ראיות המצדיקות שימוש במעצרים מנהליים נגד בכירים בארגוני פשיעה הגיעו לנקודת המסה הקריטית מבחינת דרישות החוק. אגירת כלי נשק בכמות שמסכנת את היציבות במדינה, ראיות לסיוע לחמאס להתחמש וקשרים ענפים לאוכלוסייה הפלשתינית - כל אלו מצדיקים את התערבות שר הביטחון. מדובר במהלך קיצוני, אבל דמוקרטיה צריכה שיגנו עליה, והסכנות מבית מסוכנות כמו אלו שבחוץ.
חוק סמכויות שעת־חירום (מעצרים) תשל"ט-1979 מעניק לשר הביטחון סמכות להוציא צווי מעצר מנהליים למי שמהווים סיכון לביטחון המדינה או הציבור. מדובר בכלי עוצמתי ומרתיע: מעצר ארוך בבידוד מוחלט ללא היוועצות עם עו"ד (או עם היוועצות מוגבלת), כליאה ללא משפט במשך תקופות שיכולות להגיע לשנים, ועוד. הכלי מעורר אי־נוחות מוצדקת. אלא שעכשיו השאלה אינה אם מעצר מנהלי הוא כלי בעייתי - אלא מתי הימנעות מהפעלתו נגד משפחות הפשע הופכת לבעייתית.
צריך לשנות חשיבה. בשנים האחרונות מתפתחת בישראל תופעה מסוכנת: משפחות פשע הן שחקניות מרכזיות בסחר באמל"ח - לצורכי אגירה עצמית, סחר או חימוש חמאס.
ירי מסיבי מהיישובים הבדואים שסמוכים לגבעות בר // תיעוד מתוך מצלמות האבטחה
בן־גוריון לא אפשר לאצ"ל לאגור נשק - וקיבלנו את פרשת אלטלנה. האם ממשלת ישראל מבינה שיש כיום יותר נשק אצל ערביי ישראל מאשר ב־1948? אם המצב יימשך כך, נסתכן במיליציות חמושות שמחלקות ביניהן את השליטה בגליל ובנגב ומערערות את היציבות השלטונית - כמו בלבנון. כמו בארצות החושך. כבר עכשיו משפחות הפשע שולטות במכרזים ציבוריים רבים, בעיקר בנגב ובגליל, באמצעות הברחת מתחרים באלימות ו/או השתלטות על הרשות המקומית מבפנים והבאתה לקריסה כלכלית. מה עוד תבקשי מאיתנו, "הגדרת סיכון ביטחון המדינה וביטחון הציבור", ואין ואין עדיין?
יש נקודה שבה עבריין משנה סטטוס, והופך מפושע לגורם שמסכן את היציבות במדינה ואת ביטחון הציבור. הטענה שלפיה אזרחות ישראלית מגינה עליו צריכה להידחות. אזרחות אינה חסינות. חלק מהפושעים מהווים סיכון גדול הרבה יותר לעתיד המדינה מאשר ארגוני המחבלים, שנגדם נשק חוקי זה מופעל לא פעם.
מעצרים מנהליים של ראשי משפחות הפשע בכלל צריכים להתבצע על בסיס החשש לפגיעה בשלום הציבור. הרי הציבור הערבי רואה איך מדינת ישראל יודעת לעקוב ולהגיע אל כל אויביה במרחב - אבל ראשי משפחות הפשע לא נלכדים. הבעיה היא שהיועמ"ש וראש שב"כ לשעבר סברו שערביי ישראל אינם חלק מהציבור. אחרת, איך נוכל להסביר את העובדה שירי מנשק אוטומטי לכיוון בתי אזרחים, רימונים המושלכים למרכזי יישובים, ילדים, נשים ואזרחים חפים מפשע שנרצחים מירי תועה או מנקמה - הם "אירועים פליליים במגזר", ולא גל טרור אכזר שמטביע את רחובות ישראל בדם? האם לא די באירועים הללו כדי לקבוע שלפחות חלק ממחוללי הפשיעה הם סכנה לציבור?!
הכותב הוא מרצה למשפטים במסגרתהסדרה "הרצאות מעוררות. מחשבה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו