החלטת מועצת הביטחון היא לא ההישג המדיני האידיאלי בעקבות סיום מלחמת עזה. אבל היא רחוקה מלהיות הדבר הגרוע ביותר שישראל יכלה לקבל כששוקלים את מכלול המחירים, ולמעשה היא אישור של תכנית טראמפ.
ההישג הראשון של ישראל הוא המצב בשטח. כבר דיברו על זה עד אין סוף. ישראל משיגה הפסקת אש כשהיא שולטת במרבית השטח ברצועה וחמאס לא יכול לפגוע בעורף.
צה"ל יכול לפגוע כמעט כרצונו במטרות טרור מהעבר השני של הקו הצהוב. הגורם השני שאנחנו שוכחים כמו שאנחנו שוכחים שאנחנו נושמים, זה שישנה בכלל הפסקת אש. אחד הגורמים המרתיעים ביותר שפעלו על החלטותיו של ראש הממשלה נתניהו במה שקשור להסתבכות במלחמה בלבנון או בעזה והכוונה לא לסבב אלא לפעולה קרקעית רחבה, היה ההבנה שאין כוחות בינלאומיים שמסוגלים להביא מלחמה כזאת לסיום.
סימן שאלה
תוך כדי המלחמה בשתי הזירות היה סימן שאלה גדול על איך מסיימים אותן. כל האופוזיציונרים בנושאי ועדת חקירה, קו נטוי חטופים ורפורמות, התעקשו כי חמאס וחיזבאללה גוררים את ישראל עם איראן למלחמת התשה בלתי נגמרת. הדברים זכורים כי הם קרו לא מזמן.
עצם היכולת להשיג הפסקת אש בתנאים שלנו בלבנון ובעזה כשצה"ל יורה בכל דבר שזז, היא הישג גדול; אבל חלק מהמחיר הוא ההצמדות למדיניות טראמפ שכוללת את תכניתו הידועה ואת החלטת מועצת הביטחון.
כל ההתייחסויות הבינלאומיות להחלטה עוסקות ברצועת עזה ובפירוזה ובפירוק הנשק של חמאס. הארגון עצמו קורא לזה אפוטרופסות בינלאומית על עזה. זה בכל אופן לא מסירת השלטון בעזה לרשות הפלשתינית כפי שרצו במערכת הביטחון בסוף 2023.
השפה הכפולה של נתניהו
נראה שראש הממשלה מדבר בשפה כפולה, כפי שהדיפלומטיה הישראלית תמיד עשתה: "אנחנו מאמינים שהתכנית של טראמפ תביא לשלום ושגשוג בעקבות התעקשותה על פירוז מלא של עזה, פירוק מנשק ודה-רדיקליזציה". הקיטוב ברור - אופטימיות לתצרוכת חוץ מצד אחד בכפוף להגשמת התנאים המסובכים של פירוז ופירוק נשק ודה-רדיקליזציה. אלו יעדים אין-סופיים. נושא נוסף שהדגיש, "שלום וברית מתמשכת עם ארה"ב". כמו גם "סיום שלטון חמאס".
הנקודה המכרעת היא, שישראל השתחררה מאימת מלחמת ההתשה אבל לא מאימת הפרשנים שדיברו על כך השכם והערב בליווי הדרישה לשלם כל מחיר עבור החטופים.
אז ממשלת ישראל לא מוכנה ל"כל מחיר", אבל חשבון מסוים על 7 באוקטובר ישראל נאלצת לשלם; זה קרה גם בשדה הקרב וגם בשדה הקרב המדיני. העיניים עדיין על איראן ועכשיו גם על "נתיב למדינה פלשתינית" עם התניות רבות. זאת משימה מרכזית לממשלה הבאה, ושום ממשלה אלטרנטיבית לא תהווה תשובה מתאימה.
הכל תלוי בשידוד המערכות בתוכנו. יש אישים וגורמים רבים שנמצאים בהיכון להקמת מדינה פלשתינית, ומול ממשלה אחרת הם יוכלו לפעול. סקר שערך המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון מוצא הסכמה רחבה מאוד של 70 אחוז מהציבור המתנגדים למדינה פלשתינית. הממשלה הבאה חייבת לשקף את הקונסנזוס הזה גם בהרכבה המפלגתי כדי שתוכל לנהל את המאבק הבינלאומי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו