הבחירות יוכרעו בידי נשים - אבל איפה הן ברשימות?

בסרטון ל"היום" עמית סגל העריך כי הנשים, ובפרט מהימין הרך, עשויות להיות הקבוצה שתכריע את הבחירות הקרובות. מדובר בנשים שהצביעו בבחירות האחרונות למפלגות הקואליציה, אך כיום רבות מהן מתלבטות. סגל לא הציע הסבר, אך נראה שהממשלה הנוכחית, שפגעה בזכויות נשים, גרמה להרבה מהן לשקול מחדש את הבחירה.

מחקרים מראים שגם בארצות אחרות נשים מתלבטות יותר, והן לא קול מובטח. אם אכן מדובר בקבוצת המתלבטות המשמעותית ביותר במערכת הבחירות, נדמה שמתבקשת שאלה אחת פשוטה: כיצד ייתכן שהמערכת הפוליטית עדיין לא מתייחסת לנשים כאל שותפות שוות בכוח הפוליטי?

בשבוע שעבר שדולת הנשים בישראל פרסמה סקר שבחן מי מראשי המפלגות בישראל מייצגים נשים. 59% מהנשים השיבו שאף אחד מהם לא מייצג אותן. הנתון הזה לא מעיד על עמדה פוליטית משותפת. נשים אינן מגזר, ולכן גם אין ולא תהיה "מפלגת נשים". נשים מצביעות לימין ולשמאל, למפלגות יהודיות וערביות, דתיות וחילוניות. הן חלוקות כמו גברים כמעט בכל שאלה פוליטית אפשרית. אך חשוב לרוב הנשים שבכנסת שיהיו מי שייצגו אותן.

במערכת הבחירות הנוכחית, כשנראה שהסקרים מתנדנדים על חודו של קול, הנתון של 59% נשים שלא מרגישות מיוצגות אמור להטריד כל ראש מפלגה. אם נשים אכן יכריעו את הבחירות - כיצד ייתכן שכמעט אף מפלגה לא מתחייבת ל־50% נשים במקומות הריאליים? כיצד ייתכן שעדיין מתנהלים דיונים אינסופיים על חשיבותן של נשים בפוליטיקה - בעוד ברגע האמת, כשמרכיבים את הרשימות, פעם אחר פעם הן נדחקות לאחור?

הדרת הנשים היא כמעט חוצת מפלגות. במקום הראשון, כמובן, המפלגות החרדיות, שם נשים עדיין מודרות לחלוטין מהכנסת. במפלגות הערביות המצב מדאיג לא פחות. בפריימריז האחרונים בחד"ש, מפלגה שמציגה את עצמה כמפלגת שוויון, לא נבחרה אף אישה למקומות הריאליים ברשימה, אחרי 11 שנים שבהן עאידה תומא־סלימאן היתה במקום השני. במפלגות הערביות האחרות עוד אין שום מידע ודאי על מקומן של הנשים, ונכון לעכשיו במפלגות הקואליציה קשה לזהות אפילו דיון ציבורי בנושא.

בחודשים האחרונים במפלגות המרכז והאופוזיציה נדרשו שוב ושוב ליוזמת הריצ'רץ' של מיזם 5050, וכיום המפלגה היחידה המחויבת בתקנון לרשימת ריצ'רץ' היא העבודה. גדי איזנקוט התחייב ל־50% נשים, אך לא במקומות ריאליים. באיחוד של בנט ולפיד יש התחייבות לנשים במקומות ריאליים, אבל לא ידוע על מספר ועל מיקום.

העולם הדמוקרטי מתקדם בכיוון אחר. השבוע הושבעה בדנמרק ממשלה שבה לראשונה נשים הן רוב השרים. במקסיקו, מנגנוני ייצוג שנבנו לאורך שנים הובילו כמעט לשוויון מלא בין נשים וגברים בפרלמנט ובמוקדי קבלת ההחלטות. ולא רק שם. במדינות רבות הבינו שדמוקרטיה אינה יכולה להסתפק בכך שנשים יצביעו - הן צריכות גם להיות שותפות בכוח הפוליטי.

בשבועות הקרובים ראשי המפלגות יחליטו מי יהיו האנשים שינהיגו את ישראל בשנים הבאות. זו אינה רק שאלה של זהות אישית, אלא גם של תפיסת עולם. האם הכנסת הבאה תיראה כמו החברה הישראלית, או כמו מועדון שממשיך לבחור את עצמו מחדש?

בסופו של דבר, השאלה החשובה ביותר שבוחרות ובוחרים צריכים להפנות לכל מי שמבקשים את קולם אינה אם הם תומכים בשוויון. הרבה יענו שכן, בטח בעד שוויון. השאלה היא איך תיראה הרשימה של המפלגה, ובאילו מקומות יהיו הנשים. לא ברשימה כולה, לא בתמונת הקמפיין ולא בוועדת ההיגוי - במקומות הריאליים. אם בכל אחת מהרשימות המקומות השני, הרביעי, השישי, השמיני והעשירי יהיו של נשים - האמון במפלגה יעלה, ואוכלוסייה שלמה תרגיש שיש מי שמייצגת אותה. אם נשים עשויות להכריע את הבחירות, הגיע הזמן לשמוע את קולן.

הכותבת היא מנכ"לית מיזם 5050 לשותפות ולשוויון מגדרי מבית מרכזים לצדק חברתי