מפרקים את קואליציית בגין

לא רק נתניהו הוא יעד החיסול של הממשלה המוקמת. לפיד, בנט, ליברמן וסער חותרים לפרק את הליכוד עצמו. לא רק תשוקות אישיות לרשת כוח פוליטי מניעות אותם, אלא גם רצון להחזיר את המזרחים והחרדים "למקומם" בעזרת חלק אחר מהשכבות הנמוכות בישראל, הערבים.

על חודם של שני מנדטים בלבד, ולמרות תמיכה עממית רחבה של בוחרים בליכוד, הם הצליחו בתום שנתיים ארוכות לנצל את המומנטום הפוליטי שיצרו האשמות הפרקליטות נגד נתניהו ולבודד אותו ואת הליכודניקים, ה"בבונים" בלשונם הצחה של תומכיהם. העריפה הפוליטית של נתניהו הושלמה. עכשיו תופעל בהדרגה תוכניתם לפרק את הליכוד. פריט ממנה בצבץ בחוק מפורֵר שיתיר לארבעה ח"כים להתפלג לסיעה מוכרת, גם אם אינם שליש מסיעתם המקורית.

זה לא הניסיון הראשון של אנשי ימין וימין־מרכז לפרק את הליכוד בימי נתניהו. אפשר להזכיר כאן את הכישלון של מרידור ומילוא (1999), פילוג הליכוד והקמת קדימה בראשות שרון יחד עם פורשים מהעבודה (2005) וירידת הליכוד שבראשות נתניהו ל־12 מנדטים (2006). הניסיון הנוכחי התחיל בבחירות 2013 והתארך מאוד, מפני שהעוצמה הציבורית והבינלאומית שצבר נתניהו מ־2009 הצריכה התערבות של הפרקליטות לשם הפלתו.

ב־2013 ניסה לפיד להדגיש שהוא מרכז־ימין. גם הליכוד וגם העבודה היו אז המאגרים שהוא רצה להיבנות מהם, ולכן היו יריביו העיקריים. מאז, נותר הליכוד לבדו בתור מפלגת המונים דמוקרטית שקשה להזיזה. הברית של לפיד עם בנט נגד הליכוד החלה ב־2013, והתבטאה בהמשך בניסיון לסגור את "ישראל היום". היא חודשה עכשיו, וכנראה עוד לפני בחירות 2019 חושלה ברית כזאת בין לפיד וליברמן, שמנעה מנתניהו לממש את ניצחונו אז בבחירות. שלושתם רוצים להקים ליכוד ב', משופר, בלי "ההמוניות" העדתית של אוחנה־רגב־אמסלם, וחשוב מאוד: בלי בחירות פנימיות. עכשיו חבר אליהם גם סער בשאיפות דומות.

יש פה תככים אישיים מסובכים, ועוד נראה גם מאבקים בין היורשים, כי רק שנאת נתניהו מאחדת אותם. אבל מה הוא התוכן הפוליטי־אידיאולוגי שייעקר אם יצליחו לפרק את הליכוד? תיעקר "קואליציית בגין" שנוצרה בתוך הליכוד ובינו לבין שותפיו: הצלחתו של מנחם בגין ממחצית שנות ה־60 ובשנות ה־70 ללכד את הימין החברתי־כלכלי סביב תפיסת א"י השלמה של מפלגתו אז, חרות; הצלחתם של יצחק שמיר ודוד לוי להפוך את חרות למפלגה דמוקרטית־השתתפותית רחבה שמזרימה אינטרסים וערכים "מלמטה למעלה"; והצלחתו של הליכוד, שנוצר במהלכים אלה, לאגד בזכותם שכבות עממיות רחבות וציבור מסורתי, ולקשור ברית פוליטית חזקה עם הציונות הדתית ועם הציבור החרדי, גם הוא חלק חשוב מהשכבות העממיות בישראל.

"קואליציית בגין" היא זו שמנהיגי הממשלה המוקמת עכשיו רוצים לקעקע. הימין הישראלי בראשות בגין, שמיר ונתניהו התאפיין במגמות חברתיות ניאו־ליברליות, אבל איזנו אותן המבנה הדמוקרטי־עממי שלו וההרכב החברתי של בוחריו. לכן עיקריה של מדינת הרווחה הישראלית נפגעו בשנות שלטונו, במידה פחותה מזו שאפיינה משטרי ימין באירופה ובארה"ב.

ככל שאפשר ללמוד מהצהרות גלויות, בנט, לפיד, סער וליברמן מחויבים למדיניות חברתית־כלכלית אליטיסטית מאוד. "קואליציית בגין" היא מכשול בדרכה, מפני שהיא מבוססת על המוני בוחריו המזרחים־מסורתיים של הליכוד, ועל הבוחרים החרדים הממוקמים בתחתית הסולם החברתי־כלכלי בישראל. זה חלק חשוב בהסבר העוינות של ליברמן ולפיד לחרדים, למשל. המדיניות החברתית־כלכלית המתוכננת מצריכה נטרול פוליטי של שכבות נמוכות או מזרחים מהמעמד הבינוני. לשם כך צריך לפרק את הליכוד, המעצים אותם פוליטית.

זו מתנה יקרה שבנט, ליברמן וסער מגישים ללפיד: הימין המדיני יאבד את משענתו החברתית העיקרית, ולפיד יוכל לנסות לחזור על המיזם הכושל של קדימה.