"יש לי הודעה - המטוס נחטף": הפרוטוקולים המרתקים של מבצע אנטבה נחשפים

ארכיון המדינה שבמשרד ראש הממשלה חושף היום (שישי) לקראת ציון 50 שנה למבצע אנטבה, אוסף נרחב בן אלפי עמודים ובו הפרוטוקולים המלאים של ישיבות הממשלה, ועדת שרים לביטחון ואף התייעצויות של הצוות הביטחוני המיוחד שהקים ביום החטיפה ראש הממשלה רבין לטיפול במשבר.

לצד המסמכים החדשים שנחשפים עכשיו לראשונה מפרסם ארכיון המדינה את כלל התיקים הנוגעים למבצע אנטבה (שחלקם נחשף בעבר). העיון בפרוטוקולים שופך אור על הלבטים והחששות, על התרחישים השונים שנבחנו ועל תהליך קבלת ההחלטות המייסר, שהוביל בסופו למבצע המוצלח, וגם על אירוע אחד דרמטי, שהתרחש מספר חודשים קודם לכן בניירובי שבקניה ולו קשר ישיר לפרשת אנטבה.

עוד חושף ארכיון המדינה את תיקי לשכת ראש הממשלה דאז המכילים מאות מכתבים ממנהיגים ואנשים פרטיים מכל העולם בעקבות הצלחת המבצע. האוסף כולל גם תצלומים שזה עתה פקעו זכויות היוצרים על השימוש בהם, תיקים על הפקת סרטים על מבצע אנטבה ותיקים מאוחרים על הנצחתו של סא"ל יוני נתניהו ז"ל.

באוסף גם רישום שיחה גלויית לב של ראש הממשלה עם עורכי העיתונים, בה ביקש את שיתוף הפעולה שלהם למניעת פרסום פרטים שיסכנו את חיי החטופים.

המטוס נחטף: "צרפת אחראית"

ביום ראשון, 27 ביוני 1976, הפסיק רבין באמצע ישיבת ממשלה רגילה כדי לבשר שמטוס אייר פראנס שיצא מתל אביב כנראה נחטף לאחר המראתו מאתונה. מהר מאוד הוחלט שהאסטרטגיה הישראלית תהיה להטיל את האחריות על צרפת - בעלת חברת התעופה. רבין, כבר בשלב הראשוני חשד שמאחורי החטיפה עומד ודיע חדאד, ושהיעד הסופי הוא קניה - ניחוש שהתבסס על מבצע ישראלי סודי מלפני כמה חודשים בניירובי.

המחבלים שנתפסו במבצע הסודי בקניה כבר ישבו בכלא ישראלי, וכעת היה ברור שהחוטפים ידרשו את שחרורם. זה הציב את ישראל בעמדה עדינה גם מול קניה, שלא ידעה שישראל העבירה את המחבלים לשטחה. בינתיים, בבנגאזי שבלוב, הלובים ניסו לסרב לתדלק את המטוס - אך נכנעו כשהחוטפים איימו להמריא בכל מקרה. לפנות לילה המריא המטוס לכיוון דרום-מזרח, ליעד שטרם נודע.

תמונת מצב: בלבול וידיעות סותרות

ביום שני בבוקר, 28 ביוני, נחת המטוס באנטבה שבאוגנדה. אידי אמין עצמו הסתובב בין החטופים באולם הטרמינל, דיבר איתם, והם אפילו הריעו לו. התמונה שעלתה מהדיווחים הייתה מבלבלת: ידיעות סותרות על מי אחראי לחטיפה, מה הדרישות ומה מצב החטופים. בסופו של יום התברר שהחוטפים דורשים שחרור של 20 מחבלים כלואים, חלקם כביכול בקניה, על סמך מידע שגוי שהיה בידיהם.

בשעות הלילה פנתה צרפת לישראל וביקשה לדעת מה עמדתה לקראת משא ומתן. רבין ומזרחי ניסחו יחד תשובה שהדגישה נקודה אחת בלבד: האחריות היא של צרפת, וצרפת בלבד. ישראל לא תנהל קשר עם האוגנדים, לא תיכנס למשא ומתן ישיר, ובוודאי לא תיכנע לסחיטה. רבע שעה אחרי חצות נשלחה התשובה לפריז.

התמונה מתבהרת

ביום השלישי לחטיפה התבהרה התמונה. החוטפים הציגו ברדיו קמפלה את דרישותיהם: שחרור 53 אסירים בחמש מדינות שונות, 40 מהם בישראל. ברשימה שמות כבדי משקל: מבצע הטבח בנמל לוד ב-1972, וארכיבישוף שנעצר על הברחת נשק לאש"ף. האולטימטום פקע ביום חמישי בצהריים, תוך פחות מיומיים. 

במקביל, ניסתה צרפת לפרוץ את סגר המידע: מנהל אייר פראנס נסע במונית מניירובי לאנטבה כדי לנסות ליצור קשר ישיר עם הצוות והחטופים לראשונה, ולהכניס צוות רפואי. ישראל התבקשה לשמור על כך בסוד - כדי לא להרגיז את אמין. האוגנדים מצידם המשיכו לתפקד כמתווכים, כשהשגריר הצרפתי בקמפלה נפגש עם אמין ומעביר מידע הלוך ושוב. 

בישיבת ערב של הצוות המורחב עלתה לראשונה במפורש האפשרות של מבצע צבאי. רבין ביקש לבחון אותה - כי בניגוד לחטיפות קודמות, אוגנדה לא תסייע לשחרור החטופים. הרמטכ"ל גור ענה שתוך שעתיים ממתן פקודה אפשר לצאת לדרך - בתנאי שקניה תאפשר נחיתה. אבל היו שאלות פתוחות קריטיות: האם החטופים בתוך המטוס? האם הוא ממולכד? 

רבין ופרס דחו הצעה לשלוח שליח לאמין - הוא בלתי צפוי, אמרו, והשליח עלול להפוך לחטוף נוסף. ראש אמ"ן גזית הוסיף בעיה נוספת: מתוך 250 חטופים, הישראלים הם רק כרבע - פעולה שתסכן את האחרים עלולה לגרור תגובה בינלאומית קשה. הוא גם העלה תרחיש לא רצוי: ייתכן שבימים הקרובים ישוחררו כל החטופים הלא-ישראלים - ואז ישראל תישאר לבד מול המשבר. לבסוף קבע רבין: האולטימטום פוקע ביום חמישי בצהרים, אין סכנה מיידית - אפשר לישון על זה עוד לילה.

יום רביעי: באנטבה נותרו רק הישראלים

יום רביעי, 30 ביוני, היה היום הקריטי ביותר עד אז. בבוקר שוחררו החטופים הלא-ישראלים, וכך נותרו באנטבה רק הישראלים וצוות המטוס. החשש שהצרפתים הביעו - שישראל תישאר לבד - התממש.

הרמטכ"ל גור שלח לרבין פתק לילי שבו המסר: אם צה"ל לא מסוגל לחלץ - עדיף להיכנס למשא ומתן. גם פרס, שהבין שפעולה צבאית רצינית תדרוש לפחות יומיים, שלח לרבין פתק דחוף: אם רוצים ללכת על מבצע, צריך לשגר הערב 12 לוחמים מוסווים לקניה - כי הטיסה יוצאת פעם בשבוע.

במקביל ניסו ערוצים עקיפים: בר-לב ניהל שיחות טלפון עם אידי אמין, ניסה לפתות אותו: "זו הזדמנות להיכנס לחדשות כאיש גדול, כאיש קדוש".

אמין ענה שידיו כבולות כי החוטפים הקיפו את החטופים בחומרי נפץ ואיימו לפוצץ הכל אם יתקרב מטוס. בינתיים נודע שמפקד חוליית החטיפה ישב בחדרו של אמין בזמן שיחות אלה - כלומר שיתוף פעולה מלא בין אוגנדה לחוטפים.

בערב כינס רבין את עורכי העיתונים לפגישה חריגה. הוא הסביר את המצב: ישראל תלויה לחלוטין במידע צרפתי כי אין לה יחסים עם אוגנדה - ואז חשף בפניהם את סוד מבצע "צרבת": המחבלים שהחוטפים דורשים את שחרורם מקניה, יושבים בכלא ישראלי. הוא ביקש מהם לשמור על כך בשתיקה מוחלטת: "בפטפטת הישראלית הגענו למצב שאין לי ברירה אלא לפנות לעורכי העיתונים ולמצפונם הלאומי... חיי 77 ישראלים יכולים להיות מושפעים מידיעה זאת. בינתיים אני סומך עליהם יותר מאשר על חלק מהגורמים הישראלים".

יום חמישי, 1 ביולי, היה יום ההכרעה. ישראל שברה את העיקרון שדבקה בו מאז תחילת המשבר - והודיעה על נכונותה לנהל משא ומתן על שחרור אסירים.

ההחלטה התקבלה בלחץ כבד: משפחות החטופים הגיעו למשרד רבין בתל אביב, הרב הראשי גורן שלח מסר דחוף - "פדיון שבויים יש לעשות בכל מחיר" - ואזרחים מכל הארץ הציפו את לשכת ראש הממשלה במכתבים.

אך ברגע שהמסר הועבר לצרפתים, הגיעה הפתעה: החוטפים הכריזו מיוזמתם על שחרור שאר החטופים הלא-ישראלים והארכת האולטימטום עד ל-4 ביולי - כנראה כדי לאפשר לאמין לצאת לוועידת האחדות האפריקאית. ישראל נותרה לבדה עם 77 חטופים, הממשלה שהרגישה שנפלה בפח, והרמטכ"ל אמר בפה מלא: צה"ל לא בנוי למבצע באנטבה.

בשעה 15:30 של שבת, 3 ביולי, יצאו מטוסי ההרקולס לדרכם, בעוד שגריר ישראל בפריז לא ידע על כך דבר. מבחינתו, ומבחינת החוטפים, המשא ומתן נמשך. החוטפים מסרו את תנאיהם הסופיים: ההחלפה תתקיים רק באנטבה, תחת פיקוח אמין. אמין עצמו הגדיר את המשא ומתן כתקוע. השגריר בפריז העריך שהסיכוי לדחיית האולטימטום, שפג ב-4 ביולי, קלוש.

דקה אחרי חצות, כשהאולטימטום עמד לפקוע, נחתו ההרקולסים באנטבה. תוך דקות שחרר צה"ל את החטופים במבצע "כדור הרעם" - שנודע מאוחר יותר כמבצע אנטבה, ולאחר מכן כמבצע יונתן, על שמו של סא"ל יונתן נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל שנפל בקרב. מפקד המבצע היה תא"ל דן שומרון. שבעה ימים לאחר החטיפה - נגמר הסיוט.