בעל כורחך אתה יהודי: סוד התשובה והגאולה הלאומית

1

ארבעים שנה עברו מאז עמד על ערש לידתו של העם ביציאת מצרים. בחזונו, ראה האיש הגדול הזה כיצד העם הצעיר עתיד לשנות את העולם באלפי השנים הבאות. בשנה הראשונה לשחרורם מבית העבדים, קיבלו תורה ועברו בברית סיני. עכשיו, בשנה הארבעים זימן אותם משה לכרות ברית שנייה בערבות מואב, רגע לפני שייפרד מהם: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם... לְעׇבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ (שבועתו)... לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם".

קיומו של עם ישראל בהיסטוריה כרוך בברית עם אלוהיו; לא ברית אנושית אלא חוק היסטורי בדומה לחוקי הטבע. גם אם ליחידים יש בחירה, העם כקולקטיב לא יכול לבחור להיעלם. יהודים רבים נעלמו בנפתולי ההיסטוריה, לא כי הושמדו, אלא כי עזבו את העם ותורתו. אבל העם כישות קולקטיבית צלח מכשולים אדירים, ונותר חי. 

2

מאות שנים אחרי, במאה השישית לפנה"ס, תיאר הנביא ירמיה את הברית בין העם לאלוהיו כחוק קוסמי: "אִם לֹא בְרִיתִי - יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לֹא שָׂמְתִּי". ולא רק קיום העם אלא גם גורלו, כולל שיבתו הביתה לציון אחרי גלות ארוכה: "כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם, וְרִחַמְתִּים". גם זה חוק היסטורי. מי שיתנגד לזה, כמוהו כמי שנלחם בחוק הכבידה או מתנגד להקפת כדור הארץ סביב השמש. ישמע העולם.

"וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת" – בוודאי שלא רק דורו של משה; הרי אנחנו עַם עולם, וההווה שלנו נבחן בפרספקטיבה של נצח - "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם... וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם". לקרוא ולהצטמרר. "כֻּלְּכֶם", כל מי שיקרא את המילים הללו בכל דור – כולנו עברנו בברית והתחייבנו לשמור אותה.  

3

היו מקרים שרצינו להפר את הברית. לשווא. בשנת 590 לפנה"ס, ארבע שנים לפני החורבן הראשון, באו זקני העם ליחזקאל להודיעו שהם משוחררים מהברית – לא כיחידים, אלא כעם. הנביא השיב במילים חמורות, שמשמעותן הובנה באלפי השנים מאז: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה! אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים: נִהְיֶה כַגּוֹיִם, כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת, לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן. חַי אָנִי, נְאֻם ה' אלוקים, אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". זו משמעותה הנוראה של בחירת ישראל, ולא שלל התארים השליליים שהודבקו לה, כאילו מדובר ב"גזענות" או "עליונות יהודית" חלילה.

במאה ה-15 קרא דון יצחק אברבנאל את דברי יחזקאל כמכוונים לדורו, הדור האחרון בספרד: "הנבואה הזאת עצומה היא מאוד... כי רובה קרה אותנו... ועניינה אין ספק שלא נתקיימה בגלות בבל, אלא בגלות רומי (כלומר תחת הנצרות) אשר אנחנו בו – שבני ישראל, מפני צרות הגזרות והשמדות ומפני חרבות האויבים, יצאו מכלל הדת וחשבו להיות כגויי הארצות... ולא ייזכר שם ישראל עוד עליהם... וכנגד המשומדים והאנוסים... אמר: 'ובחֵמה שפוכה אמלוך עליכם'... שאע"פ שהם ירצו להראות עצמם גויים, הנה בעל כורחם יהיו נחשבים ליהודים". ולא רק יהודי ספרד; גם דורות אחרים, כמו בגרמניה ב-1935, שעה שחוקי נירנברג זיהו יהודים בעל כורחם, דורות לאחר שהורי הוריהם התבוללו.

4

בהמשך מופיעה פרשת התשובה. כזכור, 98 הקללות הסתיימו בגלות נוראה. בפרשתנו משה מנחם את העם: גם אם תצאו לגלות ותתפזרו בעולם, בסופה תתרחש התעוררות שתוביל לשיבה הביתה לציון, ואז יחולו עליכם כל הברכות שבברית.

