אלף ימים לאוקטובר השחור: ההישגים, הכישלונות והאכזבות | תמונת מצב

מלחמת אוקטובר, יש מי אוהבים לומר, שינתה את המזרח התיכון מקצה לקצה. החיסולים בצמרת ציר הטרור אכן הביאו לחילופים נרחבים, ומדינת ישראל עצמה קיבלה שליטה על אזורים חדשים: מכתר החרמון, דרך האזור שמדרום נהר הליטאני ועד האחיזה ב־60% מרצועת עזה. ואולם לא כל ההתפתחויות שנבעו מתגובת הנגד הישראלית היו בסופו של דבר לטובתנו.

לבנון. ההישג הגדול

זירה אחת עברה מהפך מובהק. חיסולו של נסראללה ותבוסת חיזבאללה הובילו לנסיגה בכוחו הפוליטי בלבנון. הארגון, שהיה ממליך המלכים בארץ הארזים, נאלץ להשלים עם מינויו של הגנרל ג'וזף עאון לנשיא - דמות מתוחכמת, פרגמטית ופרו־מערבית הרבה יותר ממה שצפתה הנהגת חיזבאללה החדשה.

לנסראללה זה לא היה קורה. בממשלה שמר חיזבאללה על שני תפקידי שרים, אבל ביתר הקבינט נאלץ להשלים עם דמויות ממפלגתו של סמיר ג'עג'ע - יריבו המושבע. כך קיבלנו את שר החוץ הלבנוני יוסף רג'י, שמתעמת לעיתים קרובות עם המשטר האיראני, ואת ראש הממשלה הסוני נוואף סלאם, שהוביל את תוכנית פירוק הנשק. ביוני הושג הסכם מסגרת דרמטי, שלפיו ישראל ולבנון מכירות בזכותן הקיומית זו של זו ומתחילות בתהליך שלום.

סוריה. מורכב מהמצופה

בסוריה משטר אסד נפל והוחלף בשלטון של קואליציה אסלאמיסטית בהובלת אחמד א־שרע. בישראל אוהבים לייחס זאת להחלשת חיזבאללה, אבל מדובר באירוע מורכב יותר. המורדים בהנהגתו של א־שרע נערכו שנים ארוכות למתקפה. משטר אסד נחלש בשל שחיתות וחדלות האישים של המנהיג. רוסיה היתה עסוקה באוקראינה, והציר האיראני סייע מאוחר מדי. אין ספק שהיעדרותו של נסראללה והיחלשות חיזבאללה ערערו עוד יותר את עמודי התווך של משטר אסד - אבל היה זה גורם אחד בלבד.

עזה. חמאס שרד

המצב בגזרה העזתית פחות מעודד. למרות מחיקתה של צמרת חמאס המקורית, בראשה יחיא סינוואר ומוחמד דף, ארגון הטרור שרד ולא איבד לחלוטין את יכולותיו הצבאיות והשלטוניות. אמנם ישראל שולטת ב־60% משטח הרצועה, אבל רוב האוכלוסייה מצוי ב־40% הנותרים. בזמן שישראל מתלבטת אם להיענות ללחץ האמריקני להתחלת שיקום האזור שבשליטתה, קטאר וטורקיה מתחילות בעבודות שיקום ובפעילות הומניטרית בשטח של חמאס.

בתוך הרצועה יש קולות המתנגדים לשלטון חמאס לצד מיליציות שמסייעות לישראל - אך ספק אם גורמים אלה יוכלו להביא לבדם לקריסת הארגון, שמוטמע בצורה משמעותית בתוך האוכלוסייה, אפילו אחרי כמעט שלוש שנים של מלחמה וחורבן.

תימן וסעודיה. שתי אכזבות

בתימן החות'ים התגלו כאיום ממשי וחיזקו את אחיזתם. למרות חיסול חברי ממשלת הבובות שלהם בצנעא, לצד "הרמטכ"ל" שלהם, מהר מאוד מונו מחליפים. חשוב מכך, העימות בתוך מחנה מתנגדי החות'ים תרם משמעותית לביצור מעמדם - הסעודים התנגדו לעלייתם של הבדלנים בדרום תימן ודחקו אותם לשוליים. בקיצור, לפחות גורם אחד בציר האיראני התחזק ובהחלט לא הובס.

בסעודיה לקח יורש העצר מוחמד בן סלמאן כמה צעדים לאחור בכל הנוגע למגעים לנורמליזציה. דעת הקהל בממלכה הפכה שלילית כלפי ישראל בעקבות המלחמה, ובן סלמאן מעדיף בעת הנוכחית להקפיא את התהליך. הוא כורך הסכם בעמדה הסעודית המסורתית: מסלול אמין להקמתה של מדינה פלסטינית - דבר שבממשלה הישראלית לא מוכנים לשמוע עליו. בכך הושג לפחות אחד מיעדי המשנה של יחיא סינוואר, שראה בהתקרבות בין ריאד לירושלים איום אסטרטגי.

איראן. פצועה אך עומדת

המשטר האיראני נותר על כנו. חרף המכות הקשות שספג, הפסקת האש מול ארה"ב מאפשרת לו לשקם את כוחו הצבאי והכלכלי ולהיערך למערכה הבאה. גם התמיכה בשלוחי טרור בעיראק, בלבנון ובמוקדים אחרים נמשכת. לאחר חיסולו של עלי חמינאי ומינוי בנו מוג'תבא ליורשו, הוסרו המסכות - בכירי משמרות המהפכה קובעים את הטון המרכזי ומטילים אימה על המדינות השכנות.

מבחינת תוכנית הגרעין, המשטר ספג מכה קשה במבצעים עם כלביא ושאגת הארי. המתקנים להעשרת אורניום בנתנז ובפורדו והמתקן להמרת אורניום מועשר באספהאן הושמדו, אלפי צנטריפוגות חוסלו, ושורה של מדענים ומומחים חוסלו. למרות זאת באיראן נותר מצבור אורניום מועשר של 440 ק"ג ברמה גבוהה של 60% - ואפילו אם בדרך כלל דרושים לפחות 90% לפיתוח נשק גרעיני, עדיין מדובר באיום שישראל שואפת להסיר.