״ישראל היום״ מקיים הבוקר (רביעי) משדר מיוחד מהיעד הכי דרומי בישראל. בשיתוף עם עיריית אילת, שרים, נבחרי ציבור, בעלי עסקים, דמויות מרכזיות בעשייה המקומית ותושבי העיר נביט אל המחר, ונראה היכן עומדת העיר וכיצד היא צפויה להיראות בשנת 2030.
הדרכים לאילת - באוויר, בים וביבשה
על רקע תקיפת צה"ל בצנעא שבתימן, ראש עיריית אילת, אלי לנקרי, דיבר עם כתבת "ישראל היום" לענייני צבא וביטחון, לילך שובל ואמר: "אנחנו היום 600 ימים למלחמה. 58 חטופים נמקים במנהרות חמאס. צריך לשים לזה סוף וצריך להגיד: זו לא רק חובה מדינית. זו חובה מוסרית. עם ישראל, שמקדש את החיים, לא יכול להרשות לעצמו מצב שאנחנו מתרגלים למצב הזה שהם נמצאים שם. זה לא משהו שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו".
אילת 2030 - אלי לנקרי // משה בן שמחון
"כל כך רלוונטי שעכשיו יש תקיפה בתימן. לאורך כל החודשים האחרונים, בכל הזדמנות שהייתה לי, אמרתי באופן הכי ברור: אי אפשר להבליג כבר מהרגע הראשון שהחות'ים התחילו לתקוף. אילת הייתה הראשונה לחטוף. יותר מ-300 תקיפות לעיר. למזלנו הצלחנו להדוף את רוב השיגורים. אסור לנו לשכוח - חמישה שיגורים כן חדרו לעיר ונמלו בנמל ובחיל הים ועל בית ספר - אירוע שנגמר בנס".
לנקרי דיבר על ההשפעות של המלחמה על אילת. "היום זה לא משפיע על התיירות, אבל זה משפיע על הנמל. הנמל סגור. ומדינה ריבונית לא יכולה להרשות לעצמה שנתיב שיט בינלאומי יסגר על ידי ארגון טרור. בעבר יצאנו למלחמה על סגירת מצרים. נכון, הנמל הוא לא עם אלפי עובדים אבל הוא עוגן כלכלי חשוב לעיר וטוב שצה"ל לקח על עצמו, אחרי שהאמריקנים עשו את שלהם, לוקח על עצמו את המלחמה הזאת. כמו בחזיתות אחרות. לשמחתנו, אכן מדובר בשנה שלמה שהעיר במצב תיירותי טוב. בעיקר תיירות פנים. לא רואים עדיין תיירות חוץ. אבל המלונות מלאים עד אפס מקום. אני אזכיר שבשבעה חודשים ראשונים - ספגנו מכה קשה".
"התמודדנו עם השאלה בנוגע לעובדים בתחילת המלחמה", אמר לנקרי בתשובה לשאלה לחשש מצד העובדים הירדנים. "כרגע יש הסכם. בין היתר מוגדר שם שירדן יכולה להכניס 2,500 עובדים לאילת. זה טוב להם וגם לנו. בהיעדר פתרונות אחרים, קשה להביא עובדים לתעשיית התיירות. אני הצעתי כששאלו אותי אם זה בסדר להגדיל את כמות הירדנים, אמרתי לא. מה שכתוב בהסכם השלום צריך לכבד, אבל לא לגדל את המספר. אנחנו מאזנים בין העובדים הירדנים לבין עובדים זרים כי ההישענות הזאת, כמו ההישענות על תעשיית התיירות מסוכנת, זו גם הישענות מסוכנת. אנחנו צריכים למצוא את האיזון. החשש הוא כמובן לא רק ביטחוני. זאת יכולה להיות החלטה שלהם, שפתאום מפסיקים את הכניסה של העובדים. אנחנו נהיה בכנס. המשמעות תהיה לסגור את בתי המלון. המטרה שלי כרגע היא להתחיל לאזן ואני חושב שמבינים את זה".
בנוגע לשאלה של הגיוון התעסוקתי, אמר לנקרי כי הוא פועל ללא הפסק. "כל היום אני עוסק בזה. לא חיכינו למשברים של הקורונה או לסערה שהייתה בחוף היפהפה שלנו. או למלחמה שבאה אחר כך. ידענו שההישענות מסוכנת. בשנים האחרונות אנחנו פועלים ביתר שאת. פנינו למקומות בהם לאילת יש יתרונות. למשל חקלאות ימית וביו-טכנולוגיה ימית. יש לנו מכוני מחקר מהטובים בעולם".
אתה מקבל שיתוף פעולה מהמדינה?
"כן. עברה החלטה בסך של 170 מיליון שקלים. אנחנו יוצאים עכשיו לפארק תעשיות ראשון של מוצרי מזון מהים".
הבעיה שאתם רחוקים מאוד, והטיסות לכאן מגיעות בתדירות לא גבוהה. יש הרבה אנשים שמתלוננים. רכבת הבטיחו, אבל אין. איפה אתם כעירייה נכנסים לאירוע והאם אתה מתוסכל?
"אין לי פריווילגיה להיכנס לתסכולים. במקום להיות מתוסכל, אני מחפש פתרונות. אני עובד יום-יום ושעה-שעה כדי לפתור את הסוגיות של האתגרים הגדולים של אילת. אחד מהם הוא אתגר התחבורה. ויש גם את אתגר הבריאות שהוא קריטי. אני רוצה לומר שמדינת ישראל חייבת לספק לכל התושבים שלה, בין אם בצפון או בדרום, שירותים בסיסיים. שירותי תחבורה ובריאות נאותים. לגבי הרכבת - אנחנו רואים התקדמות. אם המדינה תהיה רצינית, ואם הממשלה תעמוד מאחורי ההחלטות שלה ויממשו את מה שאומרים, בתוך שנה וחצי אפשר להשלים את ההליך התכנוני ולצאת למכרז. מכרז בינלאומי אפילו. וזה מה שצריך לעשות. אם זה יקרה, לא תהיה רכבת ב-2030. אבל שנתיים אחרי? שלוש שנים אחרי? זה אפשרי. 2033 היא שנה ריאלית. בתנאי שיעשו כל מה שהבטיחו. יש תקציב של 200 מיליון שקל, החזירו את צוותי התכנון".
לנקרי ציין כי "הדרכים לאילת הן באוויר, בים וביבשה. יש גם בעיות עם הטיסות. כביש הערבה, צריך להגיד, לזכותה של השרה, עובר שדרוג ענק. אנחנו בתוך תהליך שבו עובדים ללא הפסקה. אנחנו בדרך. השידרוג הזה מציל חיים".
לסיכום אמר לנקרי: "בסוף אנחנו מסתכלים על הדורות הבאים, על הילדים שלנו והנכדים. אנחנו רוצים אילת איכותית ויפה יותר בשביל אותם ילדים. קודם כל, הייתי רוצה שהאתגרים שעליהם דיברנו, כמו אתגר התחבורה והרפואה יהיה מאחורינו. היום השירותים נחותים מאוד ויש פער מאוד גדול. את הפער צריך ואפשר לסגור. זה עניין של החלטה ושל תקציבים. זה עניין של בית ספר לרפואה. גם לא צריכים תקציבים. סגרנו הכל עם בתי ספר בינלאומיים לרפואה. מי צריך לאשר את זה? המל"ג. המועצה להשכלה גבוהה מעכבת את זה - וחבל. זה יכול לפתור את מצוקת הרופאים של העיר. אנחנו מנסים להוביל את זה, ואנחנו נחושים. המל"ג ימשיך להתעקש - נלך דרך חקיקה. שר החינוך תומך ברעיון הזה. די להקים עוד בית ספר לרפואה בויצמן ובהרצליה. בית ספר באילת היא חובה כדי לתת מענה לתושבים".
כיתה על קו החוף: החינוך - תמונת מצב
בפאנל על אתגרים של הנוער בתחום החינוך, כתבת המשפט של "ישראל היום", אלינור שירקני-קופמן, דיברה עם מירי קופיטו, מ"מ ראש מנהל שח"ק בעיריית אילת, מתן הפנר, מנהל תיכון ברנקו וייס וסא"ל במילואים דבורה בכר, יזמית חינוכית.
אילת 2030 - כיתה על קו החוף - חינוך באילת - תמונת מצב // משה בן שמחון
מירי קופיטו, מנהלת אגף החינוך בעיריית אילת, התחילה לספר על השינו בעיר בתחום החינוך. "גדלתי, התחנכתי, גדלתי כאן בית. המון השתנה כאן. עם כל הטוב והלוקאלי שהיה בילדותי, אילת השתנתה לטובה. יש לנו 12,480 תלמידים בחינוך. יש לנו 58 בתי ילדים, 13 בתי ספר יסודיים, בית ספר לחינוך מיוחד, אולפנה, רשת מתנ"סים וכו'. שלל אפשרויות ומגוון הזדמנויות לילדי אילת בקשת רחבה של תחומים. לפני כמה ימים זכינו בפרס החינוך הארצי של משרד החינוך. פרס יוקרתי מאוד, מאוד מכובד, שמכיר ומוכיר את העשייה החינוכית האיכותית של אנשי העיר אצלנו בעיר".
קופיטו סיפרה: "אנחנו הפריפרייה של הפריפרייה. אנחנו לא עיר, אנחנו 'מדינת אילת'. אנחנו מגדירים את כל האתגרים - והופכים אותם להזדמנויות. זכינו בפרס החינוך גם על אשכול של למידה והישגים ואפילו יותר חשוב - חינוך אקלים מיטבי. יש לנו יותר מ-84% של זכאות לבגרות. אנחנו באפס אחוזים בטוהר הבחינות. יש לנו מעל 90% גיוס לצה"ל ומעל 56% ליחידות עילית ולוחמה. זה נשמע קל, אבל זה משמעותי מאוד. מדובר בשורה של מהלכים כדי להביא את הילדים לאחוזים גבוהים כאלה. זה לא עניין של מה בכך".
"יש לנו תפיסה חינוכית מאוד מרגשת. אנחנו לא מוותרים על אף תלמיד ולאף תלמיד. אנחנו גוזרים מזה פעולות מאוד ברורות. מכריזים על מנגנוני עבודה. אצלנו מנגנון העבודה היא אבן יסוד מרכזית. אנחנו עוטפים את הילד במעטפת פורמלית ובלתי-פורמלית. אנחנו דואגים לסדר יום חינוכי שמאפשר לו להתמקד בחוזקות שלו ובתרבות הפנאי".
קופיטו הודתה כי לא פשוט לגייס מורים. "אנחנו יוצאים בקמפיין בכל שנה, יש סל תמריצים מאוד יפה וכשהם מגיעים לכאן, אנחנו דואגים לקלוט אותם וללוות אותם. לא פשוט לעבור לעיר כל כך רחוקה ומבודדת. אנחנו מנסים לגרום להם להרגיש בבית. גם מבחינה חברתית וגם מבחינה מקצועית. קהילת החינוך באילת היא קהילה איכותית, מקצועית, מחבקת, שרק עם קהילה כזאת אפשר לנצח ולהביא להצלחות כל כך יפות במגוון רחב של תחומים".
מתן הפנר, מנהל בבית ספר להזדמנות שנייה ברנקו וייס, סיפר: "אצלנו נקלטים ילדים משלושת התיכונים בעיר. אנחנו מאוד גאים בהטרוגניות שלנו. מגיעים אלינו ילדים ממגוון רחב של סיבות. רואים את תחושת חוסר המסוגלות ואת קשיי הלמידה ואנחנו שמים את זה במרכז. אנחנו שמים רף נורמטיבי - תעודת בגרות, ודרכו אנחנו לומדים. לומדים להצליח, להתאכזב אפילו. אנחנו עם התלמידים בדרך מאוד לא פשוטה אבל אנחנו מחוייבים לילדים. אומרים הרבה על מורים וצוות חינוכי וצריך לראות עד כמה הצוות החינוכי מוכן וזמין 24/7".
"אנחנו מאמינים בגישה פרטנית והוליסטית. כל תלמיד צריך מעטפת ייחודית. מצד שני, אנחנו לא מסתפקים בלמידה בלבד. אנחנו מסתכלים לתוך הנפש של הילד ורוצים להביא את כל תחומי החיים לתוך בית הספר. מעטפת שלמה. הכל. את כל מה שאפשר כדי שבית הספר יהיה במרכז. הבסיס לעבודה שלנו הוא אישי. תלמיד שהצלחנו לייצר איתו קשר אישי והצלחנו לבנות אצלנו שייכות לבית הספר יוכל לעמוד בכל האתגרים. אנחנו רואים את התוצאות".
עוד אמר הפנר כי חשוב שיהיה בית ספר כזה: "אילת היא מדינה. אנחנו צריכים ללמוד לייצר לעצמנו פתרונות לכל האתגרים. תלמיד בשפלה או במרכז, יכול לנסוע חצי שעה ולמצוא מסגרת מתאימה. אצלנו אנחנו חייבים את כל הפתרונות. הרבה תלמידים מגיעים אלינו מהערבה הדרומית. ויש פה קהילה. הסיפור הוא עבודה משותפת בכל נושא. וזה הכוח של המקום".
על השינויים של העיר אמר הפנר: "לא הייתי באילת עשור אחרי השירות הצבאי שלי. זכינו, אני ואשתי, ואני גאה להגיד שהילדים שלי הם ילידי יוספטל. הילדים שלי במסגרות החינוך בעיר. ובשום מקום אחר לא הייתי יכול לעשות גם תפקיד כל כך משמעותי וגם לגדל את הילדים שלי. יש פה יתרונות של הכל מהכל".
סא"ל במיל' דבורה בכר: "אני גדלתי בבאר שבע, שהיא במובנים רבים, פריפרייה. אני זכיתי לעשות קריירה ארוכה בעולם הביטחוני ולפני ארבע שנים, יחד עם בן הזוג שלי, החלטנו להגיע לכאן. עזבנו את הרצליה בשביל אילת. אנחנו החלטנו להקים את מגמת ביטחון ומודיעין במסלול איראן. יש לנו תלמידים משלושת המקיפים. הילדים לא צריכים להיות מאוד מיוחדים. אנחנו מלמדים אותם פרסית קרוא וכתוב. אנחנו לא מחפשים רקע. ההפך. הם מגיעים לרמה שבסוף כיתה י' הם קוראים טקסט בפרסית. לתוך זה מתיכים מיומנויות של עבודה עם דאטה. לעשות להם סינטזה ואנליזה, פיץ', עמידה מול קהל. יש לנו 75 תלמידים בני העיר. זאת גאווה גדולה. לפני פחות משבוע סיימנו מחזור שני. 13 מהם התקבלו לאמ"ן לתפקידים הכי ליבתיים שאפשר לתאר. מדובר במקפצה מטורפת".
עוד אמרה סא"ל בכר כי "אנשים רוצים להשתחרר מ-8200. התלמידים שלנו לא פחות טובים. אנחנו עושים פה דברים שקשה לעשות בערים אחרות. אף אחד לא עושה לתלמידים שלנו הנחות. הם צריכים לצלוח את כל התהליך. אנחנו מלווים אותם, שמים דגש, ועיריית אילת מבינה למה זה חשוב ומשקיעה בזה. אני עובדת עם עוד רשויות וקשה להשוות את שני הדברים. צריך לומר - אנחנו מדברים הרבה על נתונים. אני חיה כאן. אני רואה מה קורה".
מירי קופיטו הוסיפה: "אני מאמינה שנמשיך להתפתח. יהיו עוד בתי ספר, בית ספר למחוננים, עוד בית ספר לחינוך מיוחד. והקהילה שלנו, קהילת החינוך, תמשיך להיות מצויינת ותמשיך לעלות בחמש השנים הבאות עוד קומות. אנחנו נתפתח בכל העולמות. הבינה המלאכותית היא הדבר הבא, אבל נמשיך להדגיש את בינת הלב".
אילת ממציאה את עצמה מחדש
אי אפשר לדבר על תיירות בלי לדבר על אילת, וההפך. הקיץ הקרוב יהיה ראשון מאז תחילת המלחמה שאילת חוזרת לפעילות מלאה. כתבת "ישראל היום" לאזור אילת והערבה, רונית זילברשטיין, קיימה פאנל עם אבי כראל, בעלים ומנכ"ל של קבוצת כראל, מרלן רוזנפלד, מנהלת אגף פיתוח כלכלה וחדשנות, ועם אילת אגסי, סמנ"כלית שיווק ופיתוח של תאגיד התיירות של העיר.
אילת 2030 - כלכלה ותיירות על החוף - אילת ממציאה את עצמה מחדש // משה בן שמחון
ליאת אגסי דיברה על התיירות, על הקניונים ועל חווית הקניה והתיירות בעיר. "אילת ממציאה את עצמה ממש בימים אלה. מי שמגיע לאילת יכול לראות את זה במו עיניו. אילת תמיד נמצאת בהמצאה. פארק הטרמינל יעשה בעיר חדשות מרעישות. אטרקציות ותרבות. יש לה מוצר תיירותי של חורף שאנשים פחות מכירים. תיירות סיורים, ביקורים בבתים, תיירות אוכל. האוכל, למשל, עשה קפיצה מדרגה רצינית. אילת נמצאת בתקופה הכי טובה שלה בעשר השנים האחרונות".
ובשנים הקרובות? את רואה את אילת אחרת?
"בוודאי. בעיקר בזכות שדה התעופה רמון. אני חושבת שההיצע של בתי המלון שיציע סוגים שונים של אילת יצמיח תיירות נוספת. כנ"ל לגבי כנסים וספורט".
מרלן, מנהלת אגף הפיתוח של החדשנות באילת, דיברה על התיירות ועל הגיוון התעסוקתי ועל השדרוג של אילת. "אחד האתגרים הגדולים של העיר, יש עוד כמה, אבל אחד מהם הוא גיוון מקורות התעסוקה בעיר ולא להישען על ענף אחד. היו לנו 75% אבטלה. זה חסר תקדים בכל הארץ. לעיר יש יתרונות ברורים - אקלים, אנרגיה, ביולוגיה ימית. אנחנו יכולים למשוך חברות בינלאומיות. גם הייטק, שנשמע לא קשור לעיר, יש ניצנים מרשימים לעיר. אילת יכולה להוביל גם בפאן הזה".
אבי כראל, דיבר על ההשקעה בעיר. "אילת, מכל הבחינות, היא מוקד משיכה. ב-20 השנה האחרונות אילת הייתה בסטגנציה. לא נבנה חדר תיירותי אחד. בנקים לא האמינו בעיר. הדבר הזה השתנה. יש האצת פיתוח מטורפת. שני מנועי צמיחה הניעו את הכלכלה של העיר. שדה התעופה, בו המדינה השקיעה שני מיליארד שקלים. כל מטוס מכל נקודה בעולם יכול להגיע לכאן בטיסה ישירה. אנחנו עדיין לא נהנים מהפוטנציאל הזה. אבל זה הניע הרבה מאוד השקעות. דבר נוסף, פונה השדה הישן שפתח את העיר. השדה הישן, עם המסלול הנחיתה הארוך, חנק את העיר. אי אפשר היה לבנות מסביב לעיר. הקרקע הכי חשובה והכי יקרה תקועה באמצע העיר וכשהתפנה השדה הישן, הוא פתח צירי תנועה חדשים ואפשר צירי בנייה ופיתוח. זה הניע כלכלה שלמה. הניע יזמויות, השקעות ופתח את האמון של התייר הישראלי".
לפני הקורונה היו המון טיסות. ואז הגיעה הקורונה ולא היו יותר טיסות. כמה חשוב תיירות נכנסת לעיר?
אגסי אמרה כי "בשנת 2016 במשך שלוש עונות, ולא שלוש שנים, אני בכוונה אומרת עונות - משש טיסות הגענו ל-60 טיסות. נתון מדהים. אם זה לא מוכיח כמה פוטנציאל יש לעיר, אני לא יודעת מה כן. עוד נתון הוא סבסוד עלות הטיסות. 60 מיליון שקלים. ההכנסות מהטיסות הללו, מהסבסוד, עמדו על 725 מיליון שקלים. אילת מוכיחה את עצמה כיעד תיירות מבוקש בלי קמפיינים ענקיים. הגענו משש ל-60. הטיסות לא הופסקו כי שרים חושבים שהעיר לא טובה. הטיסות הופסקו כי היו תקציבי סבסוד גדולים. התחלפו משרדים, תקציבי השיווק התכווצו. יש פתרונות. זה לא צריך להיעלם. הסבסוד צריך לצאת ממשרד התחבורה. מדובר במתקן שהושקעו בו מיליארדים. ואני לא מדברת בכלל על טיסות הפנים. הסבסוד הוא לא כסף למשרד התחבורה. גם משרד התיירות צריך לעשות את שלו כי העיר לא מוכרת בעולם כמו תל אביב או מקומות אחרים. נותר לקבל החלטה ולהחזיר את זה. החלטה של 60 מיליון שקלים לשלוש עונות שתניב לקופת המדינה 725 מיליון שקלים".
אחת הבעיות הגדולות הם עובדים. אילת הפכה למעצמה של עובדים - אבל עובדים זרים. יש יותר מאלפיים עובדים ירדנים. וכל השאר - הישראלים - לא רוצים לעבוד. בסוף זה ייצור משבר. אולי בגלל משבר גיאופוליטי. כמי שפתח מיזם חדש, איך בקבוצת כראל מתמודדים עם זה?
"הבעיה של עובדים היא בעיה של כל העולם המערבי. לנו יש את היתרון של השכנים שלנו הירדנים. אני לא מדבר על היתרונות שיש לנו בכל העניין של הפיתוח האזורי. עובדים, צריך לנצל את המשאבים שיש לאזור. אילת היא סוג של כלכלת אי. וצריך להבדיל אותה ולחזק אותה. אחד היתרונות הוא שאילת היא חלק ממפרץ אילת-עכבה. יש פלאי עולם, פרמידות, ים המלח, הסלע האדום. יש שלושה שדות תעופה בינלאומיים. זה אזור רב עונתי. זה נדיר, כי יוון חצי שנה סגורה. פה אפשר לעסוק כל השנה. זה ריביירה. הכי מבוקשת בעולם. אני רואה 20 מיליון תיירים בשנה. מדובר במשימה לאומית. אילת היא עיר התיירות היחידה שיכולה להיות בינלאומית. הפתרונות לעובדים נמצאים אצל הממשלה. לאפשר עוד עובדים זרים. הישראלים מחפשים את העבודה הקלה וכוח אדם חסר בכל מקום. בכל מקום יש מחסור של כוח אדם. גם פה סובלים מזה. הפתרון של הירדנים הוא מצוין וצריך להביא עוד עובדים זרים".
כל אחד שמגיע לאילת יודע שפה שווה לקנות. בזכות אזור סחר חופשי. אבל הוא לא אזור סחר חופשי וחלק מההטבות הממשלתיות לא מגיעות לפה. תספרי לנו מה חסר כדי להשלים את אזור הסחר החופשי? איך אילת יכולה להנות מזה בטווח הרחוק?
"מדובר בחוק שחוקק ב-1975 והמטרה שלו הייתה תיירות. צריך לשמור על ההטבות האלה ולעשות קניות באילת. בלי ההטבות, אני מניחה שלא היו מגיעים כל כך הרבה תיירים. מצד שני, כדי להביא את התעשייה, אזור סחר חופשי צריך להיות כולל. הקלות ברגולציה של ייצוא, ייבוא ומכסים", אמרה רונזפלד. "אצלנו זה לא קיים. במקום לנגוס בחוק הזה, הממשלה צריכה להגדיל אותו. בדובאי, למשל. אזור שמוגדר כאזור סחר חופשי תורם ביותר מ-70%. כאן גם ככה יש אזור סחר חופשי רק באילת. אני חושבת שצריך לעבות את זה".
אנחנו עדיין משק כלכלי סגור. מה יקרה עוד חמש שנים?
"אנחנו אולי לא נהיה דובאי, כי אין לנו את המשאבים אבל אנחנו יכולים לצמוח כלכלית. גם לראות תיירות חדשה, לוגיסטיקה וכו'. והפן התחבורתי שעדיין חסר לנו. רכבת, למשל. וגם בשדה התעופה. יש דברים שיכולים לייצר שינוי והתשתיות כבר קיימות".
אתגרים עצומים: מיקרו-קוסמוס של צמצום פערים
שר הבריאות אוריאל בוסו דיבר עם פרשן הבריאות של "ישראל היום" רן רזניק על המצוקות הייחודיות של מערכת הבריאות באילת ועל הפתרונות שמשרדו מקדם. "אילת זה מיקרו-קוסמוס של המושג של צמצום פערים מבעיית פריפריה ומרכז במדינת ישראל", אמר השר. "לאזרח אילתי מגיע שירות כמו אזרח בתל אביב".
אתגרים עצומים: מיקרו-קוסמוס של צמצום פערים - ראיון עם שר הבריאות בוסו
השר חשף את מימדי האתגר שמערכת הבריאות באילת נדרשת להתמודד עמו: "העיר אילת מונה בערך 65 אלף תושבים. והגיעו לאילת עוד 65 אלף מפונים שנמצאים שם. בסוף, מערכת הבריאות באילת צריכה לתת שירות ל-140 אלף תושבים, כשהמרחק הכי קרוב שלהם, באר שבע, כמעט 290 קילומטר".
השר הזכיר שהאתגר מתעצם גם בשגרה: "בן אדם שמגיע לשהות בחופשה באילת ומקבל אירוע לבבי, אז צריך להתחיל לדאוג להטסה. אנשים שמגיעים להיות שם שלושה-ארבעה ימים והוא חולה דיאליזה, אז הוא כבר צריך לתכנן".
בוסו סיפר על שדרוגים שהושגו במהלך כהונתו: "רק לפני כמה חודשים בדחיפה שלי נפתח מיון ילדים בבית חולים יוספטל אילת. מיון ילדים, בית חולים, 60 שנה קיים ולא היה מיון ילדים. זאת אומרת שילד לפעמים על שבר קטן, אם זה קצת יותר משבר ולא יודעים את האבחנה, הוא צריך לנסוע עכשיו, להיטלטל עם ההורים שלו שעתיים וחצי, שלוש שעות נסיעה לסורוקה בבאר שבע".
בין ההישגים הנוספים הזכיר השר את חנוכת מכשיר MRI ראשון בתולדות אילת: "לפני חודשיים חנכתי שם מכשיר MRI. לראשונה בבית חולים אחרי 60 שנה, נחנך שם מכשיר MRI, שזה דבר שהוא טריוויאלי, הוא פשוט. לפעמים אבחנה שצריך לדעת אם להתקדם או לא להתקדם ולמה הם צריכים לחכות כל כך הרבה ולנסוע".
השר פירט את ההשקעות הממשלתיות במערכת הבריאות בעיר: "משרד הבריאות נתן למשל רק בתקופת המלחמה ולפני כן 16.5 מיליון שקלים לגיוס כוח אדם מקצועי במקצועות הבריאות. בית החולים קיבל 70 מיליון שקלים, לצד 220 מיליון שקלים שגם כן כללית נתנו, לחיזוק המחלקות ומיטות האשפוז".
בוסו הסביר בנוסף על האתגר בגיוס רופאים מומחים: "צריך להבין, זה לא רק שצריך להביא את הרופא המומחה. למה קשה להביא? כי הוא צריך לראות אופק, בסוף אופק כלכלי, זה נורמלי. עם מרפאות יועצות ועם תוספות מסביב, התמחויות, ומספיק פרוצדורות. והוא לא רואה את האופק הזה באילת".
אחד ההישגים המשמעותיים שהשר מקדם הוא הקמת פקולטה לרפואה: "בדחיפה שלי המל"ג אישר הקמת פקולטה לרפואה באילת. עקרונית זה אושר, רק עכשיו רוצים לראות איך מיישמים את זה, דרך מי מיישמים את זה. אני מאמין בזה, וזה חשוב, כי מי שילמד שם, יש מצב שהוא מענייני סבירות, גם כן, אפשר לתת מלגות למי שלומד שם, שגם כן, ייתן בחמש שנים הראשונות שירות".
השר הדגיש את החשיבות של הפקולטה לעיר: "תושבי העיר אילת, שיוכלו ללמוד, ויש להם פתאום אופק. גם במערך החינוכי, אתה מקדם את העיר אילת, הוא אומר, אני יכול להיות רופא כשאני נמצא פה".
בוסו שיבח בחום את ראש עיריית אילת אלי לנקרי: "אחד מראשי הערים היותר מעורבים בעולמות הבריאות. הוא מגיע לי ועשינו ישיבות אצלי במשרד והוא לא מתעצל, ואצלו זה בראש סדר העדיפויות". כשנשאל האם המעורבות החריגה של לנקרי טובה, השר השיב: "הוא גם ראש עיריית אילת וגם שר הבריאות של אילת בעצם. כשחסר רופאת ילדים בבית החולים יוספטל או בשירות לב, הוא מתקשר, הוא אומר, התקלקל המכשיר, תשלח מישהו".
בוסו הוסיף שלנקרי "הביא את אילת לפחות הרבה הרבה צעדים קדימה" ושהוא רואה בו דוגמה ל"ציונות רפואית לחלוטין".
המאבק להקמת פקולטה לרפואה בעיר
איך אילת תראה בעוד מספר שנים, איך תראה הרפואה ואיך יתממש החזון להקים פקולטה בינלאומית לרפואה בעיר. בפאנל המאבק להקמת הפקולטה לרפואה באילת במשדר של "ישראל היום", דיברו עם רזניק, ד"ר משה כהן, מנכ"ל ומייסד "מדיקל דוקטור", יזם של הפקולטה לרפואה בעיר וכן עו"ד גיא הרשקובית, שותף ויועץ משפטי של "מדיקל דוקטור".
אילת 2030 - המאבק להקמת הפקולטה לרפואה באילת // משה בן שמחון
איך הפקולטה לרפואה תקדם, לדעתך, את הרפואה בעיר?
"לפני ארבע שנים פניתי לראש העיר ולסמנכ"לית קופת החולים כללית והרעיון הוא להזמין סטודנטים מכל העולם ללמוד רפואה ולסנף את יוספטל לאוניברסיטה. למה פקולטה לרפואה? אם בית החולים לא יהפוך לאקדמי, רמת הרפואה לעולם לא תשתווה למרכז הארץ. ולמה דווקא רפואה? בגלל הצורך העז לשפר את הרפואה ביוספטל, ובינלאומית כיוון שזו אילת. אנחנו יכולים להזמין אנשים מכל העולם ללמוד כאן רפואה. המשמעות של הפרויקט הוא לקחת את דרום הארץ להעלות אותה ב-10 רמות. להפוך את דרום הארץ לאימפריה בתחום החינוך והבריאות".
"יש תמיכה משמעותית בכנסת ובממשלה", אמר ד"ר כהן. "אני משוכנע שנצליח לממש את הפרויקט וגם לשכנע אנשים שישר אומרים 'לא' לכל רעיון. 'מדיקל דוקטור' מכינה אנשים ללמוד רפואה בחו"ל. אנשים רוצים להישאר ללמוד בארץ וזה מיזם שאין לו תחליף. הוא חייב להתממש".
עו"ד הרשקוביץ דיבר על המאבק המשפטי. "המאבק תמיד ציבורי ומשפטי. האג'נדה שלי אומרת דבר פשוט: אני תמיד נותן את ההזדמנות להגיד כן. אנחנו בקצה השלב הזה. אמרו לנו כמה פעמים 'לא' ואחר כך 'אולי' ואז שוב פעם 'לא'. אמרו לנו 'כן, אבל', אבל זה כמו להגיד 'אולי ואולי לא'. גם ד"ר כהן וגם אני - אנחנו אנשים תכליתיים. אנחנו מאמינים ביזמות הזאת. אנחנו מאמינים שיש גבול עד כמה אפשר להגיד 'לא'. לפעמים צריך ללמד את הבירוקרטיה בארץ שאפשר להגיד 'כן' ואז לבדוק איך עומדים בזה".
על החזון, אמר ד"ר כהן: "אם זה יתממש, איך זה יראה? גם הלימודים וגם הרפואה באילת, כמובן. אני אתחיל לומר שאזרחי אילת - מגיע להם את שירותי הרפואה כמו שיש בכל מקום בישראל. לא הגיוני שפגים מוטסים לסורוקה. זה פרויקט שהוא קודם כל פרויקט של הצלת חיים. אפשר לדמיין איך סטודנטים לרפואה יעשו לעיר אילת. אפשר לפתוח מרכז ביו-טק שיהפוך את אילת לעמק הסיליקון הבא של ישראל. אני לא אומר את זה סתם. זה לא חלום. לכל הדברים האלה יש אסמכתה ומימון. אנחנו יכולים לעשות את זה בלי מימון של המדינה, אם צריך. אנחנו בסך הכל צריכים להסיר את המכשולים הבירוקרטיים. פקולטות בינלאומיות מאירופה עומדות בתור".
אתה חושב שאפשר להביא את המל"ג ואת שר החינוך להוציא את זה לפועל?
עו"ד הרשקוביץ השיב: "אם מישהו במל"ג שומע אותנו - אני אומר: תנו לנו. אפשר לסגור אותנו מהר יותר ממה שאפשר לתת לנו את ה'כן' הראשון. לא צריך להגיע לבג"ץ. אפשר לשכנע את המל"ג ואת כל מי שיושב שם שפקולטה רפואית לאילת היא לא רק רצויה היא גם אפשרית".
הרשקוביץ הוסיף כי הרבה דיונים התקיימו ללא פרוטוקולים. "הוועדה הזאת עובדת אבל לא כותבת פרוטוקולים למה לא - זה אומר דרשני". ד"ר כהן הוסיף והדגיש: "לא משפרים בדיבורים, רק במעשים".
חלק מהחזון הוא הייטק וביו-טכנולוגיה. מדע סביב רפואה. תספר לנו על זה?
"אני יכול להגיד, אבל לא יכול לפרט לצערי - קיימתי פגישות עם אנשים מחברות הייטק מאוד מובילות. יש עניין להקים פה מרכז ביו-טק. כל סטודנט עם רעיון פוגש אנשים שעוזרים לו להפוך את הרעיון למציאות. אני רוצה להפוך את אילת למרכז הייטק לרפואה. החברות רוצות גישה למוחות של הסטודנטים. אני לא ממציא כאן גלגל. זה קיים בעוד מקומות בעולם. אנחנו רוצים להביא פרויקטים של מקומות עולמיים. בעיקר אירופאיים".
מה הצעד הבא במהלך כדי שתהיה פקולטה לרפואה בינלאומית באילת?
"אנחנו נותנים הזדמנות גם בפאן החקיקתי שיהיה תיקון לחוק אילת ותתאפשר הקמת פקולטה לרפואה דרך החוק הזה", אמר עו"ד הרשקוביץ. "מדובר במהלך חקיקתי פוליטי שכבר התחיל. זה נמצא בתהליכים של הצעת חוק בוועדת השרים לחקיקה. במקביל לערוץ הזה אנחנו בוחנים את הערוץ המשפטי שרמזתי עליו. אנחנו עדיין פתוחים לזה. אנחנו מקווים שנוכיח שאפשר לעשות את זה".
רפואה בהתחדשות: המטרה - מערכת בריאות כמו במרכז
בפאנל רפואה בהתחדשות במשדר המיוחד השתתפו ראש העיר לנקרי, ד"ר יפה אשור מנהלת בית החולים יוספטל בעיר, מנכ"ל ש.ר.פ, שי נמימי ומומחה ברפואת ילדים ומנהל רפואי במרכז בריאות הילד בעיר, ד"ר מאור בכר.
אילת 2030 - פאנל בריאות - רפואה בהתחדשות // משה בן שמחון
בקצרה, תספר על האתגרים של הרפואה באילת?
"זה נמצא בראש סדר העדיפויות וזה בראש האתגרים. כל עוד תושבי אילת נאלצים להגיע למרכזים רפואיים למרכז הארץ לתהליכים טריוויאליים, כל עוד הפערים האלה קיימים, צריך להגיד בכנות עם יד על הלב, שנעשו צעדים משמעותיים. עדיין, האתגר הוא מצוקת הרופאים, אבל זה משליך על הכל. זה משליך על כך שיש לנו פחות שירותים. המסר הוא ששירות מהסוג הזה מחויב המציאות. זה לא שאם רוצים - יהיה ואם לא רוצים לא יהיה. המדינה חייבת לספק שירותים בסיסיים לאזרחים שלה. בכל מקום, גם במקום הכי מרוחק והכי קטן. והמדינה לא עושה את זה באילת".
ד"ר אשור דיברה על החזון והמאבק להקים פקולטה לרפואה. היא הזכירה כי ציינה עד כמה היא עסוקה, לא תמיד בהצלחה, בלנסות לגייס רופאים. ולא רק רופאים, אלא אנשי רפואה אחרים. עוד דיברה על המאבק ועל מה יש למדינה לעשות בעניין.
"אני עסוקה ביותר ממחצאית מהזמן שלי בגיוס כוח אדם לבית החולים ולקהילה. שזה באמת, הרבה מעבר למה שעושים עמיתיי מנהלי בתי החולים בארץ שאולי עוסקים בזה עשרה אחוז מהזמן. כי רופאים צובאים על פתחיהם. פה אני מחזרת אחריהם. החיזור הזה מאוד מורכב. אני יכולה לחלק את זה להרבה סיבות למה. אחת, שאולי הנושא שדיברת עליו קודם, יפתור את זה. הנושא של האופק המקצועי. הרופאים הצעירים, בהיעדר פיתוח ומחקר, לא רואים את העתיד שלהם באילת ולא רוצים לבוא. אני נתקלת בזה שאני מביאה רופאים על סף פרישה. דבר נוסף הוא הנושא הכלכלי. מי שעושה את המאמץ ומביא את משפחתו לאילת, רוצה פיצוי הולם. היום אין כמעט מענקים. אין לי אפשרות להציע כאלה. וגם המשכורות שאני יכולה להציע הן קצת יותר גבוהות ממרכז הארץ, אבל לא באופן משמעותי. ככה אין לי דרך לפתות ולפצות על הצעד".
עוד דבר שהזכירה ד"ר אשור, זה חינוך מתאים לילדים ותעסוקה לבני הזוג שהרבה פעמים לא עוסקים ברפואה. מדובר באתגרים מורכבים. "המצוקה מאוד גדולה. אנחנו מנסים לעשות ייבוא שעיקר התעסוקה שלהם במקומות אחרים אבל באים לתגבר אותנו. עשינו כמה פרויקטים מאוד יפים בתחום הזה. שלוותא שלחה לנו הרבה רופאים וזה התגבר מאוד בזמן המלחמה. זה בתחום בריאות הנפש. רפואת הילדים, למשל - פתחנו חדר מיון מיוחד לילדים בעזרת רופאי שניידר. הם מגיעים מימי ראשון עד חמישי. הם מגיעים בקפדנות. הרבה מעבר רק מלר"ד ילדים. הם מלמדים הרבה ועושים הרבה למען המטרה. יש את דוידוף, המכון האונקולוגי של ביילינסון ואת כל הטיפולים הכימוטרפיים והאימונולוגים ניתן לתת באילת. זה שיפור עצום באיכות החיים".
מה עם התגייסות של בתי חולים לא של כללית אלא של המדינה? משה בר סימן טוב הדגיש את המצוקה של הרפואה באילת כבעיה אסטרטגית לאומית. למה שלא גם, לא רק, איכילוב, תל השומר ובתי חולים ממשלתיים אחרים יתגייסו למהלך הזה?
"בתקופת המלחמה, כששלחו מתגברים, הגיעו מתגברים גם מבתי החולים האחרים. ההתגייסות הייתה הרבה יותר נמוכה מאשר של כללית. על כל ארבעה רופאים של כללית הגיע רופא אחד של בתי חולים ממשלתיים. יש לנו הסכמים מול איכילוב ושיבא. זה הרבה יותר מורכב. רוב ההסכמים עם בתי החולים הממשלתיים הם מול הרופאים ולא מול בתי החולים".
זה חלק גדול מהבעיה, לא? שיבא, בית החולים החזק והגדול בישראל, מקים בית חולים בנגב. המדינה יכלה לעשות הרבה יותר בלנצל את הכוח שלה באילת.
ראש העיר הגיב: "נעשתה כברת דרך ארוכה וחשובה. יש לנו קשר עם בתי חולים שונים. זה לא המצב שאנחנו מכוונים אליו כעיר. לא יכול להיות שנהיה תלויים בבתי חולים אחרים. זה צריך לצמוח מכאן. פה צריכים להינתן השירותים בלי קשר לרופאים שיגיעו או לא יגיעו. לא תלויים בטיסות. כאן הרפואה היא כמו במרכז הארץ - וזאת המטרה שלנו".
ד"ר מאור בכר, מנהל מרכז רפואת הילדים באילת, אמר כי תשעת אלפים ילדים רשומים במרכז. 70 אחוזים מילדי אילת. הוא דיבר על מערך המתגברים, עליו דיברה גם ד"ר אשור, ואיך מפעילים אותו.
"אנחנו צריכים לתת פתרונות לילדים. בעידודה של ד"ר אשור, הקמנו את מערך המתגברים. כולם מומחים עם תת התמחות שמגיעים לפחות לארבעה ימים בחודש. למשל, ריאות ילדים, פגייה, רפואה דחופה וכו'. כולם מגיעים אלינו בסבבים. מה זה נותן? זמינות. ילדי אילת יכולים להגיע למרפאה ולקבל שירות. להיכנס לרופא מיד. זה נותן גם את האיכות הרפואית של המומחים שמגיעים. והכי חשוב בעיניי - ההתמחות. רופא שמגיע לשמונה שעות, אנחנו צובעים את רוב הזמן שלו לתת פתרון לאנשים".
"אין מקום לרפואה פרטית באילת", אמר שי נמימי, מנכ"ל ש.ר.פ באילת לרן רזניק. "הצד הפרטי של העסק הוא שהקמתי חברה שלא תלויה קופה כזו או אחרת אלא נותנת שירותים לכל קופות החולים. דרך אגב, חבל שאין פה נציגים של קופות אחרות. כללית היא הקופה הגדולה, אבל כולן פועלות פה. בעצם, העסק שהקמתי - יש פה בעיה של נפח פעילות. רפואה לא יכולה להביא את עצמה לכאן. ד"ר אשור ציינה, יש כאן הוצאות תפעול ענקיות להביא רופאים לעיר. זה מה שבאנו לפתור. כשאני מסוגל לקבל את כולם במרכז רפואי אחד, אני פותר את בעיית נפח הפעילות".
עוד הסביר נמימי: "שיתוף פעולה עם שיבא היא חלום. כדי לפתור את הבעיה בעיר צריך שיהיה מישהו שמוכן לקחת בעלות על הרפואה. אני בא ואומר: הממשלה, משרד הבריאות, כל גוף ממשלתי, חייב לקחת חסות על העיר. זה יפתור את כל הבעיות. השת"פ שלי עם שיבא התחיל בטעות. נרקם קשר שגם ראש העיר היה שותף לו. השת"פ הזה ממשיך ורוקם עור וגידים. אנחנו מביאים מומחים לילדים בתחום הנוירולוגיה, הנופרולוגיה והאינדוקרנולוגיה של הילדים. מנכ"ל שיבא ביקר אצלנו בש.ר.פ ומאוד התרשם. מתוך המקום הזה ומתוך הציונות הזו - דיברנו על ציונות רפואית - שיבא מוכנה באמת לתת את כל המענה לבעיות בעיר".
נמימי הדגיש: "הבעיה מתחילה ונגמרת במשרד הבריאות".
אחת הבעיות הקשות היא הטסת הרופאים. זה החריף במלחמה, אבל זה היה לפניה. דיברנו עם אוריאל בוסו, שר הבריאות, ושאלנו למה משרד הבריאות לא לוקח על עצמו את ההטסה הזו? גם ככה קשה איתם, בוודאי בתקופה של מלחמה.
"אנחנו לא יכולים להושיט ידיים בבקשת עזרה", הדגיש ראש העיר לנקרי. "כולם יכולים לעזור. אני אשמח שכל בתי החולים יעבדו כאן. אני מול השר, אני מול בתי החולים, מול משרד הבריאות וכל השאר. לגבי הטיסות: מבחינתי - זה האתגר של העיר אילת. חייבת להיות הסדרה קבועה. על זה אני עובד ואני מקווה שזה יעבוד. זה חייב לקרות. הסדרה אומרת - תדירות גבוהה, שעות סדורות. טיסה היא תחבורה ציבורית לכל דבר".
מירי רגב: "שינוי אמיתי בחברה הישראלית"
בראיון מקיף שהעניקה השרה לכתבת המדינית של "ישראל היום" שירית אביטן כהן במשדר המיוחד באילת, השיבה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים תא"ל (במיל') מירי רגב על מגוון נושאים במדיניות התחבורה הישראלית - מהרכבת לאילת ועד לטיפול בתאונות הדרכים. הייתה זו הזדמנות עבור השרה להציג את חזונה למערכת תחבורה כוללת ונגישה לכל אזרחי ישראל.
הרכבת לאילת: יעד מרכזי למודל חדש - ראיון עם מירי רגב
רגב פתחה את הראיון בדגש על פרויקט הדגל שלה - רכבת מהירה מקריית שמונה עד אילת. "אני מאמינה שהרכבת הזאת תעשה שינוי אמיתי בחברה הישראלית. היא תפזר את האוכלוסייה, תגרום למוביליות חברתית, תאפשר לאדם שגר בדרום לעבוד בצפון ולאדם שגר בצפון לעבוד בדרום", הסבירה השרה.
הרכבת המתוכננת תנסע במהירות של 250 קמ"ש - מהירות חסרת תקדים ברכבת ישראל, שם מרבית הקווים מגיעים למהירות של 160 קמ"ש בלבד. זמן הנסיעה הצפוי בין נקודות קיצוניות יהיה כשעה וחצי עד שעתיים. רגב חשפה שהצבתה של פרויקט הרכבת כתנאי למטרו של תל אביב הייתה אסטרטגיה מחושבת. "אמרתי שלא אקדם את המטרو ברגע שאדע שממשלת ישראל מאשרת החלטת ממשלה עם תקציב לרכבת מקריית שמונה ועד אילת", הבהירה, ואכן לאחר אישור התקציב היא קידמה גם את פרויקט המטרו.
עד שנת 2030-2035, על פי השרה, תושלם כל השדרה המזרחית ואזרחי ישראל יוכלו ליהנות מנסיעה ישירה ונגישה מצפון ועד דרום. הפרויקט נתפס כחלק ממערכת תחבורה משולבת שתכלול חיבור של כל הרכבות הקלות לרכבת הכבדה.
אחד האתגרים הבולטים בתחום התחבורה שרגב נדרשה אליו הוא הקושי בנגישות לשדה התעופה רמון. "אין ספק שהרעיון להקים שדה תעופה בלי רכבת הוא היה לא נכון", הודתה השרה בגלוי. "לא מקימים שדה תעופה בלי רכבת. צריך להסתכל מערכתית".
השרה הבהירה שטיסות מתל אביב לאילת אינן מותרות אלא תחבורה ציבורית חיונית עבור תושבי אילת. "כמו שאת עולה על אוטובוס או עולה על הקו האדום בתל אביב, הם כדי להגיע לתל אביב או לחיפה, אם זה לטיפולים, אם זה לבקר את המשפחה ואם זה סתם ליהנות - הם חייבים את המטוס".
רגב ציינה בגאווה שהצליחה להוסיף השנה חברת תעופה נוספת למדינת ישראל לאחר 30 שנה - אייר חיפה, הטסה מחיפה לאילת. חברה זו מקטינה את העומס מתל אביב ומאפשרת לתושבי אילת להגיע לצפון. כפתרון לטווח הקרוב, השרה מתכננת לחבר את רמון לאילת באמצעות רכבת על גלגלים או BRT, פרויקט שהוכנס לתקציב האחרון.
אחד הנושאים הכואבים שהשרה התייחסה אליו הוא השחיקה בבטיחות בדרכים. "לצערי אני רואה שהמצב מחמיר ו-80% מתאונות הדרכים הן בגלל הגורם האנושי", ציינה רגב. רק מתחת ל-6% מהתאונות נגרמות בגלל בעיות תשתית. השרה הביעה תסכול מהמגבלות שלה בטיפול בבעיה. "הלוואי והכול היה בסמכות משרדי. הלוואי והיו באים ואומרים, משרד התחבורה והרלב"ד, אתם קחו את הסמכויות גם של האכיפה וגם של הענישה", אמרה. משרד התחבורה אחראי על התשתיות בלבד, בעוד האכיפה והענישה נמצאות בסמכויות גורמים אחרים.
רגב קראה להחמיר משמעותית את הענישה. "לא יכול להיות שבן אדם שגרם למוות של אדם בכביש מקבל שמונה חודשים ואז חוזר בקלות לכביש", גינתה. היא עובדת עם שר הביטחון הפנים, שר המשפטים והרלב"ד להגדיר עבירות שעליהן הענישה תהיה מחמירה ביותר.
לגבי כביש 90, המחבר צפון לדרום, ציינה השרה שהמקומות שטופלו וחודשו אכן רואים ירידה בתאונות. "מי שנוסע לאילת על כביש 90 רואה את השינויים האדירים בכביש - באותם קטעים שהרחבנו לשני נתיבים, למפרדה קשיחה ולתאורה".
בנושא חוק הגיוס, השרה הביעה אמונה שניתן להגיע להבנות עם הציבור החרדי. "אני חושבת שהחרדים מבינים שמאז 7 באוקטובר הם צריכים להיות תחת האלונקה והם צריכים להיות חלק מאלה שנושאים בנטל", אמרה. רגב הדגישה שהחרדים זקוקים לשותף מהימין: "אני מקווה מאוד שהחרדים מבינים שלא יהיה להם פרטנר טוב יותר מאשר הימין והליכוד". היא הזהירה כי גוש המרכז-שמאל ינסה לשנות את הסטטוס של התחבורה הציבורית בשבת ולפגוע בצביונה המסורתי של המדינה. "צריך להגיע לפשרות, צריך להתחיל את התהליך", קראה השרה. "מי שצריך ללמוד תורה ילמד תורה, כי אנחנו מאמינים בלימוד התורה, אבל אנחנו מאמינים גם בלימוד תורה וגם בעבודה".
לשאלה על פתרון בעיית הפקקים הכרונית, השיבה רגב בבהירות: "הפתרון של הפקקים זה רק תחבורה ציבורית נגישה וזמינה". השרה הסבירה שהרחבת כבישים בלבד היא פתרון זמני - "לא יהיו לך פקקים בעוד חמש שנים, ויהיו לך פקקים בעוד עשר שנים".
הפתרון הוא תלת-ממדי, לדבריה: ראשית, יותר כלים לתחבורה ציבורית - רכבות, רכבות קלות, מטרו, BRT ואפילו שאטל ימי מנהריה לתל אביב ורחפנים שיפעלו כמוניות באוויר. שנית, תדירות גבוהה יותר - "שכל 10 דקות יהיה אוטובוס, שאדם ידע שאם הוא פספס את האוטובוס, תוך חמש דקות יש לו עוד אוטובוס". שלישית, מחירים נגישים - המהפכה שיצרה רגב מעניקה הנחות ל-80% מהאוכלוסייה: אזרחים ותיקים (67+) נוסעים חינם, תושבי פריפריה ובעלי מוגבלויות מקבלים 50% הנחה, צעירים זוכים ל-33% הנחה, ותושבי שכונות חלשות בערים חזקות מקבלים 50% הנחה.
בנושא מינוי זיני לראש השב"כ, תמכה רגב בהחלטת ראש הממשלה. "ראש הממשלה על פי סמכותו בחוק הוא זה שממנה את ראש השב"כ", הדגישה. היא ציינה את הרקורד המבצעי המדהים של זיני והתריע שהעלה חצי שנה לפני המחדל ב-7 באוקטובר.
השרה תקפה את יועצת המשפט לממשלה: "לא יכול להיות שפעם אחר פעם יועצת משפטית לממשלה, פקידה בכירה ככל שתהיה, פוגעת בסמכות של הממשלה ושל ראש הממשלה". לדבריה, היועצת נגועה בניגודי עניינים ביחס לנושאי שב"כ.
בצדעה: הוקרה למילואימניקים
לילך שובל, כתבת "ישראל היום" לענייני צבא וביטחון, ערכה שיחה בנושא המילואים. בשיחה השתתפו סא"ל במיל' טל איליצקי, מפקד צוות הלימ"ה באוגדה 80, אמא מילואימניקית נעמה קליין יפת ועם נציגת פורום נשות המילואימניקים, שיר מיכאל.
אילת 2030 - מילואים בהצדעה - יום הוקרה למערך המילואים // משה בן שמחון
נעמה קליין יפת: "בפער של 20 שנה מאז השירות הצבאי, היה קשה לחזור למסגרת. אבל גדלתי עם ערכים שכשיש צורך, או שדברים קורים או שאתה מקדם אותם. אני מאמינה בלקדם. הקרקע נשמטה לכולנו ברגליים ב-7 באוקטובר. היה לי ברור שאני עושה הכל כדי להתגייס. גם עם פטור של 20 שנה. עשיתי שירות מבצעי בשירות הסדיר שלי ולא ויתרתי לעצמי. לא הייתי בסטנדרט. אני חושבת שזה הבית שלנו, הילדים שלנו. יש לי שתי בנות שאני רוצה לראות גודלות במדינה עם ביטחון".
"התמיכה מהבית, מבעלי ומההורים שלי, וגם מהבנות, ומחברים קרובים - באילת, חברים הם משפחה - ומערכת החינוך, קיבלו המון תמיכה שאפשרה לזה להתקיים. גם בעלי התנדב למילואים באמצע החיים. אני צוחקת שגידלו אותנו מקולקל. עם ערכים".
שיר מיכאל, נציגת פורום נשות המילואימניקים שבעלה נפצע, סיפרה: "לא פשוט ומאוד מורכב. אבל מה שמחזיק אותנו הוא בדיוק זה - אין דרך אחרת. אין דרך שבה אני חיה בישראל 600 יום והחטופים שלנו בעזה והמפונים מפונים מבתיהם ואנחנו לא בשגרה, ואני יושבת על הגדר. לא מסוגלת. לא משנה מה המחיר. זה נכון לגבי חבריי בפורום. אנחנו חיים כאן ואנחנו צריכים לשרת את המדינה. עם הפציעה והמורכבות ומה שהילדים עוברים, אנחנו שם".
היום אנחנו מציינים 600 ימים למלחמה. עשיתם שירות בלתי נתפס. עם כל הרצון וכל הערכים וההבנה שאין ברירה. אתם מרגישים שאפשר להמשיך בהתנהלות הזו?
סאל" איגליצקי: "זה מחייב. אני 25 שנים בשירות. אשתי גידלה את הילדים. אבל היום מבחינתי זה המשך של המחויבות הזאת. להמשיך לעשות מ-7 באוקטובר את מה שאני עושה".
לא עולה שיח, אבל? יש אחוז מהאוכלוסיה שנושא בנטל.
"צריך לעשות הפרדה. כשאתה עולה על מדים, אתה לא עסוק במה אחרים עושים. אתה עסוק במקום שלך ולהיות במקסימום שלך", אמרה קליין יפת. "אני מרשה לעצמי להגיד שאני במילואים, כמו חבריי פה. אני חושבת שצריך להבין שאת העמדות שלנו והדעות שלנו - צריך להביע בקלפי. כשיגיע הרגע, כל איש לעצמו. כרגע אנחנו מייצגים משהו גדול יותר. לכל אחד יש בחיים הפרטיים מחשבות ודעות על זה, אבל אני חושבת שכל עוד אנחנו על מדים, אנחנו שמים את הפוליטיקה בצד".
מיכאל הגיבה: "בלי להיכנס לפוליטיקה, אבל כן לסט המצוקות - זה לא פשוט בכלל. לא משנה מאיזה צד לא מתגייסים. זה בא מהמון צדדים ולא רק מאוכלוסיה אחת. זה מאוד מבאס. כשיש את הסיסמה 'ביחד ננצח', זה לא באמת קיים עוד. הערבות ההדדית ירדה. היא קיימת, כן, אבל היא ירדה. האוכלוסיה באילת מאוד תומכת. לפני שנה וחצי נפגשתי עם ראש העיר לנקרי ופמלייה מאוד נכבדה שבמשך שעתיים הקשיבה לנו ולכל המצוקות ומיד הוא מינה מישהי שתהיה אחראית עלינו, פורום כוחות הביטחון, ומאז הם עושים המון לטובת הילדים. רק אתמול היה בכל בתי הספר משהו לילדי המילואימניקים. יש אירועים ולאחרונה יצא כרטיס הטבות של העיר אילת לכל מילואימניק. זה תהליך שעברנו הרבה זמן עד שדייקנו את הצורך הזה. בעלי עסקים הם הרבה פעמים מילואימניקים בעצמם".
כל מה שדיברנו עליו במהלך היום, על הריחוק והכל. לאו דווקא כתושבי העיר, אלא כמילואימניקים. אתם חושבים שהתקציבים שהמדינה משקיעה - טובים? מה חסר?
סא"ל איגליצקי: "מאז שפרשתי עשיתי 200 ימי מילואים. זה לא העניין התקציבי זה מה אני בתור אילתי - מה מגיע בסוף אליי. בסופו של יום, נעשו המון תהליכים בצבא כדי לתגמל, לפצות את אנשי המילואים. זה צריך לחלחל עוד. זה צריך להגיע למקום שבו איש המילואים מרגיש שקשה לו, נכון, אבל הוא מקבל מעטפת. למרות האתגרים. שהפיצויים יתנו הרגשה שאני יכול להישאר ולא לדאוג לעורף בבית, או מה יקרה לי. אני דואג. אני חושב שנעשו המון תהליכים אבל חלקם לא הבשילו. חלקם הבשילו חלקית".
מה למשל?
"התחושה," השיב טל. "אני מרגיש טוב עם עצמי כי אני מרגיש שמנסים לעטוף אותי. אשתי מקבל את התמיכה. כסדירניק, קיבלתי את הפידביקים האלה. זה דברים שאין היום לנשות המילואים. אנשי הקבע טוענים אחרת, וזה דוגמא למה שמחלחל למטה. את זה צריך לשפר".
קליין יפת הוסיפה: "אני חושבת שיש הרבה דברים שהתוצר הסופי שלהם לוקה בחסר. אם אני קיבלתי הטבות של מילואים, אבל אני הולכת לסופר והקניות עולות פי ארבעה ממה שעלו בשנה שעברה - זה נכנס מצד אחד ויוצא מצד אחר. העלו מיסים כדי לממן את המלחמה. כל המדינה סובלת ממנו. אבל אני מסתכלת ואומרת: כן, יש הטבות. אין לי תלונות. אבל זה משהו שצריך לחשוב עליו".
"פורום נשות המילואימניקים נלחם מאוד על העניין הזה. נשות מילואים קורסות תחת כל מה שקורה. זה לא שיום אחד הממשלה החליטה לחלק מענקים. הכל הודות למלחמה של הפורום", אמרה מיכאל וסיפרה כי בעלה פתח מסעדה חודש לפני המלחמה. "המענקים נכנסים להלוואות על המסעדה. זה סיפור של הרבה אנשי מילואים. אין פיצויים מהמדינה. אנשים קמו ועזבו את העבודה שלהם, את העסקים".
זה אכן קושי משמעותי. זה לא גורם לכם למחשבות על המילואים, על זה שהממשלה לא רואה אתכם?
"אני לא חושבת על זה ככה", השיבה מיכאל. "בעלי מפקד חמ"ל עורף בגדוד שלו. אני לא יכולה להגיד לו שלא ילך. לא ככה חינכו אותנו. אוסיף: אם אתם מכירים משפחת מילואים או קבע, תאמצו אותה. תוציאו לה את הכלב בערב, תפנקו אותה, תכינו לה ארוחת ערב. תנו להם לשתות קפה בשקט. זאת ערבות הדדית. וכמובן - אסור לשכוח את החטופים. 600 יום ברצועה. בשביל זה התכנסנו כאן".
לסיכום, אמר טל: "אנחנו פה. השיח הציבורי, מבחינתי, מחוץ לעסק. אני פה כי אני מחויב, כי אני רוצה לתרום. זה משהו שאני עשיתי 25 שנים ואמשיך לעשות כל עוד אני יכול. גם בעולם האזרחי, גם במילואים. זאת המחויבות שלי כלפי המדינה ובטח כלפי האזרחים".
נעמה: "קודם כל, צריך להגיד תודה למשפחה ולבית. ולכל המקומות שזה נוגע בהם בחיים שלי. הם מאפשרים את הדברים האלה וחשוב להגיד את זה. ותודה ליחידה, שבתוך האירועים הלא פשוטים שאנחנו עוברים בשגרה של המילואים, יש משהו של ביחד. אי אפשר להסביר את זה. אנחנו ממגוון מאוד גדול בחברה. מכל קצוות הארץ. וחשוב להגיד את זה. יש משפחתיות ומחויבות וערבות הדדית".
"יש פה שמש!": אילת כמעצמה סולארית
רונית זילברשטיין קיימה פאנל עם שורת יזמים ומנהל היחידה האזורית לאיכות הסביבה על שינוי אפשרי באילת, מבחינה אנרגיה מתחדשת וחזון להמשך.
חדשנות וקיימות שמש בקצה המפה - אילת כמעצמה סולארית // משה בן שמחון
איך אפשר להפוך את אילת לירוקה ואיך זה משפיע על אילת? וגם איפה אילת בעוד חמש שנים בתחום?
"יש פה שמש, אי אפשר להגיד שאין. יש לנו שמש ואנחנו רחוקים מתחנות ייצור החשמל. יש הרבה שטחים זמינים", אמרה דורית דוידוביץ' בנט, יוזמת החברה לאנרגיה מתחדשת אילת-אילות. "יש הרבה אנרגיה שצריך לייצר בעיר עצמה. אם לחקלאות, תעשייה וכו'. במקרה של אילת - הצללה, גגות, חניונים, כל מה שאפשר להשתמש בדו-שימוש".
"אנחנו נצטרך להביא מומחים ואנחנו לא רוצים שיקימו קו חשמל חדש לאורך הערבה. זאת הזדמנות גדולה להביא צרכנים של חשמל. בתי המלון לא מתקרבים ליכולת היצור. אנחנו רוצים לעודד צמצום צריכה בחשמל. ואנחנו רוצים להביא חברות חדשות. למשל חברות שרתים, שהם אירוע דרמטי, יכול להגיע לכאן. יש פה פרויקט אדיר. אפשר לייצר חוות שרתים לאורך כל הנגב. אומרים שחוות שרתים לא מייצרת הרבה פרנסה, אבל היא דווקא כן. מדובר בתעשיה נקייה כי היא משתמשת באנרגיה נקייה. וסביב התקשורת הזאת היא תאפשר להרבה מפעלים לפעול".
האם מדובר בממשלה?
"לא. אילת יכולה לעשות את זה בצורה עצמאית. זה ממש לא קשור לממשלה, במקרה הזה. זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת. גם הפיתוח סביב טכנולוגיה חקלאית חדשה ובסופו של דבר, אנחנו צריכים להבין - האנרגיה, לטובת אילת - היא אנרגיה שמייצרת תשתית טובה כדי שרבים ירצו להקים את החברה שלהם פה. כי מדובר באנרגיה זולה, ירוקה".
היו ימים, שהיה סבסוד לתושבי אילת מבחינת צריכת החשמל.
"אנחנו רוצים להגיע למצב שנוכל למכור ישירות לתושבים שלנו סובסידיות סביב החשמל".
לפני שנעבור לאסוף, אודי גת, מנהל תחום החקלאות הימית - יש לך חזון. איך הופכים את אילת, מקום עם חוות דגים ומכוני מחקר. לצד זה שיש לנו את התיירות והנופש. איך הופכים את אילת מעיר של אטרקציות לאקו-סיסטם של מדע?
"זה לא ביום אחד", אמר אודי גת. "מדובר בתחומים שיכולים לגוון את מקומות התעסוקה של אילת. לא להחליף, אלא לגוון. בנינו מערכת שלמה שתהפוך בסופו של דבר את האזור הזה לעמק הסיליקון של חקלאות וביוטכנולוגיה. עמק הסיליקון הוא הדמיה. מקום שיהיה בו, בזה אנחנו עוסקים, ייצור של חקלאות ימית, לא בים רק ביבשה, מדברים על מדע וטכנולוגיה, מדברים על תוכנית לימודית תלת-שנתית שתקרא 'סי-טק' בקמפוס בן-גוריון באילת. מדברים על ידע נגיש ומקווים שיזמים שיגיעו לפה יוכלו להנות מהמכון הלאומי כעזר לאותה תוכנית. בין אם גידול דגים, גידול אצות וכו'. אקו-סיסטם שיהפוך אותנו לעמק הסיליקון חשוב כי הסטודנט יוכל לעבוד אצל היזם והחוקר יוכל לעבוד באוניברסיטה. הכל מדבר באותה שפה".
"יצאנו לפני כשנתיים עם תוכנית לשינוי באקלים ואנחנו יצרנו תוכנית שסיימנו ממש עכשיו, היא הוגשה ואושרה, ובעצם באה לתת מענה בדיוק לדברים האלה - איך לתת מענה לתושבים באירועי אקלים קיצוניים", סיפר אסף אדמון, מנהל היחידה האזורית לאיכות סביבה אילת-אילות. "למשל בשטפונות. אירועי חום קיצוניים. יצרנו, למשל, שכונת פיילוט ליישום תוכנית האקלים. אנחנו רוצים להיעזר בה. בשכונה יצרנו בית ספר עצמאי אנרגטית שמהווה מרכז חוסן. בית הספר עצמו הוא מיקרו-גריד. יש לו מערכת סולארית, מערכת ניהול וכו'. הוא ידע לתת חשמל לטובת מרכז חוסן שיכול לעבוד עם מערכת החשמל לא מצליחה לספק את החשמל".
אפשר להפוך את זה לפרויקט עבור כל בתי הספר לאילת.
"בהחלט", אמר אדמון. "יש עוד בית ספר כזה ביטבתה. זה פרויקט שהסתיים. גם בניין העירייה הישן הוא עצמאי אנרגטית. מעתה, כל מבנה ציבורי שיבנה, יבנו כך. יהיה להם מערכת סולארית, מערכת הגירה ומערכת ניהול והם יוכלו לייצר ולמכור חשמל. זאת הדרך שבה אנחנו רואים את אילת מתפתחת".
אתה רואה את אילת, במרחב הציבורי, כעצמאית אנרגטית.
"ממש ככה. מלאי היצור שקיים היום ומתבסס על אנרגיה מתחדשת, אנחנו רוצים להעביר ללילה באמצעות הגירה. זה הזמן לציין שאילת היא היחידה בישראל שחברה בתוכנית אירופאית. 12 ערים באירופה, ואנחנו חלק מהם. לערים שמו ליעד למאוזנות פחמנית עד 2023. יעד מאוד מאתגר לכל הדעות, אבל אנחנו נלחמים על זה. יש לנו תוכנית שאושרה לא מזמן שנוגעת לאיך אנחנו נהפוך מאוזנים פחמנית. גם מבחינת ייצור אנרגיה וכו'".
ד"ר נטלי צ'קניחובסקי, אקולוגית ימית, סיפרה: "ברגע שאנחנו בונים את הבסיס, מפתחים תוכניות רב-גילאיות מגיל מאוד צעיר כשהמטרה היא להביא אותם לאוניברסיטה ללימודי ביו-טכנולוגיה ימית, הרעיון הוא שאת הכל נעשה מבוסס פרויקטים בלמידה מעשית. אשמח להציג שני פרויקטים שהצגנו לנשיא. הרעיון הוא להביא בעיה שנקראית 'אפקט אי החום העירוני'. הם הבינו שהולכת להיות תוכנית הצללה רחבה ואמרו: איך נעזור? נקח אזורים חשופים לשמש שאי אפשר להצליל, והחליטו לנסות צבע רפלקטיבי מחזיר אור. הם הרימו ניסוי, השוו לצבע אקרילי פשוט, מדדו, בדקו. שורה תחתונה: הייעול האנרגטי עצום. כשהצגנו את זה לכיתות ז' בקורס המשך, הם לקחו את זה דווקא למקום של קהילה".
מה קורה עם אילת עוד חמש שנים?
דורית דוידוביץ' בנט: "אנחנו צריכים לבנות את היסודות ולייצר שרשרת ערך. לשרשרת הערך הזאת יש זליגה למחקר, לחינוך, לעיר, לפרויקטים יוצאי דופן. האנרגיה ממשיכה להתקדם וליזום. מה שצריך, וזה קורה, לאפשר לדברים לצמוח. יש כאן עיר קסומה. אני לא יכולה לשמוע את הצעירים אומרים 'עזבתי את אילת כי אין פה מה לעשות פה'. אנחנו צריכים כל הזמן לייצר הזדמנויות שמדברות בשפה אחת עם מה שקורה בתל אביב ובעולם. לתת ערך מוסף שבמקומות אחרים אין. זה צריך להיות בחדשנות, בקצה, בצורה פורצת דרך. אני מאמינה שהעיר הולכת לכיוון הזה כי העולם הולך לכיוון הזה. אנחנו צריכים להיות בחזית. העיר היחידה בהרבה תחומים".
פוטנציאל כלכלי עצום באמצע המדבר
אורי שמש, מנכ"ל מרכז החדשנות סינוביישן, קיים ראיון עם כתבת "ישראל היום" רונית זילברשטיין במסגרת המשדר המיוחד באילת. "אנחנו תומכים בתקציב לטובת מרכזי חדשנות שיקומו בארץ", סיפר. "באילת אחד מהם. הכוונה הייתה להקים את מרכזי החדשנות בפריפרייה מתוך הבנה שיש הון אנושי שיש לו פוטנציאל עצום אבל הוא לא ממומש".
אילת 2030 - אורי שמש מנכ"ל מרכז החדשות סינוביישן // משה בן שמחון
"מדובר בפוטנציאל עצום בתחום הכלכלי בים והמדבר. מתוך המוטיבציה הזו והחלטת הממשלה שתומכת את האזור שלנו, בסכום לא מבוטל. אחת הדרכים למימוש היא הקמת מרכז החדשנות. באוגוסט 2023 היה מכרז, עיגנו כמה שותפים מאוד משמעותיים. ביניהם המכון המרכזי לחדשנות.
מה הקשר בין חדשנות לתיירות?
"צריך לקנא בפוטנציאל שיש באילת. נכון, זאת עיר תיירות. אבל בסוף לחדשנות אנחנו צריכים קהילות. יש פה המון כנסים שכבר קורים. כמעט אין מקומות כאלה בארץ. אולי קצת במרכז. אין מקום שמעגן כל כך הרבה אנשים שמגיעים באופן שוטף. אפשר להשתמש בתיירות כפלטפורמה לחדשנות. בסוף באילת יש אתגרים. החדשנות צומחת מתוך האתגרים. יש אתגרים של מרחק, אקלים קיצוני, מים ותשתיות וכמובן אנרגיה. מתוך האתגרים אנחנו ממציאים פטנטים. איפה שיש אתגרים אפשר למצוא את הפתרונות הכי יצירתיים".
אנחנו יושבים על חוף הים וחקלאות ימית וביו-טכנולוגיה זה הדבר הבא. אסתטיקה, תרופות, אוכל, הכל. עד כמה זה מתחבר לחזון שלכם?
"הים הוא משאב מאוד ייחודי. אחד הדברים שאפשר לעשות בים הזה, היות והוא נהיה עמוק מאוד - מאוד מהר", אומר שמש. "אנחנו בסך הכל רוצים לשמור על הים ועל האלמוגים. אנחנו יודעים לעשות את זה בצורה טובה במתקן יבשתי. פרויקט נוסף שעשינו, יחד עם המכון למחקר ימי, הוא טיפוח גנטי של דג הבורי. אנחנו יכולים לייצר רק נקבות והביצים של הדגים נמכרים בלא מעט כסף. מי שמכיר יודע. ברגע שנוכל לתת לחקלאים דג שהוא רק נקבי ומייצר גם שחלות, יש כאן הצלחה. מעלים את הפדיון של החקלאי ואת הכלכלה בכלל".
אילת היא הראשונה עם מכון התפלה. איך אפשר לקחת את מי הים ובאמת להפוך אותם להנעת חשמל? לאנרגיה? האם גם בנושא הזה אתם נוגעים?
"גם בנושאים האלה אנחנו מרחיבים את הביו-טכנולוגיה, חומרים מהים, יש גם סייבר-ימי. יש סטארט-אפים בשיפול התפלה ועוד. ההספק שלהם גבוה. אנחנו מנסים למצוא תשובה לפסולת של ההתפלה. שימוש בתמלחת וכו'".
מי בעצם מגיע? למי זה מיועד? מי יכול להקים סטארט-אפ או להתעסק בחדשנות באילת?
"זה מתחיל בחינוך, בגילאי בתי הספר. אנחנו בונים מתחם שיאפשר לילדים להגיע ולהתנסות בזה בגיל מוקדם. אנחנו עושים הכשרות, איזה בדיקות צריך לעבור וכו'. אנחנו מקווים שהם יהיו היזמים הבאים. אנחנו מאוד מאמינים בכוח המקומי. בסופו של דבר, אם רוצים שהכלכלה תתפתח פה, צריך להצמיח אנשים מפה. לוודא שמרכז החיים של מי שגדל והתחנך פה יישאר פה. המשאב הכי גדול שלנו זה לפתח את האנשים פה. בתקווה שהם יהיו הדור הבא".
לגבי העתיד, אמר שמש כי הוא רואה את אילת כמי שמשלבת גם הנאה וגם עסקים. "יש פה תשתית שאין במקום אחר. נמל אילת, גבול ימי ומסחרי. כל העולם מקנא בנו על הידע שיש לנו כאן. אנחנו יודעים לייצר בישראל ידע. אנחנו רואים את זה באילת בתחום חקלאות המים, חקלאות המדבר, סביבה מקיימת".
לנקרי: "אילת של 2030 לא תלויה רק בתיירות"
היום דנו במגוון תחומים עם דמויות מובילות מעולמות החינוך, הבריאות, הביטחון, התיירות והתעופה, הכלכלה והתשתיות, שיציגו בפני תושבי ישראל בכלל, ותושבי אילת בפרט, את החזון שלהם מול המציאות שבשטח בכל הנוגע להתפתחותה של העיר. אילת, שקלטה את רוב תושבי המושבים, הקיבוצים והערים בעוטף מאז אירועי 7 באוקטובר, הפכה להיות עבורם לבית ברגע הקשה מכל. תושבי העיר, העסקים ומוסדות החינוך והבריאות בעיר פתחו את דלתם ואת ליבם, העניקו ונתנו ביד רחבה - כמו שישראלים יודעים לתת.
ראש עיריית אילת, אלי לנקרי, אמר טרם המשדר: "כשאני חושב על אילת של 2030, אני רואה את הילדים שגדלים פה היום, ורוצה לדעת שנתנו להם שורשים וכנפיים ושעשינו עבורם את הדבר הנכון. שבנינו להם עיר שיש בה תעסוקה, קהילה, אקדמיה ותרבות. עיר עם שירותי רפואה איכותיים, ועם פקולטה לרפואה שתקום כאן בקרוב ותשנה את פני הבריאות באזור. אילת של 2030 לא תלויה רק בתיירות. היא מפתחת כלכלה עצמאית, חקלאות ימית ואנרגיה ירוקה ברמה עולמית, עורף לוגיסטי שמהווה נכס לאומי. היא הולכת ומתחזקת כנמל ימי ואווירי, צומת דרומי של מדינה שלמה".
"אפילו הרכבת נראית כבר באופק, ונמצאת בתהליך תכנון מתקדם", אמר ראש העיר. "ובתוך כל זה - אילת נשארת שקטה, חמה, מחוברת לעצמה. היא אחת הערים המטופחות והיפות בארץ. אנחנו עם הפנים לשנת 2030 לא כסיסמה, אלא כבחירה יומיומית. עובדים במרץ, בהתמדה, באחריות. מתוך ידיעה ברורה עבור מי ועבור מה אנחנו עושים את זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו