הזנחת התפוצות: סיכון ביטחוני

ביטחון לאומי נשמע לרבים כמושג מרוחק ומעורפל, או נתפס כסוגיה צבאית־ביטחונית בלבד. אך בימים שבהם מדינת ישראל מתמודדת עם ריבוי חזיתות, חשוב להבין את הקשר ההדוק בין סוגיות הפנים לסוגיות החוץ, ואת ההשפעות שלהן על הביטחון הלאומי.

מדינת ישראל ממלאת שני תפקידים מרכזיים בו־בזמן: היא מדינת כל אזרחיה, והיא מדינת העם היהודי. סוגיית "כל אזרחיה" מוכרת ומדוברת, גם אם לא תמיד מטופלת כראוי. אך סוגיית "העם היהודי" היא הסיפור המרכזי, במיוחד מאז 7 באוקטובר וצונאמי האנטישמיות שבא בעקבותיו.

מאז, הקיום שלנו התערער: בגבולות הפיזיים, בשיח ברשתות החברתיות, בנרטיב הבינלאומי, באקדמיה, בכלכלה, והרשימה עוד ארוכה. בכל חזית דרושים משאבים עצומים של זמן, כסף, ידע, קשרים והיכרות עם מוקדי השפעה. קשה לדמיין כיצד היינו מתמודדים עם המציאות הזו ללא הקשרים של העולם היהודי, וללא בעלת בריתנו המרכזית, ארה"ב.

רק בריתות חזקות, וברית גורל עמוקה כמו זו של העם היהודי, יכולות לייצר מענה קיומי וערכי שאינו תלוי בזמן. גם את הבריתות הללו הצליחו כוחות עוינים לערער בעשורים האחרונים, במקביל להחרפת הקיטוב הפנימי בתוכנו. סוגיות אלה הן חלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי, ורובן טופלו לאורך השנים בזכות השותפות עם יהדות העולם - דרך פילנתרופיה, התנדבות וסיוע אזרחי, ולעיתים גם באמצעות לחישות באוזניים הנכונות.

ההבנה הזו מקבלת חיזוק עובדתי: סקר חדש שיזמנו בקרן משפחת רודרמן בקרב הציבור היהודי בישראל מראה שמצד אחד, 78% מהישראלים תופסים את הקשר עם יהדות ארה"ב כחשוב ומהותי, אך מהצד השני - האמון בעתיד הקשר הזה הולך ומתערער. 43% מהישראלים סבורים שאופן ניהול הלחימה בעזה החליש את תמיכתה של יהדות ארה"ב בישראל, בעוד יותר משליש סבורים שתרומתה מועטה או לא קיימת כלל. כמעט שמונה מכל עשרה ישראלים מוטרדים מהירידה בתמיכה בישראל בקרב הציבור האמריקני - תחושת איום שכבר ברור שאינה תיאורטית.

ובכל זאת, ישראל ממשיכה לפעול בעיקר באופן תגובתי: מחזקים את הקשר בעיקר אחרי משברים, מדברים על אחדות כשכבר יש קרע. זו פרקטיקה, לא אסטרטגיה. אסטרטגיה מחייבת תפיסה עמוקה, חינוכית ושורשית, שמתחילה הרבה לפני המשבר הבא ושמתורגמת לאופן פעולה ביום־יום.

הקשר עם יהדות העולם לא יכול להמשיך להתנהל כתחום מפוצל, תגובתי ותלוי משברים, אלא מחייב קביעת אחריות ממשלתית ברורה ומתוקצבת. אחריות כזו צריכה לבוא לידי ביטוי בעבודה רציפה בשטח, בעיקר בקמפוסים ובקהילות שבהן מתעצבת כיום עמדת הדור הצעיר, ובקשר ישיר עם ראשי קהילות וארגונים יהודיים. במקביל, נדרש מעבר משיח חד־כיווני של הסברה לשיח של הקשבה ושיתוף, תוך שילוב שוטף של הגורמים האזרחיים והפילנתרופיים שנוכחים בזירה, ושמחזיקים את הקשר הזה גם בשגרה, ולא רק בעת חירום. שינוי יחזק גם את הביטחון הלאומי ואת החוסן של העם היהודי.

הכותבת היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן