בשנתיים האחרונות הוא חי בצללים, הרחק מישראל וממשפחתו, בזהות חדשה ובמסגרת התוכנית להגנה על עדים. הוא למד לחשוד בכל אדם, בכל שיחת טלפון ובכל פנייה בלתי צפויה ברחוב. גם את הבקשה להיפגש איתנו הוא דחה בתחילה. עדי מדינה פעילים, המכונים "מוגנים", אמורים להיעלם מהעין, לטשטש עקבות, לא למשוך תשומת לב ולהימנע מכל מעשה שעלול להסגיר את קיומם ואת מיקומם.
עצם המפגש עם עד המדינה חואן הוא חריג ביותר. לראשונה, מוגן שחי בחו"ל - שעדיין מוגדר כמאוים בדרגה הגבוהה ביותר - מסכים לשבור את הכללים ולגולל את סיפורו המורכב. בגילוי לב הוא מספר כיצד אולץ להפוך לגובה כספים עבור אחד מארגוני הפשיעה הערביים האכזריים בישראל, מדבר על האיומים שהשמיעו כלפיו, חושף את הרגע שבו חייבו אותו לצפות בכריתת אצבע של קורבן, ומספר איך החרימו לעצמם את העסק שבנה במו ידיו. הוא נותר חסר כל, חולה וסובל מהתקפי חרדה בלתי נשלטים.
כדי לא לחשוף את זהותו, פרטים מסוימים בכתבה הושמטו, משום שארגון הפשע לא סלח לו על עדותו במשטרה. חואן נטמע אי־שם בדרום אמריקה, הרחק מכל מה שהכיר, ועבר שינוי חיצוני שכלל מחיקת קעקועים.
הוא גם החליף מקצוע, עבר הכשרות ומצא עבודה כמתקן סמארטפונים ברשת מעבדות מוכרת. המשכורת שלו גבוהה יחסית, אך המחיר האישי ששילם הוא כבד: אשתו סירבה להצטרף למסע אל הלא־נודע, התגרשה ממנו ונשארה בישראל עם בתם הפעוטה.
המפגש עם חואן נערך באירופה, בחשאיות של מבצעים שרואים רק בסרטים. הראיון מתקיים בדירה שכורה וניטרלית, באזור שנבחר בקפידה, ולאחר בדיקה שהעלתה שאין מצלמות אבטחה על בתי העסק והמבנים שמסביב
בצירוף מקרים מצמרר, ימים ספורים לאחר הראיון איתו, אירע תרחיש שממנו חוששת כל מערכת הגנה על עדים: בעת שהיה תחת אחריות המשטרה, אביו של עד מדינה אחר חוסל בצרור יריות לעיני כל, במהלך נסיעה בכביש סואן ומרכזי.
זו לא היתה רק נקמה. המסר החד הוא אזהרה לכל מי ששוקל לשתף פעולה עם רשויות האכיפה נגד ארגוני הפשיעה. חיסול כזה עלול לערער את אחד הכלים המרכזיים במאבק בעולם התחתון - גיוס עדי מדינה.
מהו הדבר הראשון שחשבת עליו כששמעת על החיסול?
"אני לא צריך שיקרה רצח כדי לדעת שמסוכן לי, אבל אני סומך על הרשות להגנה על עדים, וגם על המשטרה, שהיא זאת ששומרת על המשפחות בישראל".
מה לדעתך היתה המטרה של החיסול? להרתיע מפני עדות בבית משפט?
"אני לא רוצה לחשוב על אלו שהתנקשו באבא של עד המדינה הזה. אין לי מושג מה המטרה שלהם, ואי אפשר להיכנס להם לראש. ארגוני הפשע לא תמיד פועלים בהיגיון".
הצצה לפעילות הרשות להגנת עדים
תמליץ לאנשים מהמגזר הערבי להפוך לעדי מדינה?
"תראי אילו תנאים יש לי. הרשות דאגה לי לדירה מרוהטת, אני במדינה מקסימה בלי מלחמות, בלי ארגוני פשע שמחפשים אותי ובלי חשש שיירו על הבית שלי. אם מישהו לא יהפוך לעד מדינה בגלל הצדק - שיעשה את זה בשביל הסיכוי לחיים טובים יותר".
"היתה כיפה אדומה"
המפגש עם חואן נערך באירופה, בחשאיות מרבית שלא מביישת מבצעים שרואים רק בסרטים. אלינו מתלווה צוות ישראלי מהרשות להגנה על עדים, הכולל את נחמן, המפעיל של חואן; אלעד, מנהל הביטחון, מידע וסייבר; ואור, האחראית על שינוי חזות. הם ממקמים את חואן במלון המרוחק כחצי שעה הליכה מהמלון שלנו, ולאחר שביצעו סיור שטח מקדים. לנו אין מושג היכן הוא שוהה, וגם הוא לא יודע היכן אנחנו משתכנים. הראיון מתקיים בדירה שכורה וניטרלית, באזור שנבחר בקפידה, ולאחר בדיקה שהעלתה שאין מצלמות אבטחה על בתי העסק והמבנים שמסביב.
חואן עייף לאחר שתי טיסות מדרום אמריקה. הוא ממתין בסלון הדירה כשהוא עם פאה, כובע, משקפי שמש ומסכת קורונה. את גופו עוטף מעיל רחב, וכפפות שחורות מסתירות את כפות ידיו.
אחרי דקות ספורות של חשדנות, הקשיחות שלו מתפוגגת. חואן לא מסתיר עד כמה הוא התגעגע להוויה הישראלית, והוא משוחח בעברית קולחת, כשההגייה הספרדית נמהלת במבטא הערבי הכבד. הוא נהנה ללהג על חומוס ועל עלי גפן ממולאים, מתעצבן על הפוליטיקה הישראלית, ולא מבין כיצד שרדנו את הישיבה בממ"דים במהלך הסבבים מול איראן.
לאחרונה ציין חואן את גיל 30 לבדו בגלות, כשהוא מתגעגע להוריו. הם מתגוררים במרכז הארץ, מחזיקים במקצועות חופשיים, ועשו כל מאמץ כדי להרחיק את ילדיהם מהפשע שהשתולל ברחובות. חואן נחשב סיפור הצלחה. בגיל צעיר הוא פתח עסק לאביזרים מיוחדים, והקהל הגיע בהמוניו. הוא הרחיב את החנות עד שהעסיק עשרה עובדים.
"לעולם לא אשכח את היום הראשון שבו העבריינים הגיעו לעסק", הוא פותח את דבריו. "אחד העובדים שלי הזמין אותם, והיתה להם תוכנית להשתלט על ההצלחה שלי. זו היתה כיפה אדומה. ידעתי מי הם. מבחינתם, הייתי מועמד טוב להיות חייל שלהם, כי הייתי מצליח, לא מוכר למשטרה וללא עבר פלילי".
הם איימו עליך?
"כשאנשים כאלה מגיעים אליך, אתה עושה את מה שהם מבקשים - אחרת יירו על הבית של ההורים. לא היה אכפת לי מעצמי, אבל חששתי למשפחה. בדיוק התחתנתי, וידעתי שאם ארגיז אותם - הם ישכבו עם אשתי ללא רצונה".
סליחה?
"זה נוהג שקיים בארגוני הפשיעה הערביים כדי להראות כוח ושליטה. רציתי להימנע מזה, אז החלטתי לעשות עבורם משהו אחד קטן. הלכתי לקורבן שלהם ולקחתי ממנו את הכסף לפרוטקשן. הייתי צעיר ותמים, והם דרשו שוב ושוב. ראיתי מולי אזרחים מבועתים כמוני, שנאלצים לשלם עשרות אלפי שקלים. פעם אחת, כשהיססתי, הם קראו לי למחסן, וישב שם אדם שסירב לשלם. מול העיניים שלי הם כרתו לו אצבע, כמו במאפיה הסיציליאנית. הם כורתים גם אוזניים. עשיתי במכנסיים מרוב פחד".
מי נגד מי - כל מה שצריך לדעת על עולם הפשע | האזינו לפודקאסט
כמה זמן הרגשת שאתה בדרך ללא מוצא?
"לפחות שנתיים. הטעות שלהם היתה שהם לא ידעו מתי לשחרר. ארגוני הפשיעה בישראל הם טיפשים. אם תעלו כל הזמן את סכום הפרוטקשן או תחייבו אזרח להיות חייל שלכם - אז אל תתפלאו שאנשים מרגישים במבוי סתום ומתלוננים נגדכם".
"לא ישנתי בלילות והתעוררתי בצעקות. ירדתי במשקל, היו לי בעיות מעיים, מחלות עור וקרחות בשיער. נראיתי מסומם. אשתי היתה בהיריון, אבל רציתי להיעלם. להתאבד. פעמיים כמעט לקחתי כדורים, ופעם תכננתי לקפוץ מבניין, אבל התחרטתי, כי ידעתי שאפגע במשפחה"
ביקשת שיניחו לך?
"ירדתי על הברכיים ונישקתי את הנעליים שלהם, אבל הם צחקו לי בפנים ואמרו שלנצח אהיה שייך להם, ושהעסק המצליח שבניתי הופך להיות שלהם. במקום שאלו יהיו דמי השחרור שלי, הם חייבו אותי לעבוד שם בלי לשלם לי. הפכו אותי לעבד".
סיפרת לאשתך או להורים מה עובר עליך?
"לא יכולתי. הרגשתי בודד ועצבני. בקושי ישנתי בלילות, ולפעמים התעוררתי בצעקות. ירדתי במשקל, התחילו לי בעיות במעיים ומחלות בעור, ונעשו לי קרחות בשיער. נראיתי כמו מסומם. אשתי היתה בהיריון, אבל לי היו מחשבות להיעלם. שלוש פעמים רציתי להתאבד. פעמיים כמעט לקחתי כדורים, ופעם אחת תכננתי לקפוץ מבניין גבוה, אבל התחרטתי, כי ידעתי שכל צעד שאעשה יפגע במשפחה.
"את יודעת מה זה לקום בבוקר ולראות את המספר שלהם בטלפון?", לראשונה קולו נשבר. "הייתי מקיא ומשלשל מרוב פחד, והכדורים נגד חרדה לא עזרו. היתה לי פנטזיה לקנות אקדח, ללכת לבתים שלהם ולהרוג אותם אחד־אחד. לא היה אכפת לי להיכנס למיליון שנה בכלא - רק שיעזבו אותי".
שנה שהפכה לסיוט
אחרי כשעה של שיחה, חואן מסיר את הכפפות. אצבעותיו המתופפות על רגליו מעידות על המתח שבו הוא עדיין שרוי. "הלחץ לא נעלם בן־רגע", הוא כמעט מתנצל, תוך שכפות ידיו בוצעות את חלת השבת שמונחת על השולחן. "עד לא מזמן חלמתי בכל לילה על מה שהכריחו אותי לעשות. עכשיו הסיוטים האלה מגיעים פעם בחודש. בחלומות אני רואה את הפנים המבוהלות של האנשים המאוימים, ואת הפנים הרעות של חברי ארגון הפשע.
"לא האמנתי שאגיע למקומות כאלה. סיימתי תיכון, הוצאתי בגרות והתלבטתי אם להתנדב לצה"ל. למרות שאני מוסלמי, אני מחובר ליהדות".
"הייתי צעיר ותמים, והם דרשו ממני שוב ושוב. ראיתי מולי אזרחים מבועתים כמוני, שנאלצים לשלם עשרות אלפי שקלים. פעם, כשהיססתי, קראו לי למחסן, וישב שם אדם שסירב לשלם. מול עיניי הם כרתו לו אצבע, כמו במאפיה. עשיתי במכנסיים מרוב פחד"
אין בעולם היום חיבה גדולה ליהודים.
"גם לא למוסלמים. מי שיודע שבאתי מישראל חושב שאני יהודי, ואני לא מתקן".
היתה נקודה מסוימת שהובילה אותך לחצות את הקווים ולהתלונן במשטרה?
"כשהתחילו לאיים שאם לא אעשה את מה שהם מצווים עלי - אז הם יגרשו אותי ואת המשפחה לחו"ל עם מזוודה אחת. הפנמתי שבישראל החיים שלי יהיו קצרים. חברי הארגון כל הזמן קיללו, צעקו עלי ואיימו שישלחו אותי לאשתי בתוך שק שחור. הייתי חי־מת. יום אחד ראיתי כתבה על הרשות להגנה על עדים, והבנתי שאני יכול להיות רחוק מהבלגן, מסודר כלכלית ושיהיה מי שידאג לי".
איך התחיל הקשר עם המשטרה?
"קצין מודיעין פנה אלי, וכשנפגשנו שאלתי מייד 'יש חו"ל?'. הבהרתי לו שיש לי 'אוצר' ביד, כי תיעדתי כל משימה וכל פרוטקשן. הוא הציג תמונות שלי עם העבריינים מהארגון, והבנתי שהמשטרה עוקבת אחריהם ובונה להם תיק".
איך הרגשת אחרי הפגישה איתו?
"בכיתי בדרך הביתה, כי קלטתי שהסיוט עומד להיגמר ושיש לי מוצא. זו היתה הקלה. בלילה לא נרדמתי. בפעם הראשונה הרגשתי שמישהו שומר עלי. הבנתי שמכאן החיים שלי הולכים להשתפר.
"רק חבל שאשתי לא איתי, ואני מבקש לא להרחיב עליה מחשש לחייה. לא היה קל לי עם הידיעה שאני משאיר מאחור גם הורים, אחים וחברים. הם לא רואים אותי או מדברים איתי, אבל לפחות אני בחיים".
כשיכולת לספר, איך הגיבו ההורים?
"אבא לא התלהב, ואמא שלי שתקה אבל תמכה בי".
כמה זמן עבר עד שהמשטרה עצרה את חברי הארגון?
"כמעט שנה, שהפכה לסיוט. הייתי צריך להתנהל עם הסוד. קיבלתי אומץ כי ידעתי שהמשטרה שומרת עלי, אז העזתי להתנגד לחלק מהמשימות. הם איימו, אבל הניחו לי קצת, משום שהם עשו הרבה כסף מהחנות שלי".
ידעת מתי עוצרים אותם?
"המשטרה עדכנה אותי ברגע ה'פרוץ', וכמה ימים קודם העבירו אותי לדירת מסתור. העבריינים חשבו שיצאתי לחופש. בלילה של ה'פרוץ' לא נרדמתי. כששמעתי שכולם בידי המשטרה, הגוף שלי התאבן. לא הצלחתי לקום מהמיטה והזעיקו רופא. הייתי בהתקף חרדה".
"המשטרה עדכנה אותי ברגע ה'פרוץ', והועברתי לדירת מסתור. העבריינים חשבו שיצאתי לחופש. כששמעתי שכולם עצורים הגוף שלי התאבן. לא הצלחתי לקום מהמיטה. בעימות ישבתי מולם והייתי חזק. הם צעקו עלי. היו בהלם שפתחתי עליהם"
פגשת את ראשי ארגון הפשע לאחר מעצרם?
"המשטרה עשתה בינינו עימות, וככה הם ידעו שפתחתי עליהם. ישבתי מולם והייתי חזק. הוצאתי אותם מהכלים והם צעקו עלי. אני חושב שהם היו בהלם שזה אני".
ניתוח פלסטי כדי לא להתגלות
הרשות להגנה על עדים, הנמצאת תחת אחריות המשרד לביטחון לאומי, הוקמה לפני כ־17 שנים, והעד הראשון נקלט בשנת 2010. מטרתה של הרשות היא לשמור על עדים שנמצאים ברמת סיכון גבוהה, ולאפשר להם חיים חדשים במדינות אחרות, תוך שינוי שמם וזהותם. רבים מהם עוברים ניתוחים פלסטיים, משנים את התסרוקת וגם את סגנון הלבוש שלהם.
לכל עד, המכונה "מוגן", מוצמד מפעיל הדואג לצרכיו. שמותיהם של המפעילים ושל שאר אנשי הרשות אינם בדויים. אלה כינויים רשמיים שלהם ביחידה, ותחת אותם שמות הם מחזיקים במסמכים רשמיים של כוחות הביטחון.
לאחרונה הגדיל השר איתמר בן גביר את תקציב ההגנה על עדים בכ־50 אחוזים, ונעתר לבקשתו של ראש הרשות, דני קפויה, להגדיל את מספר המוגנים הנשלחים לחו"ל ולצמצם את מספרם בישראל הקטנה.
האיש הראשון שפוגש את המוגנים הוא ישי, ראש צוות מבצעים חו"ל והאחראי על המפעילים. "התחברתי אליו מייד, כי הרגשתי קורבן, וגם הוא ראה אותי ככה", מספר חואן. "ישי הבין את הצרכים שלי, פרגן לרצון שלי ללמוד מקצוע חדש ואישר לי מימון לקורסים. הוא הבהיר לי שהרשות לא תזרוק אותי לכלבים. בתמורה הבטחתי שאהיה המוגן הכי טוב ושאקשיב לכל הוראה".
המפעיל שמלווה את חואן הוא נחמן (50), שהגיע לרשות לאחר שירות ארוך בימ"מ. הוא אחראי על עשרות עדי מדינה, ולמעשה מתפקד עבורם כמגן, הורה, חבר, איש סוד ופסיכולוג. נחמן מסייע לחואן בחו"ל, לצד אנשי הרשות להגנה על עדים במדינה שבה הוא מתגורר כיום.
מאחורי הקלעים: כך הגנת עדים עובדת באמת
נחמן, מה חשבת על חואן כשראית אותו לראשונה?
נחמן: "הגעתי אליו לדירת המסתור בארץ, ומולי היה אדם שנראה כמי שעבר גיהינום: פריחה בכל הגוף, תנועות לא רצוניות, רעידות, עיניים מפוחדות. הוא ממש התחנן שנקלוט אותו ונציל את חייו, ולו כדי לישון לילה אחד בשקט. חואן תיאר אכזריות עצומה והשתלטות על החיים שלו. הוא היה מוכן לשלם את המחיר האישי כדי להתנתק מהם".
העובדה שאשתו בחרה להישאר בארץ היא חריגה?
"אנחנו משקפים לזוגות את כל האפשרויות, והם חותמים על הסכם מפורט מול עורך דין מטעם הרשות. אנחנו מבהירים לנשים שהן יקבלו קורסים, דירה, גן ובית ספר, ושהן לא יצטרכו לדאוג לפן הכלכלי, כדי שיוכלו להשקיע בהתאקלמות. לרוב האישה פחות מאוימת, ויש כאלו שמעדיפות לחזור לישראל. במקרה כזה, הבעל לא יוכל לבקר אותה בשנים הראשונות, עד שמתקבל אישור מהרשות. אחרי החזרה שלה הוא יועבר למדינה אחרת, והמפגש ביניהם יתקיים במדינה שלישית".
מה היה הכי חשוב לחואן ברגע שבו נחת בדרום אמריקה?
"מראש הוא ביקש לשהות במקום שבו לא יצטרך להסתכל לאחור כל הזמן. חואן יצא עם מעט ציוד, כמו סכין גילוח ומשחת שיניים, והורינו לו להיפטר מהבגדים שאיתם הגיע מהארץ. הוא היה בלי סלולרי, בלי מחשב, בלי פלייסטיישן ובלי שעון חכם. אפילו כוס לא הרשינו לו לקחת למזכרת".
איך נשמעה השיחה הראשונה שלו עם המשפחה?
"היא התקיימה אחרי כמה חודשים ונעשתה דרך הרשות. היו המון בכי, התרגשות וגעגועים. חואן הדגיש בפניהם שטוב לו ושהוא שלם עם מה שעשה, ואין ספק שהוא סיפור הצלחה. חואן מייד רצה למצוא עבודה וללמוד את השפה והתרבות. הוא היה מכוון מטרה. בכל בוקר הוא מודה לארגון הפשיעה, משום שהיום הוא נמצא במקום טוב בהרבה".
נחמן, המפעיל שמלווה את חואן: "הוא ביקש מדינה שבה לא יצטרך להסתכל לאחור בפחד כל הזמן. הוא לקח איתו רק משחת שיניים, והורינו לו להיפטר מכל הבגדים בארץ. בלי נייד, בלי מחשב. אפילו כוס לא הרשינו לו לקחת"
יש שלב שבו מוגן מתנתק מהמפעיל?
"השהייה של מוגן נחלקת לשלושה: שפה, מקצוע ויציאה לעצמאות. השאיפה היא שאחרי כמה שנים הוא יהיה עצמאי לחלוטין. עם זאת, המוגן תמיד יוכל להתקשר אלינו או לרשות במדינה שלו אם ייתקל במקרה חירום".
עברו כשנתיים, מדוע חואן עדיין מאוים?
"הוא מאוים בדרגה 6, שהיא הכי גבוהה, משום שהפרשה שלו נסגרה בהסדר טיעון וחלק מחברי הארגון משוחררים. הם זוכרים מי התלונן נגדם".
"הפיצויים - בושה"
ברגע שנחמן מזכיר את הסדרי הטיעון - חואן מאבד את שלוותו, ומשפטים זועמים נפלטים מפיו כמו צרורות של מכונת ירייה בלתי מרוסנת.
"הכל נסגר היום ככה, ולכן לא נדרשתי להעיד בבית משפט", הוא מרים את קולו. "רציתי שהעבריינים יקבלו עשרות שנים בכלא על מה שעשו לי ולאנשים אחרים, וזה לא קרה. הם איימו, היכו, סחטו ולקחו פרוטקשן. ההתעללות שלהם בבני אדם היתה מחרידה, אבל השופטים החליטו שזה בסדר להקל בעונשים שלהם. להקל איתם. זה לא הגיוני ולא ישר. המשטרה עשתה עבודה מעולה, הרשות עושה עבודה מעולה, ואז מגיעים השופטים והורסים את הכל. תגידי, בשביל מה הפכתי את החיים שלי? המסר שהשופטים מעבירים לציבור הוא שלא כדאי להתלונן. ישראל הופכת למדינת פשע בחסות בתי המשפט".
אולי השופטים בחרו בהסדר בגלל עומס תיקים?
"נראה לך?!" הוא מתרתח. "השופטים מפחדים מראשי משפחות הפשע. זה כאילו הם עושים איתם יד אחת. אם השופטים היו מייצרים הרתעה, בכל יום היית רואה פה עדי מדינה והעולם התחתון היה נמחק.
"מהר מאוד הבנתי שעדיף לנפש שלי שאעשה הפרדה בין מה שבחרתי לעשות לבין העונש שהעבריינים קיבלו. אפילו הפיצויים שקיבלתי הם בושה. הלכו לי החיים, הגעתי לפשיטת רגל ובסוף נדפקתי על ידי בית המשפט.
"מה היה קורה אם עד המדינה היה בן של שופט? אני מבטיח לך שראשי הארגונים היו הולכים לכלא לכל חייהם. באיזו מדינה מתוקנת קיימים כאלה עונשים מגוחכים? בדובאי אין פשיעה, כי אם מישהו מעז לעשות את מה שהם עשו - הוא חוטף 25 שנים בפנים. למזלי שמעתי על ההסדר במדינה החדשה ואמרתי לעצמי, 'טוב שאני כבר לא בישראל'. לא היה כאן צדק".
אתה נשמע עצבני יותר על השופטים מאשר על העבריינים.
"השופטים כנראה לא מבינים את התפקיד שלהם. הם צריכים לנקות את הרחובות. כולם באים בטענות למשטרה, וזו טעות. בית המשפט אשם. על כל קורבן שנפגע, חברי הארגון קיבלו דקה בכלא. זה נורמלי? העבריינים יודעים שהם ישתחררו מהר ויחזרו לפעילות".
לנוכח הדברים האלה, מה היית ממליץ לעד מדינה?
"לא לוותר ולא להרים ידיים, למרות העונשים המגוחכים. אנחנו הצד החזק. עד המדינה מוצא תמיכה ברשות, והיחסים עם המפעיל הופכים לחברות עם הזמן. זה קשר שמבוסס על אמון, ונחמן תמיד זמין לכל שאלה ובקשה. מה עדיף לו - להישאר בארץ ולחיות על זמן שאול, או לפתוח חיים חדשים עם נוחות מקסימלית?"
אילו תכונות צריך עד מדינה?
"כריזמה, שיקול דעת, אמינות ויכולת הסתגלות לשינויים".
מה עם אומץ?
"גם אומץ. יש משהו יותר מפחיד מארגוני פשיעה שמאיימים עליך?"
נחמן: "עד מדינה הוא אדם חזק שיודע להישמע לכללים. מצד אחד הוא משאיר מאחור את מה שהכיר, ומצד שני הוא מקבל צ'אנס להמציא את עצמו מחדש, עם המון עזרה מהרשות".
יש הבדל בין עדי מדינה ערבים ויהודים?
חואן: "עד מדינה ערבי הוא רגשי יותר ורגיל לחיות בחמולות. יהודים עוזבים את הבית בגיל 18 והולכים לצבא. הם יודעים להיות עצמאיים".
אתה חושש מהרגע שבו כל חברי ארגון הפשיעה יהיו מחוץ לכלא?
"לא. אני לא בטוח שהם יחיו עוד הרבה זמן. הארגונים האלה מסוכסכים זה עם זה".
איך לייצר שינוי אמיתי בחברה הערבית ולחבר אותה לחברה בישראל
למד ספרדית מהמילון
עבודתו כטכנאי טלפונים חכמים מאפשרת לחואן לעבוד בשקט ולא להתחכך יותר מדי עם הקהל הרחב. רק לעיתים נדירות הוא יעמוד בקבלה וישוחח עם הלקוחות, בספרדית כמעט מושלמת.
"אני משתדל לא להתבלט", הוא אומר. "בחרתי לא להחזיק יותר מדי חברים, ואני נמצא הרבה בבית. יש אנשים שזה יישמע להם בודד, אבל כל מוגן בוחר את הדרך שלו".
איך נראה סדר היום שלך?
"אני קם בבוקר, שותה קפה הפוך, הולך לעבודה וחוזר הביתה אחר הצהריים. לפעמים מעשן נרגילה, לפעמים משחק בפלייסטיישן. פעם בחודש אני אוכל לבד במסעדה. אני אוהב לבשל לעצמי שניצלים, תפוחי אדמה, אורז וסלט כרוב עם תירס. אני מכין את החומוס הכי טעים בדרום אמריקה. הסוד הוא בלימון המשומר, שנותן לחומוס גוון בהיר".
רוב האנשים היו מעלים תמונות כאלו לאינסטגרם.
"לא חסרות לי רשתות חברתיות. אם רוצים - הרשות מאפשרת, בתנאים מיוחדים".
יש לך קשר להורים?
"עדיין לא. זה ייקח זמן. לפעמים אני מקבל ומעביר מסרים דרך נחמן".
מה עם זוגיות חדשה?
"כרגע אני מעדיף מערכות יחסים מזדמנות. אם יהיה לי קשר רציני - איך אסביר לבת הזוג מדוע היא לא פוגשת את ההורים שלי ולמה אי אפשר לטוס לישראל? אני גם לא רוצה עוד ילדים. החלום שלי הוא לפרוש מהעבודה בגיל 50, לקנות פורשה, להחזיק כלב פומרניאן ולטייל בעולם".
תחושת החמולה לא חסרה לך?
"לא. לפעמים הבוס שלי מזמין אותי לארוחת ערב, ויש לי קשר נהדר עם המשפחה שלו. אני אמור לטוס איתו בקרוב לאחת המדינות השכנות, בענייני עבודה".
בעבודה שואלים על הרקע שלך?
"אמרתי להם שאני מישראל, ושנמאס לי מהמצב הביטחוני אז החלטתי לעזוב".
חואן: "היום אני קם בבוקר, שותה קפה, הולך לעבודה וחוזר. לפעמים מעשן נרגילה ומשחק בפלייסטיישן. פעם בחודש אני אוכל לבד במסעדה. אני אוהב לבשל לעצמי. מכין את החומוס הכי טעים בדרום אמריקה"
אתה מתגעגע לארץ?
"למה אתגעגע? לאנשים שרוצים לחסל אותי? רק פעם אחת ביקשתי מנחמן שיביא איתו במבה וקפה שחור, כי התגעגעתי לטעם. אני לא הישראלי היחיד שמתגורר בחו"ל, ויש לא מעט יורדים שלא פוגשים את המשפחות. אני אוכל לדבר איתם, ואפילו לפגוש אותם, בעוד כמה שנים. החיים פה טובים לי. גם אם ארגון הפשע יצהיר שסולחים לי - אני לא חוזר".
ואם אתה מרגיש לא טוב, לא בא לך להתפנק אצל אמא?
"מה, היא רופאה? לפני כמה חודשים גילו לי אבנים בכליות, עשיתי זריקה, וההורים אפילו לא יודעים".
ואם הם ירגישו לא טוב?
"לפני שעזבתי את הארץ, אמא אמרה לי לא לבוא להלוויה שלה. היא יודעת שזה יסכן אותי. הדרך שלי לפצות את המשפחה בעתיד תהיה לשלוח להם כסף. יש לי חיסכון שאני מכין בשנה האחרונה".
"למה אתגעגע בארץ? לאנשים שרוצים לחסל אותי? רק פעם אחת ביקשתי מנחמן שיביא איתו במבה וקפה שחור. אני לא הישראלי היחיד שגר בחו"ל, יש לא מעט יורדים שלא פוגשים את משפחותיהם. גם אם ארגון הפשע יצהיר שסולחים לי - אני לא חוזר"
אתה מחזיק בדירה תמונות של בני המשפחה?
"יש מוגנים שעושים את זה, אני לא".
וספרים בעברית או בערבית?
"יש לי מילון עברית־ספרדית. יותר קל לי עם העברית".
אם אדם ברחוב יקרא במקרה בשם הישן שלך, תסתובב אוטומטית?
"זה יהיה כאילו לא שמעתי. רק ההורים קוראים לי בשם הישן, כי הם לא יודעים שהיום אני חואן. אני מת על השם הזה".
תקציבים והון אנושי
ראש הרשות להגנה על עדים, דני קפויה, אומר כי הארגון שינה לאחרונה את תפיסת ההפעלה, הגביר את הפעילות המבצעית וצבר הישגים בלחימה בפשיעה. "זירות הפעילות של הרשות בארץ ובחו"ל הן מגוונות, ייחודיות ופועלות בהסתר בשל החשאיות הנדרשת", הוא אומר. "לדוגמה, אפשר לציין את המאבק בארגונים אבו לטיף ובכרי, שבהם פעלו עדי מדינה. הארגונים נפגעו קשה כתוצאה מפעילות מיוחדת של אנשי הרשות.
"חלק בלתי מבוטל מהצלחתנו נזקף לזכות הקצאת תקציבים משמעותיים. הם הגיעו מהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שמצעיד את הארגון קדימה, וממנכ"ל משרדו רפול אנגל, שמלווה אותנו באופן אישי. שניהם מאפשרים לרשות להכין את עצמה לאתגרים מבצעיים ונותנים רוח גבית ללחימה בפשיעה המאורגנת, בדגש על המגזר הערבי.
"גם ההון האנושי שמשרת בארגון הוא בראש מעייניי. השקענו בעובדי המטה והשטח, במעמדם, בתנאי השירות שלהם ובחיזוק תחושת השייכות שלהם. אני גאה לעמוד בראש הרשות להגנה על עדים, שתורמת לפגיעה האנושה בארגוני הפשיעה - שהם ארגוני טרור לכל דבר ועניין".
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר: "שוב ושוב מוכח כי לרשות להגנה על עדים תפקיד מכריע במערכה הבלתי פוסקת נגד הפשיעה החמורה והמאורגנת במדינה. פעילות אנשי הרשות, בעיקר זו הסמויה מהעין, מהווה נדבך חיוני בביצור ביטחונה של החברה הישראלית.
"במסגרת המדיניות שהובלתי, השתנתה הרשות מקצה לקצה וביצעה קפיצת מדרגה משמעותית בהתעצמות, ברכש ובתקציבים.
הזנקנו את תקציב הרשות בעשרות מיליוני שקלים לטובת הגדלת קליטות מוגנים, העלאת שכר מאבטחים ועובדי הרשות - כמו שימור עובדים והגדלת היקפי הגיוס, ועוד.
"נוסף על כך, הנחיתי לתת דגש רב על חיזוק המענה של הרשות לפשיעה בחברה הערבית. אמשיך לדאוג לחיזוק הרשות בכוח אדם איכותי, בהכשרות מתקדמות ובמשאבים הראויים למשימה החשובה שאנשיה נושאים על כתפיהם".
