"וזה לא שאני סרבן חיסונים או משהו מהסוג הזה", היה משפט המחץ שסיכם את השיחה. "אני פשוט חושב שכדאי לסמוך על הגוף שיעשה את העבודה. שפעת היא לא מילה גסה". ואז הוא גם הוסיף, ליתר ביטחון, את הטיעון המנצח: "הרופאים עצמם לא מתחסנים. תבדקו".
ואני נעשיתי כל כך עצוב וכל כך בטוח, עד ששקלתי ללכת ולקבל חיסון נוסף נגד שפעת. לא כי אני יודע משהו שסותר במשהו את הדברים שצוטטו כאן למעלה. אני בכלל לא יודע מה זה שפעת, מעבר למה שכתוב עליה בוויקיפדיה ובארבע התוצאות הראשונות בחיפוש. אני כן מבין קצת בלשון בני אדם ובעיקר במנגינה שלהם, וגם מכיר היטב את הדובר, על כן בואו ונדבר על זה.
מהקורונה ועד השפעת, מהחצבת ועד הטטנוס, הדיון הוא לא רפואי ולא מקצועי. עובדה: הוא מתנהל באופן קבוע בין בני אדם שאין להם מושג קלוש בנושא. הדיון הוא בשאלה אם יש לתת אמון במערכות המקצועיות המשרתות אותנו או לא. הדיון הוא: האם יש לתת אמון, בכלל; הדיון הוא: האם "להתכופף" בפני ההתניות החברתיות או להתנגד להן.
הדיון הוא: האם אתם "תחליטו עלי" או ש"הגוף שלי ברשותי". הדיון הוא: האם יש דברים נסתרים, מתחת לפני השטח, שאיננו מודעים אליהם? ובעניינים האלה דווקא אפשר ורצוי לקיים דיון, אבל הוא יהיה קצת בעייתי כי הוא יזכיר את מה שהוא באמת: דיון ילדותי שקצת מביך לקיים אותו. מדוע? מפני שאי אפשר לקיים אותו מבלי להזדקק להנחות יסוד ששייכות לשתי קבוצות עיקריות: הראשונה מקצועית פרופר (אם החיסונים יעילים או מזיקים מבחינה רפואית), ועל כך כבר הכרענו שאין לאדם הסביר שום ידע בנושא, גם אם קרא כמה ניירות, והשנייה, והיא עיקר, הנחת היסוד החשדנית, המאשימה, החרדתית, שנוגעת בעולמות קונספירציה ששומר נפשו ירחק מהם. על כן חזרנו לנקודת ההתחלה: אין זה דיון שבאמת יכול להתקיים.
בסוף יש שכל ישר. והשכל הישר אינו נוגע לשפעת ולא לנגיפים ולא לווירוסים. הוא נוגע לסניף קופת חולים השכונתי ולמוריה שמצלצלת ושואלת מדוע עוד לא הגעתם לעשות חיסון שפעת.
והאדם הרגיל, הנורמלי, האדם הטוב, זה שמשלם את מיסיו, עוצר באדום, מתכונן בכתום ונוסע בירוק; זה שחולץ נעליים ומסיר חגורה ומחזיק את המכנסיים שלא ייפלו בכל מעבר ביקורת בכל שדה תעופה בעולם; זה שנותן טיפ במסעדה אפילו שלא חייבים; זה שעולה לרכבת בתחנת ירושלים ויודע שהוא יירד בתחנת השלום והרכבת לא תסטה פתאום ותיסע לרבת עמון - האדם הזה אומר למוריה: כן, כן, עוד לא הספקנו, עד מתי אפשר לבוא היום? והולך ועושה חיסון שפעת. לא בשביל משהו, לא כדי לנצח מישהו, אפילו לא כדי שלא ילקה בשפעת. הוא עושה כן כי הוא מבוטח בקופת החולים והיא זו שאחראית על בריאותו ורוב הזמן זה דווקא עובד בסדר, ואם מזמינים לחיסון שפעת - הוא הולך לעשות חיסון שפעת. שכל ישר. חיים בריאים. ואגב: בואו, זה חיסון שפעת. לא ניתוח לשינוי מין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו