מנטרלים על ניוטרל

לא בטוח שעונש מוות למחבלים יחזק את ההרתעה. די בטוח שהוא יעמיד את ישראל בלחצים בינלאומיים, יעודד פיגועי מיקוח ויכניס את החברה הישראלית למערבולת מצפונית שתאיים על ערכיה.

מה בוער כל כך לחברי כנסת מסוימים לקדם את חוק עונש המוות למחבלים? השבוע הוא אושר בקריאה טרומית. היועמ"שית התנגדה. ארגוני חברה אזרחית השמיעו קול. יש איזה אינסטינקט בימין לראות בתגובות האלה מעין הוכחה לצדקת הדרך. אם יפי הנפש נעמדים על הרגליים, כנראה אנחנו עושים משהו טוב.

מלכתחילה לא ברור עד כמה הדיון הציבורי לגבי עונש מוות יכול להתנהל באקלים של גל טרור. בטח בשבוע טרגי, מדמם, כמו השבוע החולף, שמציף רגשות אשר מזכירים את מיסיסיפי בוערת. חווארה בוערת. לינץ'. ואם אתה בצד שמתנגד לעונש מוות, אתה בטח אוהב טרוריסטים. חבר של מחבלים.

מטרת החוק, לפי מנסחיו, היא "לגדוע את הטרור באיבו ולייצר הרתעה כבדת משקל". מחבלים מורשעים, כך נכתב, זוכים לתנאים מופלגים בבתי הכלא הביטחוניים, או משוחררים בעסקאות. החוק ימנע מהם את התקווה הזו, ובכך יפחית את המוטיבציה לצאת לפיגועים.

זו הפרזה. מאסר בבית כלא ביטחוני הוא לא חוויה מלבבת, והסיכוי להשתחרר בעסקה - קלוש. מערכת הענישה הישראלית לא חסה על מחבלים גם לפני הרשעתם. זכויות עצירים נמנעות מהם. מאסרים מנהליים, חקירות שב"כ, מאסרים ממושכים תחת פיקוח הדוק. יש אולי מקום להקשיח תנאים, אבל גם כעת מדובר בחוויה נכספת. ואם חוששים מעסקאות, אפשר למנוע גם אותן בחקיקה.

ובעצם מתי, למעשה, הסתכנות במוות עצרה מחבלים באזורנו? הטרור פרח גם תחת סיכולים ממוקדים. חלק גדול מהפיגועים מבוצע על ידי מחבלים אשר יודעים שהסיכוי להימלט כמעט אפסי, ושהסיכוי שחייל או מאבטח "ינטרל" אותם - גדול למדי. למעשה, מחבלים פוטנציאליים נערכים למות בידי כוחות הביטחון כברירת מחדל. יש סיכוי שבשביל רבים מהם זה התרחיש המועדף - בוודאי על פני מאסר.

הנידון הראשון

הרתעה, אפוא, לא בטוח שתצמח מזה. אבל אפשר לנחש איך תתנהל המציאות הפוליטית והמדינית שלנו כשהאסיר הראשון ייכנס לתא הנידונים למוות. אפשר לדמיין את גדודי העיתונאים סביב בית הכלא. את כתבות הטלוויזיה וסרטי הדוקו על משפחתו, על עורכי דינו שנאבקים על חייו מול מערכת משפט דורסנית. תדמיינו שון פן וסוזן סרנדון. תדמיינו את הפסטיבלים התקשורתיים בכל פעם שיוגש ערעור או תתקבל הכרעה שתקרב אותנו למימוש גזר הדין. אנחנו מכניסים את עצמנו, במודע, לתרחיש תרבותי שבו ייגזר עלינו לגלם את הרשע, האטימות, הברבריות - בעוד הטרוריסט המורשע יהפוך לקדוש מעונה, ותומכיו, שיקיימו משמרות מחאה עם נרות מחוץ לבתי הכלא, יסומנו כשוחרי הומניזם אפופי חמלה.

ועכשיו תדמיינו את היום שבו יבוצע גזר הדין. היום שבו יוצא להורג המחבל הראשון - אחרי שנתפס, הורשע, נאזק, נכלא והפסיק להוות איום.

שוו בנפשכם את עיני העולם הנשואות לישראל, שאינה מוציאה להורג את רוצחי הנשים שבה, אבל כן מוציאה להורג טרוריסטים - שהם, באופן טבעי, נוטים ברוב המקרים להיות ערבים. פלשתינים. סביר שהראשון יהיה ערבי. סביר שגם השני. ברור אפוא שגם אי אפשר להימלט מההבחנה הגזעית. זה חוק נגד מחבלים; אבל בה בעת זה חוק שאוכלוסיית היעד שלו היא פלשתינית. ערבית.

אבל, כמו שאומרים, גזר דין חלוט יש לבצע. בירייה? בהזרקת רעל? בתלייה? ומי ימלא את המשימה? תיבת פנדורה של לבטים מצפוניים תיפתח. לכו דעו מה ייצא משם. ואם אחרי שתיים, שלוש, עשר, עשרים הוצאות להורג יתברר שבעצם לא הושגה הרתעה באופן יחסי?

אם לא פופוליזם, אז אפשר לכל הפחות להודות שיש איזה סיפוק רגשי שעצם קידומו של חוק עונש מוות למחבלים נועד לרצות. נקמנות, במקרה הרע. אשליה של מענה לחוסר אונים, במקרה הטוב יותר. אבל בכל מקרה אנחנו מעבר למישור היעילות; עם החוק הזה אנחנו בממד התנ"כי: עין תחת עין, שן תחת שן, נקמת ילד קטן.

היופי, בתרבות הישראלית, לפחות כפי שהיא רוצה לראות את עצמה, הוא שברוב המקרים אנחנו מותירים את העקרונות האלה בספרה נשגבת של תודעה; מחוץ להוויה הגשמית שלנו. בחיים האמיתיים, ישראל שוחרת המצפון הורגת רק כשאין ברירה. מול פצצה מתקתקת, לא מול גופו המוטל פצוע של עבד אל־פתאח א־שריף. על הריגתו נשלח אלאור אזריה לכלא, על הזקן שלו התגלח המצפון הישראלי באקסטזה של צדקנות. עכשיו רוצים למסד את האלימות הזו בחוק?

מערבולת מצפונית

לפי אומדנים מסוימים, מספר ההרוגים הפלשתינים ביהודה ושומרון בשנת 2022 היה הגבוה ביותר בשני העשורים האחרונים. רבים מהם צעירים ונערים. מה מלמדת השתוללות הטרור בשנה האחרונה על אפקט ההרתעה של הרג?

עקרון הזהב שמקבע את יתרונה המוסרי של ישראל הוא הגבלת השימוש בכוח. אנחנו לא לוקחים חיים כשאין בכך צורך מבצעי. לא מרוצחים מורשעים, וגם לא מטרוריסטים. נושכים שפתיים, אבל לא הורגים. השבוע התראיין אביגדור ליברמן ברדיו, והסביר שגם מדינות דמוקרטיות אחרות מוציאות להורג - יפן, ארצות הברית. שמותר לנו לקחת מהן דוגמה. אבל האמת היא שהמגמה בעולם הפוכה: הכיוון הוא צמצום עונש המוות ומאבקים לביטולו במדינות שבהן הוא עדיין מבוצע.

אומרים על הרפורמה המשפטית שהיא תהפוך את שיטת המשטר שלנו ותשנה את פניה של ישראל. אני חושב שחקיקת עונש מוות למחבלים תעשה זאת בצורה רדיקלית יותר. אני לא בטוח שהיא תחזק את ההרתעה; אני כמעט בטוח שהיא תעמיד את ישראל בפני לחצים בינלאומיים ומדיניים, תעמיד דור חדש של פיגועי מיקוח, תכניס את החברה הישראלית למערבולת מצפונית ותחליש את עוצמתה המוסרית