זה לא שחילי טרופר לא פוליטיקאי. הוא לגמרי כזה. אלא שטרופר מתעקש לפעול מתוך הבסיס שחסר לפירמידת הצרכים של החברה הישראלית: עין טובה וערבות הדדית. דווקא בזכות כך חילי טרופר ממצב את עצמו כמנהיג.
פירמידת הצרכים הישראלית
מכירים את פירמידת הצרכים של מאסלו, נכון? בקומת המסד נמצאים הצרכים הפיזיולוגיים האנושיים הבסיסיים: אוכל, אוויר, שינה, סקס. בדור ה־Y מדברים על פירמידת הצרכים ההפוכה של מאסלו: הפרשנות המודרנית מסתכלת על הדור הצעיר, משקללת עם הפרוגרס ועם תרבות השפע וגורסת שבקומת המסד נמצאים הצרכים האגואיסטיים הנובעים מתדמית וממימוש עצמי.
נדמה שהחברה הישראלית זקוקה לפירמידה משלה. בקומת המסד צריכה להגיע ההכרה שהביאה אותנו לכאן: ליהודים יש אינטרס זהה. אין לנו ארץ אחרת. אנחנו ילדים לאותה משפחה.
היינו בהכרה הזאת בשמיני עצרת תשפ"ד, הידוע בכינויו 7 באוקטובר, אבל מנגנון ההשהיה התפוגג אחרי שבועיים.
בהתחלה, כשמישהו דיבר בשנאה היו אומרים לו: "זה שיח של 6 באוקטובר". ב"הארץ" היכו על חטא אוטם הלב מול רצח מתנחלים, חרדים עמדו בתור לתרום דם, החברה הישראלית שהתגייסה למילואים לא האמינה שרק לפני חודש הכותרת הראשית היתה איש עם קרטיב נכנס בהתרסה לעזרת נשים בתפילת יום כיפור בדיזנגוף.
אבל שנתיים אחרי, חצי שנה לפני מערכת הבחירות, נדמה שאנחנו רצים אל אותה נקודה. בחבל הישראלי, כשמצד אחד יש עין טובה ואפס שיפוטיות, מהצד השני זוהרת פוליטיקת הזהויות.
כפר עזה ואילך
"שכבת שם מתחת לבית בכפר עזה, מדמם, פצוע, ואחרי שנתיים וחצי אתה יודע שאפשר כאומה לקום מהדבר הזה", אומר ח"כ חילי טרופר לידין גלמן בפודקסט של מכינות קדם־צבאיות. "מה שהרבה יותר מדאיג אותי זה מה יקרה לנו פנימה". זה הראיון הפומבי האחרון שנתן טרופר טרם פרישתו מכחול לבן.
הוא מדגים כאן את האידיאולוגיה במגרש הביתי הוותיק שלו, עולם החינוך: "מכינה מעורבת שבוחרת לחיות את המורכבות הזאת, חבר'ה שגדלו בבתים דתיים וחילוניים ובאו מהפריפריה ומהמרכז, ימנים ושמאלנים, זה הסיפור הישראלי". והוא צודק. נכון, אחר כך צריך להחליט איך כובשים את עזה ואיך מגייסים חרדים ולבנות תקציב ומערכה בצפון ואינסוף החלטות קריטיות. אבל בלי התנאי הבסיסי הזה, של שבירת מגזרי המקור ושיתופיות ללא שיפוטיות, אנחנו לא נוכל להצליח באף החלטה.
החשק של הרב לאו
הרב בני לאו התראיין בל"ג בעומר בתוכניתו של גואל פינטו "גם כן תרבות". הוא דיבר על גזירות אדריאנוס ועל הבשורה הרוחנית של בר יוחאי, ואיך הכל התהפך עלינו כשמתו תלמידי רבי עקיבא כי לא נהגו כבוד זה בזה - לא האויב השמיד אותנו אלא מנגנון ההרס העצמי. המראיין שאל: ומה עושים מול התמונות שמגיעות ממירון, וחובשי(!) הציציות שהיו בין דוקרי עובד הפיצרייה? ותמונות הדתיים היורקים, הדוחפים ופוצעים נזירות בירושלים? ותמונות הדתיים הפורעים בשטחים?
הרב ענה: אתה צודק... אנחנו נמצאים באנרכיה, בשבר עמוק...
לבסוף, הגיע המרואיין לנושא שלשמו התכנסנו: הרב בני לאו הוכרז כיו"ר ועדת השיפוט של פרס ספיר של מפעל הפיס.
השאלה החותמת היתה: "יש גבולות בספרות שלך? תוכל לדפדף בספר ישראלי עם תמונות חשק גדולות?" (כלומר: גם אתה בסך הכל רבי עם כיפה).
והרב בני ענה: "ציטטתי לך משיר השירים. זה אחד משירי החשק היפים שנכתבו בעברית, חשק זו לא עבירה... מה שאני לא יכול לקרוא זה התגססות לשם התגססות, תאווה שבאה רק כדי להוריד אותנו", ושהוא כן אוהב "אסתטיקה שכוללת אירוטיקה ויופי".
וכשיגיע ספר כזה לידיים שלך?
"אני אנהיג את הוועדה שתיתן פתחון פה מלא לכל השופטות והשופטים, ולא אכפה את עצמי".
הכותרות שאחרי דיברו על הרב שמתנגד לגסויות ולחשק, וקהיליית הספרות רחשה נגד המינוי המוזר של הרב. ייתכן שאם לא היה רב ולא חובש כיפה, דבריו על ספרות שמכבדת את השפה ואת הקורא היו מתקבלים בברנז'ה כמו דבריה של שחקנית שמדברת על סצנה שמצדיקה עירום על הסט, ולא סתם דוחפת אותו כדי למכור כרטיסים. כלומר, סבבה.
חילי מטהר אוויר
החברה הישראלית נמצאת בשלב הלקטורה, שבו טקסטים לשיפוט מוגשים לשופטים ללא כל פרט על זהות הכותב. למה?
כי אם קוראים ליוצר בר או הודיה או שיינדל או ג'לאל, ברור מאיפה הוא מגיע; ואם הוא גר באלון מורה או בבת ים גם יהיה ברור מראש מה הוא רוצה לומר, ועל סמך זה יחרצו את דינו.
האם קודם היינו חברה שבטית ואחר כך הפוליטיקאים עשו מזה הון פוליטי, או להפך? מה זה חשוב. זה תוקע את המדינה.
צריך להיגמל מהשלב הגולמי הזה, השלב שנמצא בתחתית פירמידת ההתפתחות. אל הגמילה הזאת מנסה לקחת אותנו חילי טרופר. לא רק שזו לא תכונה שפוסלת אותו מלהיות פוליטיקאי, זו תכונה שמסמנת אותו כאיש הכרחי במערכת פוליטית ובחברה ששופטת אנשים לפי כיסוי הראש שלהם, השיוך העדתי והגיאוגרפי וכמות הלייקים שצברו.
חילי טרופר הזין את בני גנץ באידיאולוגיה שלו, ולזכותו של גנץ ייאמר שהוא התאהב בחוכמה ובענווה באידיאולוגיה הזאת ואימץ אותה. עכשיו הזמן של טרופר לשדר בעצמו את סט הערכים הבסיסיים שמנהיג מוכרח לשאת, כדי להביא את החברה הישראלית לנקודת הזינוק שתאפשר לה להתקדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו