בנוכחות ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא המדינה יצחק הרצוג והרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר, מתקיים הערב (ראשון) בבית הנשיא, אירוע לציון 50 שנה למבצע "כדור רעם", שידוע בכינויו מבצע אנטבה.
>"יש לי הודעה - המטוס נחטף": הפרוטוקולים המרתקים של מבצע אנטבה נחשפים<<
הנשיא הרצוג: "השמיים נפתחו - והחטופים חולצו במבצע אנטבה כרוח סערה ע"י לוחמינו הגיבורים" // לע"מ
ביום ראשון, 27 ביוני 1976, נחטף מטוס אייר פראנס שהיה בדרכו מתל אביב לפריז, במהלך חניית ביניים באתונה. על המטוס היו 248 נוסעים ו־12 אנשי צוות, והוא הועבר על ידי החוטפים - שני גרמנים ושני פלסטינים - לנמל התעופה בבנגאזי שבלוב, ושם הצטרפו אליהם שלושה חוטפים פלסטינים נוספים, ומשם המריאו לאנטבה. החוטפים דרשו שחרור של 53 מחבלים פלסטינים, מהם 40 שהיו כלואים בישראל. הם איימו להוציא להורג חטופים אם תביעותיהם לא ייענו.
ב-3 ביולי באותה השנה צה"ל שחרר את החטופים במבצע "כדור הרעם" - שנודע מאוחר יותר כמבצע אנטבה, ולאחר מכן כמבצע יונתן, על שמו של סא"ל יונתן נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל שנפל בקרב. מפקד המבצע היה תא"ל דן שומרון. שבעה ימים לאחר החטיפה - נגמר הסיוט.
"מעל לכל מחלוקת"
נשיא המדינה פתח את הטקס בנאום: "התעקשתי על כך שנתכנס כאן, חמישים שנה אחרי, כדי להכריז דבר פשוט מאוד: מבצע יונתן לא שייך לאדם, או לקבוצה. הוא מעל לכל המחלוקות. זוהי מורשת של גבורה ותעוזה, שמהדהדת ותוסיף להדהד לדורות. עוד מאות בשנים, כשכולנו כבר מזמן לא נהיה פה מורשת מבצע יונתן עוד תעמוד. זו מורשת ששייכת - לעם כולו.
"נינט מורנו הייתה מורה יהודייה מפריז. ב-27 ביוני 1976, נינט ישבה בטיסת אייר פראנס מספר 139. יחד עם כל הנוסעים, גם נינט נחטפה על ידי המחבלים. הודות לאזרחות הזרה ולצרפתית שעל שפתיה, היא שוחררה בשחרור החטופים שנחשבו כזרים. כשהגיעה לפריז, מיד עם שחרורה ישבה נינט עם סוכני המוסד שם. תיארה את שראתה, לפרטי פרטים. היא סיפקה מידע קריטי מבפנים. מידע שהיתה לו השפעה מכרעת על הצלחת המבצע.
"לאחר המבצע נינט החליטה לעלות ארצה. שלושה עשורים לאחר מכן, נפל הנכד שלה, סגן-אלוף עמנואל מורנו זכרו לברכה. עמנואל התגייס לסיירת מטכ"ל בהשראת מבצע יונתן. אולי גם בהשראת סבתו. עמנואל היה מגיבורי הסיירת, ומן הלוחמים הנועזים שידעה ישראל. עמנואל נפל בקרב גבורה במלחמת לבנון השנייה, שפרצה ממש היום לפני עשרים שנה.
"שרשרת הגבורה של משפחת מורנו לא נעצרה, היא עברה גם לדור הבא. ימים ספורים אחרי שבעה באוקטובר נפל בקרב בעוטף עזה - אחיינו של עמנואל, הנין של נינט, רב-סמל ראשון איתי שלמה מורנו זכרו לברכה, ששירת כלוחם מילואים במגלן.
"צמרמורת עברה בגופי"
"קהל נכבד, יש רגעים שבהם ההיסטוריה נראית כמו אש וברקים: מטוסים בלילה, לוחמים בדממה, דלתות שנפרצות. החלטות שאין מהן דרך חזרה. כך אנו זוכרים את אנטבה. אני זוכר באופן אישי, את הצמרמורת שעברה בגופי, כשנודעו תוצאותיו של המבצע המופלא. זה היכה בי ובמיליוני בני אדם ברחבי תבל כמכת ברק. הייתי נער בן חמש עשרה, אבי, חיים הרצוג, היה אז שגריר ישראל באו"ם. היה זה יום העצמאות המאתיים של ארה"ב.
"הידיעות שהגיעו היו כפלא פלאים. לא ידענו את נפשנו מרוב שמחה. רק לדמיין את אותם החטופים, חלקם פה היום, יושבים בגיא צלמוות, אי שם בלב אפריקה. מנותקים במשך ימים ארוכים מכל סוג של תקשורת. כשאין להם מושג מה קורה עם משפחותיהם ואין להם כל דרך לדעת מה מתרחש בחוץ. ולפתע כעבור כשבוע, ברגע של התגלות באישון ליל - פורצים ברוח סערה לוחמינו הגיבורים.
"מבצע יונתן, היה אחד המבצעים המופלאים בתולדות ישראל. והוא היה גם הכרזה מוסרית. באותו הליל - מדינת ישראל קבעה עיקרון שממשיך להדהד גם בדורנו - יש גבולות למדינה, אך אין גבול לאחריות. לברית הערבות בינינו. כשיהודי או ישראלי נמצא בצרה, גם אם הדרך תיראה בלתי אפשרית, אנחנו נבוא. מדינת ישראל תבוא - והיא באה.
"בראש הכוח עמד סגן-אלוף יוני נתניהו ז"ל, שנפל במבצע הגבורה. העם כולו והעולם כולו, נחשפו לראשונה, לדמותו של הלוחם שהפך לאגדה. שמו המקורי של המבצע היה 'כדור הרעם' אך ראשי המדינה ומפקדי הצבא דאז קבעו כי המבצע יישא את זכרו של יוני והוא ייקרא לעד - מבצע יונתן.
"בנוסף ליוני נהרגו גם החטופים אידה בורוכוביץ', ז'אן ז'אק מימוני ופסקו כהן. והגברת דורה בלוך, שנרצחה בבית החולים באוגנדה על ידי אנשיו האכזריים של אידי אמין. את זכרם אנו מעלים כאן הערב בכאב ובהתרגשות גם יחד, בחלוף יובל שנים. ולא נשכח את הלוחם סורין הרשקו, שנפצע קשה בקרב, ונמצא כל השנים הללו בשיקום והתמודדות. ואנו שולחים לו, כתמיד - חיבוק וחיזוק. זכרו של יוני וזכרם של החטופים שנהרגו יהיו חקוקים לעד בלב האומה.
"המורשת והרוח של מבצע יונתן מוסיפות להדהד, ועוברות מדור לדור. ראינו זאת גם בדור הנוכחי - הדור הצעיר והמופלא שלנו ששם נפשו בכפו, יצא בהמוניו למלחמה עבור אחיותיו ואחיו. ראינו את רוח אנטבה באינספור מבצעים ופעולות של כוחות הביטחון. ראינו זאת במבצע ארנון. בו חולצו מעזה החטופים - אלמוג מאיר ג׳אן, אנדריי קוזלוב, שלומי זיו ונועה ארגמני, שאנחנו מאושרים שהיא נמצאת איתנו כאן.
"הערב הזה, לפיכך אינו רק ערב של זיכרון או עדות. הוא ערב של אחריות. הוא ערב של הצהרה והתחייבות. הצהרה על הערכים של מבצע יונתן, שנחרטו בנפשנו שם. שאנחנו נושאים איתנו כאן. הערב הזה הוא התחייבות - להיות ראויים לברית שנכרתה שם. להיות ראויים לגבורה ולתעוזה. ולעמוד לעד, במחויבות של מדינה לבנותיה ובניה - בהבטחה שנשמעה מאז ועד היום: רחוק ככל שתהיו, קשה ככל שתהיה הדרך, אפל ככל שיהיה המקום, אינכם לבד. אנחנו נבוא".
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאחיו סגן אלוף יוני נתניהו נפל במבצע אנטבה, נשא דברים: "אנטבה הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי אפשרי לאפשרי".
"מרסקים צירי רשע"
הוא אמר כי "הפעולה התקדימית הזו השיבה את בני הערובה שלנו מאפריקה הביתה. היא לימדה את העולם שצריך לעמוד מול צמאי דם ולהכניע אותם, וזה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית. אנחנו מרסקים את ציר הרשע האיראני שניסה לקדם את התכנית להשמדת ישראל באמצעות טבעת חנק של טרור. מאז הטבח הנורא בשבעה באוקטובר הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית.
רה"מ נתניהו בטקס לציון 50 שנה למבצע אנטבה: "ההיסטוריה מוקירה תודה לרבין" // לע"מ
"הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם שהרי יש להם חסינות בדמות מרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש לא חשב שיבואו לחלץ את החטופים, אבל הם טעו בגדול. ההערכות נערכו בזמן שיא של יממה וחצי. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן.
"ההיסטוריה מוקירה תודה לראש הממשלה אז יצחק רבין ז"ל ולשר הביטחון שמעון פרס, וכן לכל הלוחמים שלקחו חלק במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס לקחו על עצמם אחריות עצומה, והם רצו לשמוע את מפקד כוח החילוץ ואת מפקד חיל האוויר.
"יוני היה מאוד נועז אבל גם מאוד שקול. היה לו קור רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל בתוך הקרב, וגם לפניו. לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שנלחמו על כל מקום פנוי במטוסי האיירפראנס. הייתה שם תעוזה עצומה, ובאנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. למרות הכל, כל אנשינו רצו לקחת חלק במבצע הזה. הם התעלו לגודל השעה ולגודל המשימה.
"באנטבה הצוות גבר על הרשע, התקווה ניצחה את הייאוש, האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל, אך לא בביתי. במשך כל חיי חששתי שיוני ייפול בקרב, בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע שחרור נוסף של טייסינו שנכלאו בכלא הסורי, והיחידה תפסה בכירים במטכ"ל הסורי כדי לחלץ.
"הם אכן חולצו, במסגרת חילופי שבויים. כששמעתי על המבצע צלצלתי לעידו ושאלתי אותו: ׳יוני חזר?׳, לא היה לי צל של ספק שהוא בראש הכוח, מחלץ. עידו אמר לי שעדיין לא, שהוא לא חזר. כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר, ידעתי שמה שחששתי מפניו קרה".
"אפשרות שניתקע באנטבה"
"ב-22:30 באותו יום חמישי קוראים לי לבית הצנחן ואני לא מבין מה רוצים ממני", אמר תא"ל (מיל') ד"ר אפרים סנה, שקבע את מותו של סגן אלוף יוני נתניהו בשטח, בפאנל מיוחד עם בכירי מבצע אנטבה בהנחיית מוריה קור.
"כשהבנתי שמדובר באנטבה - התחלתי לתכנן. התמודדויות מנטליות נשמרות לאחר כך. כשב-23:00 קיבלתי פקודה להיערך לאנטבה - התכוננתי הכי טוב שיש. חשבתי לא רק על זה שייתכנו הרבה נפגעים, אלא על האפשרות שניתקע באנטבה".
בפאנל המיוחד, שורדת השבי נועה ארגמני, שיתפה: "לאורך הזמן בשבי היה קשה להיאחז בטוב, אחרי שראיתי הרבה חושך ורוע וחברים שנרצחו לי מול העיניים. לא חשבתי שמשהו כזה יכול לקרות לי. ידעתי שיש 250 חטופים ואני אחת מהם. לאורך כל הדרך ניסיתי להיאחז בימים שעוברים. כל הזמן ניסיתי לשמוע עוד פיסת מידע לגבי עסקה, אבל חילוץ מעולם לא היה אחד מהאפשרויות שעלו לי לראש".
הלוחם א', שלקח חלק במבצע ארנון, סיפר בפאנל על הרגעי החילוץ: "אני זוכר את הריצה למבנה, חיכיתי להגיע לחטופים ולראות בעין שהם בסדר - זה מה שהעסיק אותי בכל הדקות הארוכות האלה. הרגע שבו העברנו את נועה ואת החטופים הנוספים לידי כוח צה"ל שחיכה בנקודת החילוץ - שם הייתה איזשהיא אנחת רווחה, אחרי חודשים של מתח תמידי.
"צריך להגיד שבמבצע נפל ארנון זמורה ז"ל. כשהחטופים חזרו ממבצע אנטבה הייתה שמחה וצהלה - כך היה גם המבצע ששחרנו את נועה והחטופים הנוספים. עם זאת, הייתה תחושה קשה שחווינו - כי ידענו שאיבדנו את אחד החברים שלנו במבצע".
נועה המשיכה: "האמנתי כל יום שאחזור הביתה ואפגוש את ההורים שלי ואת אמא שלי. אבל אף פעם לא דמיינת ישזה יהיה בדרך הזו". היא אמרה: "אני זוכרת את הרגע שהחיילים נכנסו לחדר. לקח לי זמן להבין מה קורה. כשאתה נמצא בשבי אומרים לך מה לעשות ואתה פשוט עושה. אני זוכרת את הרגע הראשון שנפל לי האסימון שאנחנו בדרך החוצה. הרגשתי מה זה חיבוק חם ואוהב, אחרי תקופה ארוכה כל כך שהייתי לבד. השאלה הראשונה ששאלתי הייתה 'האם אמא שלי עדיין בחיים?'.
"היום, כשאני הולכת ברחוב ואנשים אומרים לי 'כמה כיף לראות אותי' - אני יודעת שהבאתי המון אושר אחרי תקופה ארוכה שהחזרנו שקיות וגופות. אני גאה לייצג את זה. באותה נשימה, אני אומרת שזה לא אני, זה הלוחמים שנמצאים איתנו, הם האנשים שגרמו לזה לקרות. אני גאה להיות חלק מהמבצע הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו