גם היום, 48 שנים מאז זכה באירוויזיון בפריז עם "אבניבי" האיקוני שלו, יזהר כהן מסתכל לאחור על הרגע ההוא בקריירה ומודה שהוא זה ששינה עבורו הכל. מקצועית ואישית הוא מחלק את חייו ללפני ואחרי הזכייה עם השיר ההוא בשפת הבי"ת, שכתב אהוד מנור ושכהן ביצע בתחרות שהתקיימה ב־1978.
נועם בתן במסר לצופי האירוויזיון // צילום: כאן 11
"מפץ גדול", הוא מכנה את הזכייה ההיא, ולא בכדי: כהן הגיע אז לתחרות הזמר האירופית כשמאחוריו שירות צבאי בצוות הווי ובידור נח"ל, השתתפות בפסטיבל הזמר והפזמון, ורפרטואר שכלל להיטים מתוך אלבומו הראשון מ־1976. אבל בנרטיב חייו של כהן ההצלחה של טרום־אירוויזיון 1978 לא משתווה לזו שאחריה. וכנציג הכחול־לבן הראשון שהביא את הניצחון למדינה שמלאו לה אז רק שלושה עשורים, הוא במידה רבה האיש שעיצב את האופן שבו זכייה בתחרות תיתפס בתרבות הישראלית.
"המפץ הגדול": יזהר כהן שר את "אבניבי" באירוויזיון 1978
שנה מאוחר יותר גם גלי עטרי ולהקת חלב ודבש חוו נסיקה מטורפת בפופולריות (במקרה של גלי - דחיפה לקריירה שנמשכת עד היום) בעקבות שיר הזכייה שלהם עם הבלדה שהפכה לקלאסיקה, "הללויה". עד היום השיר נחשב להיט אירוויזיון שלא רק ישראלים זוכרים.
לא רק ישראלים זוכרים אותו. גלי עטרי ו"חלב ודבש" מבצעים את "הללויה" באירוויזיון 1979
במשך שנים, ולמעשה יש רבים שמאמינים כך עד היום, התקבעה קונספציה שלפיה מי שזוכה בתחרות האירוויזיון, או לפחות מייצג את המדינה בכבוד ומגיע לאחד המקומות הגבוהים בה, דרכו להצלחה בינלאומית סלולה - קל וחומר לקריירה ישראלית מצליחה. אבל השנים האחרונות הוכיחו שזה לא בדיוק המקרה.
לנציגים ולנציגות של ישראל בעשור האחרון לא תמיד היו תוכניות כיס למקרה של הצלחה, או אפילו השתתפות, באירוע שמאחד את אירופה סביב משדר טלוויזיוני אחד. זה מעניין במיוחד לנוכח העובדה שאחרי לא מעט שנים בעשור האחרון חזר וגבר העניין סביב התחרות. התחייה התרחשה לא מעט בזכות אופן בחירת הנציג, באמצעות פורמט "הכוכב הבא של ישראל לאירוויזיון", שרענן את תדמית התחרות עבור הישראלים, וגם הרבה עקב מעמדה של ישראל בעולם, ובעיקר באירופה, שמגלה כלפיה יחס עוין במיוחד בשנים האחרונות.
לוק צעיר ואחר
בסוף מאי הקרוב יעלה נועם בתן על הבמה בווינה, אוסטריה, שם יבצע את שירו "מישל". אבל גם אם יצליח להתברג באחד המקומות הראשונים בתחרות, אין כל ערובה לכך שהעולם יחכה לו אחר כך בזרועות פתוחות. למעשה, אם להיות כנים, מבחינה סטטיסטית נראה שמדובר בתרחיש ההפוך.
ימי הפוטנציאל שטומנת בחובה זכייה, מודה בכך יזהר כהן עצמו, חלפו מזמן. "להשתתף באירוויזיון פעם, מבחינת ישראל, היה כמו לגעת בכנפיים של אלוהים. האירוויזיון אז היה מאוד חשוב, כי הוא לא היה מיועד באותה תקופה רק למעריצי התחרות, אלא לכל אירופה. זה היה כל־קהלי לחלוטין, מאבק ממשי בין מדינות. אנחנו היינו דגלים של מדינה, וניצחון בתחרות יצר ממש שינוי - לא רק אצלי אישית כזמר, אלא שינוי בכלל.
יזהר כהן: "כמעט כל זוכה בתקופה ההיא עבר שינוי מטורף של שמיים וארץ. להיות נציג של ישראל היה להיות נסיך העם כולו. קראו לי 'יזהר מלך ישראל'. זאת באמת היתה זכות גדולה, בעקבות הוויז'ן שלי לעשות דבר חדש"
"קודם כל, באירופה הזכייה שינתה את התדמית הישראלית לחלוטין. הם הכירו את ישראל כמשהו ג'ואיש, יהודי בעיקר. פתאום הגענו עם 'אבניבי', לוק צעיר, מראה אחר ממה שהם הכירו. פתאום ראו ישראלים מלאי מרץ ואנרגיה, מלאים שמחה וכוח. זה שינה את התדמית שלנו מקצה לקצה, פרץ שער להמשך. הזכייה הזאת גם שינתה פה את הטכנולוגיה, כי בעקבותיה אירחנו את האירוויזיון בישראל והיה צריך להביא את הצבע לטלוויזיה הישראלית. אז הזכייה זירזה מקצועיות שעלתה לרמה האירופית".
ברמה האישית והקרייריסטית, עד כמה הרגשת את הניצחון ההוא?
"כמעט כל זוכה באותה תקופה עבר שינוי מטורף של שמיים וארץ. להיות נציג של ישראל בתקופה ההיא היה להיות נסיך של העם כולו. וכשזכיתי היו קוראים לי 'יזהר מלך ישראל'. זאת באמת היתה זכות גדולה בשבילי, בעקבות הוויז'ן שהיה לי לעשות דבר אחר, חדשני יותר, והעקשנות שלי ללכת עד הסוף עם מה שתכננתי.
"ברמה הבינלאומית – הייתי 'פועל' של מדינת ישראל, אבל עשיתי את זה באהבה גדולה. יצאתי למסעות הופעות של חודשים, הייתי צריך להיות פיזית בשלוש מדינות ביום אחד. הופעתי הרבה בחו"ל, ועד היום אני מופיע הרבה מחוץ לישראל בזכות השיר והזכייה. לא מזמן הופעתי בספרד, בגרמניה וברומניה. הוצאתי הרבה שירים מדהימים בחיי, אבל כשרואים אותי חושבים 'אבניבי'. זה לא סתם איזה שיר, זה רגע בזמן".
למה אתה חושב שזה כבר לא ככה היום? מה השתנה בעצם?
"כיום זמרים יכולים להשתתף ולנצח באירוויזיון, ואחרי זה יש להם קודם כל שנה של אופוריה. שזה נחמד ויפה, אבל הם צריכים להתחיל מההתחלה את הדרך כדי לבנות את עצמם באמת, כי רוב הנציגים שלנו היום, שמגיעים דרך 'הכוכב הבא', הם די חדשים לקהל. פעם מי שהיו מגיעים לתחרות היו האמנים הכי מפורסמים במדינה, היה לנו קילומטרז'. אז היינו מביאים את המוצר המוגמר שלנו למופע אחד בארץ, פסטיבל הזמר, והתחנה הבאה היתה האירוויזיון".
מי דווקא נפגעה?
אלון אמיר, לשעבר דובר משלחות ישראל לתחרות ומרצה בנושא פוליטיקה באירוויזיון, מזכיר שגם בעבר זכייה או התבלטות בתחרות לא הבטיחו קריירה בינלאומית. וכיום שיטת בחירת הנציג בהווה - פורמט טלוויזיוני שמתבסס בעיקר על זמרות וזמרים צעירים בתחילת דרכם - לא מאפשרת מינוף אמיתי של הפלטפורמה הבינלאומית.
"כבר שנים אני אומר - אם יש לך רפרטואר ויש לך שירים אז לך לאירוויזיון. אבל אתה, כזמר, לא רוצה שהאירוויזיון יגדיר את מי שאתה", אמיר אומר. "אי אפשר להסתכל על אירוויזיון או על שיר לאירוויזיון כעל פסגה. זאת תחנה בדרך שאתה רוצה לנצל. אתה לא יכול לנוח על זרי הדפנה אחרי זכייה, להגיד 'עשיתי את שלי'.
"זכייה באירוויזיון היא דבר מאוד נחמד, והאירוויזיון הוא אכן פלטפורמה מדהימה, אבל כדאי וצריך לבוא אליה מוכנים. אם אתה לא עושה בה את השימוש הנכון - לא תצליח. תראה, למשל, את ההרכב האיטלקי מונסקין, שזכה ב־2021. הם באו לתחרות עם רפרטואר, ופתאום לא רק שהשיר שלהם מהאירוויזיון הפך ללהיט, גם שירים שלהם מלפני כן, מהקאדר שלהם, נהיו להיטים.
באו עם ניסיון - והרוויחו בענק. "מונסקין" האיטלקית באירוויזיון 2021
"הם באו עם רפרטואר מוכן ועם גוף עבודה מאחוריהם, וזה עבד. מי שבא ואין מאחוריו כלום, נניח חובי סטאר, עדן גולן או קובי מרימי - לא יוצא מהם הרבה. וזה גם מאוד תלוי בהתנהלות של האמן אחרי התחרות, למרות שזאת לא ערובה. ליזהר כהן הניצחון באמת עשה משהו מדהים. זה גם נכון לגבי ההשתתפות של ירדנה ארזי ב־1988 (עם השיר 'בן אדם' בתחרות באירלנד), וגם לדפנה דקל ההשתתפות ב־1992 (עם 'זה רק ספורט' בשבדיה) עשתה טוב לקריירה.
"לשרה'לה שרון, שנה אחר כך (עם 'שירו' באירלנד), זה לא עשה טוב, וגם לגילי נתנאל (שהופיע בשווייץ ב־1993 עם 'דרך המלך', כחלק מהצמד גילי וגלית). לדנה אינטרנשיונל (שזכתה ב־1998 עם 'דיווה' בבריטניה) זה שינה את הקריירה לחלוטין? לא. בדנה האירוויזיון רק פגע".
בכל זאת, היא קיבלה הכרה בינלאומית בעקבות "דיווה".
"דנה אינטרנשיונל הגיעה לתחרות כזמרת השנה, זמרת־על מאוד מצליחה. היא זכתה באירוויזיון, ומהר מאוד היא הפכה מהבטחה של קריירה בינלאומית ממש בטוחה, שיכולה לקרות, למשהו שלא קרה איתו שום דבר בעצם. אני זוכר שחמש שנים אחרי הזכייה שלה, כשעשיתי יחסי ציבור לאירוע גאווה שהיא הופיעה בו, שום כלי תקשורת לא היה מוכן לגעת בה, אף אחד לא רצה לדבר איתה. אני לא מדבר על כלי תקשורת מחו"ל אלא ישראליים. וזה רק חמש שנים אחרי הזכייה".
"התחרות רק פגעה בה". דנה אינטרנשיונל עם "דיווה" באירוויזיון 1998
מה קרה שם, בעצם? למה דנה לא קיימה את ההבטחה? היה לה, ועדיין יש, כל מה שצריך להצלחה מעבר לים.
"אני לא יודע לגמרי להגיד מה היה שם. ואני מאוד אוהב את דנה ואת שי (כרם, המפיק ומנהלה האישי; ע"פ) ומאוד מעריך אותם. את מה שדנה עשתה עבור מדינת ישראל ועבור הקהילה הלהט"בית אי אפשר לקחת ממנה. באירופה בהחלט היתה לה קריירה מדהימה, כולם זוכרים אותה. אם תשאל באירופה על דנה אינטרנשיונל, כולם יידעו מי זו. אבל במקום לעשות סיבובי הופעות באירופה ולעשות שם עבודה כמו שצריך, ההתנהלות לא היתה נכונה בעיניי. אני גם לא לגמרי משוכנע שבאמת היה שם רצון שלה להיות כוכבת בינלאומית".
צדי צרפתי: "אם שיר לאירוויזיון שורד, מושמע הרבה והופך לחלק מהחיים, הוא יכול לעזור לפתח קריירה גדולה.אבל השירים היום לא הופכים לחלק מהחיים, כיוון שהם לא בשפה שלנו, שהנוער מחובר אליה. אתה יכול להגיד ששיר הוא נהדר ואהוב, ועדיין הוא לא הופך להיות כמו 'הללויה'"
מי שלחלוטין לא היו ספקות לגבי הרצון שלה בהצלחה בחו"ל היא נציגת אירוויזיון 2023. נועה קירל הגיעה לתחרות בבריטניה כנציגה שנבחרה מראש על ידי ועדה מקצועית של תאגיד השידור הישראלי כשמאחוריה קריירה מרשימה, אינספור להיטים ומעמד של אחת הזמרות המצליחות והפופולריות בישראל, אם לא הפופולרית מכולן. היא ייצגה את המדינה בכבוד עם השיר "יוניקורן", שאמנם לא זכה אך הגיע למקום השלישי והמכובד מאוד.
ידעה למנף את המקום השלישי להצלחות נוספות. נועה קירל שרה את "יוניקורן" בגמר אירוויזיון 2023
קירל באותו שלב היתה גם כך בעיצומו של תהליך כניסה לשוק המוזיקה הבינלאומי, שכלל הוצאת חומרים שלה באנגלית, ונראה שהדרך מכאן להכרה מעבר לים היתה אפשרות ריאלית למדי, בטח עבור הזמרת ועבור הצוות שמקיף אותה, שידועים במקצועיות ובתכנון מוקפדים של כל מהלך. אבל את המציאות לא תמיד קל לחזות, בטח שלא להתכונן אליה מראש.
"לנועה קירל האירוויזיון בהתחלה עשה עבודה מדהימה", מסביר אמיר. "אבל אז, חמישה חודשים אחרי, קרה 7 באוקטובר, התחילה המלחמה - וזהו. אבל ההשפעה המיידית על הקריירה של נועה בארץ הורגשה. היא סתמה לכולם את הפה, אמרה 'תראו, אני על הבמה הכי גדולה באירופה, נתתי אחלה של הופעה'. היא פתחה אחר כך עוד הופעה בפארק הירקון. כלומר, 'יוניקורן' לא היה פיק חולף, הוא שימש אותה. את הפלטפורמה הזאת היא ניצלה נהדר".
עדיין כלי עוצמתי
אם עוד קודם הדרך להצלחה בחו"ל של אמן או אמנית מישראל באירוויזיון לא היתה סלולה, כעת, באקלים התרבותי והפוליטי של 2026, הדרך הזו משולה לצעידה בעיניים עצומות בשטח שכולו מוקשים ובוץ טובעני. וזה נכון גם לגבי נטע ברזילי והזכייה שלה בפורטוגל ב־2018 עם הלהיט "טוי".
ברזילי אמנם הגיעה לתחרות בליסבון כשמאחוריה שנים של עבודת שטח על במות תל־אביביות, אבל ברמה ארצית קשה להגיד שהיא היתה מוכרת לקהל הרחב. היא זכתה ב"כוכב הבא לאירוויזיון", הפכה לסנסציה בן־לילה בזכות שלל כישרונות מיוחדים שהביאה, לצד להיט שדברר את רוח התקופה, ולרגעים היה נדמה שהיא עומדת לכבוש את הבמות בחו"ל כמעט בקלות: משיתופי פעולה עם הרכבים זרים דוגמת ליטל ביג, דרך הופעות באירועי גאווה והחתמה בחברת תקליטים אמריקנית, ועד סיבובי הופעות.
כמעט פרצה - אבל המלחמה שיבשה הכל. נטע ברזילי שרה את "טוי" בגמר אירוויזיון 2018
אלא שגם כאן המלחמה בישראל ותדמית המדינה כלפי חוץ שיבשו רבות מהתוכניות. "בעבר, האירוויזיון היה פלטפורמה כמעט יחידה לחשיפה כלל־אירופית, מה שהפך אותו אז למקפצה לעולם", מסביר יואב גינאי, פזמונאי, איש תקשורת, יו"ר אקו"ם ומי שבעצמו היה שותף בזכייה באירוויזיון עם השיר "דיווה", שאת מילותיו כתב. "כיום, בעידן הסטרימינג והרשתות החברתיות, התחרות היא רק עוד כלי בארגז הכלים".
יואב גינאי: "כעיקרון, היכולת כיום להמריא לגבהים בינלאומיים בעקבות התחרות היא לא גדולה. כיום האירוויזיון הוא רק מרכיב אחד במערכת מורכבת של שיווק. הוא הפך מתחרות שירים לתחרות של נאמברים"
השנה מונה גינאי ליועץ מיוחד לתאגיד כאן בתהליך הבחירה של השיר הישראלי לתחרות, וכשועל אירוויזיונים ותיק בעצמו הוא שם לב לשינוי מהותי בתחרות - כזה שבהחלט יש לו השפעה על ההצלחה הפוטנציאלית של הנציג או הנציגה הישראלים בימים, בחודשים ובשנים שאחרי התחרות.
"עדיין מדובר בכלי עוצמתי במידה מסוימת, אבל באופן כללי היכולת כיום להמריא לגבהים בינלאומיים בעקבות התחרות היא לא גדולה. האירוויזיון הוא רק מרכיב אחד במערכת מורכבת של שיווק. זכייה במקום הראשון עוזרת, כמו במקרה של נטע ברזילי הנהדרת, שהגיעה להישגים לא רעים. העניין הוא שפעם זו היתה תחרות שירים, בעוד כיום זו תחרות של נאמברים. כלומר, האימפקט הוויזואלי והיכולת להפוך לוויראלי ברשת חשובים לא פחות מהיכולת הקולית. זה הפך את האירוויזיון מאירוע של לילה אחד לתהליך שנמשך חצי שנה".
כמו להיות איטלקי
אבל יש מי שגורס כי לא מדובר רק בפונקציה של ותק או ויראליות. כמו משחת שיניים שיצאה משפופרת ולא ניתן להשיב אותה למקומה, כך גם התפיסה של ישראל בקרב מדינות אירופה כנציגה חדשה ואנדרדוגית שמביאה זווית רעננה לתחרות היא לא משהו שקיים עוד - וגם לא ניתן לשחזר אותה. בטח שלא בשנים הקרובות.
"לדעתי, השתתפות באירוויזיון לא הבטיחה אף פעם באמת הצלחה בחו"ל או בארץ", אומר הבמאי הוותיק צדי צרפתי, שביים למשדר האירופי שירים דוגמת "הלילה" של להקת הכל עובר חביבי (באירוויזיון 1981 באירלנד), "בן אדם" של ירדנה ארזי ו"זה רק ספורט" של דפנה דקל, וכן היה אמון על בימוי אירוויזיון 1999, שהתקיים בירושלים.
"נכון, בהתחלה היתה אילנית (עם 'אי שם' ב־1973 בלוקסמבורג ו'אהבה היא שיר לשניים' ב־1977 בבריטניה), והיו שוקולד מנטה מסטיק ('אמור שלום' ב־1976 בהולנד), אבי טולדנו ('הורה' ב־1982 בבריטניה) ועפרה חזה ('חי' ב־1983 בגרמניה), וזה תרם להם הרבה לקריירה. אבל כשחושבים על זה - השירים הללו היו בעברית, אז הם הושמעו פה המון, ובעצם הפכו לקלאסיקה ישראלית.
"לרוב, כל העם חיבק את השירים האלה, וזה כמובן עשה טוב לקריירה של הזמר בארץ. כיום אנחנו שולחים שירים באנגלית, והם פשוט לא הופכים לחלק מהחיים שלנו. הנוער מכיר אותם ונעים לו לשמוע אותם, אבל אתה לא תראה עכשיו מפגש של שירה בציבור ששרים בו את השירים הללו. אז נכון, שירה בציבור שייכת לדור מסוים, אבל הילדים של היום יגיעו גם הם לגיל של שירה בציבור, והשירים של השנים האחרונות פשוט לא ישרדו. והרי בסך הכל הסיפור של המקצוע הזה הוא מלחמת הישרדות".
אתה אומר שהעובדה שנציגים ישראלים שרים באנגלית, במטרה לכוון לקהל בחוץ, גורמת להם לפספס בעצם את שני הקהלים?
"אם השיר שלהם שורד, מושמע והופך לחלק מהחיים שלנו אז בסדר, הוא יכול לעזור לפתח קריירה גדולה. אבל הם לא הופכים לחלק מהחיים, כיוון שהם לא בשפה שלנו, שפה שהנוער מחובר אליה. אתה יכול להגיד ששיר הוא נהדר, כולם אוהבים אותו והוא מושמע ברדיו, ועדיין בכל זאת הוא לא הופך להיות חלק מהחיים שלנו כמו 'הללויה', למשל. שירים בעברית שהצליחו באירוויזיון הפכו לחלק מהפסקול שלנו, הפסקול הישראלי, וזה עזר לאמן לבנות את עצמו. כיום השירים יכולים להיות באמת טובים ומרגשים, אבל לשיר שיר עם ניחוח בינלאומי זה יותר להמר על העולם הגדול מאשר על הארץ".
אלון אמיר: "זכייה באירוויזיון זה דבר נחמד, וזו אכן פלטפורמה מדהימה, אבל אם לא תעשה בה את השימוש הנכון - לא תצליח. לא צריך לראות בזה פסגה, אלא תחנה בדרך שצריך לנצל. לא כדאי לנוח על זרי דפנה ולומר 'עשיתי את שלי"
גם יזהר כהן, ראשון המנצחים העבריים בתחרות, סבור שאובדן הייחוד ושינוי השפה העיקרית לאנגלית (ובמקרים של שירי השנה שעברה וזו הנוכחית, גם צרפתית) אמנם קורצים לקהל גדול יותר, אך באותה כפיפה גם מסכנים את סיכויי ההצלחה בשני השווקים שהאמן הישראלי מכוון אליהם.
"בזמנו הבנו שיש קצת הבדל בין הקהל הישראלי לקהל האירופי, והעזנו יותר", הוא אומר, "אבל היום אנחנו כמו כל אירופה. אנחנו מובילים ואנחנו מאוד דומיננטיים בתחרות, מביאים שירים יוצאים מהכלל, ואנחנו חלק ממה שנקרא 'הקטע האירוויזיוני'. זה גם אומר שלהיות אמן ישראלי זה לא דבר יוצא דופן בחו"ל. זה כמו להיות איטלקי או ספרדי או בריטי".
אז השילוב בין שירה באנגלית, כלומר ההפיכה לחלק מהעולם, ובמקביל העוינות של אותו עולם כלפינו, לא מבשרים טובות לנציגים הישראלים באירוויזיון בשנים הקרובות - ולא משנה לאיזה הישג הם הגיעו?
"זה עניין פוליטי, זה משהו אחר. אבל גם את זה נעבור, ובסופו של דבר אנחנו גם מנצחים. האירוויזיונים שינו מאוד צורה, ואני מרגיש שיש לדורות החדשים געגוע לאיך שזה היה פעם. אישית, אני עדיין מרגיש את ההערכה הזו בכל מקום שאני מגיע אליו, ולפעמים זה עדיין מכניס אותי לסוג של הלם. יש געגוע לזה. לא סתם קוראים לתקופה ההיא שלנו תור הזהב של האירוויזיון".
