מחקר חדש של אוניברסיטת איסט אנגליה (UEA), שפורסם ב-Community Mental Health Journal, חושף כי מחשבות פולשניות וחוויות דמויות פסיכוזה נפוצות הרבה יותר מכפי שהוערך בעבר בקרב הורים חדשים, ולעיתים אף מלוות במצוקה משמעותית.
החוקרת הראשית, ד"ר ג'ו הוג'קינס מבית הספר לרפואה בנוריץ', הסבירה כי מחקרי עבר התמקדו בעיקר בדיכאון וחרדה, משום שאלו התופעות השכיחות ביותר. אולם הצוות ביקש להרחיב את היריעה ולבחון את מגוון החוויות הנפשיות המלוות את השנה הראשונה לאחר הלידה. "שינויי שינה, עומס רגשי ושינויים הורמונליים משפיעים מאוד על חיי ההורים. רצינו להבין את התמונה המלאה", אמרה.
המחקר התבסס על סקר אנונימי שנערך בקרב 349 הורים לתינוקות עד גיל שנה. המשתתפים גויסו דרך אתרי הורות וברשתות החברתיות. הממצאים היו ברורים ומפתיעים בחומרתם: כמעט כל המשתתפים דיווחו שחוו לפחות מחשבה פולשנית אחת - רעיון או דימוי מטריד שלא רצו בו. בנוסף, רובם הגדול תיארו חוויות דמויות פסיכוזה, כמו רגעים קצרים של פרנויה או תפיסות מוזרות. כמעט שליש נמצאו בסיכון מוגבר להתפתחות פסיכוזה, לפי הסימפטומים שתיארו.
ממצא בולט נוסף היה הפער בין נשים לגברים: למרות שמרבית המשתתפים היו נשים - כ-90 אחוז - אבות דיווחו על רמות גבוהות יותר של מחשבות פולשניות, לחץ הורי, חרדה ודיכאון. לדברי ד"ר הוג'קינס, ייתכן שהדבר קשור לנטל ההסתגלות לתפקיד ההורי החדש, לשינויים כלכליים ולחוסר שינה, אך היא מדגישה כי יש צורך במחקר נוסף שיכלול יותר משתתפים גברים כדי להבין את התופעה לעומק.
החוקרים מציינים כי החוויות הללו אינן "סימן בהכרח להפרעה נפשית", אך הן עשויות להשפיע עמוקות על תפקוד ההורים ועל רווחת המשפחה. מצוקה הנלווית למחשבות פולשניות או לחוויות דמויות פסיכוזה מפחיתה את תחושת המסוגלות ההורית, מגבירה את הלחץ ועלולה להוביל להתפתחות דיכאון וחרדה.
לפי ד"ר הוג'קינס, נדרשת פעולה בשני מישורים: האחד הוא נרמול ושיח פתוח על התופעות הנפוצות האלו כדי להפחית סטיגמה, והשני הוא בניית מערכי תמיכה וטיפול המותאמים להורים שחווים מצוקה ממשית. "אנחנו צריכים גם להכיר בכך שחלק מהחוויות הללו טבעיות יותר ממה שחשבנו, וגם להציע תמיכה ממוקדת לאלו שהן גורמות להם סבל אמיתי", היא ציינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
