היין הזה נחשב לבדיחה. האסון של כולנו הוסיף לו כבוד

שנת 2025 האירה פניה לתעשיית היין הבריטית, והמחישה יותר מכל את עומק המהפכה שעברה בעשורים האחרונים. שיאה של ההצלחה היה זכייתו של המותג "נייטימבר בלאן דה בלאן 2016 מגנום" בתואר היין המבעבע הטוב בעולם, באחת התחרויות היין החשובות ביותר בתחום (IWC). היתה זו הפעם הראשונה, זה יותר מ-100 שנים, שבה הוענק הפרס ליין מבעבע שיוצר מחוץ לחבל שמפיין בצרפת, מעוז היין המבעבע העולמי (שמפניה, במילים אחרות). הישג זה מסמל את השלמתו של שינוי תדמיתי עמוק ליין בממלכה, שבמשך זמן רב נתפס כשולי, נעדר יוקרה וגוף (כלשון הייננים). קל להסביר מדוע: הקור הבריטי, היעדר ימי שמש וגשמים שיורדים לאורך השנה כולה, מנעו הבשלה מלאה של זנים איכותיים.

אלא שהחל משנות ה-90 מתרחשת מהפכה בתעשיית היין הבריטית. סיבתה העיקרית היא ההתחממות הגלובלית, שהיטיבה עם תנאי הגידול בחלקו הדרומי של האי. יקבים מקומיים החלו לאמץ טכנולוגיות מתקדמות וליהנות מניסיונם העשיר של עמיתיהם מחבל שמפיין, שהחלו להשקיע אף הם בכרמים באזורים אלה.

אומרים שמה שלא הורג, מחשל. כך בדיוק קרה לתעשיית היין הבריטית, שנאלצה להתמודד לא רק עם משבר האקלים אלא גם עם זעזועי הברקזיט. שני משברים אלה, שכל אחד מהם כשלעצמו הוא מהלומה משמעותית לענף חקלאי בראשית דרכו החדשה, הובילו לתוצאות שאיש לא שיער מראש: צמיחה דרמטית בייצור, התרחבות שטחי הכרמים, השקעות זרות, ועלייה במעמדו הבינלאומי של היין הבריטי שנחשב עד אז ללא יותר מבדיחה גסטרונומית.

תעשיית היין הבריטית מספקת מקרה מבחן מרתק לשאלה דרמטית למדי: כיצד מערכות חקלאיות מתמודדות עם משברים (סביבתיים או פוליטיים), וכיצד אותם משברים עשויים, בנסיבות מסוימות, לא רק לסכן אותן - אלא אף לחזקן אותן? 

השד יצא מהבקבוק

ההצלחה, במקרה שלפנינו, משתקפת במספרים. אם בשנת 2017 כולה הפיקה תעשיית היין הבריטית כארבעה מיליון בקבוקים, בשנה שעברה כבר ייצרה 17 מיליון. גם מספר הכרמים עלה משמעותית, ומאז 2005 נרשמה עלייה של כ-500 אחוזים בשטחי הגידול. ענף היין הבריטי מגלגל כיום יותר מ-14 מיליארד פאונד בשנה, ומעסיק יותר מ-10,000 עובדים. הדרמה המשמעותית הזו, נזכיר, מתרחשת באותן שנים שבהן בריטניה נאלצת להתמודד עם מה שכבר הוגדר כ"מעשה הטמטום הלאומי הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה" - הברקזיט.

איך אפשר להסביר את המפנה? דומה שיש להתחיל בשינוי התנאים הפיזיים, ובמיוחד בעליית הטמפרטורה הממוצעת בשתי מעלות מאז שנות ה-70. שינוי זה איפשר לראשונה לזני השרדונה, הפינו-נואר והפינו מונייה (כולם מחבל שמפיין) לשגשג על אדמת בריטניה. עונות ההבשלה התארכו, איכות הענבים השתפרה והשקעות רבות החלו לזרום לענף המתפתח. אלא שאותו שינוי אקלימי מוביל בסופו של יום גם לפרצי קור בתקופת האביב, לגלי חום בקיץ, לגשמים חזקים בעונת ההבשלה הרגישה - וגם למחלות חדשות בגפנים, שמתפשטות בקצב מדאיג.

יין אדום-ירוק

הצורך להסתגל לתנאים החדשים הוביל ללידתה של תופעה מרתקת נוספת בענף היין הבריטי: מהפכת הקיימות. בשנים האחרונות הושק תו תקן בריטי ל"יינות בני קיימא של הממלכה המאוחדת". זו מהפכה שאינה מסתפקת ביחסי ציבור ירוקים (גרין וושינג), והיא מבטאת שינוי משמעותי בחשיבה על חקלאות בעידן הנוכחי ובאימוץ שיטות גידול המתחשבות יותר בסביבה. במסגרת זו נעשים מאמצים לשפר את בריאות הקרקע, לשמור על המגוון הביולוגי כדרך להגברת חוסנן של הגפנים להתמודד עם מחלות - וזאת בלי להסתמך על ריסוסים אלא על הדברה משולבת בשיטות ביולוגיות, ותוך כדי הפחתה שיטתית של טביעת הרגל הפחמנית.

עליית הטמפרטורה הממוצעת בשתי מעלותה איפשרה לזני גפנים שונים לשגשג על אדמת בריטניה. אלא שאותו שינוי אקלימי מוביל גם לפרצי קור בתקופת האביב, לגלי חום בקיץ, לגשמים חזקים בעונת ההבשלה הרגישה - וגם למחלות חדשות בגפנים, שמתפשטות בקצב מדאיג

בינתיים כורמי בריטניה הבינו שהשינוי האקלימי אינו רק הבטחה מבחינתם, אלא שהוא נושא בחובו גם שפע של בעיות.  לכך יש להוסיף משבר כוח אדם, שעד לברקזיט הגיע רובו ממזרח אירופה, ואחריו היה צורך בגיוס עובדים מקומיים שעלות שכרם גבוהה יותר. בעקבות שינוי היחסים בין האי הבריטי ליבשת התייקרו בקבוקי הזכוכית, ציוד לכרם וחומרי הגלם. עבור כרמים קטנים, הברקזיט הציב חסמים שהיה קשה להתגבר עליהם, ובכל זאת נמצא שהענף הצליח לשרוד ואף לצמוח.

ההסבר לאנומליה לכאורה זו טמון במבט פנימה, לאוכלוסייה הבריטית. מרבית היין המיוצר כיום בבריטניה נמכר בשוק המקומי, ובמקביל החלו יקבים לפתח מיזמי תיירות למקומיים. בשנים האחרונות תיירות היין הבריטית הפכה ממוצר לוואי זניח לעמוד תווך כלכלי, שאינו מוכר רק בקבוקים, אלא גם חוויות, גאווה לאומית, ארוחות, סיורים ולינה למיליוני בריטים בכל שנה.

אבל אליה וקוץ בה, שכן אחרי תקופה לא מבוטלת של צמיחה מואצת, מתחיל ענף היין הבריטי להיסדק ולהפגין סימנים של חולשה. חלק מהיקבים עצרו תוכניות התרחבות בשל האטה בביקוש ליין, וחלקם לא מצליחים להתמודד עם תופעות אקלים קיצוניות - אלו שבאופן אירוני הפיחו חיים בתעשייה. החישול, מתברר, לעיתים מוגבל בזמן, וגם מערכת שלמדה להסתגל ולפרוח בצל הקשיים אינה יכולה לצפות להצלחות בלבד.

לא זו בלבד, אלא שעלייתו המטאורית של היין הבריטי היא מקרה פרטי לשינויים מרחיקי לכת - שליליים, בדרך כלל - בחקלאות העולמית. כבר עתה באזורים הולכים וגדלים ברחבי העולם אפשר לזהות עלייה בבצורות קשות, וחום קיצוני המקשה מאוד על קיום חקלאות יציבה. התוצאה העגומה היא קריסת מערכות מזון שלמות, שעד לפני עשור הצליחו להזין מיליוני אנשים. בהינתן מגמות ההתחממות הנוכחיות, בני אדם עוד יצליחו לגדל גפני יין משובחות בסמיכות לקטבים - אבל כשזה יקרה, תנאי האקלים הקיצוניים שישררו ברוב כדור הארץ לא יאפשרו לנו לחיות עוד על פני האדמה ולהיזון ממנה.