כזה עוד לא ראינו: לראשונה בישראל - קמפיין געוואלד אחרי הבחירות

הפתעה אקלימית ציפתה לחזאים הפוליטיים עם שוך הבחירות והגעת תוצאות האמת. מקובל וידוע לכל, שבאטמוספרה האלקטורלית בישראל נמשכת עונת הגעוואלד מהשבוע שלפני ההליכה אל הקלפי ועד פרסום המדגמים ביום הבחירות בשעה 22:00. והנה, הפעם שינוי - עונת הגעוואלד לא רק המשיכה מעבר לפרק הזמן הקבוע, אלא היא גם הולכת ומתעצמת, ואחראית לממטרים בלתי פוסקים של זעקות שבר והיסטריה לרוחב כל הגזרה.

בצד המנצח והמפסיד כאחד מסתובבים מנהיגים, מפלגות ועיתונאים ומפיצים תחושת אבדון ומצוקה. התקף החרדה החריף ביותר נרשם במערכת המשפט ואכיפת החוק. השבוע נאמו פרקליט המדינה והיועצת המשפטית לממשלה נאומים חלביים ומרומזים, אך בתדריכים לכתבים הבהירו גורמים בקרבת הפרקליטות כי לא יהססו ללכת שם למלחמה, ושהם נערכים לבאות.

המטרה, פרט לניסיון לא דמוקרטי להלך אימים על קואליציה שטרם הוקמה, היא יצירת מנוף לחץ להכנסת המחנה הממלכתי לתוך הממשלה בשם הצלת הדמוקרטיה. במטה "מפלגת צלאח א־דין", חיבבו את הסידור שבו החזיקו את בני גנץ וגדעון סער כזרוע הארוכה של המערכת בממשלה. כעת חשובה להם הנציגות במערכת הפוליטית שבעתיים.

בחסות הערפל

עוד פאניקיסטים עם קוצר נשימה ניתן למצוא באולפנים ובמערכות התקשורת. משלילה נחרצת של כל צעד להקלת החרם על נתניהו, ופעילות אקטיבית נגד מי שהעז לצאת מהשורה, עברו עיתונאים להרהורים נוגים על כך שאין מנוס מאחדות שתמנע את חורבן הדמוקרטיה. הכל כדי להציל את האומה מהחושך שעומד ליפול על מדינת היהודים.

חלק מזה נובע מערפל תקשורתי ומדיסאינפורמציה, שנועדו לשרת את נרטיב הכאוס, לפמפם שמועות על סחיטה מצד שותפים ובעיקר - לייצר תחושה של סכסוך וחריקות בגוש הימין. אגף גדול מהתקשורת אכן מצוי בערפל בכל הנוגע למתרחש בחדרי המשא ומתן, ובמציאות כזו תעשיית הספינים פועלת על מצב טורבו. לא חסרים שחקנים פוליטיים שמעוניינים להעצים את כוח המיקוח שלהם, ולא חסרים גורמים בתקשורת שרוצים שנאמין שהנה הכל קורס.

גם אם יש אי־הסכמות וכיפופי ידיים אופייניים למשא ומתן קואליציוני, בפועל היעדים המשותפים לא מצויים במחלוקת חריפה. ובכל זאת, לא ניתן לחמוק מהתחושה שזעקות הגעוואלד נותנות אותותיהן גם בקרב כמה שחקנים בקואליציה המסתמנת, והדבר ניכר בציטוטים עלומים המביעים חשש שהמאמץ היה לחינם, ושהצעדים שהכריע בעדם הציבור בקלפי עלולים לא להתממש.

התדרוכים מימין נוגעים בעיקר לסוגיית פסקת ההתגברות, שכלל לא בטוח שהיא ההר שראוי להיהרג עליו בשלב זה. יש רפורמות בתחום מערכות האכיפה והכלכלה שהן דרמטיות ודחופות יותר, ויש גם את סוגיית הכאוס בנגב ובגליל. אך התדרוכים והספינים מציירים תמונה של הססנות לכאורה סביב פסקת ההתגברות, המצביעה על חוסר רצון כללי לבצע שינויים נדרשים ולשלוט כפי שהציבור הכריע.

האם יש בסיס לחשש? כדי לענות על השאלה הזו יש לשים לב למינויים המיועדים למשרדים השונים: הם אלה שיצביעו על המגמה, ויהוו קריאת כיוון לאזורים שאליהם יבקשו לנוע נתניהו והממשלה הבאה.

אישים כמו בצלאל סמוטריץ', יריב לוין או אמיר אוחנה למשפטים. אבי דיכטר, מירי רגב ובוודאי איתמר בן גביר לביטחון הפנים. דמויות אלה יסמנו לא רק לשותפים הקואליציוניים, אלא גם למערכות השלטוניות, לאן עומד לפנות הגה המדינה בשנים הקרובות. מי שמצוי במתרחש בחדרי המשא ומתן מרמז שזה הכיוון, ושדמויות שמכירות בצורך בשינוי דחוף ימונו למשרדים הרלוונטיים. כמו כן, נרקמת הסכמה בנוגע לקצב ולהתפתחות המשא ומתן והקמת הממשלה.

בשלב הראשון, כך מבינים כולם, יש להקים ממשלה, למנות יו"ר כנסת ולייצב את המערכת. במובן זה, נתונה הקואליציה החדשה במטוטלת שנעה בין ההבנה שהחיפזון מהשטן ושהסיטואציה רגישה, ולכן נדרש זמן עיכול והרגעה לציבור ולממסד השלטוני; לבין הצורך בפעולה מהירה, הצהרת כוונות, קביעת עובדה ותחילת עבודה כשהממשלה כבר עומדת על תילה.

בשלב השני, לאחר שייקבעו העובדות, ימונו השרים הנכונים למשרדים הנכונים. כרגע לא מסתמנות הפתעות, ולא ניכרים מאמצי בלימה מיוחדים מאף לא אחד ממרכיבי הקואליציה. השלב השלישי יכלול את תחילת ביצוע הרפורמות, שלב שיוציא ללא ספק את תבהלני קץ הדמוקרטיה להכריז כי כלו כל הקיצין וכי המסך ירד על הדמוקרטיה הישראלית. בקואליציה העתידית מודעים לכך, כפי שכל מצביע ומצביעה שהטילו פתק עבור הקמת הקואליציה הזו מודעים לכך.

רכבת ממשלת הימין יצאה מהתחנה, ונהג הקטר ושותפיו מבינים כי ציבור הנוסעים לא ימחל הפעם על עצירה בתחנות שונות מהמסלול המתוכנן. מול רוחות הביטחון שנושבות מהשיחות הקואליציוניות, עומדים ספינים ובדיות שהם תוצר של התנהלות פזיזה של שחקנים פוליטיים, ושל שוק תקשורת שעובר טלטלה ושהתרגל למציאות של אתרוג וזיקת גומלין עם הממשלה שאותה הוא אמור לבקר - אך קם לבוקר של מציאות חדשה שבה חלק מנתיבי המידע חסומים בפניו.

השבועיים הקרובים יכריעו וילמדו אותנו לאן נושבת הרוח, ואם היא תהיה רוח של משילות, איזון בין רשויות ושמירה על זהותה היהודית של המדינה - או רוח של קיפאון ושימור המצב הכאוטי הקיים.