מתישהו, כמעט בלי ששמנו לב, מדינת ישראל הפכה להיות מעצמה של עגלות קפה. אם בעבר נאלצנו להשתנע רק לבית קפה סואן במרכז העיר כדי ללגום הפוך נטול עם בריוש בצד - היום כבר אי אפשר להסתובב באף משעול צר, בין הרים ובין סלעים, או סתם ללכת על המדרכה בשכונה, בלי להיתקל בעוד עגלה טרנדית שמציעה מקיאטו ארוך על רקע נוף עם תפריט של לוח וגיר.
בעשור האחרון הפך הביקור בעגלת קפה - זו שלמרות גלגליה לא נוסעת לשום מקום עקב איסורים רגולטוריים - ליעד בילוי מועדף על הישראלים במרחב הציבורי. והן נמצאות שם, עם הכריכים והסלטים, במסלולי טיולים בטבע, בפינות פארקים, בצמתים צדדיים, או סתם בנקודות מפגש ועצירה להתרעננות באמצע נסיעה ארוכה.
על פי אומדנים שונים, בישראל פועלות כיום יותר מ־400 עגלות קפה - זינוק של מאות אחוזים לעומת המצב לפני 20 שנה. די בחיפוש קצר בגוגל או בהצצה באחד מפורטלי עגלות הקפה הרבים שעלו לאוויר בשנים האחרונות, כדי לאתר מייד את העגלה הכי מתאימה לסנדוויץ' חביתה.
עגלות קפה, בתצורה כזו או אחרת, היו כאן מאז ומעולם, אבל התופעה הפכה לאחרונה לטרנד נחשק יותר, גם בסיוע אינסטגרם וטיקטוק שהזריקו לה דלק, וגם בחסות הכמיהה הישראלית הבסיסית לנשום קצת אוויר של שגרה מבורכת בתוך המציאות הכאוטית. ומה מתאים יותר להרגעת הנפש מאשר כמה שולחנות שמונחים סביב עגלה בשומקום, עם צוות שמוציא למענכם מנה טרייה מתוך חלון.
כאמור, במשך שנים רבות היו מפוזרות ברחבי הארץ עשרות עגלות ממכר מאולתרות למיניהן, שהתמקמו בעיקר סביב מסלולי טבע או מקומות שבהם התרכז קהל גדול. לא היה מדובר בהכרח באתרי אוכל או משקה מוסדרים: העגלות הללו, שקמו ברובן במטרה לעקוף באלגנטיות את חוק הרוכלות, זכו לתואר הגנאי־חיבה "גזלנים", והן מכרו בעיקר מלבי, קרטיבים, משקאות קלים, ג'חנון מתוך סיר ולעיתים גם קפה שחור - כולם במחירים מופקעים בשל הריחוק מהמרכז והקהל השבוי.
גם עגלות קפה פרופר, במתכונת דומה לזו שמוכרת כיום, אפשר היה למצוא פה ושם. אלה היו בעיקר עגלות עץ פשוטות עם מנגנון בישול קפה בסיסי, לא בהכרח מכונה משוכללת, וזהו.
עם השנים, לצד ההתפתחות מעוררת ההשתאות של התרבות הקולינרית בארץ, הלך הטעם של קהל היעד של העגלות והתעדן, יוקרת עולם הקפה לסוגיו התעצמה, ועגלות הממכר שינו את פניהן כדי להתאים לגל הביקוש החדש. גם לחשיפה הגוברת לתרבויות הצריכה באירופה ובארה"ב, שם פודטראקס ועגלות קפה הם עניין שבשגרה עשורים רבים, היתה השפעה חיובית.
נטע סלונים, בלוגרית קולינריה: "הפורטה של עגלה הוא שהכל בה קליל יותר מבחינת הממשק עם הלקוח: לא משלמים על שירות, לא מחכים למלצר, אפשר להגיע עם ילדים שישתוללו חופשי מסביב בלי למשוך מבטים על הרעש. וכשכל זה מגיע עם נוף משגע - אז בכלל טוב"
התוצאה: עגלות קפה רומנטיות צצו בעוד ועוד פינות חמד בארץ, עם תפריט קפה משודרג שנע בין הקלאסי לבין הרחב והיצירתי, כשכמעט תמיד מתלווה לחוויה ויטרינה ובה מוצגים מאפים, כריכים ושאר מענגי חיך.
הפריחה בתחום רשמה זינוק חד בעיקר בימי מגפת הקורונה, בהשפעת החיפוש הגובר אחרי מרחבים מאווררים וההתרחקות הכפויה ממקומות עמוסים או הומי אדם. גם הצורך למצוא דרכים יצירתיות להמשיך להתפרנס במציאות הסגרים וההגבלות, הוביל יזמים רבים לנסות את מזלם באפיק ההכנסה הזה.
"ממש אפשר היה לראות אז רצון כללי לברוח מהעיר המדכאת ומלאת הסגרים אל הטבע, לעזוב מאחור את כל המחוטא והסטרילי", מסבירה נועה ברגר, דוקטורנטית ומומחית לסוציולוגיה של הקפה. "מצד עגלות הקפה זה היה רגע מושלם שהן יכלו לשגשג בו".
לדברי ברגר, מדובר בתופעה ייחודית מאוד לישראל. "ברוב מדינות אירופה לאו דווקא מוצאים קפה מחוץ לערים הגדולות. יש אמנם עגלות, אבל מעט, ובטח שלא באמצע הטבע. קפה נחשב כמעט תמיד לעניין מאוד עירוני.
"בישראל, לעומת זאת, עגלות הקפה יוצרות דמוקרטיזציה והנגשה של עולם הקפה - שברובו עלול להיתפס כמתנשא ולא בהכרח נגיש. הן הופכות אותו למשהו שהוא פשוט וחופשי יותר. בייחוד העגלות שמקפידות על עבודה עם בתי קלייה מסוימים ומזוהים, או כאלה שקולות לעצמן והופכות את התחום הפחות מושג הזה לנגיש לכל".
לאורך כל תקופת הקורונה החלו יצרנים קטנים ובעלי עסקים לממכר מזון לפתוח עגלות קפה לאורכה ולרוחבה של הארץ, ראשית בשטחים תיירותיים ובשמורות טבע, כפי שהיה נהוג עד אז, אך לאלה נוספו גם נקודות ביישובים, בקיבוצים, ואף באזורים עירוניים שטרם נראו בהם עגלות כאלה קודם לכן.
הקהל, מצידו, לא איחר לנהור. בהתחלה מתי־המעט שנחשבו ליודעי דבר, בעיקר מטיילים ונופשים, אבל אז זרמו הצילומים ברשת, כנהוג בעידן האלגוריתמים והסושיאל, ובעקבותיהם הגיעו הבלוגרים והמשפיענים - ומשם הדרך לטרנד היתה קצרה. המידע התפשט, ולפתע, במקום לתכנן טיול ולחפש עגלת קפה בדרך כדי "לסגור פינה", הישראלים התחילו לעלות לרגל לעגלות הקפה המומלצות שבהן נתקלו ברשת, והבילוי של ימי שישי ושבתות בצילן הפך לדבר שבשגרה.
ונדמה שאפילו נפתחה תחרות בלתי רשמית: מי מוצא ראשון את העגלה הכי מיוחדת, הכי ארטיזנלית והכי קסומה שיש.
להביא "לוק אנד פיל"
כמו בכל שיטפון, להצלחה ולשגשוג של עגלות הקפה היו גם היבטים פחות חיוביים, ובראשם האינפלציה הגוברת של התחום. בשל ריבוי העגלות, איכות הקפה והמאפים אפילו לא היוותה קריטריון משמעותי - העיקר להיות שם ולנצל את המומנטום, גם התרבותי וגם הכלכלי.
האינפלציה הובילה גם לפיצול בדעת הקהל ביחס לעגלות: ישנם המאוהבים בקונספט, שמבחינתם מדובר בבילוי תרבותי של ממש, ולכן הם ייסעו לעגלת קפה מרוחקת כיעד בפני עצמו. לעומתם ישנם אלה הבזים לריבוי העגלות הבינוניות והמתומחרות גבוה מדי. בתווך ניצבים האדישים, שמבחינתם עגלות הקפה ממלאות צורך בסיסי ותו לא, וכל עוד מוצע להם קפה סביר בעצירה אחרי הבניאס או באחת הפינות המוצלות בפארק בזמן שהילדים משחקים - הם מסודרים.
"כמו בעולם הקפה בכללו, גם בתחום העגלות רואים קו דומה", מסבירה ברגר. "אם בהתחלה, כדי למשוך את הקהל, עגלת הקפה נדרשה לשמור על רף מוקפד ואיכותי, עם בידול מאוד ספציפי - הרי שבשנים האחרונות קצב הגידול בתחום הוא פסיכי, ולכן רואים גם יותר מקומות שפחות משקיעים באיכות המוצר, ומסתפקים יותר בלספק את ה'לוק אנד פיל', את החוויה. מבחינתי, זה לא עניין של טוב או רע, אלא של התפתחות טבעית. אבל מנקודת מבטו של הצרכן זה עלול להיתפס כבעייתי, בייחוד בקרב מי שמחפשים ומעריכים את הקפה האיכותי והמוקפד".
מאז 7 באוקטובר קיבל קונספט עגלות הקפה משנה תוקף, כשלא מעט עגלות נפתחו כפרויקטי הנצחה וזיכרון ליקירים שנרצחו בשבת הארורה ולחיילים שנפלו בסבבי הלחימה הבלתי פוסקים מאז. ואולי מבלי להתכוון, התחום החל משמש תזכורת לחוסן שהחברה הישראלית מפגינה כקולקטיב, עם היכולת למצוא דרכים יצירתיות, חיוביות וטעימות לזכור ולהזכיר.
פוטנציאל תדמיתי
עוד שינוי שחל בתחום עגלות הקפה הוא יחסן הרגולטורי של העיריות והרשויות המקומיות לתופעה המתרחבת. אם בעבר נטה הממסד המקומי להערים קשיים ואף להתייחס לעגלות הקפה כאל גורם מפריע במרחב הציבורי - כיום יש עיריות שמבינות את הפוטנציאל הכלכלי, החברתי והתדמיתי, ופועלות לפרוס בתחומן רשת של עגלות קפה זמינות לציבור, בנקודות שבהן יש צורך או מחסור בתנאים לקיומם של עסקי מזון של ממש.
נועה ברגר, מומחית לסוציולוגיה של הקפה: "עגלות הקפה יוצרות דמוקרטיזציה והנגשה של עולם שברובו עלול להיתפס כמתנשא. הן הופכות אותו לפשוט וחופשי יותר. בייחוד עגלות שמקפידות על בתי קלייה מזוהים. הן עוזרות להנגיש את התחום לכל"
"כשאומרים לי 'עגלת קפה', אני מדמיינת משהו שבבסיסו נועד להביא את תרבות הקפה למקומות לא נגישים", מסבירה שירי ויצנר, "חיפאית" - בלוגרית ותיקה בתחום הלייף סטייל, התרבות והקולינריה, ומומחית למתרחש בחיפה ובסביבתה.
"בפועל יש מגוון וכמות לא מבוטלת של עגלות. השוק מדבר ומראה לנו שיש דרישה לכל הסוגים ולכל רמות האיכות. בכלל, לעגלות קפה יש פוטנציאל מדהים - גם מעבר לסתם אטרקציה בטבע. הן ממלאות צרכים שונים בקונסטלציות שונות, ולכל עגלה יש זכות קיום בהתאם למקום שבו היא פועלת ולקהל שאותו היא משרתת. מובן שאני, באופן טבעי, אחפש את אלה שרמת המשקאות והאוכל בהן גבוהה יותר, ויש כמות מכובדת ומרשימה של עגלות כאלה, אבל זה בכלל לא פוסל בעיניי גם את השאר.
"אם עיריות נוספות יידעו לרתום, כמו חיפה, את הפורמט באופן נכון ולהשתמש בעגלות הקפה, ובפודטראקס בכלל, גם בשטחים עירוניים שבהם אין עסקים רלוונטיים או פתרונות קפה ומזון נגישים - הן יבצעו שירות מדהים לציבור שלהן ויספקו צורך שלחלוטין קיים בשטחים הללו. ובעיקר, הן ייצרו קהילתיות".
האם עגלות הקפה לא עלולות לנגוס בפרנסה של העסקים הממוסדים בתחום?
"מובן שחשוב שיזכרו לעשות את כל זה תוך התחשבות בקהילת העסקים שכבר קיימת בשטח, ברגישות ותוך חשיבה מושכלת כיצד לאפשר מקום לכולם. נכון לימים אלה, עדיין יש מקום לכולם, וזה מבורך - בייחוד במציאות שלנו".
נטע סלונים, בלוגרית ויוצרת תוכן בתחום הקולינריה, ואחת משלוש הצלעות של פודקאסט האוכל "מדברים מהבטן", מבהירה שהתואר "עגלת קפה" הוא למעשה מטרייה רחבה להרבה קטגוריות ונישות שנכללות בו.
"יש היום סוגים רבים של עגלות קפה שמספקות חוויות בילוי וקולינריה שונות, ברמות משתנות. אני חושבת שהשגשוג של הענף נובע מהעובדה שחלק גדול מהיזמים לא לגמרי מבינים עד כמה ניהול עסק מזון, מכל סוג, הוא עניין מסובך, ו'עגלת קפה' נשמע להם כמו פתרון פשוט וקליל יותר מאשר עסק קבוע וממוסד. אם זה מנוהל נכון, אפשר להצליח: בעגלת קפה אכן יש בדרך כלל פחות הוצאות לעומת בית קפה או מסעדה, ובחלק גדול מהעגלות, המחיר הגבוה יחסית שנגבה על המוצרים מחליק ללקוחות בגרון - בשל המיקום הפסטורלי או הייחוד של העגלה.
"באופן כללי, הפורטה של עגלה הוא העובדה שהכל בה קליל יותר מבחינת הממשק עם הלקוח: לא משלמים על שירות, לא מחכים למלצר, אפשר להגיע עם ילדים שישתוללו חופשי מסביב בלי למשוך מבטים אם הם מרעישים. וכשכל זה מגיע עם נוף משגע - אז בכלל טוב.
"בבילוי בעגלה יש משהו הרבה פחות מחויב או מתחייב לעומת ישיבה בבית קפה. בסופו של דבר, מבחן הזמן הוא הפרמטר הטוב ביותר לשאלה אם עגלה היא טובה או לא. מי שיודע את העבודה ויידע לספק חוויה עגולה ונעימה ללקוח, עם מוצר טוב דיו, כנראה ישרוד, גם אם הוא לא פנומנלי".
הפוך מנס על חלב
ונדמה שעגלות הקפה כאן כדי להישאר, בקונסטלציה זו או אחרת: בגרסת החוויה הקולינרית הגבוהה, עם אוכל מוקפד שנעשה במקום, עם קפה מטורף ומשקאות פוטוגניים; או פשוט כ"גזלן" משודרג גרסת שנות האלפיים ועשרים, כסוגר פינה וכממלא צורך בסוף מסלול טיול. בסופו של דבר, הקהל מצביע ברגליים, ובסושיאל - והוא מצביע בעד. מאוד בעד.
אז בין אם אתם מאלה שמחפשים את האיכותי והמוקפד בעבודת יד, או נמנים עם האחרים שמסתפקים ב"נס על חלב" ויתמודדו עם פחמימה בכל רמה, כל עוד היא חמה, אל תשכחו לחפש בטיול הקרוב את עגלות הקפה שפזורות סביבכם. מי יודע, אולי אתם תהיו אלה שימצאו את העגלה הבאה הכי טובה.
הנוף כלול | שש עגלות קפה ששווה לנסוע אליהן במיוחד
- ההמלצות של נטע סלונים:
"פרנצ'י", אזור. "עגלה בפינה ירוקה משגעת. הבעלים הם בני זוג, הגר, קונדיטורית מחוננת שעבדה לפי כן ב'הרים בייקרי' המשובח, וגל, איש שירות ואירוח בתחום המסעדנות. ב-7 באוקטובר גל גויס למילואים ארוכים, ובשלב מסוים החליטו השניים לפתוח מקום משלהם, שמגיש קפה משובח ומאפים בסגנון צרפתי, לצד יינות בוטיק, בירות ומגשי גבינות. שפרינצק 12, אזור. (שני-חמישי 08:00-22:00, שישי 08:00-14:00)
"קפה בחצר", מושב אלישמע. עגלה מטופחת ונעימה שמפעיל המילואימניק יקיר נחמיאס, כפרויקט משפחתי. מאפים מצוינים, כריכים טריים, עוגות, מוזלי, טוסטים וסלטים צבעוניים, עם קפה מהטובים באזור, בירידה לכביש 6 ליד כפר סבא. יש גם מנות טבעוניות וללא גלוטן. הנרקיס 76, מושב אלישמע. (ראשון-חמישי 7:30-14:00, שישי 8:00-14:30)
"סמסם", קדמת צבי. "לא בדיוק עגלה, אלא קרון רכבת ששופץ ברמת הגולן. הם אופים הכל בעצמם במקום: מאפים, כריכים, סלטים וקינוחים מיוחדים. אפשר גם לרכוש גודיז מתוצרת האזור. מקום מיוחד ומהמם ביופיו". המושבה החקלאית קדמת צבי (רביעי-שישי 08:30-14:00)
- ההמלצות של שירי ויצנר ("חיפאית"):
"קפה אסיף", נחל יגור. עגלה שנפתחה לזכרו של סמל אסיף לוגר ז"ל, בן קיבוץ יגור, שנפל בעזה בתחילת מלחמת 'חרבות ברזל'. מדובר בפרויקט קהילתי ללא מטרות רווח, שהוא חלק מעמותת 'דוב קוטב במדבר', שהקימו הוריו של אסיף להנצחתו. ההכנסות מוקצות לתשלום מלגות לימודים לבית הספר למוזיקה רימון, שם אסיף חלם ללמוד בתום שירותו הצבאי. מקום חמד עם כל הקלאסיקות של עגלת קפה, משקאות, מאפים, כריכים ועוד. יש גם מתחם לינה ומנוחה למטיילי שביל ישראל הצמוד. קיבוץ יגור, בכניסה לשביל ישראל (חמישי-שישי, 14:00-9:00, שבת 16:00-9:00).
"קרתא", עתלית. עגלה איכותית במיקום מושלם. הקפה הוא מבית הקלייה החיפאי המצוין 'טלק', והכריכים שנעשים במקום מורכבים מהלחמים של 'ברדא' החיפאית הנהדרת. בנוסף תמצאו ארוחות בוקר ומאפים. צמוד לגן שעשועים, מול המבצר של עתלית (ראשון, שלישי-חמישי, 07:00-14:00, שישי, 07:00-13:00. שני ושבת סגור)
"ברקה", כפר ביאליק. עגלת קפה קטנה וחמודה שנמצאת בכלל בתוך משתלה. מדובר בעגלה סופר מינימליסטית: מגישים שם קפה ספשלטי של 'מאה', עוגיות ומאפים של 'סאנפלאוור', וגלידה של 'סטודיו ג'אלטו" – ובגדול זהו. לא צריך מעבר לזה כלום. החקלאים 15, כפר ביאליק, בתוך משתלת "שלומית" (ראשון-רביעי 09:00-16:00, חמישי 09:00-12:30, שישי 8:00-15:00)
