פסח, ביצים ומרור: למרות קלישאת "המחסור בביצים" הקבועה - הפעם זה אמיתי?

כותרת אחת מופיעה כמעט באופן קבוע מדי ערב פסח: "השנה צפוי מחסור בביצים". ההיסטריה שולחת את ההמונים לסופרמרקטים, למגדלים ולתרנגולות עצמן כדי לאסוף כמה שיותר, העיקר שבליל הסדר תנוח על השולחן קערה עמוסה, כמיטב המסורת.

תשאלו את המבינים והם יגידו שלרוב מדובר בתרגיל שיווקי מוצלח, כי אם יש חוסר - מייבאים מחו"ל, ואף פעם לא אמור להיות משבר רציני; אבל דווקא מתחילת המלחמה אפשר להגיד שלפחות בישראל העניינים לא כמו שהיו.

שביל הזהב של הביצים נמצא ברובו ביישובים סמוכי הגדר בגבול הצפון. מרגליות, אביבים, כפר יובל, והרשימה עוד ארוכה. בשנותיה הראשונות של המדינה הגיעו לשם עולים חדשים, וכיוונו אותם לגדל מטילות כדי שיהיה להם עוגן כלכלי. כיום, מתוך כ-10 מיליון ביצים המשווקות בארץ מדי בוקר, כ-65 אחוזים מגיעים מהאזור הצפוני, שם המלחמה השאירה צלקות רציניות בלולים.

יוני יעקובי בן ה־57 נולד במושב מרגליות ומילדותו נמצא בלול, מכיר בו כל פינה. הוא ישב איתנו במשרדו וחישב כמה מטילות במושב יצאו מהמשחק רק במהלך המלחמה - והגיע לכמעט רבע מיליון.

"אני רואה בחקלאות ערך ציוני", הוא אומר. "אקח אתכם לשטחים שלי ותראו איפה התאילנדים עובדים כעת, מרחק אפס מהגבול. וגם כאן במושב, במשך כל המלחמה רוב החקלאים הגיעו מדי יום לאסוף את הביצים, גם אם הם לא לנו פה. אני בחרתי להישאר וידעתי שאני יכול לשלם על כך בחיי".

דרישת השוק

כמעט כל אנשי מרגליות חזרו למושב ולשגרה כדי לענות על דרישת השוק. יעקובי הכניס אותנו לאחד משני לוליו. לול משפחתי המכיל 4,000 מטילות ותרנגול אחד, גבר־גבר, שנקלע לשם במקרה וליוני אין לב להוציא אותו מהבייס.

"להקה כזו אמורה להחזיק בסביבות 18 חודשים", הסביר. "פעם היה דבר שנקרא 'הנשרה' והוצא אל מחוץ לחוק, ובצדק. היו מרעיבים את התרנגולת אחרי שנת הטלה, עד שהיתה מורידה 50 אחוזים ממשקלה. היא היתה משירה את הנוצות ומתחדשת לעוד 10-8 חודשי הטלה. היום מגדלים באופן רציף. קיבלתי את הלהקה באוגוסט ואני מניח שלקראת סוף אפריל 2026 היא תוחלף. הכל תלוי בכדאיות. אם תרנגולת יורדת אל מתחת ל־68 אחוזי הטלה ביום, אין טעם להחזיקה".

אצל יוני אלה הלולים הישנים מפעם שבקרוב כבר ייצאו מהמחזור. אין שם מיחשוב, הכל לפי העין. אם בלול יש ארבע תרנגולות ולידן נחות ארבע ביצים, זאת אומרת שכולן סיפקו את הסחורה.

"בדרך כלל ללהקה חדשה של מטילות לוקח זמן להתאפס עד שהן מגיעות ל־94-93 אחוזי הטלה במשך כארבעה חודשים. לאחר מכן התפוקה מתחילה לרדת", המשיך להסביר את המכניזם מאחורי הביצה שבמקרר. "אתה יורד לרמות של 68-65 אחוזים, והכל לפי כדאיות. יש אחד שמחזיק אוטו במשך 20 שנה ויש כזה שמחזיק חמש שנים.

"מה היתה הבעיה במלחמה? היתה לי להקה בת שלוש שהפסיקה להטיל, ואף אחד לא רצה לפנות אותה, פחדו להגיע אלינו. יותר מ־3,000 עופות ובקושי 50 אחוזי הטלה, כמעט שילמתי כסף מהכיס כדי לממן. תבין, היו שומעים מאיפה אני וכאילו אמרתי 'צרעת'. יום אחד נסעתי עם אשתי לבדיקה בתל אביב ושאלו 'אתה ממרגליות?', כשעניתי שכן, הרופאה אמרה שאני לא נורמלי. אני לא גיבור גדול, זה הבית שלי".

"אין דבר כזה מספיק"

מושב מרגליות ספג מכה רצינית במהלך המלחמה. בתים נפגעו ישירות, לולים הושמדו. שטחי היישוב ממש נוגעים בכפר הלבנוני מרכבא, אבל בניגוד לרבים באזור, יעקובי חושב שצריך לסיים את האירוע הביטחוני ולחזור לחיים נורמליים ככל האפשר.

"אין דבר כזה מספיק, אבל מה שעשינו זה טוב", הוא אומר. "יש כאלה שאומרים שצריך להיכנס ולהשמיד. מה תשמיד, תגיע לביירות? תפיסת הביטחון שלי אומרת שצריך למנוע מחיזבאללה כניסה קרקעית, ושום דבר אחר אי אפשר לעצור. הרי יורים עלינו טילים מתימן, אז שפה נצליח למנוע מהם? חשוב שלא תהיה פלישה קרקעית ושאנשי חיזבאללה לא יסתובבו עם משקפות. אנחנו רוצים שגרה, אבל השגרה לא חוזרת אלינו".

שלא יעבדו עליכם

ביצים הן עסק לא רע כשהכל עובד כמו שצריך. מגדל מקבל בממוצע כחצי שקל לביצה, תלוי בגודל ובאיכות ובטח במיתוג - אם הביצה רגילה, או ביצת חופש, או אורגנית.

"עזוב, מחרטטים אתכם כשמדברים על ביצי חופש, אורגני או אומגה", אמר בזלזול עמי דהן ממושב אביבים כשהגענו ללול שלו. "סתם משלמים יותר, כי אפשר לחשוב, מה אוכלת התרנגולת המיוחסת? סלט קצוץ?"

בניגוד ללול המשפחתי של יעקובי, אצל דהן באביבים יש 25 אלף מטילות, הכל בנוי כבית מרקחת נקי ומצוחצח כיאה לאל"ם (מיל') שרוב הזמן מבלה כעת בדרום, כמפקד שיירות הסיוע ההומניטרי לעזה. "גם את זה צריך לעשות כדי להחזיר את החטופים והשבויים שלנו", דהן הסביר.

דהן מכיר את הלולים מכיתה א', אבל רק לפני עשר שנים ממש התעמק בנושא, וכשהוא לא בסביבה - בתו ליאל בת ה־18 אחראית על כך שהמקום ימשיך לעבוד.

"עברתי את גיל 60 ובממוצע בכל שש שנים קרה פה משהו", סיפר. "אף אחד לא מבטיח לי שב־20 השנים הבאות לא יהיו כאן עוד אירועים ביטחוניים. הרי היו מחבלים בבית הוריי כשהייתי בגן חובה, ואחרי זה היה לנו את אירוע אוטובוס ילדי אביבים, מבצע ליטני, מלחמת שלום הגליל. לא חסר. אין בארץ הזו מקום ממש בטוח".

לעומת מרגליות, שחזר כמעט לשגרה, באביבים רוב התושבים עדיין מתגוררים מחוץ למושב ומגיעים רק כדי לעבוד. דהן עצמו גר כעת בראש פינה ונוסע מדי יום לעסק. "יש פה נזקים של שנת מלחמה ארוכה", הסביר. "יש פה אנשים שלא טיפלו במטעים שלהם, שצריכים לשפץ את הבתים. חשמל, ביוב, צנרת. אני כבר שבוע מתרוצץ ופתאום מגלה שהמערכת הסולארית על הגג נפגעה מרסיסים ואין עם מי לדבר. לא נעים להגיד, אבל כשאתה צריך לשלם למדינה, אתה משלם, וכשהיא צריכה לבוא לקראתך, זה לא קורה. אני מיואש מהביורוקרטיה. מרוב שבלבלו את כולם, אתה כבר לא יודע מי מטפל בך".

דהן גאה במפעל המרשים שהקים. הוא הדגים לנו איך הביצים עוברות על מסוע ממוינות בקפידה ואפילו זרק טיפ מועיל על הדרך. "למאכל תקנה את הביצים הכי קטנות, כי אז הביצה יותר חזקה והקליפה שומרת עליה", הסביר, נטל מהמגש ביצה גדולה, הדליק את הפנס של הנייד והאיר עליה. "רואה את הכתמים שבתוכה? אנחנו קוראים להם 'חולשות'. בביצה קטנה יש כתמים קטנים. זה כמו בלון של יום הולדת שככל שאתה מנפח אותו כך שכבת ההגנה דקה יותר. הביצים הקטנות הן הכי בריאות".

יהיה מחסור בביצים בפסח הקרוב?
"מועצת הלול עורכת ישיבה לקראת פסח ורואה מה הצריכה, ואז קרן ביצים צריכה להחליט כמה לייבא - אם 20 אלף או מיליון, העיקר שלא יחסר. מי שיוצרים את ההיסטריה, אלה בדרך כלל חלק מהמשווקים שמדווחים על חוסר. אז במקום שתקנה שתי תבניות, אתה קונה ארבע. במדינה שלנו אם אתה רוצה להוביל מהלך, אתה מכניס להיסטריה. פרסומת תמיד עוזרת".

אל תדאגו, בליל הסדר הקרוב יהיו ביצים על השולחן, אבל גם כשהבטן מלאה, כדאי לזכור את הדרך הארוכה והמפרכת שהן עשו מאזור של לחימה ועד לאמצע ההגדה.