האם התשובה הרוחנית קודמת לגאולה הלאומית, או ההפך? התלמוד מביא מחלוקת מפורסמת בין רבי אליעזר לרבי יהושע בדור השני אחר החורבן (תחילת המאה השנייה): "ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושים תשובה – נגאלים, ואם לאו - אין נגאלים. אמר לו רבי יהושע: אם אין עושים תשובה אין נגאלים?! אלא הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושים תשובה ומחזירן למוטב".

בבסיס ההתנגדות לציונות של האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים, בספרו "וַיואל משה", נמצאת קביעתו של ר' אליעזר: אם גלינו מפני חטאינו, לא ייתכן שניגאל ללא תשובה. לכן הסיק האדמו"ר שהמהלך הציוני הוא פעולת הסטרא אחרא, ניסיון שבא לבחון את אמונתנו.

לעומתו, ר' יהושע אומר שלא ייתכן שישראל לא ייגאלו, כי קץ אחרון מוכרח להיות. לכן, גם אם בשלב ראשון לא יעשו תשובה אלא יתעוררו לשנות את גורלם מפחד גזירות שמד ופוגרומים, אנטישמיות ורדיפות - בסופו של חשבון היסטורי, העם ייגאל. כל תנא הביא ראיות לשיטתו. הראיה האחרונה שהביא ר' יהושע לא זכתה למענה מצד ר' אליעזר, וניצחה הדעה שהגאולה אינה תלויה בתשובה.

5

"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה - הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה... - וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה". ההתגשמות הנוראה של קללות הברית תביא להתעוררות בתפוצות ישראל: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ". יפה דייקו המפרשים שאין זו תשובה רוחנית מלאה, אלא שיבה "עד ה'" ולא עד בכלל. התרגום הארמי (אונקלוס) מהמאה הראשונה פירש זאת כתשובה מיראה, מפחד העונש. לעומת זאת, בשלב הסופי של התהליך נאמר: "כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ". שיבה "אל ה'" ממש, תשובה מאהבה.

לאחר ההתעוררות הראשונית חוזה משה גאולה לאומית ושיבה מהגלות: "וְשָׁב... אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכׇּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ". קיבוץ הגלויות יהיה מקיף: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם - מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ". הגולים ישובו לארץ שנעזבה לזרים, ויכבשו אותה מחדש: "וֶהֱבִיאֲךָ... אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ, וִירִשְׁתָּהּ". כבר הראינו שירושת הארץ אינה עניין ליחידים אלא מפעל לאומי, כלומר הקמת ממלכה או מדינה המחילה את ריבונות העם על הארץ, וכך יכולה להעבירה כירושה לדורות הבאים.

ועוד הבטחה בדברי משה: "וְנָתַן ה'... אֵת כׇּל הָאָלוֹת (הקללות) הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ". כלומר, הצלחה צבאית. בין לבין שומעים על שלבים גם בתהליך הרוחני: "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ... לְאַהֲבָה אֶת ה'", ולאחר הניצחונות הצבאיים: "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה', וְעָשִׂיתָ אֶת כׇּל מִצְוֺתָיו".

6

אין פה תבנית פשוטה של חטא הגורם לעונש גלות, שמביאה לחרטה ותשובה ואז לגאולה. משה חזה תהליך היסטורי שישלב התעוררות לאומית ותשובה רוחנית בשלבים. הרב קוק, שהתבונן בהתעוררות הלאומית בעם ישראל בדורות האחרונים, כינה זאת: "הארת התשובה". עדיין לא תשובה מלאה אלא הארה ("עד ה'"), רק קרניה בוקעות מבעד לערפילים: "התעוררות חפצה (רצונה) של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור של תשובה יש בה". ושוב בא הנביא ישעיהו בהפטרה לנחמנו: "בְּכׇל צָרָתָם  לוֹ צָר" – אלוהים אתכם בצרתכם. "בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם, וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כׇּל יְמֵי עוֹלָם". סבלנות.