שירלי לוי: "פתאום שמעתי קול - חבקי את אחותך, אולי היא תמות"

אם הראיון שלפניכם היה מתקיים לפני כמה חודשים, סביר להניח שהוא היה נראה לגמרי אחרת. כתבות "השנה הקשה בחיי" הן דבר שכיח, מדובר כבר בקלישאה עיתונאית בשלב זה, אבל במקרה של שירלי לוי מדובר באמת אובייקטיבית. היא עדיין מתמודדת עם קושי, הוא לא ממהר לחלוף. אבל רגע לפני סופה, לפחות הקלנדרי, של השנה ההיא, ובפתחה של שנה חדשה, היא גם מחייכת לא מעט. וזה לא מעט לבקש.

"עוד לפני שזה קרה, לאורך כל החיים היו לי תחושות בטן חזקות", פורשת שירלי לוי את זיכרונותיה מספטמבר אשתקד, מהשבוע שבו אחותה שירן נהרגה בתאונת דרכים. "גם לפני שהתחלתי להעלות תוכן לרשתות היתה לי תחושה שאני עושה פה משהו טוב שיתפוצץ בסוף, האינטואיציה שלי תמיד הובילה אותי", היא מסבירה.

"ביום שבת, שלושה ימים לפני שזה קרה, ישבנו אחותי ואני בבית של ההורים שלנו, צפינו בסדרה, ואז היא התחילה להתארגן לעבודה. כשהיתה מוכנה היא אמרה לי 'יאללה ביי', ופתאום עלה בי קול פנימי שאמר 'חבקי את אחותך, כי אולי היא תמות'. ואין סיבה, אני לא אדם שיש לו מחשבות טורדניות. קמתי, חיבקתי את אחותי ממש חזק, בחיים לא חיבקתי אותה ככה לפני כן, והיא נבהלה.

"אמרתי לה 'שירן, אני כל כך אוהבת אותך. את החיים שלי, את האחות הכי טובה שיכולתי לבקש'. יצאו ממני מילים שגרמו לי ממש לפחד. ההורים שלי הסתכלו עלי ושאלו 'הכל בסדר, שירלי? מה קורה לך?'. ואחותי, כמו בת 18 טיפוסית, אמרה לי 'מה זה החיבוק הזה? תירגעי, אני כולה יוצאת לעבוד לשלוש שעות, עזבי אותי'. המשכתי לחבק אותה חזק ואז ליוויתי אותה עד למעלית, עוד דבר שאף פעם לא עשיתי לפני כן. היא אמרה לי 'טוב, את משוגעת. יש לי אחות משוגעת'. לא הבנתי את התחושה הזו, ממתי אני מפחדת לאבד?"

"אמרתי לה 'שירן, אני כל כך אוהבת אותך. את החיים שלי, את האחות הכי טובה שיכולתי לבקש'. יצאו ממני מילים שגרמו לי ממש לפחד. לא הבנתי את התחושה הזו, ממתי אני מפחדת לאבד?"

שירן דווקא שבה בשלום באותו לילה מעבודתה כשליחת פיצה ברחובות. חזון הבלהות של שירלי התגשם שלושה ימים מאוחר יותר. "אני זוכרת שכשהתחלתי את השבוע הסתכלתי על היומן, והתאריך 9 בספטמבר הגעיל אותי. משהו ביום הצילום שקבעתי אז היה נראה לי רע", היא נזכרת. "ובאמת היה יום צילום קקמייקה: הכל התעכב, התאחר, פתאום המפיקה היתה צריכה לצאת באמצע. ידעתי שהתאריך הזה מסריח. ובאותו יום ישבתי על הספה בבית שלי עם צוות הצילום, ובשעה שש ושלוש דקות בערב קיבלתי פתאום הודעה מאיריס, חברת ילדות שלי, שאף פעם לא מתקשרת. היא כתבה לי 'רק תבדקי שהכל בסדר עם שירן. יש פה איזה בלגן בעיר'. סימסתי לאחותי 'איפה את?' אבל משהו בבטן שלי התחיל לכאוב.

"לא עברו חמש דקות וקיבלתי טלפון מיוסי, דוד שלי, שגם הוא אף פעם לא מתקשר אלי. הוא אמר לי בהיסטריה 'תבדקי שהכל בסדר, כי אבא אמר לי באמצע שיחה שקרה משהו לשירן וניתק לי באמצע'. לא הצלחתי לתפוס את אבא שלי אז התקשרתי לאמא, שענתה לי בוכה. היא אמרה לי 'תקשיבי, אבא התקשר אלי, הוא אמר ששירן מתה'. פתאום התחלתי לקבל טלפונים הזויים מחברים מהיסודי, משכנה, מידיד שלי, המון טלפונים ששואלים 'שירלי, את בסדר?'. שחררתי את צוות הצילום, ואז דיברתי עם אבא שלי בטלפון ואני שומעת אותו צורח 'שירן מתה! שירן מתה! אבא גמור, אבא מת!'.

"נסעתי לרחובות מתל אביב במה שהרגישה כמו הנסיעה הכי ארוכה ביקום, וכשהגעתי ראיתי כמעט את כל העיר מתחת לבית של ההורים שלי: חברים שלי, חברות של שירן, שכנים. אמרתי לעצמי, אני לא רוצה לעלות הביתה לעולם. אני לא רוצה לראות את הפנים של ההורים שלי. משכתי שעה מתחת לבניין, ובסוף עליתי ובבית היו המשפחה שלי ושתי פסיכולוגיות. אני זוכרת שנכנסתי לחדר של שירן כדי לבדוק שאולי זה שקר וכולם נכנסו אחריי לחדר. ברגע אחד התחלנו כולנו לצרוח מבכי. אני מדברת איתך על איזה 15 איש שנכנסים לחדר וצורחים, עצובים".

משפיענית־אבל

החיים, יספר לכם כל מי שחווה אסון בכל סדר גודל שהוא - גם בדיוק שנה אחרי כן עוד לא חזרו למסלולם. לוי, שמאז הספיקה לציין את גיל 30, עזבה לתקופה את הרשת, המקום שבו הפכה בשנים האחרונות לסנסציית תוכן של אישה אחת, בניסיון לעכל ולעבד את הבלתי ניתן לתפיסה. מנסה להיאחז בעובדות, אולי במכות יבשות, כדי למצוא איזושהי הקלה.

"לפחות היא לא סבלה", היא מספרת. "אתה קורא את המסמך שמד"א הוציאו מהאירוע, וכתוב: 'הגענו לזירה, המנוחה היתה בלי דופק. פגיעת ראש, אישונים מורחבים, ללא תגובה, ללא פגיעות נוספות בגוף'. אני לא מאמינה שאני מספרת את זה וזו לא איזו עלילה בסדרת טלוויזיה.

"לקבור אותה היה היום הכי נורא בחיים שלי. בסרטים אתה מסתכל על המנוח, נותן לו נשיקה ושם עליו שמיכה. אצלנו הפגיעה היתה כל כך נוראית, עד שלא נתנו לנו לראות את הפנים שלה. יכולתי רק למשש אותה דרך הסדין, וכבר רץ לי סרט בראש שאולי החליפו את הגופה, אולי זו לא אחותי. אבל לשירן היתה אצבע עקומה ברגל שהיינו צוחקות עליה וקוראות לה 'מיניון', 'האצבע הדפוקה'.

"אז נגעתי לה ברגל וזיהיתי את האצבע. מיליון אנשים הגיעו להלוויה. חברים, קולגות, המורות שלה מבית הספר, חברים שלה, מכרים. היתה הרגשה כאילו אחת מגדולות העיר מתה. בדיוק עשיתי קמפיין לקוקה קולה, שנקטע, והם שלחו לנו משאית הביתה עם ארגזים של שתייה. המון מותגים שעבדתי איתם שלחו אוכל ונשנושים, גם עסקים קטנים ברחובות. זה היה מאוד יפה מצידם".

"פעם היה לי לוח מטרות, שסימנתי בו דברים כמו 'להרוויח כך וכך כסף', 'להגיע לכמות עוקבים איקס', 'להגשים את החלום שלי לעשות סטנד־אפ'. אחרי האובדן מחקתי את כל המטרות שהיו רשומות בו וכתבתי: 'המטרה העיקרית היא פשוט להיות שמחה'"

ומאותו רגע מה קורה עם כל הקמפיינים שלך? את עדיין צריכה להתפרנס.

"כל העבודה נעצרה, זה לא ממש עניין אותי. לא עניתי לאף אחד. פעם היה לי לוח מטרות, שסימנתי בו דברים כמו 'להרוויח כך וכך כסף', 'להגיע לכמות עוקבים איקס', 'להגשים את החלום שלי לעשות סטנד־אפ'. וכשחזרתי הביתה אחרי האובדן, מחקתי את כל המטרות שהיו רשומות בו. פתאום הכל היה נראה סתמי, או חסר משמעות. הסתכלתי על הלוח וכתבתי: 'המטרה העיקרית היא פשוט להיות שמחה'".

כשנפתחת ברשתות ושיתפת את העוקבים שלך במה שקרה ובתחושות, כתבת: "כשאת נהרגת, גם אני נהרגתי איתך". זו הצהרה קשה.

"כשכתבתי שגם אני נהרגתי, זה דווקא לא היה במובן השלילי של הדבר. זה אומר שכל האמונות שעד אז חייתי לפיהן, כל סדרי העדיפויות שהיו לי בחיים וכל הדברים שחשבתי שהם חשובים, השתנו. אם להגיד 'נהרגתי' זה משהו שלילי, אז נגיד 'נולדתי מחדש'. אחרי שקמנו מהשבעה אמרתי 'זהו, עידן הסושיאל נגמר, כבר לא אהיה קומיקאית. לקחו ממני את הדבר הכי חשוב לי בעולם, איך אני יכולה לשמח או לשמוח?'.

"פתאום הרגשתי המון רגשות אשם. חשבתי 'יכול להיות שעשיתי איזשהו מעשה שהביא לי את זה?'. הכנסתי כל כך הרבה אנשים לחיים שלי, כל כך הרבה עוקבים ואימהות וילדות והצגתי את שירן ברשתות במשך כמעט עשר שנים. פתאום הרגשתי שכל 12 השנים שלי ברשתות התנקזו לרגע הזה, כאילו אנחנו בפרק של 'מראה שחורה'״.

כלומר, חשבת שיש כאן לקח מעוות? איזושהי עלילת־על שנועדה ללמד אותך משהו?

"אותי ואת הקהל שלי. בהתחלה שירן היתה משתלבת איתי (בתוכן), צוחקת איתי. ואז כשהיא עלתה לחטיבת הביניים, היא נהייתה 'אחות של שירלי', והיא סבלה מזה. היה בינינו משבר בילדות, כי ילדים בבית הספר הציקו לה בגלל זה, ציטטו לה כל מיני בדיחות שלי בלעג. אנשים מבית הספר רצו להיפגש איתה ולבוא אלינו הביתה רק כדי לפגוש אותי. אז היה בינינו איזשהו משבר אחיות.

"אני זוכרת שהייתי שמורה אצלה בטלפון כשהיתה בת 12-13 כ'שירי המפורסמת, לא לענות'. כשהיא הגיעה לגיל 14, פתרנו את המשבר הזה יחד. כבר בכיתה י'-י"א היא אמרה לי 'אני גם רוצה להיות משפיענית, אני רוצה להיות כמוך'. קצת לפני שהכל קרה היא פתחה בעצמה חשבון טיקטוק, והיא יכולה היתה להצליח בזכות עצמה. מאוד רציתי לעזור לה. היא היתה לא רק אחותי, היא היתה גם החברה הכי טובה שלי, וגם סוג של בת חורגת עבורי. למרות שלא היתה לנו בעיה בבית".

מה גרם לך לחזור לרשתות ליצור תוכן?

"הרגשתי לא נעים שגרמתי צער לכל כך הרבה אנשים שהתחברו אלי והתחברו לשירן דרכי. חשבתי שיש בי איזושהי מחויבות להיות שם בשבילם, כי אנשים דמיינו אותי לא חוזרת לעצמי או אפילו פוגעת בעצמי. אנשים הזדהו איתי מהמקום של הטראומות שלהם, אז יש כאן מערכת יחסית הדדית. פתחתי מצלמה כשאני בוכה, ממש קרועה לגזרים, ורק רציתי להעלות משהו כדי שיראו שאני בחיים. ואז קיבלתי גל אנרגטי של אהבה שפשוט הציף אותי. קיבלתי המון הודעות ממשפחות שכולות, משפחות חטופים, נשות מילואימניקים אלמנות, שפשוט תמכו בי. אנשים שיתפו את הסיפורים האישיים שלהם. נעזרתי בהם, והם בי. הרגשתי איזושהי שליחות.

"עולם המשפיענות הוא כזה של כיף וצחוקים והשקות וקניות, ופתאום הרגשתי משפיענית־אבל. אנשים כתבו 'תודה שאת מדברת על זה בקול'. הרגשתי כאילו אני לא לבד, ויש לי קבוצת תמיכה ענקית שעוזרת לי ואני עוזרת לה. אחרי שלושה חודשים התחייבתי להצגת חנוכה. בחרתי בחיים".

כוכבת במקרה

הם גם בחרו בה בחזרה. בקרוב היא תעלה על במות התיאטרון, כשתככב בתפקיד ראשי במחזמר "אליס בארץ הפלאות" של דורון מור, לצד מיקי גבע, טיילור מלכוב, כוכב הרשת עידן שלווה והשחקן (שזכור לצופי העונה האחרונה של "המרוץ למיליון"), שלומי יפרח. במקביל תוביל קמפיין, מכל הדברים, לרשת פיצה האט. גם למציאות יש הומור משלה, לפעמים. גם אם מקאברי משהו.

"כשהם יצרו איתי קשר חשבתי שזו בדיחה", היא אומרת. "בהתחלה אמרתי 'מישהו צוחק עלי מלמעלה'. אני עובדת במשך שנים עם מותגים, ופתאום מהדלת האחורית מגיעים אלי עם בקשה לעבודה דווקא עם פיצה? פיצה נהייתה דבר מאוד טרגי עבור המשפחה. אבל הבהירו לי שהפנייה לא נעשתה אלי בגלל משהו שעברתי, הם רצו את שירלי, בלי שום קשר למה שקרה, וזה היה משמח. הרגשתי כאילו שירן שלחה לי את המתנה הזו".

לוי היא במובן מסוים מחלוצות משפיעניות, או כוכבות, הרשת בארץ. אבל בניגוד לרבים במקצוע שלה, או באופן כללי לאנשים שהצליחו בתחומם, הדרך המאוד־מהירה שלה להצלחה נדמית יותר כתוצר שילוב בין גורל מדויק, יוזמה והגשמה של ייעוד טבעי, מאשר דרך רצופת קשיים ודחיות שמוכיחה שמאבק עיקש ויתר קלישאות יובילו להישגים.

זה לא שלוי - שהספיקה להיבחר בכמעט עשור וחצי של פעילות בתארים כמו "כוכבת הרשת של השנה" (פעמיים) ובטייטל "קומיקאית השנה", לשחק בסדרה "זיגי" ולהנחות תוכניות לילדים, בין היתר לצד טל מוסרי - לא עובדת קשה. הלו"ז שלה בהחלט מלא פעילות שוטפת, שהביאה לה 550 אלף עוקבים באינסטגרם, 610 אלף עוקבים בטיקטוק ו־91.4K מנויים ביוטיוב.

העניין הוא שמהרגע שהחליטה לנסות את מזלה כיוצרת תוכן בסושיאל, או אם לדייק - מהסרטון הראשון שהעלתה לפייסבוק די במקרה וללא כוונה להתפוצץ באינטרנט, היא מצאה את עצמה ויראלית. מה שאנשים אחרים מנסים לפצח, לא תמיד בהצלחה, היה עבור לוי כבר בגיל 16 טבע שני.

"בנקודה שאני נמצאת בה בחיים, להביא ילדים לעולם כזה מרגיש מפחיד. אני מסתכלת על אמא ואבא שלי, שגידלו ילדה, נתנו לה הכל - השקעה כלכלית, נפשית, זמן, וביום אחד לוקחים להם את זה. אני לא רוצה לעמוד בניסיון כמו זה שאמא שלי עומדת בו״

"סתם קרתה לי איזו סיטואציה מצחיקה וצילמתי אותה לסרטון, חיקוי של מורה מבית הספר שתפסה אותי כשלא הכנתי שיעורי בית. הוא הצחיק אותי, אז פשוט העליתי אותו לפייסבוק. נראה לי שבאותם זמנים לראות ברשת ילדה שמדברת למצלמה היה נראה מוזר. לא ידעתי אפילו שהסרטון פתוח לצפייה פומבית. שיגרתי את זה, סגרתי את הטלפון, ואז כשפתחתי את הטלפון למחרת ראיתי שיש לי כאלף לייקים ותגובות של 'מי את? איך הגעת לי לפיד?'.

"היצירה שלי ברשתות התחילה כסתם ריפוי בעיסוק, כדי לפרוק ולספר איך עבר עלי היום. פשוט המשכתי להעלות סרטונים, אפילו לא הבנתי בכמות הלייקים, לא קראתי תגובות. במשך כמה שנים הייתי עושה את זה כתחביב".

עוד לא הבנת ב־2013 את פוטנציאל הרווח שטמון בתוכן ברשתות. לא רבים הבינו אז.

"זה פשוט היה לי כיף ולא תפס יותר מדי מהזמן שלי. בכלל לא חשבתי על זה כתחום עסקי, לא ראיתי בזה איזשהו מקור פרנסה. מ־2013 עד 2016 העליתי סרטונים בשביל הכיף. יום אחד קיבלתי הודעה מלאון שניידרובסקי, יוצא 'האח הגדול', שבה הוא אמר לי 'ראיתי אותך ברשתות, את מאוד מצחיקה, תרצי לחתום אצלי בסוכנות?'. עברתי על החוזה שהוא שלח לי, לא ידעתי מה אני עושה, אני חושבת שגם הם באותה תקופה לא ידעו מה הם עושים. פתאום הציעו לי להעלות תמונה בתמורה ל־300 או 500 שקל. זה היה נראה לי המון כסף".

זה מזכיר סיפורים של כוכבי רשת אחרים. קווין רובין סיפר פה שחשב שהוא עשיר אחרי שקיבל 300 שקלים עבור הקמפיין הראשון שלו.

"אני התחלתי עוד לפני קווין רובין. יש לי הודעות ממנו מהתקופה שהיו לי 50 אלף עוקבים והוא שאל אם אני רוצה לצלם יחד סרטון. עניתי לו 'חבוב, אתה אנונימי, איזה סרטון?'. העניין הוא שהתגייסתי לצה"ל, שירתי כמפעילת האמר, ובדיוק בתקופה שבה השתחררתי מהצבא התחילו קווין רובין ועוד יוצרים להעלות סרטונים. אמרתי 'או, זה המגרש שלי'. אבל הייתי מאמנת כושר בבוקר, עושה סרטונים בצהריים, ואז הולכת למלצר בערב. ובשביל להצליח (ביצירת תוכן) הייתי צריכה להיות הרבה עם הטלפון, אז התפטרתי משתי העבודות שלי״.

הימרת על עצמך. זה מפחיד.

"קודם כל הייתי בת 21, עדיין גרתי עם ההורים. לא היינו במקום של לחץ כלכלי בבית, אני חושבת שיותר הפריע לי ברמת האגו כשראיתי שפתאום יש יותר ויותר יוצרים. הכסף הוא לא מה שהניע אותי, לא חשבתי על מתי הוא יגיע. פשוט אמרתי לאמא שלי 'תקשיבי, אני מתפטרת מהעבודות שלי כי אני רוצה לייצר סרטונים'. היא ענתה לי 'טוב, תעשי מה שאת רוצה, רק קחי בחשבון שיש לך שנה. אם בשנה הזו לא קורה כלום ושום דבר לא בטוח או ברור, אני רוצה שתתחילי את המסע של החיים - כלומר, תואר, לצאת מהבית של ההורים, עבודה'.

"ובשנה הזו היה זינוק מטורף מבחינת היצירות והסרטונים שלי, והגעתי ל־100 אלף עוקבים באינסטגרם, שזה היה מטורף. פחות מחצי שנה אחרי זה כבר הגעתי ל־200 אלף עוקבים. אבל אף פעם לא ייחסתי חשיבות לכסף כמו שנתתי חשיבות לכיף שזה עושה לי. זה לא מה שהדהד לי בראש".

ובכל זאת מדובר בסכומים משמעותיים. באילו סכומים נמדדת הכנסה מקמפיין שאת מקבלת?

"זה תלוי במלא גורמים. אם אני מייצרת, כותבת, עורכת, מצלמת, עושה סאונד. אם אני אחראית על ההפקה והתפאורה, אז כמובן העלות יכולה להיות גבוהה ותגיע לעשרות אלפים. זה גם תלוי פלטפורמה, מיקום".

ברמת ההכנסה החודשית את מגיעה לפעמים גם למאות אלפים?

"תשמע, משלמים לי בשוטף פלוס 90. זה משתנה. בשלושת החודשים שעברו מאז מה שקרה עם אחותי לא עבדתי, רק אחרי כמה זמן השתתפתי בהצגה, אז פתאום לא הכנסתי כסף במשך תקופה. אבל אני כל כך נהנית מהעשייה הזאת, שלפעמים רואת החשבון שלי שולחת לי הודעה 'היי, מה קורה? את רוצה להוציא לי חשבונית כבר?'. לפעמים אני שוכחת".

כבר לא מחפשת

הסרטונים של לוי מתפרשים על שלל נושאים. האינסטגרם שלה (שרובריקת התיאור שלו אומרת היום: "אחות של שירן לוי ז"ל, יוצרת תוכן ושחקנית") מכיל מערכונים קצרים שנעים על הטווח שבין חוסר טאקט, רגעים אבסורדיים מחיי בית ספר המוכרים לתלמיד הישראלי הממוצע, רגעי ביש מזל, פומו, מוצרים בדרגות משתנות של אבסורדיות שהזמינה מ־Temu ויתר גאגים, בדיחות ותופעות שמגדירות את הדור שלה, ואת זה שאחריו.

מצד שני, בכל זאת מדובר ברווקה בת 30. במובן זה, שירלי מעצם היותה, ובכן, יוצרת תוכן ומה שנקרא במחוזותינו "משפיענית", מקצוע שלא היה קיים עד לפני כמה שנים, היא גם תוצר מדויק למדי של אותו הדור שאותו היא מבקרת.

"רגע, המוח שלי מעבד נתונים. זו ממש מחמאה, תודה", היא אומרת. "אני חושבת שאני מצליחה לדבר לילדים מאוד קטנים, לילדים גדולים יותר, לתיכוניסטים, לחיילים וגם לאימהות. התפתחתי עם הדור שלי ברשתות, ואני כל הזמן מתעדכנת כדי לדעת מה הטרנדים ועל מה מדברים, כי הכל משתנה היום לא בתדירות של כל כמה שנים, אלא כל שלושה חודשים.

"אבל זה גם קשור לזה שאני לא נמצאת באותה נקודה שבה חברות שלי נמצאות, שהן נשואות עם ילדים. אני עדיין רווקה תל־אביבית, מתעסקת ברשתות החברתיות ומוצאת שפה משותפת עם כל מה שקורה סביבי. אני לא ילדותית מדי, אז התוכן הוא לא רק לילדים, אבל אני לא בוגרת מדי".

באמת חלק גדול מהתכנים שלך פעם עסקו ברווקות.

"תמיד חיפשתי אהבה, זה היה הנושא המרכזי של הקריירה שלי. תמיד היה איזשהו מרדף כדי להשיג חיים 'נורמליים' - תעשי צבא, תסיימי תואר, תיכנסי לזוגיות, תתחתני ותביאי ילדים. רציתי בזה מאוד כי זה היה אמור להגיע כבר בגיל 29, כי כמה אני יכולה להיות נואשת ולחפש אהבה ברשתות? ואז מה שקרה עם אחותי טרף את הקלפים. פתאום קיבלתי תובנה שלא סתם נשארתי רווקה עד גיל 30. זה קרה כדי שכשיבוא המקרה של אחותי אוכל להתפנות למשפחה שלי, ולא למשפחה שיצרתי. אם הייתי בנקודה אחרת בחיים, עם בעל וילדים, אני לא יודעת איך הייתי מגיבה. אני חושבת שמישהו מלמעלה נתן לי את הזמן להיות עם המשפחה שלי".

זה הכל בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו.

"זה כבר הגיע למצב שאני כבר לא מחפשת. פעם הייתי מסתכלת על בחורים וחושבת 'אולי תתחילו איתי', היום זה לא מעניין אותי. אני מרגישה שאהבה וזוגיות הן עוד נתיב, שאני לא יודעת מתי אגיע אליו ולא דחוף לי כרגע שהוא יקרה לי. בנקודה שאני נמצאת בה בחיים, להביא ילדים לעולם כזה מרגיש מפחיד. אני מסתכלת על אמא ואבא שלי, שגידלו ילדה, נתנו לה הכל - השקעה כלכלית, נפשית, זמן, וביום אחד לוקחים להם את זה. אני לא רוצה לעמוד בניסיון כמו זה שאמא שלי עומדת בו".

אבל אי אפשר לעבור את החיים ככה. גם משהו טוב יכול לקרות.

"אני חיה בתחושה הזו, אחרת לא יכולתי להמשיך לייצר ולהיות בהומור. כי יהיה טוב".