הבעלים הכי "צהוב" שיש: כך הפועל תל אביב הפכה למכבי

עופר ינאי אולי עשה היסטוריה עם הפועל תל אביב, אבל מתחת לפני השטח הוא בונה מועדון שלא מפחד להעתיק דפוסים מהצד השני של העיר. בעידן שבו הפועל זכתה ביורוקאפ ועולה ליורוליג - האופי הייחודי שלה הולך ונשחק. 

"אופי ייחודי" לא אומר להנציח לוזריות. גם קבוצה מנצחת יכולה לשמור על הצביון שלה, אבל זה בדיוק מה שלא קורה בהפועל תל אביב של השנתיים האחרונות. רשימת הטיעונים שלפניכם אולי תצליח לשכנע אתכם שמדובר בתופעה רחבה הרבה יותר - מועדון שמאמץ שיטות, דפוסים ורעיונות שאפשר היה למצוא עד לא מזמן רק בצד הצהוב של העיר.

השתתפות בליגה האדריאטית

ינאי סימן יעד: לצרף את הפועל תל אביב לליגה האדריאטית - מהלך קלאסי שמבוסס על מודל מכבי הישן שהשתעשעה בעבר ברעיון של ליגה אזורית חזקה. הרעיון ברור: להבטיח לוח משחקים איכותי, הכנסות ויוקרה.

התירוץ הרשמי הוא שזה צעד נכון במיוחד בזמן מלחמה - אבל מאחורי הקלעים מסתתרת תוכנית גרנדיוזית: לבנות שתי קבוצות במקביל, שני סגלים נפרדים לאירופה ולליגה הישראלית, וגם על הקווים להציב מאמנים שונים לכל מסגרת. מכבי תל אביב אמנם פינטזה על רעיון כזה בעבר, אבל מעולם לא מימשה אותו.

מעבר ליד אליהו

עבור הגרעין הקשה של האוהדים האדומים, לשחק בהיכל מנורה ביד אליהו - הבית ההיסטורי של מכבי תל אביב - הוא שיא הסמליות. ינאי לא היסס לקחת את הקבוצה לשם כשזה שירת את המטרות. תירוצים של גודל אולם ותנאים מתקדמים נשמעים הגיוניים - אבל בשורה התחתונה, הפועל הופכת שחקנית בית במקום הכי "צהוב" שיש. אגב, מה עם השיפוץ של היכל שלמה?

קבוצה לעשירים בלבד

אוסישקין המעופש של פעם, והדרייב אין הצנוע של היום, שידרו מסר פשוט: זה בית חם לכל אחד, בלי הפרדה בין עניים לעשירים. תחת ינאי, מחירי המינויים והכרטיסים נוסקים - והאולם הופך לאט לאט למגרש משחקים של בעלי יכולת בלבד. "הרולקסים" שנהגו לכנות אוהדי מכבי תל אביב, חודרים ליציעי האדומים, והבעלים התגאה בכך בראיון שערך החודש. 

רישיון קבוע ביורוליג

הפועל תל אביב תשחק בעונה הקרובה ביורוליג בזכות הזכייה ביורוקאפ - הישג ספורטיבי נדיר. אבל ינאי לא מסתפק בזה: הוא מצהיר בגלוי שהוא רוצה רישיון קבוע. כלומר - להפוך את הפועל למועדון יורוליג קבוע, ממש כמו מכבי, לה היא בזה כל השנים. במידה ותקבל את הרישיון המיוחל, הנוכחות שלה לא תקבע על סמך הישגים ספורטיביים - אלא בזכות הכסף.

סגל מרובה בזרים

ינאי בונה סגל נוצץ ועשיר - שהזרים נותנים בו את הטון. הפועל תל אביב מתכננת עונה עם למעלה משמונה זרים בסגל. זו תפיסה שמכבי ספגה עליה אש במשך שנים: מעט ישראלים, הרבה זרים, ושום מחויבות לשחקן המקומי. אצל ינאי - זו לא תקלה, זו תכנית עבודה.

מערך דוברות היישר מערוץ הספורט

באמצע העונה האחרונה הפועל תל אביב מינתה את שירי אלג׳ם, שעבדה בעבר בערוץ הספורט, לדוברת המועדון. אפילו צעד שנראה תמים - מינוי דוברת חדשה - מזכיר את מכבי תל אביב, שגם שם מחזיקים דובר, רועי גלדסטון, שעשה מסלול דומה בדיוק: שנים בערוץ הספורט עד שקיבל את המינוי בצד השני של הכביש לסמנכ"ל התקשורת של המועדון הצהוב. אצל ינאי, גם הפרטים הקטנים נראים פתאום מוכרים מדי.

רכישת ערוץ טלוויזיה

דיווחים על כוונה של ינאי לרכוש את ערוץ 13 נשמעו מופרכים לרגע - אבל הם חושפים גישה. באורח פלא זה מזכיר את מכבי, שבעליה אודי רקנאטי הוא גם בעל השליטה בערוץ הספורט. בעלים שרוצה קבוצה חזקה - רוצה גם מסך שיגבה אותו. אולי גם בקרוב גם ערוצי ספורט יהפכו ליעד עבור הבעלים השאפתן.

הפיכה של אירוע ספורטיבי לאירוע לאומי

כשינאי קיבל את הגביע של היורוקאפ - הוא לא הסתפק בחגיגה של הפועל. המסרים היו ברורים: זה לא רק אדום, זה הישג לאומי, ניצחון של ישראל כולה. ציטוטים כמו "המשחק הכי חשוב של הכדורסל פה בדור האחרון" הורעפו לכל עבר, וההישג של המועדון הפך לנחלת הכלל. נרטיב צהוב קלאסי, שמכבי ביססה במשך עשורים - ועכשיו הפועל דוהרת עליו באותה גאווה.

רכישת שחקנים מתוך הליגה

עוד סימן מוכר: ינאי קונה שחקנים בולטים מתוך הליגה, כמו מרכוס בינגהאם, כדי להתחזק ולנטרל יריבות. זו אסטרטגיה ידועה של מכבי: מי שמפריע - נקנה אותו. אבל במקרה של מכבי, לפחות זה היה קורה בדרך כלל בקיץ, לא במהלך עונה ובטח לא במחיר מופרז. אצל ינאי - גם באמצע העונה, גם בכל מחיר. למה להשקיע שנים בגידול כישרונות כשהארנק עושה את העבודה?

אגב, מרכוס בינגהאם הוא לא השחקן היחיד שעופר ינאי קנה מקבוצה אחרת באמצע עונה. גם דאסטי האנאס ואייזאה מיילס שחתמו בקבוצה לקראת סוף העונה שעברה הגיעו תמורת באיי אאוט "סמלי" לעירוני נס ציונה ועירוני רמת גן בהתאמה.

הדלקת משואה

ואולי השיא - הדיבורים על כך שינאי עצמו ראוי להשיא משואה ביום העצמאות. זה לא סתם דיבורים: לפי פרסומים, ינאי בעצמו כתב בקבוצת וואטסאפ של אוהדים את המשפט “זה קצת מגוחך שאבדיה מדליק ועומרי (כספי) מדליק, אבל קבוצה שלקחה תואר אירופי בשנת מלחמה לא מוזמנת בכלל”.

השאיפה ברורה: להפוך לסמל לאומי, לא רק בעלים של קבוצה. כמו שמעון מזרחי שזכה בפרס ישראל - ינאי בונה לעצמו דמות של מי ש״עשה היסטוריה״. בסוף, אין מחמאה גדולה יותר ממי שמעתיק בדיוק מהיריב שהעריץ כל השנים.

שורה תחתונה

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

מי שמביט מהצד רואה הפועל שמתנהלת כמו מכבי, נראית כמו מכבי וחולמת כמו מכבי. מי שיחפש, ימצא ברשת תיעודים של עופר ינאי שר את "התקווה" בגאווה בפיינל פור יורוליג של מכבי תל אביב במילאנו (2014), או מצולם מחובק עם שמעון מזרחי בידידות ביציעי מנורה מבטחים. בסוף, ינאי מוכיח שמבחינתו אין הבדל - כל עוד הוא במרכז, גם האדום מוכן ללבוש צהוב.