אירופה נאבקת על זהותה. רבים ביבשת חוששים מאובדן הזהות הלאומית, וחשים מאוימים מהמשך ההגירה הבלתי חוקית והתפשטות האסלאם - כפי שהתבטא בהפגנת הענק שנערכה בלונדון באמצע החודש. אך מנהיגיה בוחרים להיות עיוורים למציאות.
התנהלות אופיינית זו של ראשי מדינות היבשת, שברובם מזוהים עם הצד השמאלי של הקשת הפוליטית, התבטאה בדחף להכיר במדינה פלשתינית, דבר שמהווה פרס לחמאס, שביצע את טבח 7 באוקטובר ושהוביל את המזרח התיכון - שהיה על סף הרחבת הסכמי אברהם, ששיאם בהסכם נורמליזציה ישראלי־סעודי - למלחמה שהביאה חורבן מוצדק על רצועת עזה.
התנתקותם של מנהיגי אירופה מההבנה הבסיסית של המזרח התיכון, לצד המשך מאמציהם לפייס את הרדיקלים שם, מומחשת בדברי ראש ממשלת בריטניה ומנהיג מפלגת השמאל הלייבור, קיר סטארמר, שהסביר מדוע החליטה ממשלת הוד מלכותו להכיר במדינה פלשתינית. טענתו המרכזית: הכרה במדינה פלשתינית היא מעשה חיוני לקראת פיוס ונורמליזציה במזרח התיכון, ומהווה דחייה של גורמים קיצוניים שלא רוצים בשלום.
בתגובה לקריאות מצד מפלגות האופוזיציה בבריטניה (מפלגת הרפורמה והמפלגה השמרנית), שטענו כי הכרה במדינה פלשתינית בעת הנוכחית מהווה פרס לטרור של חמאס, סטארמר השיב שצעד זה הינו ההפך הגמור מהחזון של חמאס. ראש הממשלה הבריטי אף התחייב שהמדינה הפלשתינית בהנהגת אבו מאזן תהיה מפורזת ותעבור רפורמות, ושחמאס לא יהיה חלק משלטון עתידי שם.
למרות קביעתו הנחרצת של סטארמר לגבי חמאס, עמדה שכאמור משקפת דעה רווחת בקרב רבים מראשי מדינות אירופה, שבעיקר נמצאים בצד השמאלי של הקשת הפוליטית, חשוב לציין שהעם הפלשתיני סבור אחרת. במאי 2025 נערך סקר דעת קהל של המרכז הפלשתיני למדיניות ומחקר סקרים (PCPSR) בהובלת פרופ' חליל שקאקי, שעורך סקרי דעת קהל בגדה המערבית וברצועת עזה מאז 1993 מדי רבעון, שמראה בבירור שהציבור הפלשתיני רוצה לראות את חמאס בשלטון.
בבחירות לנשיאות צפוי מועמד חמאס לזכות ברוב עצום של 73% לעומת 27% בלבד לאבו מאזן, וגם במועצה המחוקקת הפלשתינית צפוי חמאס לזכות ב־43% לעומת 29% לפת"ח. הסקר אף המחיש היטב את הסלידה של הציבור הפלשתיני מיו"ר הרשות הפלשתינית: רק 15% מהפלשתינים מרוצים מתפקודו, בעוד 80% סבורים שעליו להתפטר.
נתונים נוספים בסקר מחזקים את הטענה שלפיה רוב העם הפלשתיני מעוניין בהשמדת ישראל וברצח יהודים, ושרוב הפלשתינים מצדיקים את טבח 7 באוקטובר (50% מול 40%), 57% מתנגדים לפתרון שתי המדינות, ו־41% סבורים שדרך המאבק המזוין היא זו הנכונה מול ישראל, לעומת 31% הסבורים שיש לבחור בשולחן המו"מ. יתרה מזאת, 77% מהפלשתינים מתנגדים לפירוק חמאס מנשקו בתמורה להפסקת המלחמה. לסיכום, הנתונים מראים בבירור שקיים ניתוק מוחלט בין הנאיביות האירופית לבין דעת הקהל הפלשתינית.
לא אופתע אם דבריו של סטארמר, שהכריז כי אף מפלגה לא תורשה להתמודד בבחירות הפלשתיניות אלא אם תאמץ את עקרון הפוליטיקה הלא אלימה, הם רמז להלבנתו של חמאס בעתיד. לפי הגדרה זו, הרי אם חמאס יטען שהוא מסכים למדינה פלשתינית בגבולות 67' ללא סיום הסכסוך, כפי שכבר הצהיר חאלד משעל ב"מסמך העקרונות והמדיניות הכללית" מ־2017 - בשמאל האירופי עוד צפויים לטעון שחמאס הוא ארגון לגיטימי שמייצג את העם הפלשתיני ושעל ישראל לשאת ולתת עימו. הרי הנאיביות באירופה לגבי הסכסוך הישראלי־פלשתיני ממציאה עצמה בכל פעם מחדש, ולכן על מדינת היהודים להתכונן גם ליום שבו יהיו מי שיאמרו שהדמוקרטיה הפלשתינית, גם אם היא בוחרת בטרור ובאלימות, היא זו שיש להתחשב בה.
ד"ר אורי ורטמן הוא מרצה ועמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה ועמית מחקר במרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל (ICGS). מחבר הספר "התרסקות: מפלגת העבודה 2024-1992"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו