ההסבר האמיתי לגל האלימות שמאיים להטביע אותנו

כמה נורא הסיפור על האבא שרצח את בנו והתאבד. איזו חוצפה כלפי הבריאה לקחת חיים בגלל סכסוך עם מי שהיתה אהובתך והלכה לדרכה, כנראה בצדק רב על פי התוצאה המחרידה. אני לא יודע מה היה שם ולא אכנס לפרטים, רק משתמש בסיפור הנורא הזה שעבר בשמיים שלנו השבוע, כמו עוד סיפורים נוראים שהתקבצו ללהקת עורבים שחורים שמקרקרת "רע, רע, רע".

יש תופעה רחבה בחברה הישראלית שלא היתה כשהייתי צעיר. לא ככה בכל אופן. בעלות רומנטית. רואים את זה בשירים, מרגישים את זה במועדונים, גם בקטטות רחוב. כאילו אם "התאהבתם" במישהו, או במישהי, היא או הוא שלכם לנצח, גם בזמן הקשר וגם לאחריו, ואין כוח בעולם שישחרר את האחיזה. במקרי קצה, רק המוות, קרי הרצח של מי שביקשה או ביקש לצאת מהקשר, משחרר מהלפיתה. במקרים רבים הרבה יותר מתרחשים מופעי קנאות קיצוניים, אלימים, כמ למשל תקיפת בני זוג חדשים או דקירת כל מי שהסתכל לא נכון על מושא הקנאה.

אחרי שאחריב את מערכת החינוך כולה, ואבנה אותה מחדש על בסיס לימוד ערכים אנושיים כבסיס לכל השהייה בבית הספר, אלמד איך מנהלים מערכות יחסים והתנהלויות רגשיות. נלמד שאין דבר כזה בעלות על אדם אחר, לא על בן או בת זוג, לא על ילדים, לא על אף אחד. נלמד שכל האנשים בחיינו ניתנו לנו רק בליסינג. כן, הם בחיים שלנו, כן, הם כאילו שלנו, אבל רק כאילו. בפועל הם רק של עצמם וכל תפקידנו הוא לשמור עליהם מכל משמר, כמו ששומרים על אוטו בליסינג, כדי להחזיר אותו במצב אפילו טוב יותר ממה שקיבלנו.

יכול להיות שהליסינג הזה יימשך חיים שלמים, אבל לא נשכח אף לא לרגע שאין בעלות על חיי אדם, והמדקדקים אומרים - אפילו על החיים שלנו עצמו אין לנו בעלות כלל. זה רק בליסינג, לשמירה ולטיפוח, לא להזנחה מתוך טיעון שגוי של "אלה החיים שלי, אעשה בהם מה שיעלה על דעתי". הגישה הזאת עוד לא הביאה אף אחד לשום דבר מועיל, בניגוד לגישה שאני מציע פה שהופכת את החיים ליקרים מפז, שכל כולם התכוונות להוספת טוב ותועלת, לי ולעולם.

ואם גם אתה, ואם גם את, חושבים שמישהו בבעלותכם, דעו שלפני שאתם מעבירים אותו בטאבו על שמכם, כדאי שתקחו בעלות על הרגשות שלכם ותבינו שמי שמבין ששום דבר לא שלו זוכה לחיי אהבה מלאים וטובים, ושמי שחי דרך קנאה עוטף ליבו בקוצים ובדרדרים. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.

הבת והמצווה

בדיוק בשבוע שבו שלוש נשים עמלניות בתורה ובהלכה רצו להיבחן בבחינות לרבנות אך נשלחו בבושת פנים הביתה (ואחר כך הוחזרו), דווקא בבית שלי הנשים לקחו בעלות על תפקידן כנשים יהודיות ועשו מעשים.

חגגנו בת מצווה לליבי, בת זקונינו המתוקה מסירופ אגבה, והנה לפני כמה חודשים הודיעה הילדה - אני עולה לתורה. מעולם לא היינו בטקס עלייה לתורה של ילדה לבדה אבל ידענו שזאתי, משהחליטה, דבר לא יזיזנה מדעתה. אז הלכנו לחפש, ולא ארכו חיפושינו עד שמצאנו בית כנסת רפורמי שבו גם נשים עולות לתורה. בנוסף, אין בו הפרדה לעזרות, כולם יחד. אף אחד לא נדחק מאחור, כולן וכולם חלק. אהבנו. לא נכנסנו לשאלה האם אנחנו רפורמים פתאום, זה לא מעניין. אנחנו חילונים עם זיקה עמוקה למסורת ואף אחד לא יגיד לנו מה ומי. ממש לא.

חגגנו בת מצווה לליבי, בת זקונינו המתוקה מסירופ אגבה, והנה לפני כמה חודשים הודיעה הילדה - אני עולה לתורה. מעולם לא היינו בטקס עלייה לתורה של ילדה לבדה אבל ידענו שזאתי, משהחליטה, דבר לא יזיז אותה מדעתה

הייתם צריכים להיות שם, בבית הכנסת היפה "דרכי נעם" ברמת השרון. ככה יפה לא שרו את ההפטרה מזמן שהונחה אבן הפינה. מה לעשות, הילדה זמרת מוכשרת, את הטעמים היא למדה בקלות וברצון עצום, וכשעמדה לה שם על הדוכן וקראה את פסוקיה נרשמו צמרמורות אצל כל המוזמנים, וגם אצל ציפורי החצר. אבל בזה לא סיימנו.

אשתי בדימוס איבדה את אביה בצעירותה ומעולם לא אמרה עליו קדיש. כל כללי אשה וקדישה לא דיברו אליה, לא ה"בלחש", ולא רק בחברת נשים, ולא במסתור ולא בשינוי. היא אוהבת להיות אשה שוות זכויות, לא משנה איפה. והנה התבשרה שהיא יכולה להגיד באותו מעמד קדיש, כמקובל אצל הגברים, ואיש לא יגנה אותה. והיא אמרה, ועל פי דיווחה, זאת היתה הפעם הראשונה שבה נפרדה מאבא כמו שצריך, הפעם הראשונה בה ניתן מקום מלא לצערה הנורא.

ואני יודע שרבות מקוראותיי גדלו על המנהגים האלה ואינן מרגישות בהפליה, מוקפות בתירוצים ובקישוטים. לא אחלוק עליהן. אבל אנחנו, חילונים המחפשים חיבור ישיר בלי רבנים זעופים בדרך, זכינו לתקן השבוע לרגע את האוטומט המדיר ולתת מקום שלם וללא כל התנצלות גם לעולה לתורה וגם לאבֵלה. ואולי בעיניכם קל הדבר, ואולי גם מגונה, אבל הבית שלי התקרב ליהדות השבוע דרך טקסי החיים האלה. ברוך השם.

קשה לעיכול

כולנו שמענו על המחסור במזון בבסיסי צה"ל, בעיקר בחגים. אכלו זיפת. אבל ה"סאנדיי טיימס" מדווח שהרעב בצבא רוסיה הגיע לכזה מצב שכמה חיילים אכלו את חבריהם. חטפתי שוק. לא ידעתי שבשר אדם עדיין מופיע בתפריט איפשהו בעולם. מעניין כמה זמן יחלוף עד שאנחנו נואשם בזה שאנחנו אוכלים פלסטינים בחג השבועות. מקווה שיחטפו רגליים קרות לפני שיפרסמו.