האכזבה, ההזדמנות והמצב המורכב לישראל: כך תיראה ״המועצה החשובה בעולם״

בחירתן היום (רביעי) של אוסטריה, פורטוגל, טרינידד וטובגו, זימבבואה וקירגיזסטן למועצת הביטחון של האו"ם לשנים 2027-2028 מציבה בפני ישראל מועצה מורכבת: בהחלט לא פרו-ישראלית, אך גם לא בהכרח עוינת באופן חריג. חמש המדינות יחליפו את סומליה, פקיסטן, פנמה, דנמרק ויוון, כאשר אוסטריה ופורטוגל גברו על גרמניה במאבק על שני המושבים של קבוצת מערב אירופה, וקירגיזסטן גברה על הפיליפינים במושב של אסיה והפסיפיק.

המזרח התיכון, ובכלל זה עזה, לבנון, איראן והסוגיה הפלסטינית, צפוי להמשיך לתפוס מקום מרכזי בעבודת המועצה גם ב-2027. מבחינת ישראל, הבשורה החיובית ביותר היא כניסתה של אוסטריה. וינה נחשבת לאחת המדינות הידידותיות יותר לישראל באיחוד האירופי, עם קו מדיני שמדגיש את זכותה של ישראל להגן על עצמה ואת המאבק באנטישמיות. עם זאת, היא אינה צפויה להעניק לישראל צ'ק פתוח, וצפויה להמשיך להביע דאגה מהמצב ההומניטרי בלבנון, בעזה ומהסוגייה הפלסטינית בכלל. יחד עם זאת, בהשוואה למדינות אירופיות אחרות מדובר בכתובת נוחה יחסית לירושלים. במועצה שבה רוב הדיונים על ישראל נוטים מראש נגד עמדותיה, אוסטריה יכולה להיות גורם מאזן, גם אם לא תמיד תצביע עם ישראל.

פורטוגל היא מקרה מורכב יותר. בזירה המדינית ליסבון נעה לכיוון ביקורתי כלפי ישראל, במיוחד סביב המלחמה בעזה והסוגיה הפלסטינית, כפי שבא לידי ביטוי גם בהחלטתה להכיר במדינה פלסטינית. לכן כניסתה עדיפה מבחינת ישראל על פני כניסת מדינה עוינת מובהקת, אך אינה הישג דיפלומטי משמעותי. בפועל, פורטוגל צפויה לפעול במסגרת הקו האירופי המרכזי: תמיכה עקרונית בביטחון ישראל לצד לחץ להפסקת אש, הרחבת הסיוע ההומניטרי וקידום פתרון שתי המדינות.
לעומתן, יציאת יוון מהמועצה אינה נוחה לירושלים, שכן אתונה הפכה בעשור האחרון לשותפה אסטרטגית חשובה של ישראל. דנמרק הייתה שחקנית מערבית מורכבת, ידידותית בבסיס אך ביקורתית בסוגיה הפלסטינית.

ההפסד של גרמניה בבחירות משמעותי במיוחד: ברלין היא אחת השותפות החשובות של ישראל באירופה, במערכת יחסים שכוללת שיתוף פעולה ביטחוני וקשרים אסטרטגיים. המחויבות לביטחון ישראל נותרה עיקרון מרכזי במדיניותה גם אם גרמניה הקשיחה את הטון מול ישראל לאחרונה, והיא הייתה יכולה להיות קול אירופי פרגמטי ובעל השפעה.

באמריקה הלטינית והקריביים, טרינידד וטובגו תחליף את פנמה, חילוף פחות נוח לישראל. פנמה נחשבת באופן מסורתי לאחת המדינות הידידותיות יותר לישראל בזירה הלטינו-אמריקנית, ולכן יציאתה היא הפסד לישראל. טרינידד וטובגו, לעומת זאת, אינה מדינה עוינת מובהקת, אך גם לא שותפה קרובה. מדובר בערוץ דיפלומטי קיים, אך לא בקשר קרוב או אסטרטגי, כאשר ישראל אינה מחזיקה שגרירות תושבת במדינה, ומיוצגת באמצעות שגרירותה בפנמה. השפעתה הישירה תהיה מוגבלת, אך דפוס ההצבעה שלה באו"ם נוטה בדרך כלל עם הרוב הפרו-פלסטיני.

באסיה, קירגיזסטן תחליף את פקיסטן, שינוי שמבחינת ישראל יש בו הקלה מסוימת. פקיסטן אינה מקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל ומחזיקה בעמדות חריפות מאוד כלפיה, ולכן יציאתה מהמועצה חיובית לירושלים. קירגיזסטן היא בגדר סימן שאלה. שתי המדינות מקיימות יחסים דיפלומטיים מאז שנות ה-90, אך הקשר אינו עמוק או אסטרטגי, וישראל מיוצגת מול המדינה באמצעות שגרירותה בקזחסטן. היא צפויה להיזהר מהתייצבות פומבית לצד ישראל ולהתחשב בעמדות רוסיה, סין, העולם המוסלמי והדרום הגלובלי.

באפריקה, זימבבואה תחליף את סומליה. גם כאן, יציאת סומליה היא התפתחות נוחה לישראל, שכן היא מחזיקה בקו חריף ואנטי-ישראלי מובהק מול ירושלים. אולם זימבבואה אינה צפויה להיות כתובת קלה בהרבה. אמנם קיימים יחסים דיפלומטיים בסיסיים בין ישראל לזימבבואה, אך המדינה מזוהה עם תמיכה בעמדה הפלסטינית, וגם היא צפויה להתקרב לרוב הביקורתי כלפי ירושלים.

מעבר לחברות החדשות, הרכב המועצה ימשיך להיות מושפע בעיקר מחמש הקבועות: ארה"ב, בריטניה, צרפת, רוסיה וסין. המשענת המרכזית של ישראל תישאר הווטו האמריקני. בריטניה וצרפת צפויות להמשיך בקו האירופי, תמיכה בביטחון ישראל לצד ביקורת גוברת, ואילו רוסיה וסין ימשיכו לראות בזירה המזרח-תיכונית כלי לעימות מול וושינגטון. לצד הקבועות יישארו לשנה שנייה גם לטביה, בחריין, קולומביה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וליבריה. לטביה צפויה להיות נוחה יחסית, בחריין מקיימת יחסים עם ישראל אך מייצגת באופן בלתי פורמלי את הקבוצה הערבית בכלל, קולומביה היא גורם עוין (ממשלת פטרו ניתקה יחסים עם ישראל ב-2024), וקונגו וליבריה ינועו בעיקר עם עמדות אפריקניות רחבות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו