התמונות מהבופור שחושפות: מה באמת תכנן חיזבאללה?

במאי האחרון, רגעים ספורים לפני יציאת כוחות סיירת גולני לכיבוש רכס הבופור, קיבל רס"ן ת', קצין המודיעין של החטיבה החומה, אינדיקציה ששינתה במידה לא מבוטלת את המהלך ההתקפי של צה"ל בעלייה לרכס הלבנוני הנודע לשמצה.

"מדובר היה באינדיקציה שבגינה דוחים או מבטלים פעילות, כולל כיבוש הרכס עצמו או השמדת מנהרות חיזבאללה", מספר ת'. "אני וגנון (מפקד חטיבת גולני היוצא, אל"ם עדי גנון, ל"ס) ישבנו והגענו למסקנה שצריך לפעול בדרך אחרת, שונה מזו שהתכוונו אליה בתחילה".

ת', שנמנע מלפרט לגבי תוכן "ידיעת הזהב", מספר שההחלטה לגביה נבחנה לעומק, הן בדרגי המטה של אגף המודיעין והן בקרב המפקדים בשטח, שהכירו את הגזרה ועמדו להסתער עליה בכל רגע.

"זאת מהות התפקיד, להצליח לשרטט בראשו של המפקד הבכיר בשטח תמונה של שדה הקרב, גם אם הוא עדיין לא דרך בו. אתה צריך להבין מה המשימה, ולספק את הדרך היצירתית ביותר לענות על כלל דרישותיה, בהתאם לתמונת המצב שאתה מגבש. בתמרון הנוכחי בדרום לבנון 'הרגנו' משימה־משימה, לאט ובטוח, כדי להצליח לספק מעטפת מדויקת ללוחמים בקצה".

כך, ובסיוע ת' ואנשיו, הצליחו כוחות סיירת גולני לזהות באופן מהיר יחסית היכן בדיוק הם נמצאים במבצר העתיק, ובמה הם עלולים להיתקל תוך כדי התקדמותם. "הגענו לרמת מודיעין גבוהה ומדויקת על המבצר", מוסיף רס"ן ת' בסיפוק.

הגעה לרמות דיוק כירורגיות כאלה מצריכה כמובן הכנה משמעותית מראש. ת' ואנשיו ידעו זאת היטב, ומרגע קבלת הבשורה שהחטיבה עומדת לכבוש את הבופור, החל מרוץ למידה נגד הזמן - בייחוד לנוכח העובדה שחלק מכוחות החטיבה שהו זמן קצר קודם בפיקוד הדרום, שם עסקו במשימה באזור רפיח. ת', שצבר ותק מודיעיני בשלל תפקידיו בחטיבות ובאוגדות בפיקוד הצפון, תרם מניסיונו לאפיון הרכס, על כלל איומיו השונים. לצד הידע הרב שנצבר לו ולצוותו, ת' לא ויתר על דבר אחד שידע שעשוי לשנות את התמונה כולה - ההיסטוריה. ליתר דיוק, הוא חזר 44 שנים לאחור, ליוני 1982, עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה.

"בניגוד לקמ"ן שיושב תחת אורות פלורסצנט במשרד, קמ"ן שטח, כמוני, אמור לנתח את כל מה שבגזרתו: קווי רכס, שלוחות, שטחים שולטים ומתים, נקודות מפתח ותורפה - וכמובן נתיבי חדירה. זה אולי הדבר היחיד שלא השתנה בעשרות השנים האחרונות, וכנראה גם לא ישתנה בעתיד, ולא משנה באילו טכנולוגיות נשתמש. זה הלחם והחמאה של קציני המודיעין שפרוסים בדרגי השדה".

לשיחה מצטרף תא"ל (במיל') ש', קמ"ן חטיבת גולני לשעבר. "בתחילת 1982 סיימתי את תפקידי כקצין המודיעין של חטיבה 300", הוא נזכר. "מפקד החטיבה שלי התקדם לתפקיד מח"ט גולני, והוא ביקש שאעבור איתו לחטיבה ואשמש הקמ"ן שלו. בשל הערכתי הרבה כלפיו הסכמתי".

ש' בן ה־72, שמשרת עדיין במילואים בפיקוד הצפון וביחידות המודיעין השונות בשטח, מתאר שגם בזמנו הוא לא זכה לתקופת חסד. "יומיים לפני שעת הש' (במסגרת 'מבצע שלום הגליל', הכינוי המקורי של מלחמת לבנון הראשונה, ל"ס) הודיעו לי על הכוונה לכבוש את הבופור", הוא נזכר. "זה קרה זמן קצר מאוד אחרי שהגעתי לחטיבה, ולוח הזמנים הצפוף לא אפשר לי לעבור על כל הנתונים שנדרשתי לעבור עליהם כהלכה. את האנשים בוודאי שלא הספקתי להכיר כראוי".

אלא שגם במקרה של ש', ששימש קודם לכן קמ"ן בחטיבה 769 ובאוגדה 91, הידע המקדים מהגזרות הצפוניות שיחק באותם ימים גורליים לטובתו. עם פז"ם של פחות משבוע בחטיבה החומה יצא ש' עם לוחמי גולני לבופור. "תבנית, ארנון, יוחמור, הליטני", הוא נזכר בשמות המקומות שאליהם הגיע אז - אתרים שלחלקם חזרו לוחמי גולני בחודשים האחרונים, במסגרת הלחימה בדרום לבנון, ואף תועדו בהם בידי לוחמי פלגת התיעוד המבצעי.

"מצידו הצפון־מערבי של הכפר יוחמור, שמצולם פה, למשל, עברתי כשהיינו בדרך לכבוש את הרכס", הוא מצביע על אחת התמונות שצולמו במקום במאי 2026. "זה כפר שלא השפיע עלינו במיוחד אז, למעט החלק הדרום־מערבי שלו והחיבור שלו לכיוון רכס ארנון. היום, אף שהופצץ בפעילות צה"ל, ייתכן שעוד מגיעות אליו מדי פעם חוליות מחבלים".

מלחמת ההישרדות של חיזבאללה | צפו בפודקאסט "על זה"

כשתא"ל (מיל') ש' מתבונן בתמונות העכשוויות מדרום לבנון, הוא נזכר ברגעים שבהם ניצב שם, בארץ הארזים, אחרי שקיבל את הבשורה המרה שחברו לחפ"ק נהרג.

"התארגנו במטעי התפוחים של אחד היישובים הישראליים צמודי הגדר, וחצינו. בלבנון הקמנו חפ"ק שעליו פיקד סמח"ט גולני אז, גבי אשכנזי (לימים הרמטכ"ל ה־19, ל"ס). אחרי שמפקד הסיירת נפצע, גבי פקד עלי ועל רס"ן גוני הרניק ז"ל לעלות על נגמ"ש ולחבור לסיירת, במטרה שגוני, שהכיר את הבופור מלפנים ומאחור, יקבל עליה פיקוד ויוביל אותה בהשתלטות.

"כיאה לאומץ ליבו של גוני, הוא בחר שנלך בדרך הקצרה והמסוכנת יותר, שבה התהפכנו עם הנגמ"ש אחרי שירו לעברנו. אני זוכר שגוני צעק 'נוהל התהפכות', ואז אחזנו חזק במה שיכולנו כדי למזער את הפגיעה. כשנעצרנו, גוני אמר לי שהוא חייב לחבור לסיירת, וזמן מה לאחר מכן כבר שמענו אותו בקשר, נותן פקודה להתחיל בכיבוש הרכס".

במהלך המשימה גוני נהרג. "עליתי למעלה, לחלץ את הפצועים שלנו, ובדרך שמעתי בקשר שגוני נפל. נכנסתי לתעלות לחפש אותו, ושם אמרו לי שהוא כבר פונה באחד הנגמ"שים. הייתי בהלם טוטאלי, הרי רק דקות ספורות קודם היינו בדרך לשם ביחד. כשהגעתי לנגמ"ש הפינוי ראיתי אותו שכוב על הספסל האחורי כשעיניו עצומות. משקפי השמש ואמצעי ראיית הלילה נשארו עליו. נתתי לו לטיפה על המצח ונפרדתי ממנו בפעם האחרונה. אחר כך המשכנו להילחם".

לשמור ידע מהותי

"בדיוק מסיפורי מורשת הקרב האלה אנחנו מפיקים לקחים גם להיום, ומבינים מה עובד ומה לא עובד בשטח", חוזר רס"ן ת' לדבר על הלחימה העכשווית בדרום לבנון. "בכלל, הייתי שמח אם היו מצליחים לשמור אז, בדרך כזו או אחרת, את הידע המהותי הזה - כך שיוכל לשמש אותנו גם היום. אם הייתי יכול להיכנס לראש של ש' באותם רגעים, לשמוע את השיח שלו עם המפקד הבכיר בשטח, להיחשף לחששות שלו ושל הלוחמים בקצה, הייתי משתמש בזה ומצליח לייעל את העבודה שלי ושל הצוות בשדה הקרב הנוכחי, והכל מתוך מה שש' ואנשיו חוו".

ת' לא שוכח להזכיר, כמובן, את הקדמה ואת האמצעים הטכנולוגיים הרבים שנכנסו במהלך השנים אל אותו שדה קרב - אמצעים שבזכותם הוא מקבל לא מעט ידיעות מודיעיניות שמסייעות לו להרכיב את תמונת השטח המלאה.

"בתקופה של ש' לא היה קמ"ן בדרג הגדוד בהכרח, אלא רק בדרג החטיבה ומעלה. התקן הזה, ותקנים דומים, נולדו מתוך צורך, ובפועל זה מה שמאפשר לנו היום לסנכרן במידה מסוימת בין חיל האוויר, כוחות ארטילריה, שריון, מודיעין וכל כוח אחר שנדרש בזירה, כדי שנוכל לבצע את המשימה ביעילות ותוך מזעור הסיכון ללוחמים. זאת, לצד מערכות טכנולוגיות שצמודות לכל אחד מקציני המודיעין, שדרכן אנו מקבלים את האינדיקציות שאנחנו צריכים כדי לגבש תמונת מצב רלוונטית".

תא"ל (מיל') ש', מצידו, מוסיף: "בתקופתי ניסינו ליצור יש מאין. היו אמצעי איסוף טובים, בעיקר אנושיים וכאלה שהגיעו מהשטח, שלהם אין תחליף, אבל היית צריך לקחת את מה שיש ולהבין איך אתה יכול להרחיב אותו. היום האמצעים הרבה יותר טובים, וגם המקורות שעליהם נסמך מודיעין השדה מצוינים, בעוד האתגר הוא להבין איפה להתמקם בדיוק, כך שהאויב לא יפגע בנו ובמערכות שלנו. ההוכחה הטובה ביותר בעיניי למודיעין המצוין היא התמרון העכשווי בדרום לבנון, שבו הלוחמים מוקדו בלא מעט מקרים ולא נדרשו לחפש באפלה, אלא בנקודות ספציפיות שכבר היו ידועות להם מראש".

תמיכה רחבה לצד התנגדות עזה: הקולות בלבנון לאחר חתימת ההסכם עם ישראל | צפו בפודקאסט "על זה"

ובכל זאת, מה הצליח בכל זאת להפתיע כיום, בקשר ללחימה מול חיזבאללה?

"זה לא סוד שהאויב משתדרג", מודה ת'. "אבל גם צה"ל משתדרג. אנחנו מפתחים מערכות שעונות להרבה תכנונים נגדנו. אנחנו לא נמצאים בקונספציה שלפיה האויב לא לומד, אלא בדיוק להפך. אנחנו עוקבים אחרי כל צעד של האויבים, וכמובן גם של חיזבאללה, ובעיקר מבינים שאסור לנו לנוח על זרי הדפנה, בטח שלא אחרי הכישלון שלנו בשבת השחורה ב־7 באוקטובר 2023".

מה השתנה באופי הפעילות לעומת התקופה שלפני הטבח?

"לפני 7 באוקטובר היינו קמ"נים בפעילות שוטפת, 'רגילה'. היום, דווקא בשל הלקחים שנלמדו, אחת המטרות שלי היא להביא את המפקד הבכיר למצב שבו הוא מקבל החלטות שלעיתים יכולות להיות לא נעימות. לתפקידי הנוכחי הגעתי אחרי שלא מעט מחבריי נפלו בקרבות, והיום הם מלווים אותי בכל דרך ובכל פעילות. למעשה, בגלל שאתה, כקמ"ן, משרת תחת אגף שכשל, אתה מבין שאתה פועל תחת זכוכית מגדלת – קודם כל של עצמך. אתה צריך לדעת לקום, להגיד לעצמך 'זה הזמן להשתקם', ולהביא את התוצאות הטובות ביותר".

איך הדברים באו לביטוי בכיבוש החוזר של הבופור?

"בכיבוש הבופור מפקד סיירת גולני ישב בקבוצת התכנון ביחד עם הקמ"ן שלו, ושאל מה הדרך הנכונה להגיע לתשתיות של חיזבאללה ולרכס עצמו. לפני 7 באוקטובר זה לא היה קיים, אני לא זוכר שהיה משקל כבד כל כך לאמירות שלנו, כקמ"נים. אנחנו אמנם קצינים צעירים בגיל, אבל לכל מי שנושא בתפקיד הזה יש 'חוצפה' מקצועית ודעתנות שלא רואים הרבה בצה"ל. אם פעם הקמ"נים לא היו נשמעים בהכרח, היום לא תמצא קמ"ן שלא אומר את כל מה שיש לו לומר למפקד הבכיר שלו בשטח. אחרי הכישלון, כולנו מבינים את גודל האחריות שיש על כתפי אמ"ן".

תא"ל (מיל') ש', כקצין ותיק שחווה על בשרו לא מעט מלחמות בישראל, מה דעתך על דברי ת' הצעיר?

"אני בהחלט חושב שצה"ל הפיק לקחים מ־7 באוקטובר. זאת היתה טלטלה רצינית מאוד עבורו. אני מכיר את רוב הקמ"נים הצעירים שפרוסים כיום בצבא, ואת חלקם אני מבקר גם בשטח. מדובר בחבורה חכמה עם יכולת הבנה מצוינת של הגזרה שבה הם נמצאים. אני שומע את ההערכות שלהם מול מפקדיהם, ואני רווה במובן מסוים נחת. הם סותרים תפיסות קיימות, מאתגרים את הפיקוד בשטח ומציגים זוויות שלא רואים בהכרח לפני כן.

"בסוף, זאת בדיוק החזרה למקורות. זה התפקיד שלהם. ולמרות הכל, אל לנו להתרברב. מוטב שנבצע את העבודה שלנו ושנדאג שביטחון מדינת ישראל ותושביה יישמר. זאת מהות העבודה".

בלעדי: התיעודים מכיבוש הבופור

סמ"ר ר', מתעד ביחידת התיעוד המבצעי: "בתמונה אפשר לראות את הכוחות בבופור בהתקדמות לשטח גבוה יותר, שם הסכנה נחשבת גם לגבוהה יותר. ככל שעולים מעלה גדל האיום של רחפני נפץ וטילי נ"ט, והכוח הופך למעשה ליותר חשוף. כך לגבי ששת המצולמים. התמונה מבהירה את תחושת השליחות, ומראה עד כמה חדורי מטרה היו הלוחמים להיכנס למבצר ולטהר אותו".

סמל ר', המתעד: "התמונה צולמה בכפר יוחמור, מאיתור שהגענו אליו. לפני שיכולנו להגיע לבופור, היינו צריכים לעבור דרך הכפר הזה ולנטרל את כל המטענים שהיו בו. ידענו שבכל האזור סביב הכפר יש התרעות על מחבלים, והיינו צריכים לוודא שהוא מטוהר. לקח לנו יום וחצי לכבוש את כל הכפר ולהתקדם במסלול עלייה. היינו צריכים לטפס עם כל הציוד, כשברקע כולנו מבינים שבכל רגע מישהו מלמעלה יכול לצלוף בך. הפעם אני עמדתי שם וצילמתי, אבל זה יכול להיות גם מחבל חיזבאללה שפוגע בכוחות. בנוסף, היה חם מאוד, והשילוב של הכל היה קשה מאוד. התמונה ממחישה את הקושי הזה, ואת החשש מהאיום מלמעלה".

סמל ר', המתעד: "לקראת הכניסה ליוחמור קיבלנו אינדיקציה מודיעינית שבאיתורים הבאים שנגיע אליהם כנראה יש חוליית מחבלים פרוסה שממתינה לבואנו. התמונה צולמה בבית הראשון שהגענו אליו, זה שהיינו בטוחים שיהיו בו מחבלים. בפועל גילינו שהיו שם אמצעי לחימה שונים, דוגמת שוטגאן, אבל המחבלים לא היו שם. התמונה משקפת את הדיסוננס באזור הלחימה: מצד אחד אתה מגיע לבית שעד לפני רגע היה שייך למשפחה, אתה יודע שהיו שם חיים ושיש בכל פינה סיפור. מהצד השני, אתה יודע טוב מאוד למה אמרו להם להתפנות ולמה אתה שם עכשיו – כדי להגן על המדינה שלך, וגם על העתיד שלהם".

סמל ר', המתעד: "סיפור התמונה הוא הסיפור של הלחימה בבופור: רגל אדם ישראלי לא דרכה בו ב־20 השנים האחרונות, והתחושה הראשונה היא פחד, גם ללוחמים. בסוף, כולנו בני אדם. אני לא חושב שלוחם צריך לחשוש לומר שהוא מפחד, אלא להפך, הוא צריך לדעת להתמודד עם הפחד ולא לקפוא בגללו. את הסכנה אתה מרגיש באוויר, ועם כל רחפני הנפץ שהוטסו לעברנו, המשפט הזה מקבל משמעות כפולה. בנקודה הספציפית הזו היה חלון פתוח שיכול היה להגיע ממנו איום, אז כולם כיוונו לעברו את הנשקים. עד עכשיו לא הבנתי מה כתוב בגרפיטי על ארון החשמל, ואני זוכר שגם בזמן אמת תהיתי לגביו".

סמל ד', מתעד נוסף בפלגת התיעוד המבצעי: "התמונה צולמה על הבופור, זמן קצר לפני טקס ההחלפה של מח"ט גולני היוצא, אל"ם עדי גנון, באל"ם איוב כיוף. ידעתי שאני צריך לצלם את הטקס, אבל לא ידעתי שהזריחה תיראה כך. ראיתי את הקשר שלנו עם לוחם נוסף (משמאל), וידעתי שזה רגע שכדאי לנצור. אתה לא שוכח שאתה באזור לחימה, זה תמיד נמצא בראש שלך, אבל זה היה פלא ששווה להתלהב ממנו. באותו הרגע התפללתי רק על דבר אחד: שלא יעלו מולנו בקשר וידווחו לנו שיש אירוע חריג".

סמל ד', המתעד: "התמונה היא התמונה האהובה עלי. רואים בה שני לוחמים בכוח שחברתי אליו - שצילמתי אותם בשקיעה. זה היה באחת הפעולות שעשינו בהתקפה על הבופור, והצילום משקף בעיקר את המתח שבין היופי הטבעי לבין הסכנה האורבת באזור. יחד עם כל היופי והאופוריה מכיבוש הבופור, כולנו היינו דרוכים, מתעסקים בהתקפה, ורק עדשת המצלמה היתה עסוקה בתיעוד הרגע המתוח. בכוונה מרכזתי את הפאץ' של סיירת גולני, כדי להבהיר איזה כוח לחם במקום".

סמל ד', המתעד: "את התמונה צילמתי באחד הכפרים מסביב לבופור, כפר שהיינו צריכים לטהר לפני ההגעה לרכס. שם זו היתה הפעם הראשונה שראינו את הבופור - המטרה שלנו, היעד הנכסף. הלוחמים עלו את העלייה בשני טורים, והצלחתי לתפוס אותם ברגע הזה בצורה טובה. ההתרגשות היתה גדולה, והיא השכיחה את העייפות במידה מסוימת".

סמל ד', המתעד: "אל הבופור הגענו בשקיעה, וההתקפה עצמה נמשכה לתוך הלילה. התמונה צולמה בהסתעפות מסוימת על הרכס, כשהכל מבוצר מכל הצדדים. בחוץ היה חשוך, ולכן ניתן לראות את אחד הלוחמים מאיר ומכוון את הנשק לחדר המדובר, והלוחם השני מחפה עליו. התמונה צולמה כמה שעות אחרי שהגענו והתחלנו לפעול בבופור עצמו וזה הרגיש יחסית בטוח, כי כל אחד ידע את העבודה שלו".