תפסיקו לראות בשירות הקרבי חור בקורות החיים

הציבור הישראלי ממהר לומר ללוחמים תודה על האומץ, ההקרבה, הלילות בלי שינה והנכונות לסכן את החיים למען הכלל. אבל ברגע שהמדים יורדים ואותם לוחמים שבים לחיים - הם פוגשים שוק עבודה שמסתכל על קורות החיים שלהם ורואה בעיקר מה חסר: אין מספיק ניסיון בתחום הספציפי, אין תואר מתאים, אין רקע מקצועי "רלוונטי".

לוחמים צעירים יוצאים משירות צבאי אחרי שנים שבהן נשאו באחריות לחיי אדם, קיבלו החלטות תחת לחץ, עבדו בצוותים מורכבים, למדו להתמודד עם משברים והוכיחו משמעת, מחויבות והתמדה ברמות הגבוהות ביותר. אלו כישורים מקצועיים מהמעלה הראשונה. בעולם העבודה המודרני, שבו כולם מחפשים עובדים שיודעים להוביל, לפתור בעיות ולהסתגל במהירות, דווקא האנשים האלה צריכים להיות בחזית גיוס העובדים.

אך בפועל, יותר מדי מעסיקים ממשיכים לחפש את "הניסיון הרלוונטי" במובן הצר ביותר. הם מחפשים מועמד שכבר עבד בדיוק באותו תפקיד, באותו תחום, עם אותה תוכנה ואותו רקע. כך נוצר מצב אבסורדי: מי שהוביל צוותים בשטח, פיקד על משימות מורכבות או פעל בתנאי קיצון - נפסל כי מעולם לא עבד במשרד או כי לא צבר שלוש שנות ניסיון בחברה אזרחית.

האינטרס העסקי למעסיקים הוא ברור: עובדים שהגיעו משירות קרבי מביאים איתם מוסר עבודה גבוה ומחויבות לארגון, ויכולת להתמודד עם מצבי לחץ ומשבר, לעבוד בצוות, לקבל אחריות ולהסתגל במהירות למציאות משתנה - תכונות שכל מנהל מחפש. פעמים רבות מעסיקים שמעניקים ללוחמים הזדמנות ראשונה מגלים עובדים נאמנים, יציבים ובעלי מוטיבציה יוצאת דופן להצליח ולהוכיח את עצמם.

ומובן שיש כאן גם עניין מוסרי ראשון במעלה: אחריותה של המדינה, ולא רק של המעסיקים, לעודד העסקה של לוחמים משוחררים. מדינה ששולחת את צעיריה להגן עליה, חייבת לדעת גם לקלוט אותם בחזרה. אי אפשר מצד אחד להלל את רוח הלחימה והתרומה למדינה, ומצד אחר להתייחס לשירות הצבאי כאל "חור" בקורות החיים. במדינה שבה כולנו מגויסים, על המדינה להיות שם עבור החיילים המשוחררים גם אחרי.

איני מצפה לקבל לוחמים לעבודה מתוך רחמים או העדפה לא עניינית. להפך - מתוך ידיעה מה אנו עושים בשדה הקרב, אני יודע מה כל אחד ואחת יכולים לעשות בשדה האזרחי. מובן שיש צורך בליווי, בתיווך וביצירה של כל התנאים כדי שההצלחה באזרחות תהיה פשוטה יותר.

מעסיקים צריכים לשנות את צורת החשיבה שלהם. במקום לשאול רק "באיזה תפקיד עבדתם בעבר?", כדאי לשאול "באיזו אחריות נשאתם?", "איך התמודדתם עם לחץ?" ו"מה אתם מסוגלים ללמוד?". במקום לפסול מועמדים אוטומטית בגלל חוסר ניסיון באזרחות - צריך לזהות את הפוטנציאל האדיר שטמון בהם.

בסופו של דבר, חברה נמדדת לא רק בדרך שבה היא שולחת אנשים להילחם עבורה, אלא גם בדרך שבה היא מקבלת אותם בחזרה. תודה אמיתית נמדדת בפתיחת דלתות, בהענקת מעטפת, במתן הזדמנות ובאמון ביכולת שלהם להשתלב באופן מיטבי.

הכותב הוא מנכ"ל עמותת "גב ללוחם", רס"ן (מיל') ומ"פ בגדוד חי"ר