האופוזיציה רוצה 61 מנדטים - אבל מדברת רק עם עצמה

המתנדנדים עשויים להשתכנע מביקורת עניינית, הגונה ומאוזנת על הממשלה - אך האופוזיציה ממשיכה בקמפיין הקשה שמובילה תנועת המחאה מאז 2022 • במקום לדבר אל מי שעדיין מתלבטים, היא פונה בעיקר למחנה שכבר משוכנע שנתניהו חייב ללכת • בדרך ל-61 מנדטים, זו עלולה להיות בדיוק הטעות שתשאיר אותה מחוץ לשלטון

בנט, איזנקוט ולפיד. צילום: אורן בן חקון, אורן כהן

הבחירות הקרובות תהיינה זהות למה שהתרגלנו אליו בשבע השנים האחרונות: שני מחנות קרובים שלא מסוגלים לשתף פעולה, ושנאלצים להקים קואליציה עם המפלגות החרדיות או הערביות.

קמפיין של יו"ר מפלגת "ישר" גדי איזנקוט: "לישראל אין מנהיג" // רשתות חברתיות

ידוע כי גוש נתניהו בחר בחרדים, מפני שאינם תומכים בתנועה הפלסטינית ומשתפים פעולה עם המדיניות הביטחונית שמוביל נתניהו. אך מפלגות האופוזיציה במלכוד: לכאורה, הן לא יכולות לשבת עם החרדים, מפני שהביקורת הכי חריפה נגד גוש נתניהו משמאל ומימין היא הכוח שהוא העניק לחרדים; ולכאורה, הן לא יכולות לשבת עם המפלגות הערביות, גם לא רע"מ, בגלל תמיכה גלויה בעזה, קשרים ידועים לחמאס ותנועות טרור אחרות. עם סמוטריץ' ובן גביר הן לא יישבו. אז מה נותר?

נותר לנצח באמצעות הצלחה בבחירות והשגת 61 מנדטים - מה שכרגע האופוזיציה לא מצליחה לעשות ברוב הסקרים. כדי לעשות זאת, האופוזיציה יכולה לפנות לשני קהלים שמסוגלים לשנות את מפת הגושים: האזרחים (החילונים) שלא יוצאים להצביע, והמתנדנדים. לא ברור מה האופוזיציה עושה כדי לפנות לחילונים הלא־מצביעים, אבל די ברור שהיא מזניחה את המתנדנדים, וייתכן שזו הסיבה שלא תצליח להגיע ל־61 מנדטים בלי גורמים לא־ציוניים.

המתנדנדים הם לא הפרופיל של מצביעי האופוזיציה הקיימים - כלומר, אנשים משמאל, ממרכז וגם מימין שחושבים שהדבר הדחוף ביותר הוא להחליף את נתניהו. לרוב, המתנדנדים רוצים להצביע, אבל לא מצליחים להכריע מי פחות גרוע. הם יכולים להיות מרוצים ממדיניות הממשלה מול האויבים במזרח התיכון ומול האנטי־ישראליות המערבית, וגם לרוב לא משתכנעים מטענות נוסח "דיקטטורת נתניהו" או "מלחמת שלום המנדטים". במקביל, הם יכולים להסכים לקווי הביקורת היסודיים של האופוזיציה כנגד הממשלה: גיוס שווה לכולם, יותר מדי הטבות למפלגות החרדיות, עוצמה יהודית מתנהלת בבריונות ובחוסר אחריות, יש פגמים חריפים במנהל התקין, ועל הקואליציה להפסיק להתנער מאחריות.

המתנדנדים הם לא הפרופיל של מצביעי האופוזיציה הקיימים. עלייה באחוז המצביעים. קלפי בי-ם, צילום: א.פי

מה שעלול לשכנע את המתנדנדים הוא ביקורת עניינית, הגונה ומאוזנת, אך האופוזיציה ממשיכה בקמפיין שמובילה תנועת המחאה מאז 2022: הצגת המציאות הביטחונית ככישלון מוחלט כמו כל דבר אחר שנתניהו נגע בו, הפניית אצבע מאשימה כלפי הקואליציה בתופעות כמו האנטישמיות הגואה, חוסר ביקורתיות כלפי התנהלות בלתי עניינית של מוסדות לא נבחרים, והיחס המבזה למצביעי הקואליציה: או שהם מועלמים ואינם נכללים בכלל בתוך "העם" או "הציבור התורם" - או שהם מוצגים בתור אנשים טיפשים ורעים שמעדיפים את נתניהו על פני טובת המדינה. היחס למתנדנדים הוא כמעט זהה, מפני שכל מי ששוקל לתמוך בקואליציה, ואפילו לא להצביע, הופך לחלק מאותם כוחות שמבקשים להביא לחורבן ישראל.

נראה שמפלגות האופוזיציה מקוות שנתניהו והגוש שלו יפשלו מספיק עד הבחירות, והמתנדנדים ייאלצו להצביע נגדו. ואם זה לא יצליח? הן יכולות בסופו של דבר להיכנע לפוליטיקה ולשבת עם מפלגה חרדית או עם רע"מ. המחנאות כל כך חריפה, שגם צעד כזה עשוי להתקבל בהבנה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר