנייה. יש לכך דרישה. תקציבים ממשלתיים אנחנו רואים שיש, אלא שצריך להקצות אותם לדברים הנכונים. דרושה נכונות מצד המדינה, ושר חזק שיקדם את הנושא. מה זה עוד קומה פחות קומה? תוספת לפינוי בינוי שנותנת אור לאלפי זוגות צעירים? אני אישית מבטיח לא להרפות עד שהמדינה והקבלנים יישמו את דיור בר השגה לזוגות צעירים בתוך פרויקטים של פינוי בינוי, ככלל וכחלק בלתי נפרד מהתהליך״, מצהיר מצלאוי.
ההתחדשות גם מחדדת פערים בין פריפריה למרכז?
״לחלוטין. מי נתן החלטה מטופשת בצומת סביון לתת קרקע במחיר אפסי כמעט לזוגות צעירים? המדינה מפסידה מיליארדים בטיפשות של מחיר למשתכן. מובילים צעירים למשכנתאות הזויות. המדינה יכלה באותו זמן לתת בפריפריה קרקעות של בינוי פינוי, שקודם מקצים לקבלן קרקע לבנייה. מפנים שיכונים ואז בונים אותם ללא דיירים. כל כך פשוט. אין הנהגה לדיור בישראל”.
ממך זה נשמע כל כך הגיוני
״אף אחד לא הרים את הכפפה. אני רואה ילדים שבאים אליי ומספרים שהם לא יכולים להזמין חבר כי הדירה שלהם לא התחדשה לעומת השכן שכבר קיבל התחדשות עירונית. ‘מתי אתה בונה לנו בית?’, שאל אותי ילד בן 9 בקריית אונו. קורע לי את הלב. בלא מעט פרויקטים הלכתי על הרגש אחרי ששמעתי סיפורים כאלה שהזכירו לי את הילדות שלי, שנאלצנו לישון שניים במיטה. העולם התקדם, אבל את השיכונים השאירו מאחור בעידן המעברות. אני אומר, 'ריבונו של עולם 2023 ואותן הדילמות של משפחת מצלאוי שהיו ב-1965'. אין אוזן קשבת לפתרון מהיר”.
מה המסר?
״המדינה מחויבת לאזרחים. היא בנתה את הבניינים בשנות ה-50' וה-60'. היום יודעים לבנות בניין תוך פחות משנתיים. יש כל כך הרבה קבלנים איכותיים.
רציתי להקים ועדה להתחדשות עירונית וכחלון אימץ את זה והקים מינהלות, לפי המלצתי. אבל חשבתי על שופט בדימוס שיעמוד בראשן, שיקבל סמכויות כמו לשר, שיזיז דברים. אנחנו עוד לא שם״.
זו פצצת זמן?
״ברור. הפריפריה במצב הכי קשה. ולא דיברנו על רעידות אדמה בכלל. יש הרבה שטחים פתוחים. תנו לבנות ולבנות. אנחנו חייבים להשתחרר מהעבר. תנו לנו לעבור לעידן המודרני של 2023. הגיע הזמן״.
תז
גיל: 75
מצב משפחתי: נשוי ואב לארבעה, סב לעשרה
תחילת הדרך: החל כפועל בניין בגיל 13 ובהדרגה התאהב בעבודה וקיבל החלטה להתקדם. בשנת 1977 החליט עם רעייתו, קלרה, שהם פותחים חברה לביצוע. הם החלו בקטן עם בנייה של בתים פרטיים ומבני תעשייה קטנים, ועם הניסיון בא הבטחון לקחת פרויקטים גדולים יותר.
תחביב: למצוא דיור זול וטוב לזוגות צעירים בפרוייקטים של פינוי בינוי.
מוטו: לעשות הכל כדי לקדם התחדשות עירונית בהיקפים גדולים, שכן היא הדרך היחידה להגדיל את ההיצע באזורי הביקוש ומאפשרת לדיירים שגרים בדירות ישנות ולא בטוחות לשדרג את חייהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו